ויקישיבה:מיזמים/תורנית/חובל

אדם המזיק את גופו של חברו. החובל בחברו חייב בחמשה דברים: א. בנזק; ב. בצער; ג. בריפוי; ד. בשבת; ה. בבושת.

"נזק" - תשלום לנחבל עקב הפחתת דמיו מחמת החבלה. כיצד מעריכים את דמי הנזק? רואים את הנחבל כאילו הוא עבד הנמכר בשוק, ושמים כמה היה שווה לפני שנחבל וכמה הוא שווה לאחר שנחבל, ואת ההפרש משלם החובל כדמי נזק.

"צער" - תשלום לנחבל על הכאב והסבל שגרם לו החובל. כיצד מעריכים את דמי הצער? אומדים כמה אדם היה מוכן לשלם כדי להינצל מסבל דומה (אם, למשל, היה מתחייב בצער כגון זה מטעם המלכות).

"ריפוי" - תשלום לנחבל לשם כיסוי ההוצאות להתרפאותו מן החבלה (שכר הרופא, דמי התרופות).

"שבת" - תשלום לנחבל על הזמן שהוא בטל ממלאכתו מחמת החבלה. כיצד מעריכים את דמי השבת? רואים את הנחבל כאילו הוא שומר קישואים (ואם סימא את עיניו - כאילו הוא טוחן ברחיים), שהיא מלאכה שאף קטוע יד או קטוע רגל מסוגל לעשותה, וכעת מחמת חבלתו אינו מסוגל לעשותה, משום כך על החובל לשלם לנחבל דמי שכירותו כשומר קישואים.

"בושת" - תשלום לנחבל על הבושה והחרפה שהחובל גרם לו. כיצד מעריכים את דמי הבושת? "הכל לפי המבייש והמתבייש" - כלומר: הערכת הבושת נקבעת על פי נסיבות כל מקרה ומקרה: לפי המבייש ולפי המתבייש, שכל שהמבייש נקלה יותר, בושתו מרובה, וכל שהמתבייש חשוב יותר, בושתו מרובה; ויש מפרשים: "הכל לפי המבייש והמתבייש" - "שאינו דומה מבייש נערה חשובה וממשפחה מיוחסת למבייש קטנה עניה ובזויה, ואינו דומה מתבייש מאדם חשוב וגדול למתבייש מאחד הנבלים וקל מן הקלים". ויש סוברים, כי אדם בינוני שמבייש בושתו קשה מאדם בזוי ומאדם חשוב.