שיחה:פאה נכרית/שיטות הפוסקים/ארכיון 2

המתירים רק במקום שמנהג להקל - שיטת הפרי מגדים והמשנה ברורה[עריכה]

לענ"ד יש לכתוב בנפרד את האוסרים והמתירים לגמרי, ואת אלו שמכריעים לנהוג כ"מ כפי מנהגו היינו שבמקום שהתירו ניתן לסמוך על המתירים (אבל לא התירו במקומות שלא נהגו למשל אחינו הספרדים), כגון הפמ"ג והמ"ב. טישיו * שיחה 21:51, 23 ביולי 2012 (IDT)

ידידי היקר והנכבד!
בדברי המ"ב וסיעתו ישנן שתי אפשרויות הסבר: (א) אין הכרעה ברורה למחלוקת האחרונים, ולכן כל מקום יעשה כמנהגו; (ב) העיקר לדינא שאפשר להקל, אלא שבמקום שנהגו להחמיר יש איסור מחמת מראית עין.
המעיין היטב בלשון המ"ב, ימצא מטבעות לשון המדויקות היטב - הן לצד זה והן לצד השני.
הנה עוד סיבה, לדעתי, לכך שאי-אפשר לעשות רשימות פוסקים אמיתיות ומדוייקות.
לילה טוב ויישר כוח גדול! --למאי נ"מ? 02:40, 24 ביולי 2012 (IDT)

ידידי טישיו: כבר כתבתי לעיל, שברשימת המתירים אנחנו מכלילים את כל המתירים, כמו שברשימת האוסרים, אנחנו מכלילים את כל האוסרים. אין כאן מקום לחלוקה, מי אסר משום מראית העין, מי אסר משום חוקות הגוי, מי אסר והיום מתיר, וכן להיפך, מי התיר לגמרי, מי הכריע לגמרי וכו'. אנחנו מכניסים לרשימת המתירים את כל מי שהתיר, מכל סיבה שהיא. גם "במקום שהתירו יש לסמוך על המתירים" זוהי פסיקת הלכה להתיר, וגם "הנח להם לישראל" זוהי פסיקת הלכה להתיר. אין מקום לחלק בין זה לזה, ואין מקום להבעת דעה אישית כגון הנ"ל.
היחיד שטוענים שלא התיר לספרדים הוא הגר"ח קניבסקי (והובאה הטענה בספר מאיר עוז); מאידך, לשאלת מח"ס "חן וכבוד", שהוא אברך ספרדי, האם עדיף בימינו פאה או מטפחת, ענה לחיוב ("יתכן") ולא חילק בין אשכנזים לספרדים (ויתכן שגם חזר בו מטענתו בספר "מאיר עוז", לאחר שראה בספר "חן וכבוד" הרבה מתירים ספרדיים, וגם הסכים על הספר).

ידידי למאי נ"מ?: ה"משנה ברורה" על השו"ע סימן ע"ה, כתב במפורש להתיר ללכת עם פאה במקומות שנהגו בכך (והיום בכל מקום נוהגים ללבוש פאה), וזה לשונו:
"שיער נכרית. קרי נכרית להשיער שנחתך ואינו דבוק לבשרה, וסבירא ליה דעל זה לא אמרו חז"ל שיער באשה ערוה, וגם מותר לגלותה ואין בה משום פריעת הראש. ויש חולקין ואומרים דאף בפאה נכרית שייך שיער באשה ערוה ואיסור פריעת ראש. וכתב הפמ"ג, דבמדינות שיוצאין הנשים בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע, ומשמע מיניה שם דאפילו שיער של עצמה שנחתך ואח"כ חברה לראשה ג"כ יש להקל. ובספר מגן גיבורים החמיר בזה [היינו בשיער של עצמה שנחתך ושוב חברה לראשה]. ע"ש. וכתב עוד שם, דאם אין מנהג המקום שילכו הנשים בפאה נכרית, בודאי הדין עם המחמירין בזה משום מראית העין, ע"ש".
איני יודע איך מצאת הכרעה "לכאן ולכאן"; ע"פ הכללים שכתבתי לעיל, מובן ופשוט שדעתו להתיר. הוא פותח בדברי הרמ"א, שמותר לגלות פאה נכרית ואין בזה משום פריעת ראש. מביא את החולק. ושוב מביא את הפמ"ג, שהמדינות היוצאות יש להן לסמוך על השו"ע. מביא את מגן גיבורים שבמקום שלא נוהגים בפאה, יש בזה מראית העין - וממילא פוסק למסקנה שבמקום שנהגו מותר ללכת עם פאה, כדעת רמ"א, פמ"ג, ומגן גיבורים - אדירי ההלכה. דעת החולק, ה"באר שבע", הובאה בהבלעה בין המתיר הראשון לשני, וברור שאין כוונתו לפסוק כמותו.
גם בספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, חלק א' עמ' שי"ד) כתב שאסור למחות בנוהגות להקל כמשנה ברורה ולובשות פאה נכרית, וזה לשונו:
"לשאלת רב אחד הישובים, "הנה בקהילתנו הלכו כל הנשים רק במטפחת, ועתה הגיעו אלינו... מחסידי חב"ד ההולכות בפאות, ורבים נתרעמו על כך... האם ראוי למחות בידם, כמובן בעדינות. ואף שידוע שחב"ד נהגו כן, אולם במקומותינו לא נהגו כזאת". ענה הגרש"ז בזה הלשון: "לא למחות בהנוהגים להקל כהמשנה ברורה, במקום ששומרי תורה נוהגים להקל, ולא למחות חס ושלום בנשי חב"ד".
גם הגאון רבי מאיר זאב גאלדבערגער, אב"ד דק"ק פעלעדיהאזא בהונגריה (ואח"כ בברוקלין), בספרו "אמרי המז"ג" על ששה סדרי משנה (שבת פ"ו), הביא את המשנ"ב להתיר פאה: "שוב ראיתי במשנה ברורה (סי' ע"ה ס"ק ט"ו), דמבואר מדבריו דאם מנהג המקום שילכו הנשים בפאה נכרית אין בו משום מראית העין, ונהניתי".
גם הגר"ח קניבסקי שליט"א, במענה לשאלה שהובאה בספר "שערי דן" (כת"י, הובא בקובץ "אליבא דהלכתא" ח'), וזה לשונה: "האם יש להחמיר שלא ללבוש פאה נכרית", ענה: "אצלנו בליטא בדרך כלל לא הקפידו על זה, לבד מהחסידים שחלק מהם הקפידו. ואף מי שאין לו מסורת ע"פ דין אינו חייב להחמיר, דבמשנה ברורה (ע"ה, ט"ו) כתוב שבמקום שנהגו להחמיר שלא ישנו את המנהג שלהם, לא יותר מזה, על כן ע"פ דין אפשר להקל".
גם הגאון רבי ניסים קרליץ שליט"א, ראב"ד בבני ברק וראש כולל חזון איש, בספרו "חוט שני" (חלק ג', בקונטרס על שו"ע אה"ע סי' כ"א הנדפס בסוף הספר), הביא דעת המשנ"ב להלכה להתיר.
והעולה על כולנה, הגאון רבי בנימין יהושע זילבר זצ"ל, מגדולי דורנו, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת אז נדברו (חלק י"א סי' נ'): "ולפי מה שכותב כבודו נ"י שזה נוגע בעיקר להתקשט בפאה לעיתים רחוקות כמו ללכת על חתונה, בודאי יש להתיר בלא שום פקפוק כמו שהמנהג להתקשט בשאר תכשיטין. ולמעשה אין לנו אלא דברי המשנה ברורה, שהמיקל בזה יש לו על מי לסמוך, היינו אפי' ללבוש בתמידות".
והנה לנו מקרה קלאסי של ערעור על אחד מגדולי הפוסקים בדורינו שפסק להקל, ופסקיו הובאו בכמה מספרי גדולי האחרונים, וכל עדות אשכנז נהגו להקל על פיו.

בברכה, אליהו אמזלג 20:29, 24 ביולי 2012 (IDT)

חכם אליהו אמזלג הי"ו,
שלום וערב טוב.

קראתי את דבריו, ולא הבנתי מה העיר על דבריי. מפורש במשנה ברורה שבמקום שנוהגים היתר - מותר, ובמקום שנוהגים איסור - אסור. לכן, כל המקומות שנוהגים היתר יכולים לסמוך על דבריו, ובמקומות שנוהגים איסור - לדעת המ"ב אסור.
בביאור טעמו של המ"ב, הצעתי שתי אפשרויות, ולא ראיתי בדבריך ראיות לכאן ולכאן (אע"פ שמחלק מהמקורות שהבא אפשר לדון בשאלה זו, והתווכחי על כך עם הרב 'אבוחצירא' בפורום 'לדעת', ואכמ"ל), מ"מ מוסכם שבמקום שנהגו היתר - מותר, ובמקום שנהגו איסור - אסור.
למסקנה זו בדברי המ"ב (שאין הבנה אחרת), הסכימו כל הפוסקים שהבאת, אלא שנחלקו הגרח"ק שליט"א והגרבי"ז זצ"ל האם מנהג הספרדים לאסור, ואכמ"ל שכבר הארכנו בזה בגוף הערך.

לשאלה נוספת שיש לדון - האם נכון לאסוף את כל המתירים והאוסרים לפונדק אחד, ובזה דעתי שלילית (וכפי שכתבתי כבר עשרות פעמים, אני נגד רשימה). אך גם אם יש לעשות רשימה אחת, מסתבר שמי שכתב שתלוי לפי מנהג המקום, זה כלל לא ברור שיש לשים אותו בין המתירים, כמו שאין לשים את מחבר 'דת משה וישראל' בין המתירים, שהרי הוא התיר לצאת בפאה נכרית לחצרה (- זה דמגוגיה, כמובן).
לסיכום, אני נגד רשימה, ואם עושים רשימה צריך להיזהר שהיא תהיה מאד מדוייקת, וממילא לא ברור כיצד נכון לשכלל את דעת המ"ב (אף שאני מסכים עם ר' אליהו, שהוא נוטה טפי לצד המקילים, וצ"ע).
יישר כוח ולילה טוב! --למאי נ"מ? 21:59, 24 ביולי 2012 (IDT)

אף אחד לא חולק על העובדה, שלדעת המ"ב במקום שנוהגים איסור אסור. אולם זה נקרא שהוא מתיר... וכמותו יש הרבה שהקילו במקום שנהגו. וכיום נהגו בזה בכל מקום, ואין מקום שהוא בגדר "לא נהגו", ואף במאה שערים שכולן בלי פאה, יש הרבה עוברות ושבות עם פאה (ובפרט שטעם המ"ב הוא "מראית העין", ובמקום שלא נוהגים יחשבו שהולכת בשערותיה, כמש"כ המגן גיבורים בעצמו, וזה לא שייך כלל בימינו שכל דרדקי יודע שיש מציאות של פאה, ולא חושב שהולכת בגילוי ראש ועושה עבירה).

אין קשר כלל בין מה שכתבת, פאה נכרית לחצר, לבין פאה נכרית כמנהג המקום. דומני שאין אפילו צורך להסביר. כמו שכתבתי, בפאה כיום נוהגים בכל מקום, וממילא כל מי שהתיר במקום שנהגו, הרי הוא מתיר בשופי. למה שלא יכנס לרשימת המתירים? וכמו שציינתי, ואתה התעלמת, גדולי הדורות ציינו שהמשנ"ב מתיר בפשטות, ואנחנו ב"ויקישיבה" לא יותר טובים מהם.

לגבי מנהג הספרדים לאסור כבר כתבתי, בנוגע לדעת הגר"ח, ועכ"פ אין קשר כלל למשנ"ב - הוא דיבר על "מנהג המקום" והגר"ח דיבר מצד "לא תטוש".
בברכה, אליהו אמזלג 00:34, 25 ביולי 2012 (IDT)

ידידי היקר,
לא כתבתי על דברי המ"ב: "פאה נכרית לחצר", אלא פאה נכרית במקום שנוהגים להתיר.
במאיר עוז (ח"ג עמ' תתכט, מובא בגוף הערך) משמע שהגרח"ק אמר כן מטעם המ"ב, שתלה הכל במנהג המקום.
בברכה, למאי נ"מ? 06:53, 25 ביולי 2012 (IDT)

אגב, עוד גדולים כתבו כסברת הגרע"י, ראה בשו"ת אז נדברו ח"י סי' כה עמ' פ, וכן הובא מדברי הגר"ש משאש - ראה חן וכבוד עמ' קסג. למאי נ"מ? 08:58, 25 ביולי 2012 (IDT)

המשך בעניין שיטת המ"ב (וההשוואה למתירים פאה נכרית בחצר) ושיטת הגרח"ק[עריכה]

לא הבנתי לאן חותר כבודו. אתה דימית את היתר המשנ"ב במקום שנהגו, להיתר פאה נכרית לחצר. היתר לחצר הוא למעשה איסור, כלומר אין שום היתר לצאת לרשות הרבים. האם מי שמתיר "בחצר" נקרא מתיר? (גם כל ענין "היתר החצר" הוא המצאה של הרב ליפשיץ הנ"ל, לחצר אין צורך בשום היתר כיון שמדינא דגמרא ולדעת כל הראשונים מותר לצאת פרועת ראש לשם) אולם המתיר במקום שנהגו, זה היתר גמור, ורק חשש למראית העין במקום שלא נהגו.

לגבי דעת הגר"ח קניבסקי ראיתי עתה חידוש עצום. הרב מאיר ז. ערבה, שהוא רב מוערך ואינו חשוד על סילוף ח"ו, לא כתב "בדידי הוה עובדא", אלא "וכבר היה מעשה". יתכן שאותו מעשה מפוברק, כמו הרבה מעשיות אחרות (הרי לא מוזכר שמות בספר). כי דברי הגר"ח, כפי שהם מובאים באותו "מעשה", אינם מובנים כלל; הרי כל ענין "מנהג המקום" הוא להוציא מחשש מראית העין, וכיום נהגו במקומותינו ללבוש פאה, כפי שכותב הגר"ח בעצמו, ממילא למה לבן ספרד לשנות "כל מנהגיו" ולנהוג כבן אשכנז, על מנת שאשתו תוכל ללבוש פאה? אלא ודאי שמעשה זה לא היה ולא נברא, ואין ללמוד ממעשיות (ונוסף לזה ההערה שכתבתי לעיל). בברכה, אליהו אמזלג 15:16, 25 ביולי 2012 (IDT)

לגבי המ"ב - כפי שזכור לך, כתבתי במוסגר: "זו דמגוגיה, כמובן", ועכשיו אתה מסביר מדוע זו דמגוגיה, ומסתבך, שכן אע"פ שלדעת הרבה ראשונים מותר לאשה לגלות שערותיהם בחצר, מ"מ יש רבים שחולקים, ובזמנינו רוב ככל שומרי המצוות מקפידים שהאשה תכסה ראשה גם בבית כשיש שם אחרים. נמצא שהמתיר פאה נכרית בחצרה (ובביתה), מאפשר לאשה בביתה לחבוש פאה נכרית, אף אם יש שם אורחים וכד'.

לגבי הגרח"ק - אם נפקפק בדברי המאיר עוז, אפשר לפקפק בעוד הרבה דברים, היות מדובר בת"ח רציני, שאיננו חשוד על שמועות מסולפות או לא מדוייקות, יש להאמין לכל דבריו. קושייתך בדבריו מתורצת מאיליה לפי אחת הדרכים שכתבתי לעיל בהסבר המ"ב, וזה שלך פשוט כמו הדרך השנייה - על זה הגרח"ק חולק. (אגב, גם גדולים אחרים שחלקו על הגרח"ק וסברו שמותר לספרדיות לצאת בפאה נכרית לרה"ר סברו שזה לא נקרא מנהג כי לא היו מצויות פאות, ז"א שאם היו מצויות פאות ולא היו נוהגים ללובשן - אף הם היו מודים שהפאות אסורות להן.

ברכה והצלחה! למאי נ"מ? 17:29, 26 ביולי 2012 (IDT)

ידידי,

כתבת: "אע"פ שלדעת הרבה ראשונים מותר לאשה לגלות שערותיהם בחצר, מ"מ יש רבים שחולקים". זאת טעות, ואוכיח את דברי להלן, שרוב ככל הראשונים סוברים כך (ולכן הש"ג לא היה צריך לטרוח להסביר כי מותר "בחצר").

ראש לכולם הוא רש"י, שביאר את שאלת הגמ' בכתובות (עב:), וזה לשונו: "א"כ - דבחצר יש בה משום פריעה", לא הנחת בת לאברהם אבינו, ולכן מוכרח לומר שר' יוחנן לא אסר פריעת ראש בחצר, והצריך "קלתה" רק מחצר לחצר ודרך מבוי.

וכן הבין שיטה מקובצת שם בדעת רש"י, וזה לשונו: "פרש"י, א"כ, דבחצר יש בה משום פריעת ראש. פירוש לפירושו, דכיון דאמר רבי יוחנן קלתה אין בה משום פריעת ראש בחצר, מכלל דבלא קלתה יש בה משום פירוע ראש אפי' בחצר, וא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה, שרובן הולכות בחצרן בפירוע ראש כיון שאין שם רואין".

וכן כתב התוס' שם, וזה לשונו: "ואלא בחצר. פירוש, אפילו בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת הראש, שאם לא כן לא הנחת בת לאברהם אבינו".

וכן כתב הר"ן שם, וזה לשונו: "א"כ, דאמר ר' יוחנן דקלתה אין בה משום פריעת ראש, משמע דבלא קלתה מיהא יש בה משום פריעת הראש, ואפילו בחצרו, א"כ כולהו נפקן, שאין האשה נזהרת בחצרה".

וכן כתב הרשב"א שם, וזה לשונו: "משמע דבלא קלתה מיהא יש בה משום פריעת הראש, וא"כ כולהו נפקן, דאין אשה נזהרת בחצרה".

וכן כתב הריטב"א, הובא בשטמ"ק שם וזה לשונו: "ושלשה דינין בדבר, דבחצר אפילו בלא קלתה אין בה משום פירוע ראש, ובשוק אפילו בקלתה דת יהודית היא, ובמבוי בקלתה אין שלא בקלתה לא. ואמרו בירושלמי: יש חצר שהוא כמבוי, ויש מבוי שהוא כחצר, מבוי שאין הרבים בוקעים בו דינו כחצר, וחצר שהרבים בוקעין בו דינו כמבוי". עכ"ל. והביא רק את סוף דברי הירושלמי להלכה, ולא את תחילתם.

וכן כתב הרא"ש בתוספות הרא"ש שם, וזה לשונו: "אלא בחצר, אפי' בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת ראש, דא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו".

וכן כתב הגהות אשר"י בשם מהרי"ח, וזה לשונו: "דהיינו דווקא ברשות הרבים, אבל בחצר לא הוי אפילו דת יהודית, אפילו בלא קלתה".

וכן כתב בשו"ת תרומת הדשן (סי' י'), וזה לשונו: "דאמרינן התם דבחצר האשה אינה צריכה שום כיסוי... והיכא דלא שכיחא רבים כגון בחצר אין קפידא".

וכן היא דעת השו"ע, שכתב בבית יוסף על הר"ן וזה לשונו: "נראה מדבריו בהדיא שיוצאה לחצר פרועת הראש ממש לית לן בה, וכן נראה מדברי רש"י, ויש לתמוה על רבינו שכתב אבל במבוי שאינו מפולש וחצר שאין הרבים בוקעין בו לא תצא, דמשמע לא תצא מבעלה ע"י כך, אף ע"פ שהוא דבר שאינו הגון. והא בחצר אפילו פרועת הראש ממש לית לן בה, ובמבוי שאינו מפולש נמי בקלתה מיהא לית לן בה". הרי שתמה על הטור שמשמע ממנו שזה דבר שאינו הגון, והרי מותר בחצר פריעת ראש ואין בזה שום חשש.

וכן היא דעת הטור עצמו, כנ"ל בדברי הבית יוסף, שאין איסור בפריעת ראש בחצר ואין בזה משום דת יהודית, רק שאין זה הגון.

וכן כתב המאירי בכתובות (שם), וזה לשונו: "ובחצרה מיהא אע"פ שהדבר מגונה, אין כאן משום דת יהודית, אפילו בפירוע הגמור".

וכן נראה דעת הדרכי משה בסי' כ"א, שכתב "אין איסור ללכת בפריעת ראש אלא דווקא בשוק".

וכן נראה דעת הרמב"ם, שכתב בהלכות אישות פרק י"ג הלכה י"א, "ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת יהודית: יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים אע"פ ששערה מכוסה במטפחת". ושם בהלכה י"ג כתב, "וכן אם יצאת וראשה פרוע מחצר לחצר בתוך מבוי, הואיל ושערה מכוסה במטפחת אינה עוברת על דת". עכ"ל. ומשמע שרק מחצר לחצר דרך מבוי צריכה לכסות במטפחת, אך בחצר עצמה מותר לפרוע הראש לגמרי.

טעות שניה שלך, זה באשר לכיסוי ראש בחצר. מדובר בחצר היחיד שלא שכיחי רבים, אך אם יהיו אנשים בבית, יהיה אסור לה לפרוע ראשה בפניהם.

לגבי המאיר עוז - אכן הוא ת"ח רציני ואיני מפקפק בדבריו, אלא שכתב שמועה ויתכן ששמע זאת משקרן או סלפן, והלא רבים כאלה בימינו. אותם גדולים שביארו שלא היה מנהג לאסור, לא בהכרח סוברים שהפאות היו אסורות אם היה מנהג. שהרי כיום השתנה המנהג לגמרי. אחד מהם היה הגר"ש, והוא סובר שמנהג מבטל מנהג. ובעיקר, לא מצינו בשום מקום חילוק "בין עדות", אלא רק בין מקומות, והדברים פשוטים, הן מצד דת יהודית והן מצד מראית העין. בברכה, אליהו אמזלג 18:15, 26 ביולי 2012 (IDT)

ידידי היקר והנכבד,

א. כ"ת הביא דעת הרבה ראשונים שבחצרה אין דין כיסוי הראש מן התורה, ואינני מתווכח כלל שכ"ד רוב הראשונים, אך יש חולקים, ונצטט מדברי הביאור הלכה סי' עה הנ"ל: "אולם אפילו עיקר הדין לענין גילוי שער [- בחצרה] שהביא בשם התוספות לא ברירא, דהנה הסמ"ג כתב בשם הירושלמי לאיסור, וכן דעת הטור שם, והב"ח כתב שם שכן דעת הרמב"ם, ומפרש גם הש"ס שלנו כן שבגלוי ממש אפילו בחדרה אסור, ובעל הבית שמואל בסימן קט"ו כתב דלפי מנהגינו הוי דת יהודית בגלוי ממש אפילו בחצרה וחדרה, ואפילו אי תימא שלא תצא עבור זה בלי כתובה עכ"פ איסורא איכא. וכ"כ בתשובת חת"ס סימן ל"ו דכיון דכבר קבלו עלייהו אבות אבותינו בכל מקום ששמענו שנפוצים ישראל לאסור בזה א"כ ה"ל דין גמור שקיבלו עלייהו כהך דיעה האוסרת וכמש"כ המ"א סימן תקנ"א סק"ז".
וא"כ יש דעת הרבה פוסקים לאסור, ולהלכה אנו מחמירים כמותם.

ב. לשון הראשונים מורה שהדבר מותר בחצר ובבית, אפילו אם אחרים רואים אותה, היות ולא "שכיחי רבים", כלומר הרבים לא מצויים שם בדר"כ. ולפני אורחים יחידים - איזה איסור יש בדבר לשיטה זו? (שוב אני מעיר, שזה דיון רק על הדמגוגיה שכתבתי, שאפילו אם תדחה, זה לא מפיל את עיקר טענתי הנ"ל ודו"ק).

ג. 1. לטעון על ת"ח שהוא מפרסם שמועות להלכה בספר - זה האשמה גדולה. יתירה מזו, בספרים רבים מובאים פסקים של רבנים, ולא תמיד מדגיש הכותב שהוא זה ששמע. וכי רוב הפסקים המובאים בספר 'וזאת הברכה' בשם כמה מגדולי הדור אינם מוסמכים?
2. ובפרט שהמאיר עוז מביא שבכף החיים התיר אף לספרדים, בוודאי דִקדק היטב, ולא לחינם כתב שרבו הגרח"ק חולק עליו.
3. בגמרא ובשו"ע אין מושג כזה מנהגי עדות אלא מקומות. כל המושג מנהגי עדות שורשו במושג "מנהג המקום", אלא שבדורנו שמקומות שלימים עברו - יש הטוענים שכל אדם צריך להמשיך במנהג אבותיו ואכמ"ל.
4. לא הבנתי את המילים "הן מצד דת יהודית" שבסוף דבריך.

לילה טוב! למאי נ"מ? 23:47, 26 ביולי 2012 (IDT)

1. רוב (ואפשר לומר: כל) הראשונים והאחרונים הקילו בזה מעיקר הדין, ורק משום מנהג יש מחמירים, כמו שכתב בביאור הלכה שאין זה ברור אבל לא כתב לאסור אלא משום מנהג, וכמו שכתב בית שמואל, ומה שהבין בסמ"ג נראה שאין זה הביאור הנכון בסמ"ג וכדלעיל. גם חת"ס אסר משום שקיבלו אבות אבותינו.
ובמה שכתבת, הוצאת את הדברים מהקשרם, כי הדברים שלי היו אמורים ביחס למה שכתבת, ואביא כאן את השתלשלות הדברים:
אני כתבתי: "אתה דימית את היתר המשנ"ב במקום שנהגו, להיתר פאה נכרית לחצר. היתר לחצר הוא למעשה איסור, כלומר אין שום היתר לצאת לרשות הרבים. האם מי שמתיר "בחצר" נקרא מתיר? (גם כל ענין "היתר החצר" הוא המצאה של הרב ליפשיץ הנ"ל, לחצר אין צורך בשום היתר כיון שמדינא דגמרא ולדעת כל הראשונים מותר לצאת פרועת ראש לשם) אולם המתיר במקום שנהגו, זה היתר גמור, ורק חשש למראית העין במקום שלא נהגו".
אתה כתבת: "כפי שזכור לך, כתבתי במוסגר: "זו דמגוגיה, כמובן", ועכשיו אתה מסביר מדוע זו דמגוגיה, ומסתבך, שכן אע"פ שלדעת הרבה ראשונים מותר לאשה לגלות שערותיהם בחצר, מ"מ יש רבים שחולקים, ובזמנינו רוב ככל שומרי המצוות מקפידים שהאשה תכסה ראשה גם בבית כשיש שם אחרים. נמצא שהמתיר פאה נכרית בחצרה (ובביתה), מאפשר לאשה בביתה לחבוש פאה נכרית, אף אם יש שם אורחים".
לזה עניתי לך, שפשוט וברור שהמנהג בזמן הגמרא היה לגלות שיער בחצר, וכן פסקו כל הראשונים כאמור (רק בשיטת הסמ"ג יש הטוענים שאסר בחצר). רק בדורות האחרונים היה מנהג במקומות שונים, לאסור גילוי ראש בבית. ולכן זאת המצאה מגוחכת, להתיר "בחצר", וגם בימינו אנו, לא תמצא אשה ש"בחצר" תטרח ותלבש פאה ובחוץ תכסה את ראשה במטפחת או כובע.

2. לענ"ד, לא שכיחי רבים פירוש הדבר "רבים העוברים ושבים". אך אורחים היושבים בבית ומתבוננים באשה, מנלן להתיר?

3. עכ"פ, כבר כתבתי שהגר"ח קניבסקי בתשובה למח"ס חו"כ כתב בפשטות להעדיף פאה על מטפחת, ולא חילק, והיה זה גם לאחר שראה בספר חו"כ שהרבה פוסקים ספרדיים מתירים. וזאת משנה אחרונה של הגר"ח.

4. הביגוד קשור למראית העין ודת יהודית וזה שייך למנהג המקום ולא מנהג האבות, ובדורינו גם כשעברו קהילות שלימות, זנחו את הביגוד שנהגו בו שם. אליהו אמזלג 18:19, 16 באוגוסט 2012 (IDT)

חכם אליהו אמזלג, - זמן טוב וכתיבה וחתימה טובה!

1. א. היות ויש מחמירים בחצר ומצריכים כיסוי ראש, חלקם מעיקר הדין וחלקם ממנהג, וכן נתקבל בזמנינו בכמעט כל תפוצות ישראל שאשה יראת שמים גם בחצרה (שעלולים לראותה עוברים ושבים וכד') לעולם לא תצא בגילוי ראש, וא"כ יש משמעות להיתר פאה נכרית בחצר. (העובד שלא תמצא אשה שבחצר תלבש פאה ובחוץ כובע, איננה רלוונטית כלל).

2. א. אורחים אינם "מתבוננים באשה" ח"ו, אלא רואים אותה כראייה בעלמא.
ב. לענ"ד גם בימי חז"ל פעמים שהיו נכנסים איש לבית חברו, ואין חובת כיסוי הראש אלא במקום ש"שכיחי רבים", וכל עוד לא מצאנו מקור לאסור - מותר.

3. א. לעניות דעתי, מסתבר שכוונת הגרח"ק בתשובה שהזכרת היא לאשכנזים (או לספרדים הנוהגים במנהגי האשכנזים). ב. אגב, הגרח"ק ראה את הספר לפני שכתב את התשובה? א"כ כיצד התשובה מובאת בספר? ג. הגרח"ק נתן הסכמה לספר? אם לא מנ"ל שראה אותו? (ולמה לא נתן הסכמה?)

4. אני מבין שכבודו אוחז שהמושג "דת יהודית", משמעותו שמנהג בנות ישראל בכל מקום מחייב את בנות המקום. יש לו מקור להגדרה זו? (לעניות דעתי, הגדרת "דת יהודית" הוא מנהג שנהגו בו בנות ישראל בימי חז"ל, ותקנו חז"ל שמי שלא תנהג כן - יוצאת בלא כתובה. וייתכן ששורש הוויכוח בינינו הוא הוויכוח בין המ"ב להגרע"י בעניין שינוי בענייני "דת יהודית", שבזה אתה אוחז כדעת הגרע"י, ולא מוכן להסביר את המ"ב כפשטות דבריו).

לילה טוב! למאי נ"מ? 01:07, 20 באוגוסט 2012 (IDT)

שלום וברכה לידידי 'למאי נ"מ'.

1. כיום יש אולי משמעות להיתר פאה נכרית בחצר, אך אנחנו לא מדברים על "כיום" אלא על לפני מאות שנים, ובזמן המשנה והגמרא (שעל זה נסובים דברי שלטי הגיבורים), ואז לא הייתה שום משמעות ל"היתר" בחצר כאשר המנהג היה פשוט להתיר גילוי שיער ממש בחצר, וכל הראשונים (לענ"ד גם הסמ"ג) הכריעו להתיר.

ולמה כתבתי אולי? כי גם כיום, אין שום משמעות לכך, ואם הגר"ע יוסף יכריז שכל הנשים יכולות ללבוש פאה נכרית ב"חצר", אף אחת לא תלבש פאה בחצר, משתי סיבות: א. בהרבה בתים אין חצר פרטית. ב. הנשים לא יוצאות כיום לחצר הפרטית בבית אלא לחוץ, לקופ"ח, למכולת, לבנק, לעבודה, וכו'. לכן כל ענין ה"חצר" הוא הבל הבלים.

2. האורחים הנכנסים לבית, מתבוננים באשה, לא בכוונה תחילה להסתכל ח"ו, אלא התבוננות יתירה על העובר ושב ברשות הרבים שבדרך כלל לא מסתכל לחצרות פרטיים, ופשוט שההיתר לפרוע ראש בבית לא היה בפני אנשים, כי ה"בית" כבר איננו "בית", ולכן אשתו של און בן פלת פרעה ראשה בחצר, אבל כשבאו אורחים ומצאוה פרועת ראש, ברחו משם כל עוד נפשם בם.

וגם כיום יהיה מצב שאשה תנהג בביתה בחוסר צניעות כגון בחלוק שקוף או עם זרועות מגולות או פרועת ראש, אבל כאשר אורח זר ידפוק בדלת, מיד תתלבש לכבודו ולא חלילה תאמר לעצמה שהינה "בבית" והכל מותר.

3. הגר"ח ענה לאברך ספרדי, והשאלה היתה באופן כללי, ומדוע תהיה רק לספרדים? הגר"ח ראה את הספר לפני שכתב את התשובה, וגם כתב הסכמה לספר, שאינה שיגרתית מפני שאין דרכו לתת הסכמות, וגם מחמת שיש בספר פרק שלם מהאדמו"ר מליובאוויטש שהינו מתנגד לשיטתו. אני אישית ראיתי את ההסכמה אך היא לא פורסמה במהדורה הישנה של חו"כ שנמצאת בהיברובוקס. אם תרצה אשלח לך למייל את הספר שנמצא אצלי במהדורת וורד, אמנם גם המהדורה שאצלי היא נחשבת "ישנה" והבנתי שיש מהדורה נוספת חדשה עם הסכמות נוספות והוספות רבות, ובקרוב אניח את ידי גם עליה.

4. לענ"ד אין שום ויכוח בין הגר"ע למשנ"ב, אלא בענין ק"ש כנגד נשים נשואות המגלות ראשן שבזה המשנ"ב פסק להחמיר. והסיבה היא בגלל שפריעת ראש דאורייתא, כמו שכתב המשנ"ב וציטטתי מדבריו לעיל, ולא בגלל דת יהודית (שלזה ציין רק בשער הציון והוא לא ברור, לאחר שציין לפוסקים שכתבו כן והם לא כתבו שהטעם הוא משום דת יהודית).

והמושג "דת יהודית" הוא מנהג בנות ישראל שנהגו לצניעות יתר על בנות הגויים, אך לאו דוקא בזמן חז"ל אלא בכל מקום לפי מנהגו, ומקור הגדרה זאת היא בראשונים (ראה שטמ"ק). וכ"כ בשו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה' ובשו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע סי' ט"ז ובשו"ת אור לציון ח"א סימן י"א ובעוד מקומות רבים. במקומות שהם ערוה ממש כמו גילוי זרועות ושוק וגילוי שיער שאסור מדאורייתא, לא יועיל מנהג כדי לשנות את "דת יהודית". אליהו אמזלג 20:53, 20 באוגוסט 2012 (IDT)

הרב אמזלג,

כתבת: "כיום יש אולי משמעות להיתר פאה נכרית בחצר, אך אנחנו לא מדברים על "כיום" אלא על לפני מאות שנים" - ראשית אזכיר שהדיון על הספר 'דת משה ויהודית' המתיר חבישת פאה נכרית בחצר, וא"כ לשיטת מר יש להכניסו בין המקלים... (זו הדמגוגיה שממנה התחלנו את הדיון).

עוד כתבת: "...המנהג היה פשוט להתיר גילוי שיער ממש בחצר, וכל הראשונים (לענ"ד גם הסמ"ג) הכריעו להתיר" - שוב, זה לא מוסכם, וכדברי הביאה"ל הנ"ל שהביא חבל ראשונים המחמירים בזה.

עוד כתבת: "הנשים לא יוצאות כיום לחצר הפרטית בבית אלא לחוץ, לקופ"ח, למכולת, לבנק, לעבודה, וכו'. לכן כל ענין ה"חצר" הוא הבל הבלים." - השאלה היא האם מותר לה להסתובב בבית עם פאה, כשיש זרים בבית.

עוד כתבת: "ופשוט שההיתר לפרוע ראש בבית לא היה בפני אנשים, כי ה'בית' כבר איננו 'בית'," - יש מקור לחידוש זה? (אני חושב שכוונת הראשונים הפוכה: בחצר לא שכיחי רבים, ולכן אע"פ שייתכן שיראה אותה פלוני או אלמוני שיהיה בחצר, מ"מ היות ולא מצויים רבים - אין חיוב כיסוי הראש).

עוד כתבת: "ולכן אשתו של און בן פלת פרעה ראשה בחצר, אבל כשבאו אורחים ומצאוה פרועת ראש, ברחו משם כל עוד נפשם בם." - מי אמר שהיא עשתה איסור? וכי מותר לעשות איסור בכדי להציל את בעלה ממחלוקת על משה? וכי היו חז"ל משבחים אותה אם הייתה עושה איסור? היא נהגה כדין, וקורח "שפיקח היה" ומאתיים וחמישים ראשי סנהדראות החמירו על עצמם!

עוד כתבת: "וגם כיום יהיה מצב שאשה תנהג בביתה בחוסר צניעות כגון בחלוק שקוף או עם זרועות מגולות או פרועת ראש, אבל כאשר אורח זר ידפוק בדלת, מיד תתלבש לכבודו ולא חלילה תאמר לעצמה שהינה 'בבית' והכל מותר." - מה הקשר?! אין שום היתר ללבוש בחצר בגד עם זרועות מגולות, משא"כ לפרוע ראש בחצר מותר לדעת הרבה מהראשונים, שאתה מרבה לצטט אותם.

עוד כתבת: "הגר"ח ענה לאברך ספרדי, והשאלה היתה באופן כללי, ומדוע תהיה רק לספרדים?" - מצויין, וא"כ אפשר שדעת הגרח"ק נותרה בעינה, להחמיר לאחינו בני עדות המזרח (שאינם נוהגים במנהגי האשכנזים).

עוד כתבת: "הגר"ח ראה את הספר לפני שכתב את התשובה" - לא הבנתי כיצד הוא ראה את הספר קודם כתיבת התשובה, אם התשובה הודפסה בספר?!

עדיף שתפרסמו את המהדורה החדשה באיזה אתר (היברו-בוקס, כדורינט, או כל אתר אחר). לקבל ספר למחשב זה מכביד על הזיכרון ולא נוח.

בסעיף 4 הארכת הרבה, וזה נושא שהתווכחנו עליו בסמוך בהרחבה, ומ"מ לא ציינת מקור ספציפי שאומר את מה שביקשתי ממך. שוב, האם יש מי מהראשונים שאומר שאם בנות ישראל במקום פלוני נהגו לכסות את פניהן (כמנהג נשים שבערב בימי חז"ל), זה גם בכלל "דת יהודית"?

כתיבה וחתימה טובה! למאי נ"מ? 08:54, 21 באוגוסט 2012 (IDT)

לידידי הרב למאי נ"מ,

א. הדמגוגיה היא להשוות בין "היתר בחצר" לבין "היתר במקום שנהגו". היתר במקום שנהגו הוא היתר גמור לחלוטין, תוך שלילת כל הטעמים לאסור פאה, ורק בצירוף הסתייגות שלא להתיר במקום שלא נהגו בזה. אך היתר בחצר, אינו היתר כלל.

ב. הביאור הלכה לא הביא "חבל ראשונים", וגם לפי מה שכתב, רוב הראשונים התירו, וגם אם היה מי שאוסר, אינו חולק שבזמן הגמרא היה מנהג פשוט לפרוע ראש בחצר, וכמו שכתבו תוס' בכתובות ע"ב, דא"כ לא הנחת אשה תחת בעלה.

ג. אם אסור לה להסתובבת עם פאה בחוץ, אסור לה גם בבית בפני אנשים זרים.

ד. אין לי זמן לחפש מקור לדבר פשוט זה, שבית שנמצאים בו אנשים, מאבד את הפרטיות. כוונת הראשונים איך שביארת אותה - מגוחכת, כי "לא שכיחי רבים" זה מצב נתון ולא תירוץ מדוע מותר לה להיראות בפני פלוני אלמוני. היות ולא שכיחי רבים, הסיכוי שמישהו יראה אותה ויתבונן בשערותיה תוך הצצה לחצר פרטית, הוא קלוש.

ה. אשתו של און בן פלת לא עשתה איסור. אולם אם מותר לה לפרוע ראשה בבית, גם בפני אנשים אחרים, מדוע ברחו משם?

ו. ההיתר לפרוע ראש בחצר הוא מאותה סיבה שמותר לפרוע ראש בבית.

ז. הגר"ח ענה לאברך ספרדי, ובאופן כללי, מבלי הסתייגות לספרדים. מה לא מובן?

ח. לפי מה שהבנתי, הספר מצוי אצלו כבר זמן רב, והתשובה נכתבה לאחר שהספר הונח אצלו. התשובה נוספה לאחר מכן כמו פרטים אחרים שנוספו בספר במהלך הזמן.

ט. אני לא מפרסם שום דבר ללא קבלת רשות ממחבר הספר. ככל הידוע לי, הספר התפרסם בהיברובוקס, ותו לא, ולא אני זה שפירסם אותו שם.

י. הגמרא אומרת שקלתה לא מספיק, וצריך סבכה, ומכח זה נפסק בשו"ע ורמב"ם מדין דת יהודית ללבוש רדיד ולא מטפחת. והרמב"ם פירש שקלתה האמור בגמרא הוא מטפחת - ומשמע מדבריו שמדובר במטפחת המכסה היטב (כמו שמשמע מדבריו שיש מקומות שלא נהגו בזה ואין צורך בזה במקומות אלה), וא"כ מוכח שמדת יהודית אשה היוצאת במטפחת יש לגרשה ואין לה כתובה.

בברכה, אליהו אמזלג 20:29, 22 באוגוסט 2012 (IDT)

בניגוד גמור לדברי אמזלג, היתר במקום שנהגו, הוא היתר בדיעבד וסברא לאיסור לכתחילה ובמקום שנהגו בדיעבד. אך חבל מאוד שאמזלג מנסה לתקוע את החץ ואח"כ לעשות את העיגול כמו כן בעניין החצר, הרי הרב ליפשיץ הראה שלבעל שלטי הגיבורים אין בזה דין דת יהודית בחצר, אך וודאי לגבי הבית, יש להצר על כתיבת טענות שוא וסברות סתם מול דברי הפוסקים, מכיוון שהדבר אינו נוח למישהו לומר זאת , כדי להמנע מלהוכיח שמי שמתיר פאה בבית, אין זה אומר שהתיר בחוץ. כמו כן, אישתו של און בן פלת לא גילתה ראש בבית, אלא ברשות הרבים. והמשך סיפורי סיפורים על הגר"ח קנייבסקי , כדי להסתיר את דעתו, שלספרדים ודאי אסר כל פאה, שהיא. כמו כן יש למחות על דבריו כביכול הדעה המוסכמת שלפי הרמב"ם יש לגרש אשה עם מטפחת..

− בברכה יאירושי.

עוד לגבי דעת המ"ב[עריכה]

מעניין לציין, שבספר חן וכבוד (עמ' רסט) הביא מדברי הרב אליעזר פולק שליט"א: "והמ"ב הכריע כעין פשרה שיש להקל רק במקומות הנוהגים להקל", והוא דומה למה שהוכיח חכם טישיו הי"ו מדברי הבירור הלכה סי' עה.
כתיבה וחתימה טובה! למאי נ"מ? 13:47, 12 בספטמבר 2012 (IDT)

שיטת פתח הדביר[עריכה]

הפתח הדביר מתיר? הוא מביא ראיה צדדית ממש"כ המחצית השקל שמתיר את הפאה. טישיו * שיחה 17:55, 24 ביולי 2012 (IDT)

ה"פתח הדביר" הביא את דברי המג"א ומחצית השקל בביאור הראיה מהגמ' להתיר לבישת פאה נכרית ברה"ר, והסתייע מהם לענין אחר, ולא הזכיר שיש החולקים עליהם, ומשמע שפסק כמותם. וזה לשונו שם:
"וכן היה נראה להוכיח [דגם בזקנה יש דין ערוה] לענ"ד ממש"כ המג"א זצ"ל בס"ק ה' על מש"כ מור"ם ז"ל דכנגד שיער נכרית שרי לקרות, וזה לשונו: כ"כ בש"ג דמותר לכתחילה כדאיתא במשנה פ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שיער וכו' ע"ש, והרב מחצית השקל שם כתב דעיקר ראייתו מסיפא דאמרינן ילדה בשל זקנה אסור משום דמחכו עלה ואתי לאשלופי, ואי לאו דהוה מגולה היכי מחכו עלה, ע"ש. והשתא אי נימא דבזקנה ליכא משום ערוה מאי ראיה מייתי מילדה בשל זקנה או זקנה בשל ילדה, אימא שאני התם דילדה בשל זקנה אין איסור בשערות אפי' היו מחוברות כי כבר הלבינו ואין אדם חומדן, ואי מזקנה בשל ילדה הא כיון דצפד עורה על עצמה וגופה נזדקן, לא מהרהרי בה אינשי הגם שמתקשטת בשערות ילדה... ולהכי לענין שריותא דפאה נכרית ילפי מהדדי, דאי לאו דשרי בילדה, לא הוה שרינן בזקנה".
העולה מדבריו: הוא ציטט את המג"א, ציטט את מחצית השקל, שהם מדברים על יציאה לרה"ר בפאה. הסביר את "היתר פאה נכרית" שאם לא היינו מתירים בילדה, לא היינו מתירים בזקנה. אם הוא היה אוסר יציאה לרה"ר בפאה, בוודאי היה מביע את דעתו ולא מזכיר את המתירים לבד (למרות שמדובר בענין שהובא באגב). יש לזכור שהפולמוס התורני היה חי ובועט בכל מאות השנים האחרונות, ולא מדובר בענין מטאפורי. יש לציין עוד שדבריו הובאו בסימן ע"ה, שם הוזכרו כל דברי האחרונים להתיר פאה.
וכל זה בהמשך לאותו עיקרון שהבאתי משו"ת פני יצחק, שהמזכיר את המתירים ולא כותב שהוא חולק, אינו חולק.
"פתח הדביר" הובא בגיליון אור ישראל כ"א, בדבריו של הגר"ז שכטר:
"ואין לחלק כלל בין אשכנזים לספרדים בזה, שהרי הרמ"א, הלבוש, דברי חמודות, מגן אברהם, עולת תמיד, אליה רבה, הלכה ברורה, יד אהרן, מחצית השקל, שו"ע הרב, פרי מגדים, באר היטב, הגר"א, חוות דעת, פתח הדביר, מגן גיבורים, שבילי דוד, תורת חיים, משנה ברורה, כף החיים, וכל הפוסקים שהתירו, כולם הביאו דברי הגאון הספרדי בעל השלטי גיבורים, שכתב להתיר הפאה נכרית במקום הרבים, או דברי המג"א שהביא את הש"ג".
בברכה, אליהו אמזלג 20:06, 24 ביולי 2012 (IDT)

שיטת שמן המאור וערוך השולחן; ביאור שיטת הגר"א[עריכה]

1. השמן המאור
   ציטוט דבריו. הוא דן בגרסת הרמ"א. וזה נכנס לדיון הישן בינינו, לא כל מי שמזכיר את הרמ"א ולא חולק עליו מכריע, יש הרבה שלא הכניסו את ראשם בין ההרים. וגם כאן דעת אמזלג דעת יחיד שאפשר לצרף אותם.
2. וכנ"ל הערוך השולחן

טישיו * שיחה 08:13, 25 ביולי 2012 (IDT)

שמן המאור אכן נכנס לדיון הישן בינינו. ואכמ"ל שוב. בקצרה, הוא הביא את דעות המתירים פאה נכרית, ולא ציין שיש חולקים, ומשמע שדעתו היתה להתיר כדעת המתירים (שהרי המחלוקת בזה ידועה, וגם לבישת הפאה היתה נהוגה בזמן ההוא).

לגבי ערוך השולחן, בסימן ע"ה הוא חזר על דברי הרמ"א (ממילא כפי הבנת רוב האחרונים ברמ"א, הוא מתיר). אך פספסת את מה שכתב בסימן ש"ג, ש"חוטי שיער" האמורים במשנה, שיוצאה בהם האשה לרשות הרבים, הם "פאה נכרית" של ימינו, וכמו שכתב המג"א והגר"א ומחצית השקל ועוד. בברכה, אליהו אמזלג 19:10, 25 ביולי 2012 (IDT)

איך הם מפרשים את החילוק בין חוטי שער שבמשנה לפאה נכרית שבמשנה? זה מכוסה וזה מגולה? כמדומה שהגר"א סובר כך. טישיו * שיחה 00:31, 26 ביולי 2012 (IDT)

לפי הגר"א, אכן יתכן שזה החילוק. אך הרה"ג רבי אליעזר פולק במאמרו בקובץ אור ישראל כ"ה ביאר כך:

"טעם החילוק בין חוטי שיער לפאה. ההלכה היא במשנה שאסור לצאת בפאה לרה"ר, וכן נפסק בשו"ע (סי' ש"ג סעיף י"ח), אמנם חוטי שיער שרי (שו"ע שם). ובמשנה ברורה עמד על החילוק ביניהם, וכתב (שם ס"ק ל"ו) "בחוטי שיער. שמהדקתן על ראשה, ואין זה פאה נכרית המבואר לקמן בסעיף י"ח דאסור לצאת בה לרה"ר, דהתם יש בה משום תכשיט, אבל הכא הוא רק חוטין בעלמא". עכ"ל. ויש שהבינו כאילו כוונתו לומר שהם חוטים בודדים, ולכן כתבו שאין ראיה מחוטי שיער. אבל זה אינו, שהרי בסוגיא מבואר שחוטי שיער נועדו ליפוי להראותה כצעירה, ומה שייך ע"י חוטים בודדים להפכה לצעירה. אמנם כוונתו היא לחלק ששם זה שיער "קלוע" כמבואר ברש"י בשבת וכן בשו"ע סעיף י"ח, אבל כאן הם חוטים "בעלמא" דהיינו סתם חוטים כמות שהם שאינם קלועים ומיופים כתכשיט. דאם לא כן הוה ליה למימר "מעט חוטים" ולא "חוטים בעלמא".

גם בשו"ע הרב נראה שעמד על שאלה זו, וכתב "יוצאת בחוטי שיער הכרוכים לה על שיער ראשה... אבל לא בפאה נכרית דהיינו קליעת שיער תלוש שנותנת על שערה כדי שתיראה כבעלת שיער הרבה, שמא תחלצנה מעל ראשה להראותה או שמא תיפול מעל ראשה ותביאנה בידה". וגם הוא הביא ב' הדינים אחד ליד השני (דלא כשו"ע שכתבם במקומות שונים), ונראה שעיקר החילוק לדעתו הוא בין "קליעה" לסתם חוטים. וגם לגבי נפילה מובן החילוק, שחוטי שיער הם "כרוכים" סביב שערה וכנראה כך זה לא נופל, אבל פאה נכרית "נותנת על שערה" נתינה בעלמא ולכן חיישינן שתיפול".

ובספר "חן וכבוד" הוסיף על הדברים וכתב:

"ואפשר עוד לחלק, שפאה נכרית מונחת על הסבכה, ואינה מהודקת היטב, ולכן חיישינן שמא תיפול מראשה כדברי הרמב"ם. אולם חוטי שיער הם פאה המונחת על השיער ממש, ומהודקת יפה לשיער, ולכן לא חיישינן שתיפול ומותר לצאת עמם לרה"ר.

וזה מבואר בפירוש "כף החיים", שכתב וזה לשונו: "ולא דמי לחוטי צמר שבראש הסימן, ואף דהני שערות מחוברין בדבר ויש בו משום חציצה, דשאני הכא דהך פאה נכרית היא כמלבוש דאינה הולכת זולתה, אי נמי בשעת טבילה מניחתן בביתה. פרישה אות י"ט, אליה רבה שם.

ומיהו עיין לקמן סעיף י"ח שאוסר לצאת בפאה נכרית. ואפשר שיש לחלק, ועיין לקמן אות נ"ח, ודוק. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' ע"ה אות י"ט לענין דינא, שכתבנו דמותר לקרות נגד פאה נכרית, ע"ש" (או"ח סי' ש"ג ס"ק נ"ה).

[אמר המעתיק: הוקשה לו, מדוע אסר השו"ע בסעיף י"ח לצאת בשבת בפאה נכרית משום טלטול, ומאי שנא מחוטי שיער. וכתב שיש לחלק, שחוטי שיער הם פאה נכרית המונחת על הראש ומהודקת היטב לשערות הראש, ובזה התיר הרמ"א אף בשבת, ופאה נכרית המוזכרת במשנה היא פאה נכרית שאינה מהודקת אלא רק מונחת על הסבכה, ובזה יש חשש שתיפול ותביאנה בידה, וכמו שכותב בס"ק נ"ח].

"לא תצא בפאה נכרית. דהיינו קליעת שיער תלוש שנותנת על שערה כדי שתיראה כבעלת שיער הרבה, שמא תחלצנה מעל ראשה להראותה, או שמא תיפול מעל ראשה ותביאנה בידה. ר"ז שם. והוא מגמ'. ועיין לעיל אות נ"ה ודוק" (שם ס"ק נ"ח). אליהו אמזלג 14:16, 26 ביולי 2012 (IDT)

בעיה טכנית[עריכה]

עוד מישהו שם לב לבעיה שכל תבנית הערה נהפכה כאן לתבנית "לשכתב"? טישיו * שיחה 05:54, 30 ביולי 2012 (IDT)

בדיוק רציתי לשלוח לך הערה בעניין (ריבוי תבניות "לשכתב", אף שלא הרגשתי במקור התקלה), אך כת"ר תיקן זאת (ואינני יודע כיצד). יישר כוח! למאי נ"מ? 06:07, 30 ביולי 2012 (IDT)

ראה הסטוריית הגרסאות של תבנית:הערה ותבין. טישיו * שיחה 06:17, 30 ביולי 2012 (IDT)

אופס... סליחה! כדאי לתקן את עמוד הבית של התבנית שיסביר כיצד להשתמש בה. רוב ברכה! למאי נ"מ? 06:23, 30 ביולי 2012 (IDT)