ישיבת פומבדיתא
|
|
ישיבת פומבדיתא היא ישיבה בעיר פומבדיתא בבבל, שנוסדה בתקופת שלטונה של האימפריה הסאסאנית, במאה ה-3, והתקיימה עד למאה ה-11. הישיבה נוסדה על ידי רב יהודה, בדור השני לאמוראים והתקיימה עד תקופת הגאונים, כ-800 שנה כישיבה מרכזית ומשפיעה, במקביל לישיבת סורא.
ציוני דרך
לאחר פטירתם של רב ושמואל, בסוף הדור הראשון של האמוראים, במקביל למינויו של רב הונא כראש ישיבת סורא, הלך רב יהודה לעיר פומבדיתא והקים שם ישיבה חדשה, ישיבת פומבדיתא, שהתקיימה כ-800 שנה, במשך תקופות האמוראים, הסבוראים והגאונים, עד לימיו של רב האי גאון. העיר פומבדיתא הייתה מיושבת ביהודים זמן רב קודם לכן, עוד מימי בית המקדש השני[1]. העיר ניצבה על חופו המזרחי של הפרת, ליד מוצא תעלה גדולה שחיברה בינו ובין החידקל. פירוש השם בארמית "פומא בדיתא" לאמור "פי התעלה". פומבדיתא מזוהה היום באזור העיר העיראקית פלוג'ה.
ישיבת פומבדיתא וישיבת סורא היו לישיבות הדומיננטיות בעולם היהודי, ומהן יצאה תורה והוראה לכל תפוצות הגולה. ישיבת פומבדיתא העמידה בראשה במהלך הדורות גדולי תורה לדורותיהם, בהם רבה ורב יוסף, אביי ורבא, רב יוסי הסבוראי, רב סימונא, רב רבא גאון, רב פלטוי גאון, רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון. בתקופת הדור השלישי והרביעי של האמוראים הייתה ישיבת פומבדיתא בתפארתה. בתקופתו של רבא עברה הישיבה למחוזא, ולאחר פטירתו חזרה לפומבדיתא.
עם חיתום התלמוד הבבלי בידי רבינא האחרון (בסורא) החלה תקופת הסבוראים (ד'ר"ס - ד'שמ"ט, 499-589), שברובה לא התקיימו לימודים סדירים בסורא, בגלל פרעות כנגד היהודים, אלא רק בפומבדיתא. כשהגיעו הרדיפות גם לפומבדיתא, הוצרכו חכמי הישיבה להעביר אותה לעיר פירוז שבור למשך כ-50 שנה, עד לפתיחתה מחדש בפומבדיתא בשנת ד'שמ"ט (589) בידי רב חנן מאישקיא.
גם במהלך תקופת הגאונים התקיימו שתי הישיבות זו לצד זו. גאון פומבדיתא, רב האי בר רב דוד (ד'תר"נ- ד'תרנ"ח, 890-898 לערך), העביר את הישיבה לעיר בגדד, מפני שבתקופתו התמעטו היהודים שעסקו בחקלאות, ורבים עסקו במסחר והיגרו לערים הגדולות, בעיקר לבגדד (מלבד תופעת ההגירה אל מחוץ לבבל). ברם, שמה של הישיבה לא השתנה ונשאר "ישיבת פומבדיתא". תקופת פריחה אחרונה הגיעה לישיבה בימיהם של רב שרירא גאון ובנו רב האי, בסיומה של תקופת הגאונים. אלפי מכתבים ובהם שאלות בכל תחומי היהדות הגיעו לראשי ישיבת פומבדיתא מכל תפוצות הגולה, והגאונים עמלו להשיב לשואליהם. עם פטירת רב האי גאון, בשנת ד'תשצ"ח (1038), באה לסיומה תקופת הגאונים. לראש הישיבה התמנה ראש הגולה רב חזקיה בר דוד, אולם 20 שנה לאחר מכן הוצא להורג בעינויים בידי הח'ליפה המוסלמי, אל-קאא'ם הראשון, וישיבת פומבדיתא נסגרה[2].
ראשי הישיבה
תקופת האמוראים:
- רב יהודה בר יחזקאל - ראש הישיבה הראשון (תלמיד של רב ושמואל)
- רב הונא בר חייא[3]
- רבה בר נחמני
- רב יוסף
- אביי
- רבא - לאחר פטירת אביי הישיבה התאחדה סביבו ועברה לעירו מחוזא
- רב נחמן בר יצחק
- רב כהנא (הרביעי)
- רב אחא בריה דרבא
- רב רחומי
- רב סמא בריה דרבא
תקופת הסבוראים:
- רבה יוסי
- רב סימונא
- רב רבאי מרוב
- הישיבה הועברה לעיר פירוז שבור בגלל פרעות, וחזרה לפומבדיתא אחרי כ-50 שנה
- רב חנן מאישקיא - מ-589
- רב מרי בר רב דימי סורגו - בערך 591
- חנא (הונא) - בערך 630
- רב רבה (רבא, ראבא) - 651
- רב בוסאי (בוסתנאי) - בערך 660
- רב הונא מרי בן מר יוסף - בערך 689
- רב חייא ממישן - בערך 700
- רב רביא בן רב אביי (מורונאי) - סביב 710
- רב נטרונאי בן נחמיה (בר מר ינקא) - מ-719
- רב יהודה גאון - סביב 730
- יוסף גאון (בר כותנאי) - 748-739
- רב שמואל בן רב מרי - 755-748
- רב נטרוי כהנא בן אמונה - שמשו של רב אחאי, בערך 755 עד 761
- אברהם כהנא - כנראה ב-681
- רב דודאי בן נחמן (רב דוראי) - אחיו של רב יהודאי גאון סורא, 767-761
- רב חנניא בן משרשיא - 771-767
- רב מלכא בן אחא - 773-771
- רב רבא (אבא) בר דודאי - 782-773
- רב שנוי - ב-782
- רב חנינאי כהנא בן אברהם - 786-782
- רב הונא הלוי בן יצחק - 788-786
- רב מנשה בן יוסף - 796-788
- רב ישעיה הלוי בן אבא - 798-796
- רב יוסף בן שילא משלחי - 804-798
- רב רברבי כהנא בן חנינאי - 810-804
- רב איכומאי (אחונאי) כהנא בן אברהם - 814-810
- רב יוסף בן אבא - 816-814
- רב אברהם בן שרירא - 828-816
- רב יוסף בן מר חייא - 833-828
- רב יצחק בן חנניה - 839-833
- רב יוסף בן רברבי - 841-839
- רב פלטוי בן אביי - 858-841
- רב אחא כהנא בן מר רב - ב-858
- רב מנחם בן יוסף בן חייא - 860-858
- רב מתתיהו הכהן בן רברבי בן חנינא - 869-860
- רב אבא (רבה) בן אמי בן שמואל - 872-869
- רב צמח בן פלטוי - 889-872
- רב האי בן דוד - 898-890
- הישיבה הועברה לעיר בגדאד מכיוון שרוב היהודים באותה תקופה חדלו להיות חקלאים ועברו לערים הגדולות. שמה של הישיבה נשמר
- רב קימוי בן אחאי - 905-896
- רב מבשר הכהן בן קימוי - 905-917
- רב כהן צדק בן יוסף - 917-922
- רב צמח בן כפנאי - 937-935
- רב חנניה בן יהודה 943-937, אביו של רב שרירא גאון
- רב אהרן הכהן בן יוסף (כלף סרג'דו) - 960-943
- רב נחמיה בן כהן צדק 968-960
- רב שרירא גאון 968-1006, העביר בחייו את התפקיד לבנו רב האי גאון. האיגרת שחיבר נחשבת למקור היסטורי חשוב מאוד לתולדות העם היהודי.
- רב האי גאון בן רב שרירא, 1004 - נפטר בשנת 1038. פטירתו נחשבת לסיומה של תקופת הגאונים.
- רב חזקיה בן דוד ראש הגולה. נרצח על ידי הכליף המוסלמי.
הנצחה
השם "פומבדיתא" ניתן לרחובות בערים: ירושלים, תל אביב ורמת גן. ברחוב פומבדיתא בתל אביב שוכנת ישיבה ופנימיה בשם זה. בירושלים נוסד בשנת תשנ"ו (1996) מכון למחקר תורני "פומבדיתא", העוסק בכתיבת ובעריכת ספרי הלכה ומנהג, ובההדרת ספרי קדמונים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אברהם נפתל, התלמוד ויוצריו, ספרות התלמוד בהתהוותה, הרקע הרוחני, החברתי והמדיני, בארץ ובתפוצות, ישיבות בבל וארץ ישראל, צמיחתן וגידולן, היקף השפעתן, סדריהן ודרכי-לימודן, מעצבי רוח הדורות, תולדותם, אישיותם ופעלם, תל אביב ויבנה: תשכ"ט-1969 - תשנ"ז-1997.
קישורים חיצוניים
- פומבדיתא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ד"ר יהושע הורוביץ, הישיבה בתקופת הגאונים, מחניים, סיון תשכ"ג, באתר דעת
- יואל פלורסהיים, ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל - סורא ופומבדיתא - הקדמה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
הערות שוליים
- ↑ רב שרירא גאון באיגרתו, על פי בבלי, ראש השנה כ"ג ע"ב.
- ↑ על פי איגרת רב שרירא גאון ו"ספר הקבלה" להראב"ד.
- ↑ ראה בערך אודות המינוי.
- ↑ התאריכים בפסקה זו הם על פי "ממלכת ישראל בתקופת הגאונים", פרופ' משה גיל, התשנ"ז-1997. חלק מן המידע בעניין התאריכים מסתמך על מקורות עובדתיים, אבל חלקו מסתמך על השערות, בהיעדר מקורות מוסמכים או בשל סתירה בין מקורות. לכן ישנם חילוקי דעות בין החוקרים בנוגע לחלק מן התאריכים, ולא הכול מוסכם.