הרב יעקב משה טולידאנו

הרב יעקב משה טולידאנו

הרב יעקב משה טולידאנו היה רבה של תל אביב-יפו, חבר כנסת ושר הדתות.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בטבריה בי"א באלול תרל"ט. בנעוריו למד בישיבותיה של טבריה, ובייחוד בישיבתו של אביו רבי יהודה, שאף הסמכיו לרבנות. לצד ההתמדה בלימוד תורה – גילה פעילות רבה בתחום התורני-ציבורי בטבריה: יסד גן ילדים ובית מקרא לנוער, היה חבר ועד העיר ועמד בראש תנועת "המזרחי" במקום. בהתעורר הצורך לפעול לגאולת קרקעות ולחיזוק הישוב היהודי בגליל – עבר לגור בפקיעין. ארבע שנים התגורר בפקיעין וייסד שם בית ספר יהודי ועסק בדאגה למצבו של בית הכנסת העתיק במקום. מששב לטבריה ופעל לגאולת קרקעות ולביסוס הישוב היהודי במקום – גורש על ידי התורכים בשנת תרע"ו לאי קורסיקה שבצרפת, מפני היותו נתין צרפתי (ובימי מלחמת העולם הראשונה צפרת היתה במלחמה עם תורכיה), שם שהה כארבע שנים וטיפל בבעיותיהם של שבע מאות גולים מיהודי ארץ ישראל, שאף הם גורשו מהארץ. בשנת תר"פ הורשה לשוב לארץ.

פעמים רבות יצא לשליחויות בקהילות יהודיות בגולה. בשנת תרפ"ו נענה לפניית הקהילה היהודית בטנג'יר שבמרוקו ושימש שם כרב ראשי וכאב"ד. בארבע שנות שהותו ייסד שם בית דין וניהל את בית המדרש לרבנים "תורה וחינוך". בארבע שנים הרבה לבקר בערים שונות בחפשו אחרי כתבי יד עתיקים, שהיו מונחים בגניזות ובבתי כנסת שונים. רבי יעקב משה אסף וחקר כתבים כאלו, והוציאם לאור.

בשנת תר"צ הוזמן לשמש כראב"ד וכסגן הרב הראשי לקהיר. כעבור ארבע שנים, משנחל הצלחה רבה בתפקיד זהו התחבב על בני הקהילה והשלטונות – נקרא לשמש כרבה הראשי וכראב"ד של אלכסנדריה. כשמונה שנים שימש באלכסנדריה – שנים שהצטיינו בפעילות רבה לביצורה של היהדות במצרים.

בשנת תש"ב נבחר לרבה הראשי הספרדי של תל אביב. בתפקידו זה התמסר לשיפורים בפעילותם ותיפקודם של בתי הדין הרבניים במקום. בשנות השואה, משהלכו ורבו בעיות העגונות, ייסד יחד עם עמיתו הרב האשכנזי איסר יהודה אונטרמן בית דין מיוחד לעגונות, שבו הותרו מאות עגונות.

כפוסק, לא נרתע מלדון בשאלות קשות, שהיה בהן משום תעוזה, וגם בהן הורה הלכה למעשה. מה שמציין את דרכו בפסיקה היא העובדה, שכמעט ולא דן בשאלות הלכתיות, שאין להן השלכות מעשיות. בבעיות קשות במיוחד, בעיות בתחום האישות, הביע בצורה נרחצת את דעתו.

למעט עיסוקו בפסיקת הלכה, עסק גם בחקר של כתבי יד עתיקים שמצא במצרים ובמרוקו.

בשנת תשי"ז זכה בפרס הרב קוק לשנים תשט"ו-תשי"ז.

בשנת תשי"ח פרש מתפקידו כדי להתמנות לתפקיד שר הדתות, תפקיד בו כיהן עד לפטירתו.

בשנת תש"ך נשא בשנית (לאחר שאשתו הראשונה נפטרה ועבר זמן מספיק מאז פטירתה) את מרים סבאג, שהיתה בת 20 (הוא היה אז בן 80).

נפטר בכ"ד תשרי תשכ"א ונקבר בהר המנוחות בירושלים.

מצבתו

ספריו[עריכה]

• אפריון- ביבליוגרפיה של מפרשי רש"י (ירושלים, תרס"ה).
• קונטרס שלש תשובות בדין נדרי אונסין מרבי חיים כפוסי ומוהר"א גאביזון- נערך בתוספת הערות על ידי הרב טולידאנו (הוסיאטין, תרס"ח)
• נר המערב- לתולדות יהודי מרוקו (ירושלים, תרע"א).
• ידי משה- "מן פירוש המשניות של הרמב"ם, המקור הערבי העיקרי, המוגה ומתוקן שיצא מתחת רבינו המיימוני" (הוצאת מיימוניה, צפת, תרע"ה).
• שו"ת הים הגדול (קהיר, תרצ"א).
• קונטרס משיב נפש (נא אמון, תרצ"ו).
• שריד ופליט (תל אביב, תש"ה).
• בת עמי- בענייני עגינות בעקבות השואה (תל אביב, תש"ז).
• מאורות, למלאות שבע מאות וחמשים שנה לפטירת הרמב"ם ז"ל (תל אביב, תשט"ז).
• אוצר גנזים- אוסף אגרות לתולדות ארץ ישראל (מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ך).

לקריאה נוספת[עריכה]

הרב אהרן בן ציון שורין, קשת גבורים חלק ג', בהוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 98-101.