מיקרופדיה תלמודית:אדם כשר
|
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - אדם שהולך בדרך ישרה[2].
סיכום תמציתי
דינים מיוחדים נאמרו באדם כשר בנוגע לכבודו ולנאמנותו, והגדרתו משתנה לפי הדינים השונים.
אדם כשר שמת חייבים לקרוע עליו, וחייבים לבכות ולהתאבל עליו, וכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלים לו על כל עוונותיו, בשביל כבוד שעשה לו, ואם לא בכה והתאבל - בניו ובנותיו מתים כשהם קטנים. וכל המוריד דמעות על אדם כשר הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו, וכל המתעצל בהספדו ראוי לקוברו בחייו.
אדם כשר לענין זה – יש אומרים שהוא מי שאינו חשוד על שום עבירה, ולא על שום ביטול מצוה, ולא נשמע עליו דבר חטא, אף על פי שאינו גדול בתורה; ואינו כשר נקרא מי שאינו מומר, אבל עושה עבירה לפעמים לתיאבון ומניח לעשות מצוה בשביל טורח.
ויש אומרים שאדם כשר הוא זה שמוחזק בכשרות, שמחזר אחר מצוות ומעשים טובים, אף על פי שאינו חכם בתורה; ואינו כשר הוא מי שאינו רשע ואינו חשוד, אבל אינו מהדר אחר מצוות וגמילות חסדים ולהתפלל בצבור וכיוצא בו.
אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים, שהם כשרים.
כשר לענין זה נקרא מי שבא לידו דבר עבירה וכפה יצרו, ואין בימינו כשרים כאלה; ויש אומרים שסתם אנשים כשרים הם.
דינים מיוחדים נאמרו באדם כשר בנוגע לכבודו ולנאמנותו, והגדרתו משתנה לפי הדינים השונים.
כבודו
אדם כשר שמת חייבים לקרוע עליו (שבת קה ב; מועד קטן כה א; רמב"ם אבל ט יא; טוש"ע יו"ד שמ ו), וחייבים לבכות ולהתאבל עליו, וכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלים לו על כל עוונותיו, בשביל כבוד שעשה לו, ואם לא בכה והתאבל - בניו ובנותיו מתים כשהם קטנים (שבת ומועד קטן שם; טור שם. ועי' רמ"א שם ו, והגר"א שם). וכל המוריד דמעות על אדם כשר הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו (שבת שם; רמב"ם שם יב ב), וכל המתעצל בהספדו ראוי לקוברו בחייו (שם, לגירסת הרי"ף והרא"ש; רמב"ם שם).
אדם כשר לענין זה – יש אומרים שהוא מי שאינו חשוד על שום עבירה, ולא על שום ביטול מצוה, ולא נשמע עליו דבר חטא, אף על פי שאינו גדול בתורה (רא"ש מועד קטן שם, בשם מהר"ם מרוטנבורג; טוש"ע שם); ואינו כשר נקרא מי שאינו מומר, אבל עושה עבירה לפעמים לתיאבון ומניח לעשות מצוה בשביל טורח (רא"ש שם; טוש"ע שם ה), והוא מריקנים שבישראל (רא"ש שם) שיש בהם תורה ומצוות (רש"י שבת שם).
ויש אומרים שאדם כשר הוא זה שמוחזק בכשרות, שמחזר אחר מצוות ומעשים טובים, אף על פי שאינו חכם בתורה; ואינו כשר הוא מי שאינו רשע ואינו חשוד, אבל אינו מהדר אחר מצוות וגמילות חסדים ולהתפלל בצבור וכיוצא בו (ב"ח יו"ד שם, על פי רבינו יונה ברא"ש מועד קטן שם, והרמב"ן בתורת האדם; ש"ך שם. וכן נראה מהמאירי מועד קטן שם. ועי' העמק שאלה, שאילתא לה אות יב, שדקדק כן גם מבעל הלכות גדולות).
נאמנותו
אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים (משנה קדושין פ ב), שהם כשרים (גמ' שם; טור אהע"ז כב, בשם הרא"ש; רמ"א שם ה. וראה ערך יחוד).
כשר לענין זה נקרא מי שבא לידו דבר עבירה וכפה יצרו (רב שם פא א; מגיד משנה איסורי ביאה כב ח, בדעת הרמב"ם. וכן דעת המחבר בשו"ע כב ה), ואין בימינו כשרים כאלה (מגיד משנה שם, ועי' ב"ח ופרישה שם); ויש אומרים שסתם אנשים כשרים הם (ר"ן קדושין שם; רמ"א בשו"ע שם).
נאמנות של אדם כשר מצינו לענין לסמוך עליו בספק איסור כשראינוהו שאכלו: עוף טהור נאכל במסורת (חולין סג ב), והיינו אם זכור הוא באדם כשר שאכלו (רש"י שם).