פתי

פתי הוא אדם שתיפקודו השכלי נמוך מהממוצע, בדרגה שמפריעה לתיפקודו ההלכתי. הפתי בהלכה הוא המכונה כיום בשם מפגר בשכלו, אלא שנחלקו הפוסקים אם דינו כשוטה, או שיש לו דין מיוחד, וכמבואר להלן.

בערך זה יידונו הגדרותיו הרפואיות וההלכתיות של הפתי, ופרטי הדינים הנוגעים לו.

רקע מדעי[עריכה]

פגור ושטיון מבחינה רפואית חשוב להבדיל בין פיגור שכלי^[1] לבין שטיון^[2]. הראשון מתייחס למצב קבוע של תיפקוד שכלי ירוד, בעוד שהשני מתייחס למצב מדרדר ומתקדם של ירידה בתיפקוד השכלי.

הגדרת פיגור שכלי מבחינה רפואית-פסיכולוגית מוגדר הפיגור כתיפקוד שכלי כללי נמוך באורח משמעותי, היינו לפחות שתי סטיות תקן מתחת לממוצע. מצב זה נקבע על ידי מבחנים מתאימים. קיימות הגדרות מצמצמות ומרחיבות שונות, ועדיין אין הסכמה אוניברסלית להגדרת המפגר^[3].

מבחני אינטליגנציה החלוקה לדרגות הפיגור השכלי נקבעת על פי מבחני אינטליגנציה שונים. המבחן הפסיכולוגי המקובל ביותר לקביעת דרגת הפיגור השכלי היא זו של וכסלר^[4]: פיגור עמוק^[5] הוא עד 24 נקודות במבחן זה, המהווה למעלה מ-5 סטיות-תקן מהממוצע. מפגר זה הוא סיעודי לחלוטין; פיגור קשה^[6] הוא 39-25 נקודות במבחן זה, המהווה 5-4 סטיות תקן מהממוצע, והוא מי שנקרא בעבר אידיוט. מפגר זה הוא תלותי וזקוק להגנה מלאה; פיגור בינוני^[7] הוא 54-40 נקודות, המהווה 4-3 סטיות-תקן מהממוצע, והוא מי שנקרא בעבר אימבציל. מפגר זה ניתן לאימון לתיפקודים יומיומיים פשוטים; פיגור קל^[8] הוא 69-55 נקודות, המהווה 3-2 סטיות-תקן מהממוצע, והוא מי שנקרא בעבר מורון (בארה"ב), או דביל (באנגליה), או רפה-שכל. מפגר זה ניתן לחינוך ברמת בית ספר יסודי, והוא עצמאי למחצה.

מושגים מבחינה חברתית יש מגמה לרכך את המושגים המשמשים להגדרת אנשים חריגים, ובתוכם המפגר, כדי להפחית ככל האפשר את התווית החברתית השלילית. לפיכך, יש המשתמשים במונח "לקוי בשכלו" במקום מפגר, "הפרעה"^[9] או "אי-יכולת"^[10] במקום "מחלה", וכיו"ב.

סיבות לפיגור שכלי קיימות סיבות רבות לפיגור שכלי, חלקן נובעות מפגיעה מוחית, וחלקן נובעות מבעיות סביבתיות או נפשיות.

הסיבות לפיגור שכלי מתחלקות באופן כללי כדלקמן: סיבות טרום-לידתיות, היינו מצבים שקדמו ללידת המפגר, שיכולים להיות קשורים בהורים, כגון שהם נשאים של מחלות תורשתיות הגורמות לפיגור, או שהם קשורים בהריון, כגון מחלות של האם בהריון, עישון או שימוש בסמים על ידי המעוברת, שימוש בתרופות שונות על ידי האם, זיהומים תוך רחמיים, מומי מוח בעובר, תיסמונות שונות, מחלות מולדות של העובר, חבלות בעובר, וכיו"ב; סיבות סב-לידתיות, היינו מצבים שהתרחשו מרגע תחילת תהליך הלידה, ועד לחילוצו המלא של היילוד, כגון תשניק לידה, חבלות במוחו של היילוד בתהליך הלידה, זיהומים של היילוד מיד עם לידתו, וכיו"ב; סיבות בתר-לידתיות, היינו מאורעות שקרו לאחר הלידה, ועד יום המוות, כגון חבלות ראש, זיהומי מוח, שבץ מוחי, הרעלות, תת-תזונה חמורה, בעיות משפחתיות וסביבתיות וכיו"ב.

ככל שהפיגור קשה ועמוק יותר כך עולה הסבירות למציאת הגורם הרפואי לפיגור. מקובל להניח שב-40-25% מהמפגרים לא נמצאת הסיבה לפיגור, ונתונים אלו נכונים בעיקר למפגרים הקלים^[11].

נתונים סטטיסטיים בישראל ההערכה היא שפיגור שכלי פוגע ב-2-3% מכלל האוכלוסיה. בשלהי המאה ה-20 היו בישראל 9500 מפגרים מוכרים ומטופלים על ידי האגף לשירותי הטיפול במפגר שבמשרד העבודה והרווחה, מתוכם 5200 במוסדות ו-4300 בקהילה. הערכת המומחים היא שיש עוד כ-10000 מפגרים שאינם מוכרים לשירות למפגר.

המפגר במקרא ובחז"ל[עריכה]

כללי המקרא והתלמוד מלאים בביטויי הערצה לחכמה ולדעת, ולפיכך אין ספק שחסרון הדעת נחשב כחסרון חמור וכפגם בשלימות האנושית. יחד עם זאת, הגישה של בעלי הדעת והחכמה אל אותם אנשים שיש פגם בדרגת חכמתם והבנתם היא גישה של הבנה, רחמים וסיוע, כמפורט להלן.

מושגים מקראיים מצינו מושגים שונים ביחס לאנשים חלושי-מוח, רפי-שכל ולקויי למידה בדרגות שונות^[12]:

אויל^[13], הוא כינוי לאדם בלתי מרוסן, מתפרץ, הפכפך, ובז למוסר ולחכמה. יש אומרים, שמקור השם הוא הדומה לערבית, שפירושו התחלה, ולפיכך מתאים מושג זה ל"פרימיטיבי"^[14]. יש מי שכתב, שאויל הוא ראשי תיבות אכול ושתה יאמר לך^[15].

בער^[16] הוא אדם חסר ידיעות וחסר הבנה.

סכל וכסיל^[17] הוא הפך החכמה, חסר הבנה, חסר רצון לטרוח ולהבין, ושונא דעת ותבונה^[18]. סכל וכסל הוא מושג זהה בהיפוך אותיות. יש מי שכתב, שהוא מלשון 'כסלים', שהוא חלק הגוף הסמוך לכליות, אשר מסמל כבדות, היעדר תנועה וחוסר סקרנות.^[19].

פתי^[20] הוא מי שנוח להתפתות^[21], ולשון שידול בארמית הוא המקביל ללשון פיתוי בעברית^[22], והוא מי שלא למד חכמה, ומתנהג כמו ילד קטן^[23], אבל לא הורגל במידות הרעות כמו אויל וכסיל^[24], ולכן האנשים אשר אין דעתם שלימה להשכיל, ויטעה ליבם בתחילת עניינם, ייקראו פתאים^[25], והוא המושג ההלכתי המקביל למפגר בשכלו^[26].

מושגים תלמודיים מצינו גם מושגים תלמודיים המביעים רפיון שכלי:

בור^[27] הוא אדם חסר חכמה וחסר מידות, ואפילו בדרך ארץ אינו בקי, ודומה לארץ שלא נזרעה כלל^[28]. הבור בלשון חז"ל מקביל לבער בלשון המקרא.

גולם^[29] הוא איש שיש לו מעלות שכליות ומעלות מידות, אך אין הן שלימות, ויש בהם עירבוב ובילבול^[30].

טיפש^[31] הוא היפוכו של הפיקח, שאינו מתמצא בהוויות העולם, ובאופן מיוחד הוא מי שאינו יודע לקרוא^[32].

עם הארץ^[33] בזמן הבית היה יהודי שזלזל בדיני מעשרות, שביעית וטהרה, ולאחר חורבן הבית ועד ימינו משמש מושג זה להבדיל מתלמיד חכם, היינו עם הארץ הוא מי שאינו יודע תורה^[34]. אמנם במקרא משמש המונח לקיבוץ אנשים, ולאו דווקא לגנאי^[35].

הגדרות הלכתיות ופרטי דינים[עריכה]

כללי בתלמוד לא הוזכרו במפורש הגדרתו ודיניו של המפגר^[36]. הפוסקים התייחסו ביתר פירוט למעמדו ההגדרתי וההלכתי של המפגר, אשר מוגדר בהלכה כפתי, ההבדלים בדרגות השונות של הפיגור, וההבדל בין המפגר לבין השוטה^[37].

המפגר והשוטה יש הסבורים, שהמפגר זהה בדינו לשוטה^[38], וכשדנה ההלכה בשוטה ובסימניו, היא כוללת גם את המפגר^[39]; יש הסבורים, שדין הפתי כלול בהגדרה של חרש-אלם מלידה^[40]; ויש הסבורים, שהמפגר אינו כשוטה, שהשוטה דעתו משובשת ומטורפת לגמרי בדבר מן הדברים, הוא עושה מעשים בפועל המורים על טירוף הדעת, ואין הדבר תלוי בכשרונו להבנת דברים ועניינים, אלא בפירושו הדמיוני והנהגותיו הסוטות; לעומת זאת, הפתי אינו מטורף לגמרי בשום דבר, ואינו עושה מעשה שטות, אלא שדעתו קלושה, ואיננו מכיר דברים שסותרים זה את זה, ולא מבין עניני הדבר כדרך שמבינים שאר בני האדם, היינו שאינו יודע ואינו מבין אלא ברמה נמוכה מאד, ומצב שכלו הנמוך הוא קבוע, ואפשר שילמד קצת לפי מידת שכלו. אבל מצד אחר הוא יותר גרוע מהשוטה, שהשוטה בשאר דברים הוא חכם כשאר בני האדם, והפתי הוא שאין לו שכל גמור, ואינו מבין בשום דבר כדרך שמבינים אותו שאר בני אדם^[41], ומכיוון שהפתי אינו מבין מה שאומר או מה שעושה, הרי זה כעושה דבר כשהוא ישן, שמצד הסברא אינו מועיל מה שאינו מבין. היוצא מזה, שכל מה שעשה הפתי בענייני מקח וממכר, בקידושין וכיו"ב, יהיו מעשיו קיימים במה שמבין, ואם יש לו דעת צלולה ואפילו היא קלושה וחלשה מאד, הרי הוא כפיקח, ובמה שאינו מבין, לא יתקיימו מעשיו^[42].

דרגת הפיגור יש שכתבו, שהגדרת פתי כשוטה היא דווקא אם דעתו פחותה מדעת הפעוטות, אבל אם הוא מבין כדעת הפעוטות, הרי הוא נחשב כבן דעת^[43]; ויש שכתבו, שגם אם הוא בדרגת הבנה של פעוטות, הרי הוא נחשב כשוטה^[44].

קיום מעשי קניין של מפגר אם מסבירים לו בענייני מקח וממכר והוא מבין את הדברים, הרי הוא כפיקח לכל דבריו, ואם אינו מבין מה שעושה, אין מעשיו קיימים^[45]; אכן, גם הסבירו לו את משמעות מעשיו והוא הבין את הפעולות, אם עשה מעשה שמצד עצמו הוא מעשה שטות או שאינו לטובתו בעליל, אין מעשיו קיימים, אף שבתנאים כאלו אילו היה פיקח היו מעשיו קיימים^[46].

חיובו של המפגר במצוות לדעת הסוברים, שדין המפגר כדין שוטה, הרי הוא פטור מכל המצוות^[47]; ולדעת הסוברים, שאין המפגר כשוטה, הרי הוא חייב באופן עקרוני במצוות. לשיטה זו תלויה מידת חיובו במצוות בדרגת הפיגור: מפגר שהוא מבין ויש לו דעת לפחות כמידת הפעוטות בני ארבע וחמש שנים, ויודע שהקב"ה נתן לנו תורה, ואנחנו מקיימים מצוותיו^[48], הרי הוא כבן דעת לעניין קיום מצוות, ולכן יש לגביו מצות חינוך בקטנותו, ויש חיוב על האב ללמד את בנו הפתי, או לשכור לו מלמד, ויש ללמדו לפי יכולתו, ולפי הקצב והזמן שיכול לקלוט, שהרי אפילו תינוק שאינו מבין לקרות, לא יסלקוהו משם, אלא ישב עם האחרים אולי יבין^[49], וכן מותר למלמדים להוציא שם ה' בשעה שמלמדים אותם ברכות ותפילות, אלא שיזהרו לא לענות אמן אחר ברכותיהם^[50], ומכל מקום אפילו מי שאינו מבין לקרות לא יסלקוהו משם, אלא ישב עם האחרים אולי יבין^[51], ויש מי שכתב, שאסור לישיבה להוציא תלמידים חלשים ולהכניס במקומם תלמידים יותר חזקים^[52], ובהגיעו לגיל י"ג שנה הוא נחשב כגדול וחייב בכל המצוות, אבל לעניין עונשין נחשב המפגר כקטן, והוא פטור^[53]. ויש מי שכתב, שמן הראוי לערוך לו חגיגת בר-מצווה, ולעניין עלייתו לתורה תלוי בכל מקרה לגופו במידת הבנתו^[54]. כמו כן יש חיוב על הציבור מדין צדקה לתמוך בלימוד הילדים הפתיים, אפילו כשצריך יותר מלמדים לפחות תלמידים, או שצריך להקים מוסדות חינוך מיוחדים לילדים כאלו, אבל עיקר החיוב הוא על האב^[55]. ויש מי שכתבו, שהקהילה חייבת מעיקר הדין להקים כיתות קטנות, המתאימות לילדים עם פיגור שכלי, ולשלם שכר המורים לכיתות קטנות כאלו, ותקנת יהושע בן גמלא^[56], שחובת הציבור היא מלמד אחד לכ"ה תלמידים היא דווקא בילדים רגילים^[57]. ואם אין לו כלל דעת גם כשהגדיל, אפילו לא כמידת הפעוטות בני ארבע וחמש שנים, יתכן שדינו כשוטה, ופטור ממצוות, אבל כשיש לו דעת במידת פעוטות הוא וודאי חייב בכל המצוות, ויש חיוב לקבל את המפגרים בסבר פנים יפות כשבאים לבית הכנסת, ולחנכם שיענו אמן וקדושה^[58].

מאכלות אסורות אסור להאכיל פתי מאכלות אסורות, ויש אף חיוב להפרישו מאיסורים^[59].

נדרים נדרו של פתי מתקיים רק אם הוא מבין את עניין הנדר, וגם מבין לשם מי נודרים^[60].

קידושין וגירושין פתי או פתית ביותר, אם יודעים על כל פנים עניין אישות, היינו שמבינים שאחרי הנישואין אין בן הזוג מותר לכל העולם, קידושיהם קידושין^[61], ויש מי שכתב, שאם הוא מסוגל לקיים חיים זוגיים תקינים, יש לעודד את הנישואין, כדי לאפשר אושר מסויים^[62]; ולעניין גירושין - יש מי שכתב, שאף שהמפגר כשר לקניינים ולקידושין, אין הוא יכול לגרש, כי יש צורך שידע שהגט הוא המתיר את אשתו^[63]; ויש מי שכתב, שאם הפתי מבין משמעות הגירושין, יכול לגרש את אשתו^[64].

חליצה פתי כשר לחליצה, גם אם הוא פתי ביותר, ובתנאי שמסוגל להבין משמעות החליצה, שבמעשה זה תהא האשה מותרת לעולם^[65].

עדות פתי פסול לעדות^[66], ודין זה נכון גם אם הפתי כשר לשאר חיובים ומצוות. הטעם: שלעניין עדות צריך להעיד על מה שעבר כבר, ויש לחוש שבאותה שעה לא הבין הדבר, אבל כשאנו באים לדון עמו במקח וממכר, בקידושין או בגירושין, והוא כעת לפנינו, ומסבירים לו והוא מבין הדבר, הרי הוא כפיקח לכל הדברים הללו^[67].

אפוטרופוס אין בית הדין ממנה אפוטרופוס לגדול, גם אם הוא טיפש ואינו יודע בטיב משא ומתן, אלא אם כן הוא שוטה^[68].

תקשורת מסייעת ^[69] - היא שיטה המיועדת לעזור למפגרים או חולים אוטיסטיים בתיקשורת עם הזולת. השיטה מבוססת על הנחת ידו של המתקשר על ידו של החולה, על מרפקו, על כתפו, או על בגדו, ומתן סיוע לו בהצבעה על אות, מילה או חפץ המבוקשים על ידו. השיטה פותחה בשנות ה-70 של המאה ה-20 באוסטרליה^[70], והורחבה בארה"ב^[71]. בראשונה יועדה השיטה רק לתיקשורת מעשית ופשוטה עבור חולים שאינם יכולים לתקשר בדרך רגילה. בהמשך התפתחה השיטה לגילויים שכליים מרשימים, מתוך הנחה שהגוף המפגר מכיל נשמה גדולה, והשיטה יכולה להוציא אל הפועל ידיעות מדהימות של חולים אלו על עולמות עליונים, עולמות קודמים, ועל מידע רחב בתחומים שונים, כמו שפות זרות, מתמטיקה וכיוצ"ב^[72]. אכן, מחקרים מדעיים מקיפים ואמינים הוכיחו שאין כל ממש בטענות אלו, וכי לא נתגלו כוחות מיסטיים ושכליים מיוחדים אצל מפגרים ואוטיסטים שנבדקו בשיטה זו תוך בקרה מדעית מדוקדקת^[73]. אי לכך, אין לחשוף ילדים מפגרים ואוטיסטים לשיטות כאלו^[74].

מפגר כתורם איברים ראה ערך השתלת אברים

רקע משפטי[עריכה]

חקיקה

הגדרות על פי החוק הישראלי מוגדר המפגר כאדם שמחמת חוסר התפתחות או התפתחות לקויה של כושרו השכלי מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת, והוא נזקק לטיפול^[75]. במשפט הישראלי אין המפגר כלול בהגדרה של 'מחלת נפש'^[76], אם כי מבחינת אחריותו הפלילית למעשיו הוא דומה לחולה הנפש^[77].

חובות כלפי המפגר החוק מפרט את האחריות למתן שירותים למפגר, דרכי הבירור האיבחוני של המפגר, וועדת איבחון למפגרים וסמכויותיה, ודרכי הטיפול במפגר^[78].

חינוך חוק נוסף מגדיר את האנשים החריגים הזכאים לשירותי חינוך מיוחד כדלקמן: אדם בגיל שלוש ועד עשרים ואחת שמחמת התפתחות לקויה של כושרו הגופני, השכלי, הנפשי או ההתנהגותי, מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת, והוא נזקק לחינוך מיוחד^[79].

אי-הפליה חוק נוסף אוסר על הפליה של אדם בתעסוקה ובנגישות לתחבורה ציבורית מחמת מוגבלות, דורש התאמות סבירות לנגישות, ומחייב להתקין תקנות מתאימות למניעת הפליה^[80].

קבילות עדות בית המשפט העליון גיבש מבחן לקבילות עדותו של מפגר המורכב משני מבחני-משנה: האחד, מבחן העונה לבעיית ההבנה של השבועה או האזהרה, שעיקרו בבדיקה אם על אף הפיגור מבין העד את משמעותה של השבועה, ומודע לחובה להעיד אמת בבית המשפט; והשני, מבחן המיועד לסלק את החשש לפגיעה ביכולת ההעדה, שעיקרו בבדיקה אם הפיגור גרע בפועל מכושר ההעדה של העד. במקרה שמבחני המשנה מתבררים כתקפים - אין עדותו של המפגר טעונה תוספת ראייתית, אם כי בית המשפט רשאי להביא את עובדת הפיגור, בין יתר השיקולים, לקביעת משקלה של העדות^[81].

הערות שוליים