רבי בן ציון הלברשטאם
|
|
רבי בן ציון הלבשטאם (מכונה על שם ספרו הקדושת ציון) היה האדמו"ר השני מבאבוב. נרצח בשואה.
נולד בבוקובסק שבגליציה בשנת תרל"ד לאביו רבי שלמה הלברשטאם (הראשון), נכדו של רבי חיים מצאנז. אמו רבקה חנה היתה בת ר' יהושע מקמינקא. נשא את תרצה, בתו של רבי נפתלי ממעליץ והיא נפטרה ללא ילדים, ובזיווג שני נשא את חיה פראדיל, בתו של רבי שלום אליעזר הלברשטאם מרצפארט (נכדתו ונינתו של ר' חיים מצאנז) ממנה נולדו לו ילדיו. יחד עם אביו עבר לעיירה באבוב, שם תנאי הבריאות היו טובים יותר לאביו. בשנת תרס"ה נפטר אבי והוא החל לכהן תחתיו כרב ואדמו"ר בבאבוב. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה ולמריינבאד שבצ'כוסלובקיה. אחרי המלחמה חזר לגליציה, ובשנת תרפ"א ייסד מחדש את ישיבתו בבאבוב, לה קרא "עץ חיים". ישיבתו פרחה וגדלה, והקימה ארבעים וששה סניפים ברחבי גליציה. כמו כן, חיבר ניגונים רבים. בשנת תרצ"ח, כשהגרמנים גרשו מגרמניה את היהודים אזרחי פולין, הוא פנה במכתב גלוי אל היהודים בפולין, וביקש מהם שיעזרו לפליטים שהגיעו לשם בחוסר כל, ואף ניסה להסביר את מהותן של הצרות שנתרגשו באותה העת על העם היהודי. כשכבשו הגרמנים את פולין ברח ללבוב, שהיתה בשטחים שנכבשו בידי הרוסים. חסידיו ניסו להבריחו אותו לארצות הברית, אך לא הספיקו. הוא נרצח בטבח הגדול שנערך בלבוב בד' (או בא') באב תש"א.
תורותיו יצאו בספר קדושת ציון.
לאדמו"ר היו אחד עשר ילדים בהם רבי שלמה שכיהן תחתיו כאדמו"ר, הרב יחזקאל דוד (תרע"ד - כ"ה באדר ב' תשל"ח)- האדמו"ר מפאקשיווניץ בבורו פארק ועוד. גם נכדיו מכהנים כרבנים וכאדמו"רים ברחבי העולם.
לקריאה נוספת[עריכה]
- אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות חלק ה', בני ברק תשמ"ח, עמ' עא- קלב