מיקרופדיה תלמודית:אין ספק מוציא מידי ודאי

הגדרה^[1] - דבר ודאי וברור, שכנגדו עומד דבר מסופק ובלתי ברור, דנים כודאי ולא כספק

כלל זה אמור באיסורים כשספק היתר, או איסור, בא להוציא מידי ודאי איסור או היתר, ובדיני ממונות, כאשר זכותו של אחד מן הטוענים לממון מוטלת בספק.

ספק היתר וודאי איסור

סוגי הספיקות הם שנים: ספק השקול וספק הרגיל - מצוי, וקרוב לודאי.

בספק השקול

נפלו לפני היבם שתי יבמות, האחת זקוקה ודאי, והשניה ספק זקוקה (ראה ערך יבום), אין חליצת ספק הזקוקה פוטרת את הודאית, שאין ספק מוציא מידי ודאי (יבמות יט ב).

בספק השקול לדברי הכל אין ספק היתר מוציא מידי ודאי איסור, ואין מחלוקת בדבר (ריטב"א עבודה זרה מא ב ד"ה ואין; לחם סתרים שם מב א ד"ה איתיביה).

בספק הרגיל וקרוב לודאי

נחלקו אמוראים: רבי יוחנן סובר אין ספק מוציא מידי ודאי, ולכן עבודה זרה שנשתברה מאליה אסורה, שכיון שבודאי נעבדה, וביטולה מוטל בספק, אין ספק ביטול מוציא מידי ודאי איסור עבודה זרה; וריש לקיש סובר שהעבודה הזרה מותרת, שמסתמא ביטלה העכו"ם, שאומר על עצמה לא הצילה, על האדם תציל (עבודה זרה מא ב).

וספק זה הוא רגיל (תוספות שם ד"ה ואין; ריטב"א שם ד"ה ואין) וקרוב לודאי (ריטב"א שם), שאף רבי יוחנן מודה ששכיח הדבר שהעכו"ם חושב שאין בכחה להציל (תוספות שם מב א ד"ה ספק). הלכה כרבי יוחנן (רמב"ם עבודת כוכבים ח יא; טוש"ע יורה דעה קמו יא).

דוגמאות נוספות:

חולדה שהביאה לחם לבית בדוק מחמץ, אין הספק שמא אכלתו מוציא מידי ודאי חמץ, וצריך לחזור ולבדוק את הבית^[2] (פסחים ט א), אף על פי שספק אכילה הוא ספק הרגיל וקרוב לודאי (תוספות שם ד"ה ואת"ל)^[3].

אשה שראתה נדה, אף על פי שיכולה היתה כבר להיטהר, אסורה לבעלה עד שישאלנה אם טבלה, שאין ספק טבילה מוציא מידי ודאי נדה (נדה טו ב, וראה שם בתוספות ד"ה חבר).

באיסורי דרבנן

באיסורים דרבנן נחלקו הראשונים: יש אומרים שספק מוציא מידי ודאי (ר"י בתוספות פסחים שם ד"ה כדי לתירוץ א, ונדה טו ב ד"ה בהמתו); ויש אומרים שאף באיסורים דרבנן אין ספק מוציא מידי ודאי (רמב"ם חמץ ומצה ב ח, ראה שם במשנה למלך, ובחק יעקב תלח סק"א).

ספק איסור וודאי היתר

סכין שחיטה שנפגמה

כשהספק בא להחמיר, נחלקו אמוראים אם בכחו להוציא מידי ודאי היתר:

השוחט בסכין ונמצאת פגומה (ראה ערך סכין של שחיטה), ויש ספק אם נפגמה בעור הבהמה קודם שחיטת הסימנים והשחיטה פסולה, או שנפגמה בעצם אחר השחיטה - רב הונא אמר שהשחיטה פסולה, שמא בעור נפגמה, ורב חסדא אמר כשרה, שהעצם ודאי פוגם והעור ספק פוגם, ואין ספק מוציא מידי ודאי (חולין י א).

מחלוקת זו אינה דומה למחלוקת האמוראים בעבודה זרה שנשברה (ראה לעיל), שרב הונא סובר רק כאן שהוא מוציא מידי ודאי מפני שהוא לחומרא, וכן להיפך, רב חסדא סובר רק כאן שאין ספק מוציא מידי ודאי אפילו לחומרא, מפני שהוא ספק השקול (תוספות שם ד"ה טבל, ועבודה זרה מא ב ד"ה ואין). הלכה כרב חסדא, כששיבר בה אחר השחיטה עצם (חולין שם; רמב"ם שחיטה א כה; טוש"ע יורה דעה יח טו).

אמנם יש מהראשונים שמסבירים שאין ענין זה דומה לאין ספק מוציא מידי ודאי שבשאר מקומות, שבכל מקום הודאי והספק מכחישים זה את זה, אבל כאן אפשר שהעור פגם ואפשר שהעצם פגם ואפשר ששניהם פגמו, אלא הסברא כאן שמוטב לתפוס את הודאי ולהניח את הספק, ולתלות את הפגימה בעצם שודאי פוגמת ולא בעור שאין פגימתו מצוייה (בעל המאור חולין שם; רשב"א שם ד"ה אמר).

היתר עגונות

כשידוע שפלוני נתלווה עם גוי בדרך, ונודע שמת יהודי שנתלווה עמו, אין אומרים שמא אחר נתלווה עם הגוי אחר כך, שהפלוני ודאי והאחר ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי; וכן כשהלך יהודי בדרך שאין שיירות מצויות שם ונאבד, ובאותה דרך נמצא הרוג, אין חוששים שמא ההרוג הוא אחר, אלא אומרים יהודי זה ודאי הלך כאן ואחר ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי (שו"ת מהר"י ווייל עט; שב שמעתתא ז יט. וכעין זה בשו"ת הב"ח הישנות עב).

ספק איסור וודאי מצוה

וכן אין ספק איסור מוציא מידי ודאי מצוה, ומותר לתת לעני בתורת צדקה לאכול אפילו כשיש ספק שמא לא יטול ידיו לאכילה ויעבור הנותן על 'לפני עור לא תתן מכשול', שאין ספק זה מוציא מידי ודאי מצות צדקה (ט"ז אורח חיים קסט סק"ג)^[4].

בדיני ממונות

סוג אחר של אין ספק מוציא מידי ודאי מצינו בדיני ממונות, כאשר יש לאחד מן הטוענים על הממון זכות ברורה, והזכות של בעל דינו מוטלת בספק, אין לזה שזכותו בספק כח להוציא מידי זה שזכותו ברורה, אף שלפי האמת יתכן שיש לו זכות בממון.

ספיקות בירושה

יבמה שלא שהתה שלשה חדשים אחר מיתת בעלה ונתייבמה וילדה בן, והרי הוא ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון, והספק והיבם באו לחלוק בירושת נכסי הסבא שמת, הספק אומר אני בנו של הראשון ואני יורש מחצית הנכסים כמו היבם, והיבם אומר אתה בני ואני היורש היחידי של אבי, הדין עם היבם, שהוא ודאי יורש והספק הוא ספק יורש, ואין ספק מוציא מידי ודאי (יבמות לח א).

וכן מי שמת והניח בן וטומטום (ראה ערכו) או אנדרוגינוס (ראה ערכו) שהם ספק זכר, הבן יורש את הכל, שהבן ודאי והטומטום והאנדרוגינוס ספק, שמא אינם זכר ואינם יורשים במקום שיש בן, ואין ספק מוציא מידי ודאי (רמב"ם נחלות ה א; טוש"ע חושן משפט רפ ז).

נכסי ארוסה

אשה שנתארסה, שנפלו לה נכסים קודם שנתארסה, וזכות הבעל בנכסיה היא בספק, שמא לבסוף לא ישאנה, לפיכך אף על פי שנשואה אינה יכולה למכור מנכסיה מחמת שהם משועבדים לבעל לאכילת פירות, מוכרת היא לכתחילה, כיון שהנכסים בזכותה נפלו כשהוא עדיין לא היה זכאי בשלה (כתובות עח א), ואין הספק שנוצר מחמת האירוסין מוציא מידי ודאי (תוספות רי"ד שם ד"ה מ"ש; שיטה מקובצת שם ד"ה סיפא, בשם ריב"ש).

נכסי שומרת יבם

וכן שומרת יבם (ראה ערכו), שהיא כספק נשואה לענין זכות היבם בנכסיה, כי שמא תחלוץ ולא תתייבם, אם נפלו לה נכסים, רשאית היא למכרם לכתחילה, לפי שהיא ודאי בנכסים, שהקרן שלה אף אם דינה כנשואה, והיבם ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי (יבמות לח ב, ורש"י ד"ה איהי, ותוספות ד"ה הויא).

בספק קרוב לודאי

כל זה נאמר דוקא כשהספק שקול, כבדוגמאות דלעיל, אבל כשהספק קרוב לודאי, כגון אשה ארוסה שנפלו לה נכסים לאחר שנתארסה, והרי זה ספק אם הנכסים נפלו בזכותו או בזכותה, מכל מקום כיון שקרוב לודאי שתינשא, ספק זה מוציא מידי הודאי שיש לה בקרן, ולא תמכור לכתחילה (תוספות כתובות עח א ד"ה סיפא; שיטה מקובצת שם ד"ה סיפא, בשם ריב"ש).

ספק בחלק וודאי בחלק

כשיש לאחד חלק ודאי בחצי הנכסים וספק בחצי האחר, ולשני יש רק ספק בחצי הנכסים, נחלקו ראשונים:

יש אומרים שאף בזה אומרים אין ספק מוציא מידי ודאי (תוספות יבמות לח א ד"ה הוי, בדעת רש"י שם; רשב"ם בבא בתרא קנח ב ד"ה אלו), ולפיכך אם נפל הבית עליו ועל אמו ואין ידוע מי מת קודם, והיו לו אח אחד מן האם ואח אחד מן האב, שהאח מן האם יורש ודאי חצי מנכסי האם, ואילו האח מן האב ספק בחצי השני, שאם הוא מת קודם, יורש האח מן האם את כל הנכסים (ראה ערך ירושה), אין ספק מוציא מידי ודאי (רשב"ם שם; רמב"ם נחלות ה ו; שו"ע חושן משפט רפ י). ואפילו אם ודאי מתה אמו קודם, אלא שהבן היה קטן בן יומו וספק אם כלו לו חדשיו (ראה ערך נפל) - יש אומרים כיון שהוא ספק יורש ואחיו ודאי, אין ספק מוציא מידי ודאי (הראב"ד בהשגות נחלות א יג), אלא שבזה יש סוברים שאף נפל ודאי יורש (רמב"ם שם. וראה ערך ירושה); ויש אומרים שאף לדעת ראשונים אלו אין זה אלא כששניהם באים מכח ירושה, אבל לא בטענות וספקות אחרים (משנה למלך נחלות ה ו, בדעת הרשב"ם, וראה להלן).

ויש מהראשונים שחולקים אף בירושה וסוברים שדוקא בספק ויבם בנכסי סבא אומרים אין ספק מוציא מידי ודאי, שהספק ספק אם נחשב יורש כלל, אבל בנפל הבית שזה שמת ודאי ראוי לירש את האם, אלא שספק מי מת קודם, אינו נוטל הכל בשביל שהוא ודאי בחצי, אלא חולקים (תוספות יבמות לח א ד"ה הוי, ובבא בתרא קנח ב ד"ה נפל).

שנים אוחזים בטלית

שנים אוחזים בטלית, זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי (ראה משנה בבא מציעא ב א), אין הודאי שבחצי האחד מכריע את הספק שבחצי השני (תוספות יבמות לח א ד"ה הוי, בבא בתרא קנח ב ד"ה נפל, בבא מציעא שם ד"ה וזה), שהחצי שדנים עליו הוא דבר בפני עצמו ושניהם שוים בו, ואינו דומה לספק ויבם שהיבם בודאי יש לו שם יורש על הנכסים, והספק הוא ספק יורש (שו"ת רבי עקיבא איגר תניינא ד. וראה חילוקים נוספים בשיטה מקובצת בבא מציעא שם, וחמדת שלמה שם ד"ה מתני').

ואף הסוברים שבכל מקום הודאי בחצי מכריע את הספק בחצי השני, כאן מודים, לפי שודאותו היא על פי הודאתו של השני, לכן במה שעושה אותו ודאי - יטול, ובשאר שניהם שוים (הגהות מרדכי בבא מציעא תטז; שיטה מקובצת שם בשם הרא"ש).

הערות שוליים