דגל

™דגלי ישראל במסעם במדבר

(א) וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (ב) אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ:...(יז) וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ אִישׁ עַל יָדוֹ לְדִגְלֵיהֶם: ...(לב) אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם כָּל פְּקוּדֵי הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים: ...(לד) וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד אֶת משֶׁה כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו עַל בֵּית אֲבֹתָיו: ספר במדבר פרק ב 

בפסוקים אלו, המתארים את סדר בחנייתן של ישראל במדבר סביב המשכן, מודגשת החלוקה ל"דגלים" כלומר לארבע קבוצות. בכל "דגל" שלשה שבטים כאשר בראש הקבוצה עומד אחד מארבעת השבטים יהודה ראובן אפרים ודן.

על פי הפסוקים ופירוש רש"י, דגל בלשון המקרא, הוא הקבוצה המאוחדת, שבט. מה שאנו קוראים "דגל" נקרא במקרא בשם "אות"^[1]

מקור המושג דגל בעולם הוא מעם ישראל

מדרש תנחומא במדבר פרק יב - כיון שנתישבו תקעו בחצוצרותיהם ונסע יהודה ודגלו תחלה נשיא ושבטו אחריו וסימנם על כל נשיא ונשיא מפה וצבע ומהם למדה המלכות להיות עושין להן מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן וכל שבט ושבט היתה צבע מפה שלו כצבע של אבנו .

המדרש מזהה את מקורם של דגלי המדינות – 'מפה וצבע של מלכויות העולם', בדגלי ישראל במדבר.

דגלי שבטים אך לא דגל אחד לעם כולו

לפי המבואר במקרא ובמדרש, נראה שהיה דגל לכל שבט, אך לא "דגל ישראל".

ישראל מתאווים להיות מחולקים לדגלים

הביאני אל בית היין. בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני, ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים שנאמר (תהלים סח) רכב אלוקים רבותים אלפי שנאן, והיו כולם עשוים דגלים דגלים שנאמר (שיר ה) דגול מרבבה. כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים, התחילו מתאוים לדגלים. אמרו, אלואי (=הלוואי) כך אנו נעשים דגלים כמותן. לכך נאמר (שם ב) הביאני אל בית היין זה סיני שנתנה בו התורה שנמשלה ביין (משלי ט) ושתו ביין מסכתי הוי אל בית היין זה סיני ודגלו עלי אהבה אמרו אילולי הוא מגדיל עלי אהבה וכן הוא אומר נרננה בישועתך וגו' אמר להם הקב"ה מה נתאויתם, לעשות דגלים?- חייכם שאני ממלא משאלותיכם (תהלים כ) ימלא ה' כל משאלותיך מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו: (מדרש רבה במדבר פרשה ב פסקה ג).

הדגל מבטא את החלוקה של עם אחד לגדודים גדודים. הסדר הפנימי של העם ושל הקבוצות המרכיבות אותו. הדגל מפריד אך לא מבדל. הוא יוצר תחום וחלוקה ברורה של הקבוצה בתוך מערך הקבוצות המרכיבות את השלם. הדגל יוצר שיוך למגמה ולרעיון ומבטא כבוד מלכות לרעיון הגדול. • הדגל הוא תיחום של הקבוצה מתוך הכלל - ודווקא משום כך הוא מדגיש ומחייב את היותה של הקבוצה חלק משלם גדול יותר. • כל הקבוצות נצרכות בכדי להשלים את הכלל על ידי האופי הייחודי של כל קבוצה. • הכלל מבטא רעיון גדול וחשוב. השלם גדול מסך חלקיו. • היחיד 'מכיר' את דגלו באמצעות האות (בלשוננו דגל) ומעריך על ידי כך את מקומו כחלק מקבוצה בעלת אופי ייחודי ששייכת למגמה שמכילה אותה, ומעצבת את ייחודיותה כחלק מאותה מגמה.

נסיבות הווצרותו של דגל מדינת ישראל

את נסיבות היווצרותו של דגל ישראל, שבתחילה היה דגלה של התנועה הציונית, תיאר דוד וולפסון, תוך שהוא מתאר את עצמו כאבי הרעיון של עיצוב הדגל על פי הטלית: בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל, כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס הראשון. בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז הייתה אחת... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו. הרעיון הזה הכאיבני מאוד. צריך ליצור את הדגל. ואולם באיזה צבעים נבחר? והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו - טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. וכך בא לעולם דגלנו הלאומי.

ככל הנראה, הסופר האוסטרי היהודי לודוויג אוגוסט פרנקל היה הראשון שהעלה את הרעיון כי הצבעים הלאומיים היהודיים הם כחול ולבן, במתכונת המזכירה דגל, וזאת בשיר שפרסם בשנת 1864, לאחר ביקור בירושלים, בשם "צבעי ארץ יהודה".

הצבעים המרכיבים את הדגל במקורות היהדות

התכלת והלבן בפרשת הציצית

(לז) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: (לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְדֹוָד וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: (מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵא-לֹהֵיכֶם: (מא) אֲנִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים אֲנִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם: (ספר במדבר פרק טו). פירוש אבן עזרא: פתיל תכלת - על הציצית. וטעם תכלת - בעבור שהוא כעין השמים: מדרש רבה במדבר פרשה יד פסקה ג: מלך הכבוד אמר חזקיה מה נשתנית תכלת משאר מיני צבעונין שצוה הא-להים להיות בציצית? מפני שתכלת דומה לעשבים והעשבים דומים לים והים דומה לרקיע והרקיע דומה לקשת והקשת דומה לענן והענן דומה לכסא והכסא דומה לכבוד שנאמר (יחזקאל א) כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' וחלק ליראיו תכלת שהוא מעין כבודו שנא' (במדבר טו) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. הוי ויבא מלך הכבוד שהוא חולק כבוד ליראיו.

התכלת כלבוש המלאכים

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כ - פ' מתן תורה ד"ה תנו רבנן אנכי מיד כשעלה משה למרום פתח הקב"ה שבעה רקיעים והראהו בית המקדש של מעלה והראהו ארבע ציבעונים שעשה מהם משכן שנאמר והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר (שמות כ"ו ל'), אמר לפניו רבונו של עולם איני יודע דמות ארבע צבעונים, אמר לו חזור לימינך, חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים, אמר לו זו היא תכלת. אמר לו חזור לשמאלך, חזר וראה אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו מה אתה רואה, אמר לו אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו היא ארגמן. חזר לאחוריו וראה גדוד שהם לובשים לבושים לא אדום ולא ירוק(=כתום ), אמר לו זו היא תולעת שני. חזר לפניו וראה לפניו גדודים שהם לבושים לבוש לבן, זו היא שש משזר.