רבי שם טוב אבן פלקירא
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
רבי שם טוב אבן פלקירא היה חכם, פילוסוף ומשורר בספרד בתקופת הראשונים.
תולדות חייו
נולד בסביבות שנת ד'תתקפ"ה לאביו ר' יוסף. בצעירותו כתב שירים ופיוטים, אולם משבגר החליט לעזוב את השירה ולעסוק בפילוסופיה ומחקר. הוא העמיק חקר בפילוסופיה היהודית, ועמד לצד הרמב"ם בפולמוס החריף שהתעורר על ספר מורה הנבוכים, וכתב אגרת לחכמי צרפת שהתנגדו לספר. מלבד זאת, רכש השכלה ברפואה, בפסיכולוגיה ובמדעים שונים.
שיטתו
על אותם שאמרו "כי הפילוסופיה, שהיא החכמה המופתית, סותרת תורתנו" כי ה "חסרי לב". הוא ראה בתורה ובחכמת ישראל מקור לפילוסופיה הכללית, ובכך שאף לחבר את שתיהן.
ספריו
- המבקש- עיקרי שיטתו הפילוסופית. הספר מתאר שיחות בין "המבקש", תלמיד חכם חוקר, לבין אנשים שונים, עימם הוא מברר את האמת המוחלטת. ספר זה נכתב כשהיה ר' שם טוב קרוב לגיל ארבעים (בשנת כ"ד).
- מורה המורה- פירוש על מורה הנבוכים לרמב"ם.
- ספר המעלות- הדרגות השונות של השתלמות האדם (בכת"י).
- צרי היגון- אוסף של משלי מוסר מחכמי ישראל ומחכמי ערב והפילוסופים.
- הנפש- שיטתו הפסיכולוגית.
- בתי הנהגת גוף הבריא ובתי הנהגת הנפש- אגרת בעניינים רפואיים.