מיקרופדיה תלמודית:אמתלא

הגדרה^[1] - טעם וסיבה לדברים בלתי נכונים שנאמרו קודם, ופירוש "אמתלא": משל^[2]

אמתלא נאמרה לגבי ביטול או פירוש:

• בדיבור

• במעשה

• בעדות

• בקול

באמתלא דנים באיסור והיתר ובדיני ממונות.

בדיבור

אדם שאסר על עצמו דבר, בתורת "שויה-אנפשיה-חתיכה-דאיסורא" (ראה בערכו), אם אחר כך מכחיש וסותר הדבר, ונתן אמתלא למה אמר כך קודם לכן, נאמן (כתובות כב א), אם היתה האמתלא טובה, שראינו שיש בה ממש (רמב"ם אישות ט לא; שו"ע אבן העזר מז ד).

לפיכך:

• האשה שאמרה אשת איש אני, וחזרה ואמרה פנויה אני, שאינה נאמנת, שהרי שוויה אנפשה חתיכה דאיסורא, אם נתנה אמתלא לדבריה, נאמנת (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם).

• האשה שאמרה לבעלה טמאה אני, וחזרה ואמרה טהורה אני ונתנה אמתלא לדבריה - כגון שלא היה בי אז כח לסבול תשמיש (טוש"ע יורה דעה קפה ג) - נאמנת (גמ' שם).

אשת כהן שאמרה נאנסתי, שאחרי שמת בעלה אסורה לכל כהן שבעולם מחמת הודאתה, ונתנה אמתלא לדבריה שאמרה כן משום קטטה עם בעלה כדי שיגרשנה, נחלקו ראשונים בדבר:

• יש אומרים שנאמנת (ראב"ד איסורי ביאה יח ט).

• ויש אומרים שאין זו אמתלא טובה ואינה נאמנת, שהרי נתנה אמתלא שאמרה כן בשביל מטרה ידועה, ובאמת בדיבורה לא יכלה לבוא לאותה מטרה, שהרי הבעל לא היה מחויב לגרשה, שבחייו אינה נאמנת, שמא נתנה עיניה באחר (מגיד משנה שם).

כשעל ידי האמתלא יוצא שעשה איסור

אם על ידי האמתלא שאדם נותן יוצא שעשה איסור, כגון שנהג בכהונה ונשא כפיו ועלה ראשון לתורה, וכעת רוצה לשאת גרושה וטועה שלא אמר שהוא כהן אלא כדי שיכבדוהו - אינו נאמן, שאין אדם משים עצמו רשע (חוט השני יז)^[3].

כשהוחזק באיסור שלשים יום

הוחזק באיסור שלשים יום על פי דיבורו, אין אמתלא מועילה לבטל את החזקה (בית שמואל יט ס"ק ב), אבל אם האמתלא היתה כזאת שאי אפשר היה מבלי שינהג כן שלשים יום או יותר, מועילה האמתלא, וכן מצינו ביצחק שאמר על אשתו: אֲחֹתִי הִיא (בראשית כו ז), וכתוב: וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים (שם ח), ונתן אמתלא לדבריו: כִּי אָמַרְתִּי פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ (שם ט), והיתה מותרת לו (שו"ת חתם סופר יו"ד ט)^[4].

במקום שהשתיקה מועילה

אין אמתלא מועילה אלא במקום שהשתיקה מועילה, וכשאנו מבטלים את הדיבור הראשון הוא מותר ממילא, וכגון אשה שאמרה אשת איש אני, וחזרה ואמרה פנויה אני באמתלא, שאם שתקה מתחילה ועד סוף היא מותרת, אבל אין סומכים על אמתלא להאמין לדיבור האחרון (תוספות יבמות קיח א ד"ה סד"א ומהרש"א שם)^[5].

אחרי שעבר על איסור

אחרי שעבר על איסור, נחלקו אחרונים אם מועילה אמתלא: יש אומרים שאם היא טובה, הרי היא מועילה (שו"ת חתם סופר אה"ע עו); ויש אומרים שלעולם אינה מועילה למפרע לאחר שעבר על האיסור, אלא רק קודם לה (כרתי קפה סק"ב).

כשהדיבור לא יצר לבד את האיסור

אף כשהדיבור הראשון לא גרם איסור אלא בצירוף מה שחברו האמין הדבר, מכל מקום אמתלא מועילה, כגון אשה שאמרה לבעלה טמאה אני לך על ידי זנות, שאינה נאמנת, שמא עיניה נתנה באחר, אלא אם כן בעלה מאמין לה, והאמין לה הבעל, ואחר כך חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה, נאמנת ומותרת לו (רמ"א אה"ע קעח ט).

היתה נאמנת מפני שרגלים-לדבר (ראה בערכו) ונתנה אחר כך אמתלא, תלוי הדבר במחלוקת הפוסקים אם הנאמנות שלה כשיש רגלים לדבר הוא משום שוויה אנפשה חתיכה דאיסורא, ואז אמתלא מועילה, או שמן הדין נאסרת כשיש רגלים לדבר, ואז אין אמתלא מועילה (שו"ת רבי עקיבא איגר קמא קיא).

במעשה

כשאמתלא באה לבטל מעשה, כגון האשה שלבשה בגדים המיוחדים לימי נדותה, ואחר כך אמרה טהורה אני, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שנאמנת (שאילתות צו; טור יו"ד קפה).

• ויש אומרים שאינה נאמנת, שמחמת אמתלא אפשר שתאמר טמאה אני, אבל לא תעשה מעשה ללבוש בגדי נדה (תורת הבית הארוך ז ב), וכן הלכה (שו"ע יו"ד קפה ג).

נחלקו הפוסקים לדעה זו, במקרה שאי אפשר היה להסתפק בדיבור בלבד מבלי המעשה, שלא היו מאמינים לו על האיסור מבלי עשיית מעשה:

• יש אומרים שהאמתלא מועילה (שו"ת הרמ"א ב; ב"ח שם; ש"ך שם סק"ה).

• ויש אומרים שאינה מועילה (ט"ז יו"ד א ס"ק כב).

כמו-כן נחלקו לדעה זו, במעשה שגם אלמלא האמתלא יש רגילות לעשותו:

• יש אומרים שגם בזה אינה נאמנת (חמדת שלמה נט).

• ויש אומרים שנאמנת, שרק במעשה שאלמלא האמתלא אין רגילות לעשותו, כגון לבישת בגדי נדה, שאין אשה מנוולת עצמה בהם, כי מאוסים ומגונים הם בעיניה, אינה נאמנת, אבל אשה שהיתה הולכת בצעיף על ראשה כדרך הנשים הנשואות, יכולה באמתלא לומר שפנויה היא, שלפעמים גם בתולות מכסות ראשן (חוות יאיר קלח).

ההבדל בין מעשה לדיבור

מהאחרונים יש שהסבירו ההבדל בין מעשה לדיבור לא מצד עצם המעשה, אלא שמפני שכשלבשה בגדי נדותה הוחזקה על ידי זה נדה בשכנותיה, ומכיון שמחזיקים אותה כנדה ודאית אין אמתלא מועילה לבטל חזקה, אבל בדיבור בעלמא לא הוחזקה על ידי כך אצל אחרים, ולכן אם גם על ידי הדיבור הוחזקה אצל אחרים בבירור, אין האמתלא מועילה גם בדיבור (העמק שאלה צו כב).

בעדות

בשני עדים

עדים שהעידו בבית דין, אינם יכולים לחזור בהם באמתלא (רמב"ם עדות ג ה, וכסף משנה שם; טוש"ע חושן משפט כט א).

בעד אחד

בדין עד אחד, שהעיד בדבר שהוא נאמן, כגון לחייב שבועה, או עד אחד שנאמן באיסורים, שרוצה לתת אמתלא לדבריו, נחלקו הפוסקים:

• יש אומרים שהוא נאמן (שב שמעתתא ו ח).

• ויש אומרים שאינו נאמן (חוות דעת קפה סק"ה).

• ויש שמחלקים בין כשהעיד בבית דין שאין אמתלא מועילה, לבין שאמר חוץ לבית דין, שהאמתלא מועילה (הפלאה כב א)^[6].

בקול

אמתלא לבטל את הקול, אינה במובן של אמתלא בדיבור, שאדם נותן טעם וסיבה למה אמר מה שאמר, אלא שיחד עם הקול האומר שנעשה מעשה ידוע יש גם קול המשבר כחו של הקול הראשון.

כגון שיצא קול שפלונית נתקדשה, הרי זו מקודשת, "ובלבד שלא יהא שם אמתלא. איזו היא אמתלא? זרק לה קידושיה, ספק קרוב לה ספק קרוב לו, זו היא אמתלא" (משנה גיטין פח ב), שלספק קול לא חששו, ואנו תולים שהקדושין היו קרוב לו, ואינם קדושין (כן משמע ברמב"ן שם).

בגרושין

בקול של גרושין, האמתלא היא שגירשה על תנאי (משנה שם), ונחלקו ראשונים בפירוש אמתלא זו:

• יש אומרים שאם הקול יצא שקידשה וגירשה על תנאי, הרי זו אמתלא על הגירושין, ואין הקול של הגרושין משמש שובר לקול של קדושיה, והרי זו מקודשת, שיש אמתלא בגרושין, ואין אמתלא בקדושין (ראב"ד בהשגות לרי"ף שם).

• ויש אומרים שבאופן כזה אף לקדושין אין חוששים, שלספק קול לא חששו, אלא שאשת איש שיצא עליה קול שנתגרשה על תנאי ומת הבעל, הרי זו אמתלא על הקול ומותרת לכהן, שאנו תולים לומר שהתנאי לא נתקיים (הרמב"ן שם).

כשיצאה האמתלא לאחר כמה ימים

נחלקו אמוראים אם האמתלא מועילה כשיצאה אחר כמה ימים:

• יש אומרים שהיא מועילה (רבה בר רב הונא שם פט ב).

• ויש אומרים שאינה מועילה, אלא דוקא כשיצאה האמתלא מיד עם הקול (רבי יוחנן שם א; רב זביד שם ב, לרי"ף שם), וכן הלכה (רי"ף ורא"ש שם; רמב"ם אישות ט כד; טוש"ע אה"ע מו ד).

כשהאמתלא אינה ברורה

אמתלא זו היא אפילו כשאין אמתלא ברורה, אלא מקום ופתח לתלות האמתלא (רב זביד בגמ' שם), ונחלקו ראשונים בפירושו:

• יש מפרשים שמיד עם הקול היה מקום לתלות בתנאי או בספק, ואחר כך יצאה באמת אמתלא שהיה כך, כגון שמקודם נשמע שהקדושין היו על ידי זריקה, שבזריקה יש כבר מקום להסתפק שמא היה קרוב לו, ואחר זמן יצאה באמת אמתלא שהיה ספק קרוב לו (רמב"ן שם; כן משמע מהרמב"ם והטוש"ע שם).

• ויש מפרשים שאפילו אם לא יצאה כלל אמתלא שהיה ספק קרוב לו, אלא שיש מקום לאמתלא, כגון שיצא הקול שהקדושין היו על ידי זריקה, אנו תולים שהיה ספק קרוב לו (רש"י שם ד"ה במקום).

בממונות

אין אמתלא מועילה אלא לאיסור בלבד, ולא לממון (חלקת מחוקק קטו ס"ק כב; בית שמואל שם ס"ק כד).

לכן:

• האשה שאמרה לבעלה שזינתה, ונאמנת להפסיד כתובתה (ראה בערך הודאת בעל דין), שיכולה לחזור בה באמתלא (הגהות מרדכי קדושין תקמז; רמ"א אה"ע קטו ו), היינו דוקא מיד, אבל אחר זמן אין האמתלא מועילה (חלקת מחוקק ובית שמואל שם, על פי נדרים צ ב).

• האשה שאמרה נתקדשתי לפלוני, אינה יכולה לחזור בה באמתלא, כדרך שיכולה לחזור בה, כשאמרה סתם נתקדשתי (רא"ה כתובות כב א; ר"ן שם, בשמו; רמ"א אה"ע מז ד, בשם יש אומרים), לפי שכשאמרה נתקדשתי לפלוני וחוזרת בה, הרי היא מפקיעה זכותו של פלוני, ועל זה אין אמתלא מועילה, וכיון שהאיסור קשור עם זכותו של פלוני, שוב אין האמתלא מועילה גם לענין האיסור (נודע ביהודה קמא אה"ע ס); ויש חולקים וסוברים שאם האמתלא מועילה להפקיע איסור אשת איש, כל שכן שמועילה להפקיע זכותו של פלוני, אלא אם כן אמרה כן לפני בית דין ובפני המקדש (מהריב"ל ח"א מג).

אמתלא המפרשת

בעדות

המעיד עדות בבית דין אינו יכול לחזור בו מעדותו הראשונה, שכיון-שהגיד-שוב-אינו-חוזר-ומגיד [ראה בערכו] (כתובות יח ב). אכן נחלקו אמוראים אם יכול אדם לחזור ולטעון כדי לתקן ולפרש דבריו הראשונים, למרות שהם סותרים קצת את דבריו הראשונים (בבא בתרא לא א, ורשב"ם ד"ה עולא אמר): יש אומרים שיכול לחזור ולטעון (עולא שם), וכן הלכה (רמב"ם טוען ונטען ז ח, טו ו; טוש"ע חו"מ פ א, קמו כד); ויש אומרים שאינו יכול (נהרדעי שם).

טעם הלכה זו, שזוהי אמתלא המפרשת את טענתו הראשונה, כגון שמקודם טען שקרקע זו של אבותי היא והוכחש, ואחר כך אמר של אבותיך היתה ואתה מכרתה לי, וזה שטענתי תחילה של אבותי כלומר שאני סומך עליה והרי היא שלי כשל אבותי, או שאמר של אבותי שלקחוה מאבותיך, הרי זו טענה נכונה, שהרי נתן אמתלא לדבריו הראשונים (רמב"ם וטוש"ע שם).

באישות

אשה שהולכת בצעיף כמנהג הנשואות, ואחר כך נתנה אמתלא שהולכת לפי שהיתה נשואה ונתגרשה, שהאחרונים דנו בדבר אם נאמנת (עי' לעיל: במעשה) - יש אומרים שהרי זה בגדר אמתלא המפרשת, שהרי אינה מכחישה את דבריה הראשונים, אלא מפרשת אותם (שו"ת צמח צדק החדש חאהע"ז סי' שב).

הערות שוליים