מיקרופדיה תלמודית:אנדרוגינוס
|
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - אדם או בהמה שיש להם זכרות ונקבות, ופירושו בלשון יונית: אנדרו - זכר, גינוס - נקבה[2]
דעות שונות נאמרו במהותו של אנדרוגינוס:
- האנדרוגינוס הוא ספק זכר ספק נקבה (תנא קמא בבכורים ד ה, ובתוספתא שם (צוקרמאנדל) ב ז; רבי יוסי במשנה יבמות פא א, לריש לקיש בגמ' שם; תנא קמא במשנה שבת קלד ב, ובמשנה בכורות מא א), וכן הלכה (רי"ף יבמות שם; רמב"ם מילה ג ו; טוש"ע אורח חיים שלא ה)[3].
- בריה בפני עצמה הוא, ולא הכריעו בו חכמים אם זכר או נקבה (ברייתא יבמות פג א; רבי יוסי בבכורים שם, ובתוספתא שם), היינו שהוא מין מיוחד לא איש ולא אשה (הרמב"ן בקונטרס אחרון ליבמות שם, ובהלכות בכורות ו; רא"ש בכורות ו ח)[4].
- מקצתו זכר ומקצתו נקבה (תוספות יבמות שם ד"ה בריה, בתירוץ השני, לדעת תנא קמא בבכורים; ראב"ד שופר ב ב, ותרומות ז טז).
- זכר ודאי הוא לכל דבר (רבי יוסי במשנה יבמות פא א, לפי רבי יוחנן בגמ' שם)[5].
דרכים שונות בו
לכל הדעות הללו, פרט לדעה שהוא זכר ודאי, נותנים עליו חומרי האיש וחומרי האשה בכל מקום (רמב"ם עבודה זרה יב ד; תוספות יבמות פג א), שאנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים, ויש בו דרכים שוה לנשים, ויש בו דרכים שוה לאנשים ולנשים, ויש בו דרכים שאינו שוה לא לאנשים ולא לנשים (בכורים ד א; תוספתא שם ב ג).
שוה לאנשים
חיוב מצוות
- אנדרוגינוס חייב בכל המצוות, גם במצוות עשה שהזמן גרמא (בכורים ד א, ור"ש משאנץ שם).
- זמן חיובו במצוות שנשים חייבות בהן הוא משיהיה בן שתים-עשרה שנה ויום אחד, שהרי הוא ספק נקבה (רמב"ם אישות ב כה, ומגיד משנה שם).
- זמן חיובו במצוות שנשים פטורות מהן הוא משיהיה בן שלש-עשרה שנה ויום אחד, שממה נפשך, אם הוא איש עדיין קטן הוא, ואם אשה הרי הוא פטור מהן (לחם משנה שם).
- אין זכר בן שלש-עשרה שנה ויום אחד ונקבה בת שתים-עשרה שנה ויום אחד נקראים גדולים עד שיביא שתי שערות (נדה מו א), ובאנדרוגינוס נחלקו ראשונים: יש אומרים שאין דרכו של אנדרוגינוס להביא סימנים של גדלות, לא כזכר ולא כנקבה, ולכן נעשה גדול אף בלי סימנים (מגיד משנה שם, לדעת הרמב"ם); ויש אומרים שלענין סימנים הרי הוא ככל אדם (הראב"ד שם).
לאוין שישנם באנשים בלבד
בלאוין שישנם באנשים בלבד: לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ (ויקרא יט כז), ולְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו (שם כא א) הנאמר בכהנים, נחלקו הדעות:
- יש אומרים שמכיוון שאנדרוגינוס הוא ספק איש, הרי הוא אסור (בכורים ד ב, לגירסתנו; תוספתא שם ב ד; רמב"ם עבודה זרה יב ד,י), אך מכיוון שהחיוב הוא מצד ספק, אינו לוקה אם עבר (רמב"ם שם ד).
- ויש אומרים שאינו אסור בלאוין שישנם באנשים בלבד (ר"ש משאנץ שם, לגירסתו).
לא ילבש
אנדרוגינוס אסור ללבוש בגדים כאשה, אלא לובש בגדי איש (בכורים שם, לגירסתנו; רמב"ם שם י; רמ"א יורה דעה קפב ה).
- לדעה הראשונה הרי הוא אסור מצד הלאו של וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה (דברים כב ה. פירוש הרמ"ע מפאנו שם), ואם עבר אינו לוקה (רמב"ם שם).
- לדעה השניה הרי הוא אסור, שלא יבוא לינשא לאיש אם יתנהג כאשה (ר"ש משאנץ שם).
נישואין
- אנדרוגינוס נושא אשה כאיש, אך לא נישא לאיש (בכורים ד ב; משנה יבמות פא א; רמב"ם איסורי ביאה א טו).
- לסוברים שאינו ודאי זכר, אין חיוב עליו לישא אשה אלא היתר בלבד (רמב"ם שם), ולכן יקדש אותה בחופה וקידושין, אך ללא ברכות (נודע ביהודה תנינא אבן העזר א)[6]; ויש שכתבו, שדווקא ברכת אירוסין לא יברך, אבל ברכות נישואין, המיקל לברך לא הפסיד (שלחן העזר ח ד ב).
תלמוד תורה
אנדרוגינוס חייב בתלמוד תורה (מנחת חינוך תיט א).
ציצית
- אנדרוגינוס חייב בציצית מספק, שמא הוא זכר (רמב"ם ציצית ג ט; טוש"ע אורח חיים יז ב).
- לעניין ברכה - יש אומרים שיתעטף ללא ברכה (רמב"ם ציצית ג ט; שו"ע שם יז ב), שחיובו הוא מספק, ויש להקל בחיוב דרבנן של ברכה (משנה ברורה שם סק"ז); ויש אומרים שיברך, שלדעתם גם נשים הרוצות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, הרשות בידן (רמ"א שם).
- לעניין בגד שחיובו בציצית הוא רק מספק או רק מדרבנן, רשאי לילך בו בלא ציצית, אך ייתכן שיש להחמיר משום מראית עין (משנה ברורה שם סק"ו).
מילה
- חייבים למול את האנדרוגינוס (שבת קלה א; רמב"ם מילה א ז; טוש"ע יו"ד רסב ג).
- לענין ברכה - יש אומרים שמברכים על מילתו, מפני שהוא ספק דאורייתא, ולדעתם על ספק דאורייתא מברכים (ראב"ד מילה ג ו); ויש אומרים שאין מברכים עליה (רמב"ם שם; טוש"ע יו"ד רסה ג), שלדעתם לעולם אין מברכים על ספק (שו"ת הרמב"ם (פאר הדור) כו).
- אם הגדיל ולא נימול, הרי הוא בתליית כרת עד שימול (מאירי שבת קלד ב); ויש מי שכתב שאינו בכרת (תורה תמימה בראשית יז אות כח).
מילה בשבת
נחלקו תנאים – שאינם סוברים שהוא כזכר ודאי – אם מילתו דוחה שבת:
- יש אומרים שאין מילתו דוחה שבת (תנא קמא במשנה שבת קלד ב), וכן הלכה (רמב"ם מילה א יא; טוש"ע יו"ד רסו י).
- ויש אומרים שדוחה שבת (רבי יהודה שם).
שני טעמים נאמרו בדעה הראשונה:
- נאמר: עָרְלָתוֹ (ויקרא יב ג), ודרשו: ערלתו ודאי דוחה את השבת, ולא אנדרוגינוס שהוא ספק (ברייתא שם קלה א, ורש"י ד"ה אנדרוגינוס).
- נאמר: וְעָרֵל זָכָר (בראשית יז יד) - אם נאמר ערל למה נאמר זכר, אלא ללמד עד שיהא כולו זכר (ירושלמי שם יט ג).
ושני טעמים נאמרו בדעה השניה:
- שבמילה יש לימוד מיוחד: הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר (בראשית יז י), ו"כָּל" בא לרבות אנדרוגינוס (ברייתא שם קלז א, ורש"י ד"ה כל זכר).
- נאמר: וְעָרֵל זָכָר (בראשית יז יד) - אם נאמר זכר למה נאמר ערל, אלא ללמד שאפילו מקצתו ערל (ירושלמי שם).
כשנבעל
אנדרוגינוס שנבעל חייבים עליו סקילה כזכר, ונחלקו תנאים בדבר:
- יש מחייבים בין כשנבעל דרך זכרותו, ובין כשנבעל דרך נקבותו (תנא קמא במשנה יבמות פא א; רבי סימאי שם פג ב), שנאמר: וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה (ויקרא יח כב) - איזהו זכר שיש בו שני משכבות, הוי אומר זה אנדרוגינוס, ועל שני המשכבות הזהיר הכתוב (גמ' שם, ורש"י ד"ה זה).
- ויש שאינו מחייב אלא כשנבעל דרך זכרותו כזכר גמור (רבי אליעזר במשנה שם, על פי הגמ' שם פג ב), לפי שאף על פי שיש בו שני משכבות כתבה תורה "וְאֶת זָכָר", כלומר: ואת זכרותו של מי שיש בו שני משכבות, לא תשכב (גמ' שם, ורש"י ד"ה ואת).
אף להלכה נחלקו הדעות:
- יש שמחייבים סקילה על שתי משכבותיו (שלטי גיבורים שם, בשם ריא"ז; קרן אורה שם, בדעת רש"י ותוספות והרא"ש).
- יש פוטרים אותו לגמרי מסקילה, כיון שספק זכר ספק נקבה הוא (מאירי שם פא א, בשם יש פוסקים; קרן אורה שם, בדעת הרי"ף).
- ויש שמחייבים סקילה רק דרך זכרותו כזכר גמור, ולדעה זו הבא עליו דרך נקבותו, אף על פי שפטור, מכין אותו מכת מרדות (רמב"ם איסורי ביאה א טו). ואף על פי שהוא ספק זכר ספר נקבה חייבים עליו סקילה כזכר, שכאן גזרת הכתוב היא (מגיד משנה וכסף משנה שם).
איסור ערוה
היה האנדרוגינוס איסור ערוה, כגון שהיה אחד מן הקרובים, אינו נבעל לקרובו כנשים דרך נקבותו לדברי הכל (בכורים ד ג, ור"ש משאנץ שם); ויש אומרים שאין הבדל בדרך נקבותו בין קרובים לרחוקים, ואין תוספת חומר עליו אם הוא גם קרוב (פירוש הרמ"ע מפאנו שם).
יחוד
- אין האנדרוגינוס מתייחד עם נשים (תוספתא בכורים (צוקרמאנדל) ב ד; רמב"ם שם כב יא; טוש"ע אה"ע כב יב), ואם התייחד אין מלקים אותו, לפי שהוא ספק (רמב"ם וטוש"ע שם).
- נחלקו הדעות אם אנדרוגינוס יכול להתייחד עם אנשים (רמב"ם וטוש"ע שם); או לא (תוספתא שם ה, לנוסחתנו).
- איש יכול להתייחד עם אנדרוגינוס, כי אינו מתאווה לו (רמב"ם שם).
מנין
אנדרוגינוס יכול להצטרף למנין (מהר"ם שיק או"ח לב).
גר
אנדרוגינוס נכרי שרצה להתגייר, מקבלים אותו ומלים אותו (תורת הגר לז).
קרבן פסח
חיוב אנדרוגינוס בקרבן פסח, אם הוא מצד חיוב או מצד ספק, תלוי במחלוקת תנאים אם נשים חייבות בשחיטת ואכילת הפסח (ראה בערך קרבן פסח).
שוה לנשים
עדות
האנדרוגינוס פסול לעדות, מפני שהוא ספק אשה, ואין העד בא אלא להוציא ממון או לחייב עונש, ואין מוציאים ממון מספק, ואין עונשין מספק (רמב"ם עדות ט ג; טוש"ע חו"מ לה יד)[7].
כתיבת סת"ם
אנדרוגינוס פסול לכתיבת ספרי תורה תפלין ומזוזות, ואם עבר וכתבם - יגנזו (דברי יוסף (ארגאס) יב).
ירושה
לענין ירושה דין האנדרוגינוס כבת, משום שהוא ספק אשה (רמב"ם נחלות ה א; שו"ע חו"מ רפ ז), אכן הורע כחו, שאם יש נכסים מועטים, שאילו היה האנדרוגינוס נקבה היתה נוטלת הכל למזונותיה, עכשיו שהוא ספק - הוא חולק בשווה עם הבן (סמ"ע שם סק"ז)[8],[9].
שוה לאנשים ולנשים
עונשים
באיסורים שהאשה נענשת עליהם, אף האנדרוגינוס נענש, כגון במקלל אביו ואמו, שאמרו: אִישׁ אִישׁ (ויקרא כ ט) - לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס (ספרא קדושים פרק ט ה; סנהדרין סו א; רמב"ם ממרים ה א).
הריגתו
ההורגו במזיד נהרג, בשוגג גולה לערי מקלט, כאנשים וכנשים (בכורים ד ד).
נדרים
האנדרוגינוס נודר ונידר (משנה ערכין ד ב), היינו בין שאמר דמי פלוני עלי, ובין שאמר דמי עלי, ובין שאחר אמר עליו דמיו עלי - שמין את הנידר כעבד הנמכר בשוק ונותן הדמים (רמב"ם ערכין א ט), שנאמר: וְהָיָה עֶרְכְּךָ (ויקרא כז ג) - לרבות אנדרוגינוס לדמים (ברייתא שם ד ב).
נזירות
- אמר הריני נזיר לכשיהיה לי בן, ונולד לו אנדרוגינוס, אינו נזיר; אמר כשיהיה לי ולד, ונולד לו אנדרוגינוס, הרי זה נזיר (משנה נזיר יב ב; רמב"ם נזירות א יז).
- אמר אחד שראה את האנדרוגינוס: הריני נזיר שזה איש, או הריני נזיר שזו אשה, הרי זה נזיר, שיש בו דרכים ששוה לאיש, ודרכים ששוה לאשה (רמב"ם שם ב י).
- וכן אם אמר: הריני נזיר שזה איש ואשה, הרי זה נזיר (תוספתא בכורים (צוקרמאנדל) ב ו; רמב"ם שם), לפי שהאנדרוגינוס הוא מקצת איש ומקצת אשה (תוספות יבמות פג א ד"ה בריה, בתירוץ השני), או לפי שהאנדרוגינוס יש בו דרכים בעניני המצוות ששוה לאיש ולאשה, מצד הספק (רמב"ם שם י-יא); ויש חולקים וסוברים שאינו נזיר, ופירשו שאמר הריני נזיר שזה איש ואשה, היינו או שאמר הריני נזיר שזה איש, או שאמר הריני נזיר שזו אשה (ר"ש משאנץ שם).
- אמר הריני נזיר שזה לא איש ולא אשה, הרי זה נזיר (בכורים שם; רמב"ם שם), לפי שאינו לא איש גמור ולא אשה גמורה, אלא מקצתו איש ומקצתו אשה (תוספות יבמות שם), או לפי שיש בו דרכים בעניני המצוות שאינו שוה לא לאיש ולא לאשה (רמב"ם שם); ויש מפרשים שאמר הריני נזיר שזה לא איש, או שאמר הריני נזיר שזו לא אשה (ר"ש משאנץ שם)[10].
אינו שוה לא לאנשים ולא לנשים
תקיעת שופר
בתקיעת שופר האנדרוגינוס מוציא את מינו, היינו אנדרוגינוס שכמותו, שאם האנדרוגינוס זכר שניהם חייבים, ואם נקבה שניהם פטורים, אבל לא את שאינו מינו (תוספתא ראש השנה (צוקרמאנדל) ב ה; גמ' שם כט א, ורש"י ד"ה אנדרוגינוס; רמב"ם שופר ב ב; טוש"ע או"ח תקפט ד)[11].
מגילה
בקריאת מגילה האנדרוגינוס מוציא את מינו, ולא את שאינו מינו (תוספתא מגילה (צוקרמאנדל) ב ז; טוש"ע או"ח תרפט ג), ואפילו לסוברים שאשה מוציאה את האיש (ראה בערך קריאת מגילה), אנדרוגינוס גרוע מאשה, שהמוציא את אחרים צריך שיהיה ניכר שהוא איש או אשה (בית יוסף שם)[12].
זימון
בברכת הזימון אנדרוגינוס מזמן למינו, ואינו מזמן לשאינו מינו, לא לאנשים ולא לנשים, לפי שאין נשים מצטרפות לאנשים לזימון אלא מזמנות לעצמן (רמב"ם ברכות ה ז; טוש"ע או"ח קצט ח).
קידושין
בין שקידש האנדרוגינוס אשה, ובין שנתקדש לאיש, הרי אלו קדושי ספק - לדעה שאינו זכר ודאי - וצריכים גט מספק (רמב"ם אישות ד יא; טוש"ע אה"ע מד ה); ויש אומרים שאינו צריך גט כשנתקדש, מפני שהגט בא להתיר את האשה להינשא לאחרים, ואנדרוגינוס הרי אינו נישא (ראב"ד שם).
חליצה ויבום
- אנדרוגינוס שמת אחיו בלא בנים, אינו חולץ ואינו מיבם (תוספתא יבמות (צוקרמאנדל) ב ו; רמב"ם יבום וחליצה ו ב; טוש"ע אה"ע קעב ח), לפי שאינו ראוי להוליד מתחילת ברייתו (רמב"ם שם).
- אשת אנדרוגינוס לא חולצת ולא מתיבמת (תוספתא שם ה; רמב"ם שם ח), שנאמר: וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל (דברים כה ו) - פרט לאנדרוגינוס ששמו מחוי (רמב"ם שם), או לפי שנאמר: וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ (שם ה) - פרט לאנדרוגינוס שאינו ראוי להיות לו בן (פירוש המשניות לרמב"ם יבמות כ א)[13].
בכהונה
- מצווה לקדשו ולכבדו ככל הכהנים (מנחת חינוך רסט סק"ב).
- אחרונים נסתפקו אם יכול לישא כפיו (מנחת חינוך שעח א; שערי משה ח"ב נ ב)[14].
- פסול לעבודה במקדש, שמום הוא זה אפילו אם הוא זכר (רמב"ם ביאת מקדש ז ח), ואוכל בקדשים קלים שהאשה אוכלת בהם (תוספתא בכורים (צוקרמאנדל) ב ו; רמב"ם מעשה הקרבנות י ט), אבל לא בקדשי קדשים (תוספתא שם ה; גמ' שם עב א), ואינו נוטל חלק בקדשים כלל, אפילו בקדשים שמותר לאכול, שספק אשה הוא (רמב"ם שם יז).
בתרומה
- אנדרוגינוס אוכל בתרומה (תוספתא יבמות שם; גמ' שם; רמב"ם תרומות ז יא), וחולקים לו תרומה ומעשר (תוספתא בכורים שם; רמב"ם תרומות יב כב), אבל אין חולקים לו תרומה בבית הגרנות, שזלזול הוא לקדשים לחלקו לבריה משונה, אלא משגרים לו לביתו (יבמות צט ב - ק א, ורש"י שם ד"ה בריה, ומאירי שם; רמב"ם שם, ודרך אמונה שם).
בטומאה
זיבה
בטומאת זיבה נותנים על האנדרוגינוס חומרי איש וחומרי אשה: מטמא באודם כאשה ובלובן כאיש, אבל טומאתו בספק, ולכן אם נגע בתרומה אין שורפים אותה, ואם נכנס למקדש אינו חייב קרבן (זבים ב א; רמב"ם מחוסרי כפרה ג ז, ומטמאי משכב א ז).
ביאת מקדש
אכן אם נטמא באחת משאר הטומאות חייב על ביאת מקדש, שנאמר: אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם (במדבר ה ג) - לרבות אנדרוגינוס (ספרי נשא א).
יולדת
היולדת אנדרוגינוס יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה כאנשים וכנשים, היינו יושבת ימי טומאה שבועיים כנקבה, וימי טהרה שלשים ושלשה יום כזכר (בכורים ד ד; רמב"ם איסורי ביאה י יח)[17].
שני טעמים נאמרו בדבר:
- שנאמר: תֵלֵד (ויקרא יב ה) - לרבות אנדרוגינוס, שאין הדבר תלוי אלא בלידה (תורת כהנים תזריע פרק ב א; נדה מ א, לדעת חכמים).
- שנאמר: לְבֵן אוֹ לְבַת (שם ו) - לרבות אנדרוגינוס (נדה שם, לדעת רבי שמעון), ופירושו: שילדה דבר שהוא או בן או בת, והיינו אנדרוגינוס שהוא ספק בן ספק בת (מלבי"ם ויקרא שם).
נגעים
אנדרוגינוס מטמא טומאת נגעים, שנאמר: וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע (ויקרא יג כט), "או" לרבות אנדרוגינוס (תורת כהנים תזריע פרשה ה א), ופירושו: מי שהוא או איש או אשה, והיינו אנדרוגינוס שהוא ספק איש ספק אשה (מלבי"ם שם).
ראיית דם
אנדרוגינוס שראה דם, אינו מטמא מעת לעת למפרע כדרך שהאשה מטמאה (תוספתא נדה (צוקרמאנדל) א ג; ירושלמי שם א א), שטומאת מעת לעת ספק והאנדרוגינוס ספק, ואין ספק לספק (ירושלמי שם).
ניתוח להפכו לזכר או לנקבה
כדי להפוך אנדרוגינוס למין מוגדר יש צורך בניתוח פלסטי, הכולל כריתת האיברים ממין אחד, ויצירת איברים מהמין הנבחר.
הפיכה לנקבה
הפיכת אנדרוגינוס לנקבה דורשת כריתת האיבר הזכרי, כריתת האשכים, ויצירת נרתיק לרחם.
בניתוח כזה מתעוררות השאלות ההלכתיות הבאות:
- איסור סירוס
- איסור פצוע דכא
- איסור כרות שפכה
- איסור להפקיעו מן המצוות של איש (ראה מה שדנו בזה בשו"ת חתם סופר חאהע"ז סי' כ; מנחת חינוך רצא א; שו"ת ישכיל עבדי ח"ז חאבהע"ז סי' ד; שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' עח; שערי משה ח"ב סי' נב; נשמת אברהם מהדורה שניה חאבהע"ז מד ב; שו"ת קנין תורה בהלכה (הורוויץ) ח"ד סי' קכד).
יש מי שחשש גם לאיסורים אחרים - משכב זכור, ייחוד עם נשים, ועוד (ראה נשמת אברהם שם).
הפיכה לזכר
הפיכת האנדרוגינוס לזכר גמור על ידי כריתת איברי המין הנקביים, אין בזה כל איסור (שו"ת ציץ אליעזר, שם; שערי משה, שם; נשמת אברהם, שם)[18].
אנדרוגינוס מדומה
מי שרוב הסימנים הם נקביים - הן הכרומוזומים, והן האיברים הפנימיים – אבל באופן חיצוני ניתן לטעות שיש סימני זכרות, כגון שה"גיד" נראה כשל זכר, אך לאמיתו של דבר הוא חלק נקבי מוגדל, שכן אין השתן יוצא משם, אין איסור בהפיכתו לנקבה מלאה (שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קמט; נשמת אברהם, שם).
מי שנולד ללא אברי זכר וללא אברי נקבה - יש מרבני דורנו שאסר לחקוק לו נרתיק בגוף בניתוח פלסטי, בגלל איסור ביאה דרך איברים, חשש ביאת זכר, ואיסור השחתת זרע (הגרי"ש אלישיב, בשבילי הרפואה, ב, עמ' טו-יח. וראה עוד בשו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' קעא).
בבהמה
בכור בהמה
בכור בהמה שהוא אנדרוגינוס, נחלקו תנאים:
י*ש סוברים שאין שוחטים אותו לא במקדש ולא במדינה (תנא קמא במשנה בכורות מא א), לפי שהוא ספק זכר וקדוש בבכורה, ואי אפשר לשוחטו במדינה, וספק נקבה ואינו קדוש ואי אפשר לשוחטו במקדש (רש"י שם ד"ה וטומטום).
- ויש סוברים שהוא בכור בעל מום, שאין לך מום גדול מזה (רבי ישמעאל במשנה שם), שמקום החריץ של הנקבות הוא מום (גמ' שם), ונשחט במדינה ואסור בגיזה ועבודה (רש"י שם ד"ה אין לך).
- ויש סוברים שאינו בכור כלל ונגזז ונעבד (חכמים במשנה שם), שבריה בפני עצמה הוא (רש"י שם ד"ה וחכ"א).
אף להלכה נחלקו בדבר:
- יש אומרים שאין בו קדושה כלל ונגנז ונעבד (רמב"ם בכורות ב ה).
- ויש אומרים שקדוש מספק, וכשיפול בו מום יאכל לבעלים (רא"ש בכורות ו ס ח; טוש"ע יו"ד שטו ג).
קרבן בהמה
בהמה שהוא אנדרוגינוס פסול לקרבן, ולימוד מיוחד לזה בכל קרבן. לדוגמא, בשלמים: אִם זָכָר אִם נְקֵבָה (ויקרא ג א) - זכר ודאי ונקבה ודאית (תורת כהנים ויקרא דבורא דנדבה פרק יח ג; בכורות מב א; רמב"ם איסורי מזבח ג ג).
קרבן עוף
עוף אנדרוגינוס, נחלקו תנאים:
- יש אומרים שכשמלק אותו לקרבן מטמא בגדים בבית הבליעה כשאר נבלת-עוף-טהור, שאינו קדוש כלל (תנא קמא בברייתא בכורות שם), וכן הלכה (רמב"ם פסולי המוקדשין ז ד).
- ויש אומרים שאינו מטמא בגדים בבית הבליעה, שבעוף לא נאמר זכר ונקבה למעט אנדרוגינוס (רבי אליעזר שם).
לדעה השניה כשר העוף אף לכתחילה להקרבת מזבח (תוספות שם ד"ה טומטום).
מעשר בהמה
אף במעשר-בהמה נחלקו תנאים:
- יש אומרים שהאנדרוגינוס נכנס לדיר להתעשר, שלא נאמר בו מיעוט כמו בקדשים, וכיון שמעשר בהמה נוהג בין בזכרים ובין בנקבות נוהג אף באנדרוגינוס (תנא קמא בברייתא בכורות נז א).
- ויש אומרים שלמדים בגזרה שוה מעשר בהמה מקדשים, ואין האנדרוגינוס קדוש במעשר בהמה (רבי שמעון שם)[19].
הערות שוליים
- ↑ ב, עמ' נה1-ס2.
- ↑ ערוך, אנתרופי; תוספות יום טוב יבמות ח ו. בלשונות המודרניים התקבל המונח הרמפרודיטיזם, שאף מקורו הוא יווני, לתיאור אדם המכיל בקרבו איברי רביה של זכר ושל נקבה.
- ↑ ויש פוסקים שהוא ודאי זכר (טור יו"ד רסה, ואה"ע מד,קעב, בשם הר"י והרא"ש; רמ"א אה"ע מד ה, בשם יש אומרים) , ויש מי שפסק שהוא חציו זכר וחציו נקבה (ראב"ד שופר ב ב) .
- ↑ ויש מפרשים ש"בריה בפני עצמה" היינו ספק זכר ספק נקבה, אלא שהוא ספק תמידי שלא יתברר לעולם, שלא כטומטום שכשיקרע יתברר, ואין דעה זו חולקת על הדעה הקודמת (תוספות שם ד"ה בריה, בשם ר"י בתוספות יבמות שם) ; ויש מפרשים דעה זו שיש באנדרוגינוס שלשה ספיקות: ספק בריה, ספק איש, ספק אשה (ר"ש משאנץ בכורים שם) .
- ↑ ויש תנאים שסוברים שלדינים מיוחדים הוא כזכר ודאי (רבי אליעזר במשנה יבמות פא א; רבי יהודה במשנה שבת קלד ב) .
- ↑ וטוב לכוון שתהיה חופתו כאחד עם חתן וכלה אחרים, וישמע הברכות של החתן ההוא (נודע ביהודה שם) .
- ↑ לסוברים שהוא זכר ודאי, כשר לעדות, ואפשר שכשר אף לסוברים שהוא חצי זכר וחצי נקבה (מנחת חינוך עה א) .
- ↑ לדעה שאנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא, אף בנכסים מועטים אינו יורש כלל, ואין לו מזונות כאשה (טור חו"מ רפ) ; לדעה שהוא ודאי זכר דינו כבן יורש לכל דבר (מנחת חינוך ת סק"א) , ויש מצדדים שאף הסוברים שהוא חצי זכר וחצי נקבה דינו בירושה כודאי זכר (מנחת חינוך שם) .
- ↑ בדמיונו ההלכתי לאשה אנדרוגינוס בן-סורר-ומורה לא נסקל (רמב"ם ממרים ז יא) ; הוא פטור ממצות ראיה (משנה חגיגה ב א; רמב"ם חגיגה ב א) ; הוא חייב במצות הקהל (רמב"ם חגיגה ג ב) ; הוא מביא בכורים ואינו קורא (בכורים א ה; רמב"ם בכורים ד ב) ; הוא פסול לסמיכה על הקרבנות (מאירי חגיגה טז א) ; והוא פסול מלהזות מי פרה אדומה על הטמא (פרה יב י; רמב"ם פרה אדומה י ו) .
- ↑ יש אומרים שלסובר שאנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא, והוא ספק איש גמור ספק אשה גמורה, בין שאמר הריני נזיר שזה איש ואשה, ובין שאמר הריני נזיר שזה לא איש ולא אשה, אינו נזיר, שלא אמרו שהרי זה נזיר אלא לדעת הסובר שמקצתו איש ומקצתו אשה (תוספות יבמות שם) .
- ↑ לסוברים שמקצתו זכר ומקצתו נקבה, אף את מינו אינו מוציא, שאין צד נקבות שבו מוציא את צד הזכרות של חברו (ראב"ד שם) , ולא עוד אלא שאפילו את עצמו אינו מוציא (מנחת חינוך תה סק"א, לדעה זו) .
- ↑ ויש אומרים שלדעה זו במגילה מוציא אף את שאינו מינו (הגר"א שם סק"ח, לדעת הרמב"ם) .
- ↑ כמו כן אשת אנדרוגינוס שהיא סוטה אינה שותה המים המאררים; אנדרוגינוס אינו נערך לא כאיש ולא כאשה (משנה ערכין ב א; בכורים ד ה) .
- ↑ ויש שמשמע ממנו שיכול לישא (פרי מגדים או"ח קכג משבצות זהב ס"ק לט, שלא מנאו בכלל הפסולים) .
- ↑ אכן יש מהתנאים שאמרו שמאכילה בתרומה (רבי יוסי ורבי שמעון במשנה יבמות פא א) , ומהאמוראים נחלקו בביאור דעתם: יש אומרים שלדעתם אנדרוגינוס הוא ספק זכר ספק נקבה, ומכל מקום סוברים שמאכילה תרומה בזמן הזה שהיא מדרבנן (ריש לקיש בגמ' שם) ; ויש אומרים שלדעתם הוא זכר ודאי ומאכילה אף בתרומה דאורייתא (רבי יוחנן שם) .
- ↑ נבעל האנדרוגינוס ממי שפסול מן התרומה, נפסל מלאכול בתרומה (תוספתא שם ה; ירושלמי יבמות ח ו. וראה רמב"ם תרומות ז טז, וכסף משנה שם) .
- ↑ לסוברים שהוא ספק בריה וספק איש וספק אשה, אין לה ימי טוהר כלל (ר"ש משאנץ בכורים שם) .
- ↑ אמנם שיטת הגר"א על שו"ע אבן העזר ה כח שיש איסור סירוס באשה מן התורה. וראה ערך סריס.
- ↑ בדין ולד קדשים אנדרוגינוס - ראה בערך ולדות קדשים. בדין תמורה - הממיר בהמת קדשים באנדרוגינוס אין התמורה חלה ואינו קדוש (רבי אליעזר במשנה תמורה יז א; רמב"ם תמורה א יז) .