מיקרופדיה תלמודית:אתרוג

הגדרה^[1] - אחד מארבעה המינים שמצוה ליטלם בחג הסוכות

מהותו

פרי עץ הדר שנאמר בתורה

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם וגו' פְּרִי עֵץ הָדָר (ויקרא כג מ), זהו אתרוג (תורת כהנים אמור פרק טז ד; סוכה לה א; רמב"ם לולב ז ב). ובכמה לימודים דרשו חכמים שהוא אתרוג:

• פרי עץ, שטעם עצו ופריו שוה (תורת כהנים שם; סוכה שם).

• עץ שפריו הדר ועצו הדר (ירושלמי סוכה ג ה).

• אל תקרי הדר אלא הדיר, שהוא כמו דיר שעד שבאים קטנים עדיין גדולים קיימים (רבי בסוכה שם), שהאתרוג גדל באילנו שתים ושלש שנים, וכשחונטים הפירות של עכשיו עדיין הגדולים של אשתקד קיימים (רש"י שם ד"ה הכי).

• דבר הדר באילנו משנה לשנה (בן עזאי בתורת כהנים שם; רבי אבהו בסוכה שם; רבי לוי בירושלמי שם), והדר נדרש מלשון דירה (רש"י סוכה שם ד"ה הדר^[2]).

• הדר מלשון הידור, שבלשון יוונית קוראים למים הידור, והאתרוג גדל על כל מים (בן עזאי בסוכה לה א; רבי תנחומא תירגם עקילס בירושלמי שם), שמלבד מי גשמים משקים אותו אף במים שאובים (רש"י קדושין ג א ד"ה מפני).

המסורת שהוא 'פרי עץ הדר'

כתבו ראשונים, שמעולם לא הסתפקו מהו הדר עד שהוצרכו ללמוד מדרשות אלו, אלא כך אנו מקובלים מפי השמועה ממשה רבנו שזהו אתרוג, אבל רצו למצוא רמז בכתוב לפירוש המקובל (הקדמת הרמב"ם לפרוש המשניות זרעים, וראה רמב"ם לולב ז ד; רשב"א סוכה לה א ד"ה ת"ר; מאירי סוכה שם ד"ה אע"פ).

ויש שכתבו שזהו שמו בעצם של האתרוג, שבארמית נקרא אתרוג ובלשון הקודש הדר, ומשמעותם קרובה, כמו שתרגום נֶחְמָד לְמַרְאֶה (בראשית ב ט): דמרגג למחזי (תרגום אונקלוס שם), והדרשות הן אסמכתות שעשו רבותינו לקבלתם (רמב"ן ויקרא כג מ).

והרבה הלכות נאמרו באתרוג ממה שצריך שיהיה בו 'הדר' (וראה להלן: הידורו).

סימנים בזיהויו

האחרונים נתנו סימנים לאתרוג להבחין בינו ובין שאר מינים הדומים לו:

• האתרוג יש בו בליטות קטנות בכל גופו, ואינו חלק (תשובת מהרשי"ק [הר"י פדווא] בשו"ת הרמ"א קכו; מגן אברהם או"ח תרמח ס"ק כג).

• עוקץ האתרוג, שבו הוא תלוי באילן, שוקע ואינו בולט (שם).

• קליפתו רחבה ועבה, והחלק הפנימי קטן, ואין בו מיץ הרבה וכמעט יבש (שם. וראה שו"ת חתם סופר אורח חיים רז^[3]).

• גרעיניו זקופים לאורך הפרי, ואינם מושכבים לרחבו (עולת שבת או"ח תחילת תרמח; שיירי כנסת הגדולה תרמח טור ג; מגן אברהם שם).

קביעת הזיהוי על פי הסימנים

• יש אומרים שהסימנים אינם מן התורה, ואינם מקובלים מסיני, ולכן אין לסמוך עליהם אם אין מסורת מאבותינו על אתרוגים הגדלים במקום ידוע שהם אתרוגים, ולא אמרו הסימנים אלא להחמיר, שאם לא ימצאו באתרוג הסימנים נדע שאינו מאותם שמסורת בידינו (שו"ת חתם סופר או"ח רז; ישועות יעקב תרמח, בתשובת נכדו^[4]).

• יש שכתבו שהסימן שקליפת האתרוג רחבה הוא מן התורה, כיון שאמרו: פרי עץ, שטעם עצו ופריו שוה (ראה לעיל), וזה דוקא באתרוג שעיקר הפרי בו הוא הקליפה הרחבה, והיא טעמה שוה לעץ, אבל בכל הפירות שהקליפה טפלה לפרי, נמצא שבהם עצו וקליפתו שוה (כפות תמרים סוכה לה א; שו"ת חתם סופר שם. וראה שו"ת שבות יעקב א לו), ומכל מקום אף סימן זה עדיין אינו מוציא מכלל ספק מורכב (ראה להלן: המורכב. שו"ת חתם סופר שם).

• ויש שכתבו שמן התורה יש לסמוך על כל הסימנים, אף שאינם מקובלים מן התורה, כיון שאנחנו רואים ומכירים שהם סימני אתרוג, וכדרך שסומכים על סימנים בכל מקום (שו"ת תורת חסד או"ח לד. וראה ערך סימנים, מחלוקת אם סימנים מן התורה או מדרבנן).

שיעורו

השיעור המינימלי

בשיעור הקטן ביותר של אתרוג, נחלקו תנאים: רבי מאיר אומר כאגוז (ראה ערכו), ורבי יהודה אומר כביצה [ראה ערכו] (סוכה לד ב), וטעמם, שבפחות מזה עדיין לא נגמר הפרי (שם לא ב). ונחלקו בירושלמי אם כאגוז עצמו כשר או פסול (ירושלמי סוכה ג ז).

שיעור זה נאמר במין אתרוגים קטנים שאינם עתידים לגדול עוד, ואינם בוסר, אלא שלעולם לא יבואו לידי בישולם (תוספות שם ד"ה שעור; שבלי הלקט שסא, בשם רש"י).

הלכה כרבי יהודה (רמב"ם לולב ז ח; טוש"ע או"ח תרמח כב. וראה להלן: בוסר, שיטת ריא"ז), וכביצה עצמה כשר (שם). יש ראשונים שבשעת הדחק מכשירים כאגוז (רוקח רכ; אור זרוע ב שט. וראה שו"ת מהרי"ק סב).

בוסר

היה סופו ליגדל יותר אלא שנטלוהו מהעץ כשהוא בוסר, נחלקו תנאים: רבי עקיבא פוסל, וחכמים מכשירים (סוכה לו א). הלכה כחכמים (טוש"ע או"ח תרמח כב).

ונחלקו ראשונים בשיעורו:

• יש סוברים שהוא כפול הלבן (רש"י סוכה שם ד"ה הבוסר), ואף שהוא קטן מכביצה, כיון שסופו לגדול יותר אם היה נשאר באילן (שבלי הלקט שסא, בשם רש"י; וראה בית יוסף שם).

• יש סוברים שהוא גדול מכאגוז וכביצה, שבפרי גדול כאתרוג אין שיעור בוסר כפול הלבן, ואף בזה רבי עקיבא פוסל כיון שלא גדל מה שעתיד היה לגדול (תוספות סוכה לא ב ד"ה שיעור; שו"ע שם, וראה במשנה ברורה שם ס"ק סו).

• ויש סוברים שמחלוקת רבי עקיבא וחכמים היא אותה המחלוקת של רבי מאיר ורבי יהודה, שלדעתו אגוז הוא שיעור בוסר, ורבי עקיבא הפוסל בוסר סבר כרבי יהודה, וחכמים המכשירים סברו כרבי מאיר, ולשיטתו הלכה כרבי מאיר, שחכמים כמותו (שלטי הגבורים סוכה יח א, בשם ריא"ז^[5]).

טעמים נוספים

• יש ראשונים הסוברים שהטעם לשיעור אתרוג כדי שתהא ניכרת לקיחתו, לפי שכתוב (ויקרא כג מ) וּלְקַחְתֶּם (תוספות סוכה ל א ד"ה משום; רא"ש שם ג טו).

• ויש מהאחרונים שכתבו שכשהוא פחות מהשיעור אינו הדר (ראה להלן: הידורו. נשמת אדם קנ ו, על פי סוכה לא ב).

ולכן אתרוג שהיה בו שיעור והצטמק לפחות מכשיעור, פסול (תרומת הדשן פסקים נב), אף שגדל כל צרכו, כיון שאינו הדר (נשמת אדם שם. וראה פרי מגדים או"ח תרמח משבצות זהב ס"ק יט, שהסתפק בזה).

מן התורה

שיעור האתרוג הוא מן התורה, ובכלל מה שאמרו ששיעורים הם הלכה למשה מסיני (קרית ספר לולב ז; שו"ת חות יאיר קצב. וראה ערך שעורים).

פסול כל שבעה

אתרוג שאין בו שיעור - פסול בכל שבעת הימים (ר"ן סוכה יח א ד"ה הא; מגיד משנה לולב ח ט; טוש"ע או"ח תרמט ה). ולפיכך אתרוג החסר, שכשר לשאר הימים (ראה להלן: שלימותו), מכל מקום צריך שישאר בו על כל פנים שיעור כביצה (טור או"ח תרמט; מגן אברהם שם ס"ק כז. וראה להלן שיש אומרים שצריך שישאר רובו).

דק וארוך

האחרונים דנו באתרוג שבאורך וברוחב אין בו כביצה, אלא שהוא דק וארוך ובסך הכל יש בו כביצה – יש מי שנטה לאסור (שו"ת בית יצחק יורה דעה ב קלה), ויש שהכריעו להכשיר (שו"ת מהרש"ם מבערזאן ב קכט; שו"ת מהרש"ג או"ח לג; שיעורין של תורה שיערוי המצוות כה, בשם החזון איש).

בביצים של זמננו

אף על פי שנחלקו אחרונים אם בזמן הזה התקטנו הביצים (ראה ערך ביצה (ב)), מכל מקום באתרוג משערים לדברי הכל בביצים של זמננו, שאם הביצים השתנו, אף האתרוגים השתנו (שו"ת חתם סופר או"ח קפא); ויש שהחמיר להצריך שיעור כשתי ביצים (בכורי יעקב תוספת ביכורים תרמח, הובא בביאור הלכה שם ד"ה פחות^[6]).

הידור באתרוג גדול

שיעור כביצה הוא לעיקר הדין, אבל להידור מצוה (ראה ערכו) יש ליטול אתרוג גדול יותר, ואפילו כבר קנה אתרוג בשיעור מצומצם, להידור מצוה צריך להוסיף עליו עד שליש (בבא קמא ט ב).

יש מפרשים שהכוונה לשליש ממחירו של האתרוג הראשון, כדי להחליפו בגדול ממנו (רא"ש שם א ז, וסמ"ג עשין מד, בשם רבינו תם; טוש"ע או"ח תרנו א. וראה ערך הדור מצוה); ויש מפרשים, שאם קנה אתרוג בשיעורו הקטן, ומצא אתרוג שגדול הימנו בשליש, יקנהו (תוספות בבא קמא שם ד"ה עד).

השיעור המקסימלי

בשיעור האתרוג בגודלו, נחלקו תנאים:

• לדעת רבי יהודה, כדי שיאחז שנים בידו אחת (סוכה לד ב), שמא יפול מידו כשיחליף מיד ליד ויפסל (סוכה לא ב ורש"י ד"ה כיון), או לפי שאינו הדר כשהוא גדול יותר מדי (שם לו ב, וראה שם ברש"י ד"ה אין).

• לדעת רבי יוסי, אפילו גדול כל כך שאחד ינטל בשתי ידיו (שם לד ב), ואפילו אתרוגו על כתפו מרוב גודלו (שם לו ב).

הלכה כרבי יוסי, שאין שיעור לגודלו (רמב"ם לולב ז ח; טוש"ע או"ח תרמח כב).

מראיתו

צבעו המהודר

עיקר מראיתו של האתרוג הוא ירוק הדומה לשעוה (תוספות סוכה לא ב ד"ה הירוק; ש"ך יו"ד לח סק"ב) וכעין כרכום (שו"ע הרב תרמח ל, וראה מגן אברהם שם ס"ק כג) שקוראים "געל" (צהוב. ש"ך יו"ד שם; שו"ע הרב שם), ונוטה לאודם כעין זהב (שו"ת משכנות יעקב או"ח קכז, על פי תקוני זוהר כא,ע; וראה רש"י ערובין נג ב ד"ה אתריגו ותוספות סוכה שם), והוא המראה המהודר והיפה ביותר באתרוג (מור וקציעה או"ח תרמח).

ירוק ככרתי

הירוק ככרתי - שדומה לעשבי השדה (רא"ש סוכה ג כא; טוש"ע או"ח תרמח כא. וראה תוספות סוכה לא ב ד"ה הירוק) שקוראים "גרין" (בגליון תוספות שם; ש"ך יו"ד לח סק"ו, קפח סק"ה. וראה ערך ירוק) - נחלקו בו תנאים: רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל (סוכה לד ב), לפי שלא נגמר הפרי (שם לא ב). הלכה כרבי יהודה (רמב"ם לולב ח ח; טוש"ע או"ח תרמח כא).

ונחלקו הפוסקים:

• יש אומרים, שכיון שפסול משום גמר פרי, לכן אם כשמשהים האתרוג בתלוש בכלי^[7] חוזר למראה אתרוג, כשר, שזה מראה שכבר נגמר הפרי (תוספות סוכה לא ב ד"ה הירוק; רא"ש ג כא, וקרבן נתנאל שם כ; טוש"ע או"ח תרמח כא, וט"ז ס"ק יח, ומגן אברהם ס"ק כג, וביאור הגר"א ס"ק לג, ושער הציון ס"ק סט), ואפילו רק ידוע לנו שנגמר פריו, כשר, אלא שאין לסמוך על בקיאותנו עד שנראה שכבר התחיל קצת להוריק (ט"ז ומגן אברהם שם; שו"ע הרב שם ל)^[8].

• ויש אומרים שהטעם של גמר פרי הוא רק לרבי יהודה שאינו פוסל משום הדר (ראה להלן: הידורו), אבל להלכה שהדר מעכב באתרוג, פסול משום שאינו הדר, ולכן אינו כשר אלא אם כן כבר חזר כולו למראה אתרוג (ב"ח או"ח תרמח; שו"ת משכנות יעקב או"ח קכז. וראה קרית ספר לולב ח, שפסולו משום הדר)^[9].

לבן, שחור

אתרוג לבן פסול (סוכה לו א; רמב"ם לולב ח ח; טוש"ע תרמח טז).

באתרוג שחור נחלקו הראשונים:

• יש סוברים, שאם הוא שחור ביותר, כאדם כושי, פסול בכל מקום, ואם הוא שחור מעט כשר במקומות שדרכו להיות כן (רי"ף סוכה יז ב; רמב"ם ושו"ע שם יז), ובארצות שהאתרוגים שם ירוקים, אפילו שחור מעט פסול (שו"ע הרב שם כז).

• ויש סוברים שאם הוא שחור ככושי, אם הוא בא מכוש, פסול במקום שאין רגילים בו, כגון לרחוקים מארץ כוש, אבל לקרובים לכוש, כשר, ואם גדל כאן ודומה לכושי, הרי זה "נדמה" ופסול בכל מקום (רש"י סוכה לו א; רא"ש ג כב; טור שם).

לבן ושחור פסולים משום שאינם הדר (קרית ספר לולב ח. וראה להלן: הידורו), ולכן הדבר תלוי במחלוקת אם פסולים לכל שבעת הימים, או ביום הראשון בלבד (ראה ערך נטילת לולב, וראה הלכות חג בחג ארבעת המינים עמ' קסג).

אדום

אתרוג אדום:

• יש מצדדים לומר שפסול (פרי מגדים או"ח תרמח אשל אברהם ס"ק יח).

• ויש אומרים שכשר והוא מראה אתרוג (חיי אדם קנא יא; שערי תשובה או"ח תרמח ס"ק כא, בשם פני אריה. וראה לעיל: צבעו המהודר)^[10].

שיעור מראה הפוסל

שיעור מראה פסול באתרוג:

במקום אחד, ברוב שטח האתרוג (טוש"ע או"ח תרמח טז), ובחוטמו, היינו ממקום שמתחיל לשפע עד הפיטמא, בכל שהוא (שם יב. וראה להלן בחזזית).

היה מנומר, פסול (סוכה לו א; רמב"ם לולב ח ח; טוש"ע שם טו), היינו שהיה מראה פסול בשנים או בשלשה מקומות (ר"ן סוכה יז ב ד"ה אבל, בשם הראב"ד; טוש"ע שם טז); ויש אומרים שמנומר פסול אפילו במראות כשרים (ר"ן שם, בשם אחרים).

מנומר פסול אפילו שיעור המראות הוא מיעוט משטח האתרוג (טוש"ע שם טז). ונחלקו הפוסקים (ראה משנה ברורה שם ס"ק נו):

• יש אומרים דווקא כשהיו מפוזרים על פני רוב האתרוג (טוש"ע שם י), דהיינו רוב הקיפו (מגן אברהם שם ס"ק יג); ויש אומרים רוב שטחו (חזון איש או"ח קמז ה).

• ויש אומרים, אף כשהיו מפוזרים במיעוטו של האתרוג (טוש"ע שם, בשם יש פוסלים. וראה להלן: חזזית).

מהאחרונים יש מי שכתב, שפעמים הרבה על ידי משמוש היד נולדים נימורים באתרוג, ומכיון שדבר זה בא על ידי קיום המצוה אין בו חסרון של הדר, אלא זה הוא הידורו והדרו, וכשר הוא (חידושי החתם סופר סוכה לו א)^[11].

צורתו

עגול ככדור

אתרוג העגול ככדור, פסול (סוכה לו א; טוש"ע או"ח תרמח יח. הרמב"ם השמיט, ראה מגיד משנה לולב ח ח). הטעם:

• לפי שאין דרכו להיות כך (לבוש שם), ואין לו צורת אתרוג (שו"ע הרב שם כח), ולפיכך פסול כל שבעת הימים (שער הציון שם ס"ק סה, לדעת הלבוש. וראה שו"ע תרמט ה).

• ויש שמצדד לומר שפסולו משום שאינו הדר (ראה להלן: הידורו), ולכן בשאר הימים תלוי במחלוקת אם הדר מעכב בהם (שער הציון שם. וראה ערך נטילת לולב).

גדלו בדפוס

אתרוג שגדלו בדפוס – תבנית - שעשו לו בעודו קטן וגדל בתוכו ונעשה כמין בריה אחרת, פסול (סוכה לו א; רמב"ם לולב ח ח; טוש"ע או"ח תרמח יט), שאינו דומה לאתרוג (רש"י שם ד"ה כמין; שו"ע הרב שם כח).

עשאו בדפוס כברייתו, אף על פי שאינו דומה ממש, כגון שנעשו בו כמין קרשים כעין גלגל של רחיים של מים, כשר (סוכה שם ב, ורש"י ד"ה דעבידא; רמב"ם שם; טוש"ע שם).

אתרוג התיום

תיום הוא ששנים דבוקים יחד וכך גדלו (ערוך ערך תיום, בשם רב האי גאון; רש"י שם ד"ה התיום; טוש"ע או"ח תרמח כ), או שהוא שנים חלוקים מלמעלה ומחוברים מלמטה בכל שהוא (ערוך שם, בשם רב האי גאון).

אתרוג התיום כשר, ויש אומרים פסול (סוכה לו א). הלכה שכשר (רמב"ם לולב ח ח; טוש"ע שם), שכיון שאי אפשר להפרידם, פרי אחד הוא (כלבו עב; משנה ברורה שם ס"ק סג), ונוטל שניהם ביחד כשהם דבוקים ומברך (שו"ע הרב כט, וראה כפות תמרים סוכה שם שנסתפק בזה).

יש פוסקים שהתיום פסול (סמ"ג עשין מד; רוקח רכ; רבינו ירוחם ח ג), ועל כן יש שכתב להחמיר אם אפשר (אליה רבה תרמח ס"ק כט).

הידורו

אתרוג שאינו הדר

אתרוג שאינו הדר, פסול, שהרי נאמר בו (ויקרא כג מ) הָדָר (סוכה לא א); ויש מפרשים לפי שכל מצוה צריכה להיות בהידור, משום (שמות טו ב): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (רש"י סוכה כט ב ד"ה יבש, ראה בתוספות שם ד"ה לולב שחלקו. וראה ערך הידור מצוה). רבי יהודה חולק ומכשיר (סוכה לא ב).

אתרוג שפסולו משום שאינו הדר פסול בכל שבעת ימי החג (ראה להלן), ואינו פוסל בכלשהו אלא דוקא בחוטם האתרוג, או ברוב שטחו של האתרוג (ראה להלן).

כל פסולי האתרוג משום הדר (ראה תשובות רבי עקיבא איגר בסוף ספר דרוש וחידוש) הם דוקא כשהם נראים לרוב בני האדם בהשקפה ראשונה (שלחן ערוך הרב או"ח תרמח כב), אבל אם אין נראה לעין מחמת דקותו וצריך להסתכל, אין זה כלשהו שפוסל (משנה ברורה שם ס"ק מו)^[12].

יבש

הלכה כחכמים הפוסלים אתרוג שאינו הדר, ולפיכך אתרוג יבש פסול (סוכה לד ב; רמב"ם לולב ח א; טוש"ע או"ח תרמח א), שאינו הדר (גמרא כט ב, לא א). בירושלמי אמרו שפסול מטעם שהוא כמת, ונאמר (תהלים קטו יז): לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ (ירושלמי סוכה ג א, ופני משה ד"ה יבש).

שיעור היובש, שאינו מוציא ליחה כלל, ובודקים על ידי מחט וחוט, אם תהיה לחות על החוט (רא"ש סוכה ג כ, וטור שם, בשם הראב"ד; שו"ע שם), אלא שיש להיזהר שלא יפסל על ידי הנקב (מגן אברהם שם סק"א, וראה להלן: שלימותו).

אתרוג מאשתקד, ודאי שהוא יבש (שו"ת מהרי"ל ה; רמ"א שם), אלא אם שמרוהו שלא יתייבש (תמים דעים [ראב"ד] דיני לולב רלב; ט"ז שם סק"ב. וראה בשער הציון שם סק"ח אם יש חולקים על זה).

יבש מקצתו

יבש מקצתו אינו פסול עד שיבש רובו, או שיבש בשנים ושלשה מקומות אפילו במיעוטו (פרי מגדים או"ח תרמח אשל אברהם ס"ק יז; משנה ברורה ס"ק מח). ואם יבש בחוטמו - ממקום שמשתפע - יש סוברים שפסול בכל שהוא (טור או"ח תרמח, בשם הראב"ד; שו"ע שם יב, בשם יש מי שאומר).

כמוש

כמוש כשר (סוכה לא א; רמב"ם לולב ח א; מגן אברהם או"ח תרמח), שלא גמר ליבש (רמב"ם שם), ואפילו כמוש כולו (מגן אברהם שם)^[13].

חזזית

עלתה חזזית על רובו - פסול, על מיעוטו - כשר (סוכה לד ב; רמב"ם לולב ח ז; טוש"ע תרמח ט). היו בשנים או בשלשה מקומות, אפילו במיעוטו של אתרוג, פסול, ועל חוטמו אפילו בכל שהוא פסול (סוכה לה ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם).

• יש אומרים ששנים ושלשה מקומות אלה פוסלים רק כשהם מפוזרים על פני רוב האתרוג (רא"ש ג יט, בשם הראב"ד; טוש"ע שם י). ורוב זה הוא רוב היקף האתרוג (מגן אברהם שם ס"ק יג), בין רוב היקף הרוחב ובין רוב האורך (שו"ע הרב שם כ); ויש אומרים רוב שטחו (חזון איש או"ח קמז ה).

• ויש חולקים, שאפילו אם הן במיעוטו וכולם בצד אחד, פסול (טור שם, בשם אחיו; שו"ע שם, בשם יש פוסלים).

מחצה על מחצה במקום אחד, תלוי במחלוקת אם אפשר לצמצם (טוש"ע שם יא, ומגן אברהם שם. וראה ערך אי אפשר לצמצם).

חזזית היא כמו אבעבועות דקות (רש"י סוכה לד ב ד"ה חזזית; רא"ש ג טו; טוש"ע או"ח תרמח יג), ויש בה ממש, וניכר במשמוש שהיא גבוהה מהאתרוג (רא"ש וטוש"ע שם. וראה שערי תשובה שם ס"ק כב וכג, ובאור הלכה שם).

• יש אומרים שדוקא כשיש לפחות שתי אבעבועות (שו"ת מבי"ט ג מט; מגן אברהם או"ח תרמח ס"ק טז; שו"ע הרב שם כב); ויש סוברים, שאפילו אבעבועה אחת היא חזזית (כנסת הגדולה או"ח תרמח הגהת טור ד"ה עלתה, וראה שער הציון שם ס"ק נד).

ודוקא כשהאבעבועות מהאתרוג עצמו, אבל מה שנעשה מקומו עקום ואדום מחמת קוצים שעוקצים אותו, כשר (מבי"ט שם; מגן אברהם שם ס"ק יט).

חזזיות שקורין "בלאט מאל" (כתמים שקורין "פלעק". שערי תשובה או"ח תרמח ס"ק כג^[14]):

• יש אומרים שכשר, שאינם גבוהים משאר האתרוג (מהרי"ל הלכות אתרוג; רמ"א שם יג).

• ויש אומרים שהם נחשבים כמראה אתרוג, מאחר שרגילים להיות הרבה כך (תרומת הדשן צט; רמ"א שם, בשם יש מי שכתב), ולכן אפילו גבוהים משאר האתרוג, כשר (מגן אברהם שם סק"כ; שו"ע הרב שם כג).

נחלקו בטעם פסול החזזיות:

• יש אומרים שפסול החזזית הוא משום הדר (תוספות סוכה כט ב ד"ה קפסיק; רא"ש שם ג טו; מגיד משנה לולב ח ז), ולכן דינו בשאר ימי החג תלוי במחלוקת (ראה ערך נטילת לולב) אם הדר מעכב בהם (ראה רמ"א או"ח תרמט ה, וט"ז שם סק"ט).

• ויש מצדדים לומר שפסולה משום חסר, ואינו פסול אלא ביום הראשון (תוספות ורא"ש שם, בדעת הירושלמי. וראה שם שדחו).

נקלפה החזזית וחזרה למראה האתרוג, כשר (רא"ש סוכה ג יח; טוש"ע או"ח תרמח יד), אם לא חסר כלום על ידי הקילוף (רמ"א שם. וראה להלן: שלימותו).

מהאחרונים יש שכתבו שבענין החזזיות המורים מרובים והיודעים מעטים ולכן הירא את דבר ה' ישתדל לקנות אתרוג בלא חזזית ובהרת (חיי אדם קנא ח), ואשרי מי שיוכל לקחת אתרוג אתרוג נאה הדר ונקי מכל (פרי מגדים אשל אברהם סוף תרמח).

שאר פסולי הדר

• אתרוג תפוח פסול (סוכה לו א; רמב"ם לולב ח ח; טוש"ע או"ח תרמח טו), היינו שנפלו עליו מים ונתפח (רש"י שם ד"ה לא, בפירוש הראשון; שו"ע שם), ויש מפרשים שנרקב (רש"י שם, בפירוש השני; מגן אברהם שם ס"ק כא).

• וכן הסרוח (סוכה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), היינו שנרקב, או שריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו (שני פירושים ברש"י שם).

• וכן הכבוש (סוכה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), בחומץ או בחרדל (רש"י שם ד"ה כבוש; שו"ע שם), ושהה כשיעור שירתיח על האש (מגן אברהם שם ס"ק כב), או בשאר משקין ושהה מעת לעת (מגן אברהם שם. וראה ערך כבוש).

• והמבושל (סוכה שם: השלוק, ורש"י ד"ה שלוק; רמב"ם שם; טוש"ע שם).

וכל אלה פסולים משום הדר (אליה רבה או"ח תרמח טו, בשם ספר אמרכל).

שלימותו

חסר

אתרוג החסר אפילו כל שהוא - פסול (סוכה לד ב; רמב"ם לולב ח ז; טוש"ע או"ח תרמח ב), שנאמר: (ויקרא כג מ) וּלְקַחְתֶּם, שתהא לקיחה תמה, והחסר אינה לקיחה תמה (תוספות שם ד"ה שתהא).

אתרוג שפסולו משום שאינו לקיחה תמה פוסל בכלשהו בכל שטח האתרוג ולאו דוקא בחוטמו, ואין פסולו אלא ביום הראשון ולא בשאר שבעת הימים (ראה להלן).

פסולי אתרוג משום שאינם לקיחה תמה הם גם כאשר צריך להסתכל בעיון ובהתבוננות (תשובות רבי עקיבא איגר בסוף ספר דרוש וחידוש), אך מכל מקום אין צורך בהסתכלות בזכוכית מגדלת (שו"ת מים חיים (משאש) או"ח רנט; פסקי תשובות תרמח אות יד), על פי הכלל בכל התורה שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות בהסתכלות טבעית (ראה שו"ת טוב טעם ודעת תניינא לג, בענין תולעים; שו"ת דובב מישרים א א, בענין מוקף גויל. וראה בערך בדיקת תולעים).

ניקב

ניקב נקב מפולש בכל שהוא פסול, ונקב שאינו מפולש פוסל אם הנקב גדול כרוחב איסר (ראה ערכו^[15]) (סוכה לו א; רמב"ם לולב ח ז; טוש"ע או"ח תרמח ב).

ונחלקו ראשונים:

• יש אומרים שניקב אפילו שאין בו חסרון כלל, כגון שתחב בו יתד עבה (רש"י שם ד"ה תני; רמב"ם שם, ראה שם במגיד משנה; תוספות שם ד"ה אי נסדק; רא"ש שם ג יח; טוש"ע שם, בדעה ראשונה).

• ויש אומרים שאף בנקב מפולש אינו פסול אלא אם כן חסר, וכן נקב שאינו מפולש צריך שיהיה חסר כאיסר, אבל בלי חסרון כלל כשר (ראב"ד לולב ח ז; טור שם, בשם רבנו חננאל ורבנו ישעיה; שו"ע שם, בשם יש אומרים).

בשעת הדחק יש להקל כדעה אחרונה (רמ"א שם; ט"ז שם סק"ג; שו"ע הרב שם ח).

נחלקו הפוסקים בהגדרת נקב מפולש:

• יש אומרים שמפולש הוא כשניקב מצד לצד (הלכות גדולות טו עמ' רח; רא"ש סוכה ג יח, בשם הראב"ד).

• ויש אומרים שאם ניקב עד חדרי הזרע, הרי זה כמפולש (ירושלמי סוכה ג ו, וראה רא"ש שם; תוספות סוכה לו א ד"ה אי נסדק; טור או"ח תרמח. וראה שו"ע שם ג שתי הדעות)^[16].

ניקב כל העובי מצד לצד, במקום הצר שלא כנגד חדרי הזרע, לדברי הכל הרי זה מפולש (מגן אברהם שם סק"ב).

ניקב נקב מפולש לאורך האתרוג, ואינו מגיע לחדרי הזרע, לדברי הכל אינו בכלל מפולש (ט"ז שם סק"א, ראה משנה ברורה סק"ג).

נקבים שנעשו בו כשהיה באילן על ידי קוצים, אף על פי שיש בהם חסרון, נהגו להכשיר, שזה דרך גדילתו (תרומת הדשן צט; רמ"א או"ח תרמח ב), ודוקא כשנקרם עליהם עור ובשר, שאם לא, פסול לסוברים שניקב וחסר פסול אפילו כשאינו מפולש (רמ"א שם; ט"ז שם סק"ד).

חתיכת אתרוג

• יש אומרים שאתרוג חסר נקרא רק כשהעיקר קיים, היינו שנשתייר רובו ושמו עליו, אבל אם חתך קצת מהאתרוג, הרי זו חתיכת אתרוג ולא אתרוג, ואפילו בשאר ימי החג שהחסר כשר (ראה ערך נטילת לולב), החתיכה פסולה (ר"ן יח א ד"ה הא; רמ"א או"ח תרמט ו).

• ויש אומרים שכשנשאר בו שיעור אתרוג (ראה לעיל: שיעורו), אף שהוא מיעוט האתרוג, הרי זה אתרוג חסר (תרומת הדשן פסקים צב, וראה מגן אברהם שם ס"ק כז).

נימוח מבפנים

נימוח כל בשר האתרוג מבפנים ונעשה כמים, וקליפתו החיצונה וחדרי הזרע קיימים, הדבר ספק (סוכה לו א), ולכן יש מכשירים, שסוברים שפסול זה הוא מדרבנן וספיקו להקל (הרא"ש ג יח, בדעת הרי"ף; שו"ע או"ח תרמח ד), ויש פוסלים, שסוברים שהוא ספק דאורייתא (טור שם; שו"ע שם, בשם יש פוסלים, וראה ביאור הגר"א סק"ט). ויש להחמיר במקום שאפשר (שו"ע הרב שם יב).

נסדק

נסדק האתרוג, פסול (סוכה לד ב; טוש"ע או"ח תרמח ה), אפילו שאין בו חסרון כלל (מאירי שם ד"ה נסדק; טוש"ע שם).

ונחלקו ראשונים:

• יש אומרים שנסדק הוא דוקא משני צדדיו, אבל נסדק מצד אחד, כשר (ר"ן סוכה יז א ד"ה נסדק; רשב"א סוכה לד ב ד"ה נסדק, בדעה הראשונה).

• ויש אומרים שאפילו נסדק רק מצד אחד פסול (ר"ן ורשב"א שם, בדעה השניה; מגן אברהם שם סק"ה; שו"ע הרב שם יג).

נחלקו הפוסקים באורך הסדק הפוסל:

• יש אומרים שנסדק כולו (רש"י סוכה לד ב ד"ה נסדק; רא"ש שם ג יח; טוש"ע או"ח תרמח ה), אבל נשאר כל שהוא שאינו סדוק למעלה ולמטה, כשר (טוש"ע שם; ט"ז שם סק"ט ומגן אברהם שם סק"ו, בדעת הר"ן שם), אפילו לדעת הסוברים שנסדק משני צדדיו (שו"ע הרב שם יד; מגן אברהם שם).

• יש אומרים שאפילו נסדק רוב אורכו פסול (בית יוסף וביאור הגר"א שם, לגירסתם בר"ן סוכה יז א ד"ה נסדק; רמ"א שם), שרובו ככולו (שער הציון שם ס"ק כג, בשם בכורי יעקב שם ס"ק יח), ואפילו לפוסלים כשנסדק מצד אחד, די בנסדק רוב ארכו (בכורי יעקב שם, ומשנה ברורה שם סק"כ, על פי הריטב"א סוכה לד ב ד"ה נסדק).

• ויש מי שמחלק בין דעת הפוסלים בנסדק בצד אחד, שפוסל בכולו, לדעת הפוסלים דוקא כשנסדק משני צדדים, שפוסל גם ברובו (ב"ח שם ו).

נסדק למעלה בחוטמו, יש אומרים שאפילו בכל שהוא פסול (ר"ן שם; שו"ע שם, בשם יש מי שאומר)^[17].

במיקום עומק הסדק נחלקו:

• יש אומרים שנסדק רוב הקליפה העבה (ר"ן סוכה יז א ד"ה נסדק; רמ"א או"ח תרמח ה; שו"ע הרב שם יג-יד).

• ויש אומרים דוקא כשהגיע הסדק עד חללו שבפנים (ראה ר"ן שם; ט"ז שם סק"ט; באור הלכה שם ד"ה וכל).

נקלף

נקלף פסול (סוכה לד ב). ונחלקו הראשונים בפירושו:

• יש אומרים שהיא הקליפה הירוקה העבה שמעל בשר האתרוג הלבן, בלא שיחסר מבשר האתרוג (רא"ש שם ג יז, וראה בית יוסף או"ח תרמח ו).

• ויש אומרים שהיא הקליפה הדקה החיצונה (כמין 'גלד' שעל האתרוג. ר"ן סוכה יז א ד"ה נקלף; רמב"ם לולב ח ז; טוש"ע או"ח תרמח ו), ועדיין נשאר ירוק כברייתו (רמב"ם שם; שו"ע שם), ואין חסרון מגופו של האתרוג כלל, שאם נקלף מהקליפה העבה, שיש בה חריפות כשאוכלים אותה, פסול משום חסר (ר"ן שם. וראה ביאור הדעות בבית יוסף ובב"ח שם^[18]).

הבדל יש בין נקלף כולו לנקלף מקצתו (סוכה לו א). ונחלקו ראשונים:

• יש מפרשים שנקלף כולו כשר ומקצתו פסול, שהוא כמנומר (רש"י שם ד"ה בכולה וד"ה במקצתה), ולפי זה אם נקלף מקצתו ונקלף אחר כך השאר, כשר (טור או"ח תרמח ו, לדעת רש"י).

• ויש מפרשים להיפך, שנקלף כולו פסול ומקצתו כשר (תוספות סוכה שם ד"ה הא, ורא"ש שם ג יז, בשם רבינו חננאל והראב"ד; רי"ף שם יז א; רמב"ם לולב ח ז; שו"ע שם ו).

לדעת הסוברים שנקלף מקצתו כשר, יש אומרים שאפילו נשאר כל שהוא (רמב"ם ושו"ע שם), ויש אומרים דוקא כשנשאר כשיעור סלע [ראה ערכו^[19]] (תוספות שם, בשם רבינו חננאל; רא"ש שם; שו"ע שם, בשם יש אומרים).

למכשירים כשנקלף מקצתו, אם על ידי הקילוף השתנה ממראה שאר האתרוג:

• יש אומרים שפסול אפילו כשנקלף רובו, או בשנים ושלשה מקומות אפילו במיעוטו של אתרוג (רא"ש סוכה ג יז, וטור או"ח תרמח ו, בשם הראב"ד).

• ויש אומרים שכל שלא השתנה למראה פסול, כגון לבן או שחור (ראה לעיל: מראיתו), אפילו השתנה ממראה שאר האתרוג, אינו פסול אלא כשנקלף כולו (רא"ש שם, בשם יש אומרים)^[20].

ניטל הפיטם או העוקץ

ניטלה פיטמתו פסול, ניטל עוקצו כשר (סוכה לד ב). ונחלקו בפירושו:

• יש מפרשים שפיטמתו היא בראש האתרוג, והיא שנקראת בגמרא (שם לה ב) 'בוכנתו', ועוקצו בזנבו שבו הוא תלוי באילן (ירושלמי סוכה ג ו; רש"י סוכה שם ד"ה נטלה ולה ב ד"ה תני, בשם רבינו יעקב; ועוד). ולפירוש זה אין שום פסול בעוקץ התלוי באילן, אפילו כשניטל כולו (רא"ש שם ג טז).

• יש מפרשים שהפיטמא והעוקץ במקום אחד הם: בזנבו התלוי באילן, פיטמתו היא מה שתחוב בתוך האתרוג, ואם נתלש משם ונעשה גומא - חסר האתרוג ופסול, ועוקץ הוא מה שבולט מחוץ לגומא, וכשניטל כשר (רש"י סוכה לה ב ד"ה תני, בשם ר' יצחק הלוי^[21]). ולפירוש זה אין שום פסול בפיטמתו שבראש האתרוג, שאינו מגוף האתרוג כלל (רא"ש שם).

• ויש מפרשים שפיטמתו היא בראש האתרוג, אבל מה שאמרו בגמרא 'ניטלה בוכנתו', אין זה פירוש לפיטמתו, אלא פסול אחר, והוא העוקץ שבזנבו אם ניטל כולו עד שנשאר גומה במקומו (רבינו חננאל שם לו א; ערוך ערך פטם ג, בשמו; רי"ף שם יז ב), ולפי זה פסול בין שניטלה פיטמתו שבראשו, ובין שניטל העוקץ שבזנבו כולו (רמב"ם לולב ח ז; טוש"ע או"ח תרמח ז-ח), ולא אמרו שניטל העוקץ כשר אלא כשניטל מה שלמעלה מהאתרוג, אבל הבוכנא בתוך האתרוג קיימת (רבינו חננאל ורי"ף שם).

להלכה פסקו רוב הפוסקים שפסול בין בפיטמא שבראשו, ובין בעוקץ שבזנבו (שו"ע שם וכל האחרונים).

לסוברים שהפיטם הוא בראשו, נחלקו הראשונים:

• יש אומרים ששושנתו והפרח שבראשו הם הפיטמא (ירושלמי שם, תמן אמרי; רי"ף שם, ראה בר"ן שם ד"ה תאני; רמ"א או"ח תרמח ז, בשם יש מחמירין).

• ויש אומרים שהוא הדד שבראשו השושנה (רש"י שם; רמב"ם לולב ח ז; ר"ן שם; שו"ע שם; וראה ירושלמי שם דעת רבי יצחק בר חקולא, ופני משה שם ד"ה פיקא), והוא שאמרו עליה בגמרא: ניטלה בוכנתו (סוכה לה ב), לפי שהוא חד ועשוי כמין בוכנא (רש"י שם; ר"ן שם).

לדעה זו שהפיטם הוא הדד, נחלקו הפוסקים כמה צריך שינטל מן הדד כדי שיפסל:

• יש אומרים שינטל כל העץ התחוב בתוך האתרוג, ותשאר במקומו גומה (ט"ז שם ס"ק יא, ומגן אברהם סק"ט, בדעת הרמ"א). ואפילו לא ניטל כל עובי הפיטם, אלא מקצתו נשאר מחובר לאתרוג (שו"ע הרב שם יז).

• ויש אומרים שאף אם לא ניטל כולו פסול (בית יוסף שם ד"ה כתב הר"ן, בדעת רבינו חננאל; לחם משנה שם; לבוש שם ח), אלא שיש שכתב שמכל מקום צריך שינטל עד גובה האתרוג (מגן אברהם שם סק"ט. וראה משנה ברורה שם סק"ל ודעה נוספת בס"ק לא).

לא היה לו דד מתחילת ברייתו כשר (רא"ש סוכה ג טז; רמ"א או"ח תרמח ז), שזהו דרך גידולו (שו"ע הרב יז), וניכר בזה שבמקום הפיטמא יש כמו גומא מתחילת ברייתו (מגן אברהם שם סק"י, בשם מבי"ט). ובימינו רוב האתרוגים בתחילת גידולם יש להם פיטמא, ובהמשך גידולו של האתרוג נופל הפיטם מחמת השמש הקופחת, וכתבו מפוסקי דורנו שהאתרוגים אלה כשרים, מכיון שכך היא תכונתם הטבעית, והרי זה כשאר פסולת הפרי, וכאילו הפיטם לא היה חלק מאתרוגים אלה מעולם (שו"ת שבט הלוי א קעז; ארחות רבנו ב רע, בשם החזון איש והרב י. קנייבסקי; הליכות שלמה מועדים תשרי-אדר י יח, ובארחות הלכה 69)^[22].

יש אומרים שהפסול של ניטל הפיטם וכן של ניטל העוקץ הוא משום חסר, ולכן בשאר ימי החג דינם כמו כל חסר שכשר (רבינו ירוחם נתיב ח ג; רמ"א או"ח תרמט ה. וראה ערך נטילת לולב); ויש אומרים שיש בו גם פסול שאינו הדר, ולכן לפוסלים שאינו הדר בכל ימי החג אף זה כך (מגן אברהם שם ס"ק יז, על פי מגיד משנה לולב ח ז; שו"ע הרב תרמט יז).

נשברה הפיטמא ועדיין מחוברת מקצתה לאתרוג – יש מהאחרונים שמכשיר (שו"ת שבות יעקב א לא), ויש שפוסל (שו"ת בית אפרים א).

מורכב

מחלוקת אם כשר או פסול

אתרוג המורכב, בין שהרכיב ענף של אתרוג לתוך עץ לימון, חושחוש, תפוז וכיוצא, ובין שהרכיב ענף של עצים אלה וכיוצא לתוך אילן של אתרוג, נחלקו בו הפוסקים האחרונים^[23].

רוב הפוסקים פוסלים מצד כמה טעמים:

• שהפרי הגדל בעץ אתרוג שהורכב בלימון אינו אתרוג אלא לימון, כדרך שאמרו בהרכבת ילדה בזקנה שבטלה ילדה בזקנה (ראה סוטה מג ב. וראה ערך הרכבה), וכל שכן כשהרכיב לימון באתרוג (ראה ערך הנ"ל. שו"ת מהר"ם אלשיך קי; שו"ת הרמ"א קיז; תשובת הסמ"ע בשו"ת הב"ח קלה; מגן אברהם תרמח ס"ק כג).

• אפילו אם לא התבטל האתרוג בלימון, הרי הם כשני מינים המעורבים זה בזה, ואתרוג אמרה תורה, ולא מקצת אתרוג ומקצת מין אחר (אלשיך ורמ"א שם; שו"ת שבות יעקב א לו).

• חלק הלימון שבתוך האתרוג גורע משיעורו, ואם כל האתרוג הוא כביצה (ראה לעיל: שעורו), הרי בלי חלק הלימון הוא פחות מכביצה (אלשיך שם).

• הרי זה כאתרוג החסר, שאם נגרע חלק הלימון חסר משלימותו של האתרוג (אלשיך שם; שבות יעקב שם; ט"ז או"ח תרמט סק"ג).

• שנעבדה בו עברה, שהרי אסור להרכיב אילנות מין בשאינו מינו, ואפילו אם הורכב על ידי נכרי, אף בני נח אסורים בהרכבה (לבוש או"ח תרמט ד)^[24].

• שמוסיף מין חמישי – הלימון או התפוז וכיוצא שמעורב באתרוג – ועובר משום בל תוסיף (שו"ת חלקת יואב או"ח לב).

לשיטה זו אין לברך על האתרוג המורכב בכל שבעת ימי החג (משנה ברורה תרמח ס"ק סה), ויש המחמירים שלא ליטלו כלל ואפילו בלא ברכה (משנה ברורה שם. וראה דרשות החתם סופר ח"א דף מז א דרוש לסוכות).

ויש מצדדים להכשיר ואומרים שמכיון שיש למורכב הסימנים שנאמרו בגמרא: פרי עץ הדר, הדר באילנו משנה לשנה וכיוצא (ראה לעיל: מהותו), הרי זה אתרוג, ועל טענות הפוסלים השיבו בדרכים שונות:

• שביטול ילדה בזקנה בהרכבה נאמר רק לענין איסור (ראה ערך ערלה וערך הרכבה), אבל לא שהפרי עצמו נשתנה.

• במקצת אתרוג יש להכשיר כדרך שאמרו (חולין עט ב): שה, ואפילו מקצת שה (ראה ערך אותו ואת בנו).

• אינו בכלל חסר, שאין כאן חלק מסויים שהוא הלימון, אלא שכל הפרי מקבל קצת שינוי על ידי ההרכבה.

• ומה שנעבדה בו עברה אינו פוסל אלא בקרבן ולא במצוה (ראה ערך נעבדה בו עברה), ועוד שבן נח אינו מוזהר על הרכבה (ראה ש"ך יורה דעה רצז סק"ג. וראה ערך כלאי אילן), ועוד שלימון ואתרוג הם לענין כלאים כמין במינו (ראה על כל זה בשו"ת הב"ח קלו; ט"ז או"ח תרמט סק"ג; שו"ת חתם סופר או"ח קפג; שו"ת השיב משה או"ח כ; שו"ת צמח צדק החדש או"ח סד; גן נעול כפתור ב פרח י; שו"ת חלקת יואב או"ח לב^[25]).

בדרך ההרכבה

מרבני דורנו יש מי שכתב שאם מתברר על ידי בדיקות מעבדה משוכללות שיש באתרוג חלקים מלימון, כגון שבדרך האבקה ברוח או על ידי דבורים עבר חומר מלימון לאתרוג, אין זה פוסל את האתרוג מדין מורכב, כי האיסור הוא דוקא אם מרכיבים יחור מעץ לימון וכיוצא בעץ אתרוג שהיא פעולת ההרכבה האסורה מן התורה מדין כלאים (הרב ש.ז. אויערבאך, הובאו דבריו בספר כשרות ארבעת מינים עמ' קפב)^[26].

ואם מזריקים לאילן האתרוג או לפרי האתרוג מיץ של לימון וכיוצא המשנים את טעמו, דינו לענין נטילת האתרוג כמורכב (שו"ת מנחת שלמה תנינא ק ז. וראה בהליכות שלמה מועדים תשרי-אדר י טז ובדבר הלכה וארחות הלכה שם).

סימני אתרוג מורכב

האחרונים נתנו סימנים להכיר על ידם אם האתרוג הוא מורכב או לא:

• המורכב הוא חלק, ואין בו בליטות (תשובת מהרשי"ק [הר"י פדווא] בשו"ת הרמ"א קכו; מגן אברהם או"ח תרמח ס"ק כג).

• העוקץ שבו האתרוג תלוי באילן הוא בולט, ואינו שוקע (שם).

• תוכו רחב, והמוהל שלו רב, והקליפה דקה (שם).

• גרעינו מושכב לרוחב הפרי ואינו זקוף לארכו (עולת שבת או"ח תחילת תרמח; שיירי כנסת הגדולה תרמח טור ג; מגן אברהם שם)^[27].

והאתרוג הוא היפוכם של כל אלה (ראה לעיל: מהותו).

ומכל מקום יש שפקפקו על סימנים אלה, וכתבו שאין לסמוך עליהם אלא על המסורת שאותו מקום ממנו לקחו את האתרוגים מוחזק שאינם מורכבים (שו"ת חתם סופר או"ח רז; ישועות יעקב או"ח סוף תרמח; משנה ברורה שם ס"ק סה); ובפרט בדורות האחרונים שהשתכללו מאד אמצעי ההרכבה - לא ניתן לסמוך על הסימנים (ראה שו"ת נפש חיה ב; מועדים וזמנים ב קיח; כשרות ארבעת המינים עמ' עח וקפג ואילך; הליכות שלמה מועדים תשרי-אדר י בארחות הלכה 65).

ספק מורכב

מהאחרונים יש מי שכתב שאף ספק מורכב פסול, ואין דנים בו כדין ספק-ספקא שזה דוקא באיסורים אבל במצות עשה שהתורה ציוותה לקחת אתרוג צריך להיות אתרוג ודאי (שו"ת אבני נזר או"ח ב תפד יב).

על אתרוג שפסולו משום "לכם", כגון הגזול, השאול, האסור באכילה ובהנאה וכדומה, ראה ערך נטילת לולב.

על אתרוג של דמאי, של טבל, של מעשר, של ערלה, של תרומה, של שביעית - ראה ערך נטילת לולב ובערכים הנ"ל.

על ברכת הריח באתרוג – ראה ערך ברכת הריח.

הערות שוליים