מיקרופדיה תלמודית:בזיכין

הגדרה^[1] - לבונה הסדורה עם לחם הפנים שבמקדש, ונתונה בכלים הנקראים בזיכים^[2]

מצותם

המצוה

מצוה לתת לבונה בסידור לחם-הפנים (ראה ערכו) שעל השולחן שבמקדש, שנאמר: וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה (ויקרא כד ז), ולכל מערכה – דהיינו סדר של שש חלות - משתי המערכות של לחם הפנים נותנים לבונה, שנאמר: עַל הַמַּעֲרֶכֶת, על כל אחת משתי המערכות (תורת כהנים שם; רש"י ויקרא שם; ספר החינוך מצוה צז)^[3].

הבזיכים

את הלבונה נותנים בכלים הנקראים בזיכים, בזך לכל מערכה (משנה מנחות צו א, ושם צט ב; רמב"ם תמידין ומוספין ה ב).

הבזיכים הם הכפות שנאמרו במלאכת השלחן (ראה ערכו): קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו (שמות כה כט) - כפותיו אלו הבזיכין (מנחות צז א; תרגומי אונקלוס ויונתן שמות שם; רמב"ם בית הבחירה ג יד).

כל הבזיכים שבמקדש לא היו להם שוליים [- קרקעית שטוחה], חוץ מבזיכי לבונה של לחם הפנים, שהיו להם שוליים (תוספתא מנחות יא יב; פסחים סד ב; רמב"ם תמידין ומוספין שם), שמא יניחום ויסמכו על הלחם שאצלם ויפרסו דפנות הלחם, ולפיכך התקינו להם מושב שוליים רחב (ברייתא בפסחים שם)^[4].

הלבונה

שיעור הלבונה שנותנים בכל בזך הוא קומץ (ראה ערכו), שנאמר: וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה (ויקרא כד ז), נאמר כאן אַזְכָּרָה, ונאמר להלן אַזְכָּרָה - וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ וגו' וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ (שם ב ב) - מה אזכרה האמורה להלן מלא הקומץ, אף כאן מלא הקומץ, מלמד שהיא טעונה שני קמצים, מלא הקומץ לסדר זה, ומלא הקומץ לסדר זה (תורת כהנים אמור פרשה יג פרק יח; ירושלמי שקלים ו ד, ומפרשים שם. וראה תוספות מנחות יא ב ד"ה קומץ).

הלבונה צריכה שתהיה ברורה, שנאמר: לְבֹנָה זַכָּה (תורת כהנים שם), שמראיתה תהא בהירה (קרבן אהרן שם).

שני בזיכים מעכבים זה את זה, וכן הסדרים של הלחם והבזיכים מעכבים זה את זה (משנה מנחות כז א; רמב"ם שם ג).

עבודתם

שני כהנים נוטלים שני בזיכים, ונותנים לתוכם שני קומצים של לבונה (תוספתא מנחות יא יב).

מקום הנחתם

נחלקו תנאים (תוספתא מנחות יא טו, ומשנה מנחות צו א) היכן נותן את הבזיכים:

• לדעת חכמים נותן בזך אחד על גבי סדר זה, ובזך אחד על גבי סדר זה, שנאמר: וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה, ו"על המערכת" מובנו עליה ממש.

• אבא שאול אומר בתוך שני טפחים שבין סדר לחברו (ראה ערך לחם הפנים וערך שלחן. וראה שם מחלוקת אם היה ריוח בין סדר לסדר) היה נותן את הבזיכים, ו"על המערכת" אין פירושו עליה ממש אלא בסמוך לה, כמו שנאמר (במדבר ב כ): וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה.

הלכה כאבא שאול (רמב"ם תמידין ומוספין ה ב).

סידורם

סידור הבזיכים הוא עבודה הצריכה כהונה, וכך אמרו: ארבעה כהנים נכנסים, שנים בידם שני סדרים, ושנים בידם שני בזיכין, וארבעה מקדימים לפניהם, שנים ליטול שני סדרים, ושנים ליטול שני בזיכין המונחים על השולחן משבת שעברה (משנה מנחות צט ב; רמב"ם שם ד)^[5].

הקרבתם

שני כהנים מקריבים את הבזיכים (משנה יומא כו ב, ומנחות צט ב; רמב"ם תמידין ומוספין ד יא) על האש שעל המזבח החיצון (ראה ערך הקטרה וערך מנחות), והם היו הכהנים הי"ד והט"ו בסדר עמידתם בפייס השני שהיה במקדש (כסף משנה תמידין ומוספין שם ט, בשם הריטב"א. וראה ערך פיס).

טעונים מלח

הלבונה שבבזיכין טעונה מלח, כשאר כל הקרבנות (מנחות כ א; רמב"ם שם ד י. וראה ערך מליחה (ב)).

הקטרת הבזיכים היא עבודה תמה, שאין אחריה עבודה, וזר חייב עליה (יומא כד ב).

קידושם בכלי שרת

אף על פי שכל קומץ של מנחות טעון אחרי הקמיצה קידוש בכלי שרת (ראה ערך מנחות), הבזיכים כשהכהנים מסלקים אותם מעל השולחן אינם נותנים אותם לשום כלי אלא מיד מקטירים אותם (רש"י מנחות ז ב ד"ה קידוש קומץ. וראה רש"י צו א ד"ה והאיכא בזיכין)^[6].

כמתירים של הלחם

הבזיכים הם כמו קומץ של המנחות (מנחות ז ב, ורש"י ד"ה שכן מצינו), וסילוקם הוא כמו קמיצה במנחות (שם ח א, ורש"י ד"ה שכן מצינו. וראה ערך מנחות), והם מתירים את הלחם בהקטרתם^[7], כקומץ שמתיר את המנחה (רש"י שם ז ב ד"ה ואילו מגביה; רמב"ם תמידין ומוספין ד י, ופסולי המוקדשין יח ז. וע' משנה מנחות טז א)^[8].

אין הקטרת הבזיכים מתירה את הלחם לכהנים אלא אם כן היו הבזיכים מונחים עם הלחם משבת לשבת, אבל אם סידרו את הבזיכים לאחר השבת והקטירו בשבת, הלחם פסול, שלא היו הבזיכים מונחים על השולחן אלא ששה ימים, והרי הם מחוסר-זמן [ראה ערכו] (משנה מנחות ק א ורש"י; רמב"ם תמידין ומוספין ה יב).

וכן אם סידרו את הבזיכים בשבת, והקטירו לאחר השבת - פסול (משנה שם), בין שהקטירו לאחר שבת זו, ובין לאחר שבת אחרת (רמב"ם שם יד).

זמנם

זמן הנחתם

הבזיכים מונחים על השולחן משבת לשבת יחד עם לחם הפנים, ובשבת הבאה מסלקים אותם (ראה ערך לחם הפנים).

זמן סידורם

נחלקו תנאים אם סידורם של הבזיכים החדשים, וסילוקם והקטרתם של הישנים - קודמים למוספים (פסחים נח א; יומא לד א).

• לסוברים שבזיכים קודמים למוספים - זמנם אחר הנסכים של התמיד של שחר (ראה משנה יומא כו ב, יומא לד א, ורש"י ד"ה וליגמרה. וראה תוספות ישנים יומא כו ב ד"ה ושני)^[9].

• לסוברים שמוספים קודמים - זמנם של הבזיכים בשבע שעות ביום (פסחים שם), המשמר היוצא^[10] עושה תמיד של שחר ומוספים, והמשמר הנכנס עושה תמיד של בין הערבים ובזיכים (סוכה נו ב ורש"י, וראה תוספות ישנים יומא שם).

הלכה שמוספים קודמים לבזיכים (רמב"ם תמידין ומוספין ד יא), ומקדימים הקרבת הבזיכים לניסוך היין של המוספים (רמב"ם שם ו יא).

כשם שכל דבר שמצותו ביום כשר כל היום (ראה משנה מגילה כ ב), כך סידור בזיכים וסילוק בזיכים כשרים כל היום (מגילה כא א).

הערות שוליים