מיקרופדיה תלמודית:בל תשקצו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־09:42, 24 באוגוסט 2014 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - איסור לאכול דברים מאוסים ומשוקצים

בשרצים

בשרצים טמאים

איסור בל תשקצו האמור בתורה נאמר בעיקרו על אכילת שרצים טמאים: אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ (ויקרא יא מג).

הנכלל בלאו זה למלקות

יש סוברים שהלאו הזה כולל כל השרצים, שרץ הארץ ושרץ העוף ושרץ המים, שאף על פי שיש להם לאוים מיוחדים (ראה ערך שרצים), מכל מקום לאו זה כולל ונוסף לכולם, וכשאוכל אחד מהם, לוקה גם עליו (רי"ף חולין כד א; רש"י פסחים כד א ד"ה לוקה, ומכות טז ב ד"ה לוקה; רמב"ן בספר המצוות שורש ט).

ויש סוברים שמכל מקום רק על שרץ המים לוקה משום בל תשקצו, אבל שרץ הארץ והעוף, כיון שיש להם לאוין מיוחדים, אין לוקים שתי מלקיות על לאו אחד (רמב"ם בספר המצוות לא תעשה קעט, ומאכלות אסורות ב יב)[2].

בשאר דברים האסורים

עוד לאו אחר של בל תשקצו אמור בתורה: וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא (ויקרא כ כה). ונחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שלאו זה כולל כל בעלי החיים הטמאים הגדולים, ואפילו נבלת בהמה טהורה (מעילה יז א, ורש"י ד"ה אמר), אבל השרצים הקטנים הנמוכים, אינם בכלל לאו זה, שאין כתוב כאן "שֶּׁרֶץ", שנראה על ידי שירוצו וריחושו, אלא "אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ", שעניינו בריות גדולות (רש"י עירובין כח א ד"ה צרעה, ופסחים ומכות שם).
  • יש אומרים שפסוק זה מדבר בשמונה שרצים הטמאים בלבד (ראה ערך שרצים), אבל שאר שרצים אינם בכלל (תוספות עירובין שם, ופסחים כד א ד"ה צירעה; ריטב"א מכות שם).
  • ויש אומרים שלאו זה הוא כללי לכל הדברים האסורים - בין ממיני השרצים והעופות והבהמות הטמאים, ובין נבלה וטרפה ואבר מן החי וזולתם, ואין לוקים עליו לפי שהוא לאו שבכללות (ראה ערכו), שהוא מזהיר שלא ישקצו את נפשותם בכל מה שנאסר עליהם, והוא כמו האזהרות הכוללות את התורה, שהן זירוז וחיזוק במצות, ואין לוקים עליהן (רמב"ן בספר המצוות שורש ט).

בשאר דברים המאוסים

דברים האסורים משום בל תשקצו

אפילו דבר המותר באכילה, אלא שהוא מאוס, אסור לאוכלו משום בל תשקצו, ולפיכך אסור לאכול חגב טהור או דג טהור כשהם חיים, אף שאינם טעונים שחיטה, ואין בהם איסור אבר מן החי (ראה ערכו. שבת צ ב; רמ"א יו"ד יג א).

המשהה את נקביו עובר משום בל תשקצו, וכן השותה מכלי שמקיזים בו דם (מכות טז ב; רמב"ם מאכלות אסורות יז כט,לא; טוש"ע או"ח ג יז, ויו"ד קטז ו).

אפרוח שיצא לאויר העולם ועוד לא גדלו כנפיו, היינו הנוצה הגדולה שעל גופו שיש לה קנים, אסור משום בל תשקצו (ב"ח יו"ד טו; נקודות הכסף שם. וראה ערך אפרוח: כשלא גדלו כנפיו).

אסור לאכול ולשתות מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם, כגון משקים ואוכלים שנתערבבו בהם קיא או צואה וליחה סרוחה וכיוצא בהם (רמב"ם מאכלות אסורות שם כט; טוש"ע יו"ד קטז ו), וכן מי רגלים, אפילו לסוברים שאין איסור יוצא מן החי במי רגלים של בהמה טמאה (שו"ת הרדב"ז ב תשלט; ש"ך יו"ד פא סק"ג. וראה ערך יוצא מן הטמא). וכן אסור לאכול ולשתות בכלים צואים שנפשו של אדם קצה בהם, כגון כלים של בית הכסא וכדומה, וכן אסור לאכול בידים מסואבות ומזוהמות, ועל גבי כלים מלוכלכים, שכל הדברים האלה בכלל 'אל תשקצו את נפשותיכם' (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

ויש שאמרו, שכל איסור שנפסל מאכילת אדם, אף על פי שאין בו איסור אכילה מצד האיסור המיוחד שבו (ראה ערך אסורי אכילה: אוכל שאינו ראוי), מכל מקום אסור באכילה משום בל תשקצו (חינוך תעב; פרי חדש יו"ד קג סק"א. וראה ערך הנ"ל).

וכל הנזהר בדברים אלו מביא קדושה וטהרה לנפשו, שנאמר (ויקרא יא מד): וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי (רמב"ם שם).

חומר האיסור

נחלקו הראשונים אם האיסור בדברים המאוסים הוא מן התורה או מדבריהם:

  • יש סוברים שאסור מן התורה, ולא בגדר איסור אכילה, אלא משום מיאוס ושיקוץ (ריטב"א מכות טז ב, בשם רמ"ה), אך אין לוקים עליו, מפני שהוא לאו שבכללות (ראה ערכו. ט"ז יו"ד קטז סק"ו), אלא לוקים מכת מרדות (ראה ערכו) מדבריהם (רמב"ם בספר המצוות לא תעשה קעט).
  • יש אומרים שהאיסור הוא מדבריהם, והפסוק אסמכתא (ראה ערכו), ומן התורה עובר רק באמור במפורש, היינו שרצים ובעלי חיים טמאים (ריטב"א מכות שם, בשם כל המפרשים; משנה למלך מאכלות אסורות יז כז; לבוש ופרי חדש יו"ד קטז).
  • ויש מן הראשונים שסובר שאפילו שרצים לא אסרה תורה אלא כשהם משובחים בטעמם, אבל דבר פגום ומאוס לא אסרה תורה כלל, ועכבר הבית וזבובים ויתושים וכיו"ב הם כנבלה המוסרחת שמותרת מן התורה (רא"ה בבדק הבית תערובות שער א[3]).

דבר שאינו מאוס לכולם

אין הולכים בזה אחר הרוב, אלא אחר כל אחד ואחד לעצמו, ולכן אם לאדם האוכלו אינו מאוס – מותר; אבל דבר שלכל העולם הוא מאוס אסור לכל אדם לאכלו, שבטלה דעתו אצל כל אדם (ראה ערכו), וכל שכן דבר המאוס לו, אף שאינו מאוס לכל העולם, שאסור לו משום בל תשקצו (פרי חדש יו"ד פד סק"ג, וראה חולין עז א)[4].

איסור מראית העין

אפילו כשאינו אוכל אלא מעביר על פיו דבר מאוס, אסור משום מראית עין [ראה ערכו] (שבת צ ב).

לרפואה או לצורך

כל שעושה לרפואה אף לחולה שאין בו סכנה, או לאיזו סיבה אחרת, אין בו משום בל תשקצו (פרי חדש יו"ד פא סק"ב; פרי מגדים שם שפתי דעת סק"ג, ושאר אחרונים שם).

הכשרת כלים הבלועים בדבר מאוס

כלים שיש בהם בליעת דבר המאוס, כגון כלי של מי רגלים וכיוצא בזה, אם באים להכשירם משפשפים אותם ביותר ומשתמשים בהם (בית יוסף יו"ד קכא ז, בבדק הבית; פרי חדש שם ס"ק יט; ערוך השלחן שם לב).

ויש אומרים שצריכים הגעלה (ראה ערכו) או ליבון [ראה ערכו] (בית יוסף שם, בשם ארחות חיים).

הערות שוליים

  1. ג', עמ' שלח - שלט.
  2. על שרצים המותרים ראה ש"ך יו"ד פד סק"ג, וט"ז שם סק"ב.
  3. ראה שם במשמרת הבית שהאריך להשיג עליו ולדחותו.
  4. וראה ש"ך שם ס"ק טו לענין ביצים שישבה עליהן תרנגולת שלשה ימים, שתלוי אם הוא אסטניס (ראה ערכו), וראה ערך ביצה (א) מחלוקת בדבר.