מיקרופדיה תלמודית:בני קטורה
|
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - בני אברהם שנולדו לו מקטורה
היחס
בני קטורה הם בני פילגש (דברי הימים א א לב) הנזכרים בתורה: וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה[2] וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ (בראשית כה א-ב)[3].
זרע אברהם
בני קטורה אינם מתייחסים לזרע אברהם, ולפיכך הנודר מזרע אברהם, מותר בכל אומות העולם, ואף בני קטורה בכללם (שאגת אריה מט; שאילות שמואל פב)[4].
וכשם שהגרים אינם אומרים בתפילה "אלהי אבותינו", ומביאים בכורים ואינם קוראים, שאינם יכולים לומר "אשר נשבע לאבותינו" (ראה ערך אבות א), אף בני קטורה כך, שהרי בבני קיני חותן משה הצריכו למקרא בכורים שתהיה אמם מישראל (ירושלמי בכורים ה ד), וחותן משה הרי מזרע מדין הוא, שהוא אחד מששה בני קטורה (שאגת אריה שם).
חיובם במילה
בני קטורה נתחייבו במילה, שנאמר: אֶת בְּרִיתִי הֵפַר (בראשית יז יד) - לרבות בני קטורה (סנהדרין נט ב), שהמילה "את" באה לרבות הטפל, ובני קטורה טפלים לאברהם, שבני נכרית ושפחה מתייחסים אחר אמם ולא אחר אביהם (תורה תמימה שם, בפירוש השני), ונחלקו ראשונים בדבר:
- יש אומרים שרק ששה בני קטורה שנולדו לאברהם בעצמו נתחייבו, אבל זרעם אחריהם לא נתחייבו (רש"י שם ד"ה לרבות; מאירי שם, בשם רוב מפרשים; שאגת אריה מט), ונחלקו לדעה זו האם החיוב היה רק על אברהם למול אותם (חידושי הר"ן שם, לדעת רש"י); או אף עליהם עצמם (קרבן אשה מלכים ט א ד"ה ובהיותי בזה)[5].
- יש אומרים שריבוי זה בא לרבות בני קטורה וזרעם אחריהם עד עולם, הואיל ובאו אחרי ישמעאל ויצחק (רמב"ם מלכים י ח; מאירי שם, בשם גדולי המחברים), ואף על פי שעשו לא נצטווה, הרי זה לפי שמיעטו הכתוב (ראה ערך מילה. חידושי הר"ן שם); ולא עוד אלא שבזמן הזה, מאחר שנתערבו בני ישמעאל בבני קטורה, חייבים הכל במילה בשמיני (רמב"ם שם).
- ויש אומרים שהריבוי בבני קטורה מרבה אף זרע ישמעאל, אלא שלא חשה הגמרא להזכירו, לפי שנזכר במפורש בכתוב שנימול, אכן חיובם נמשך רק עד זמן מתן תורה, לפי שבמתן תורה לא חזר ונשנה חיוב זה, וממתן תורה ואילך נפטרו כולם (תוספות רא"ש שם).
פריעה
אין בני קטורה חייבים בפריעה (מאירי יבמות עא ב; שאגת אריה מט; מנחת חינוך ב א), שכן לא ניתנה לאברהם אבינו (יבמות שם), אלא הלכה למשה מסיני היא (תוספות שם ד"ה לא), ולישראל נאמרה ולא לבני קטורה (ראה ערך הלכה למשה מסיני. שאגת אריה שם; מנחת חינוך שם).
כרת
לדעה שאברהם בלבד הוא שנתחייב למול את ששה בני קטורה שנולדו לו, אין כאן עונש כרת, שהאב על מילת בניו אינו בכרת (ראה ערך מילה), ולדעה שהם עצמם חייבים במילה, ולדעה שגם זרעם חייבים במילה - אם לא מלו עצמם חייבים כרת, שבכתוב שממנו מרבים בני קטורה, כתוב: וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מֵעַמֶּיהָ (בראשית יז יד. תוספות רא"ש סנהדרין נט ב; חידושי הר"ן שם; קרבן אשה מלכים ט א ד"ה ובהיותי בזה).
מיתה בידי אדם
בידי אדם אין נהרגים אם לא מלו עצמם, אף לדעה זו (רמב"ם מלכים שם), שעל שבע מצוות בלבד בני נח נהרגים ולא יותר (ראה ערך בן נח. כסף משנה שם)[6].
נמשכה ערלתו
ישראל שנמשכה ערלתו, חייב מדרבנן למול שנית (ראה ערך מילה), ואין בני קטורה בכלל חיוב זה (מנחת חינוך שם).
טומטום ואנדרוגינוס
בן קטורה טומטום אינו חייב במילה, לפי שאין טומטום בכלל מילה, ואם נקרע עורו ונמצא זכר, חייב במילה (מנחת חינוך שם).
אנדרוגינוס, תלוי הדבר במחלוקת בגדרו, אם הוא ספק זכר או ודאי זכר (ראה ערך אנדרוגינוס. מנחת חינוך שם).
מילת ישראל אותם ומילתם את ישראל
אסור למול גוים, אלא לשם גירות בלבד (עבודה זרה כו ב), והם אינם מלים את ישראל (ראה ערך מילה). לדעה שזרע בני קטורה פטורים ממילה, הרי הם בכלל גוים לענין זה, אך לדעה שחייבים במילה, מותר לישראל למולם (שאגת אריה מט), ונחלקו אחרונים אם יש מצוה לישראל בכך (שאגת אריה שם); או לא (מנחת חינוך ב יב).
ואם הם כשרים למול את ישראל נחלקו אחרונים:
- יש אומרים שהם כשרים, שאף הם בכלל חיוב מילה (טעם המלך עבודה זרה יב סק"א).
- יש אומרים שהם פסולים, שלגבי ישראל אינם נקראים שומרי ברית, לפי שבישראל מל ולא פרע כאילו לא מל, ובני קטורה אינם מצווים על הפריעה (ראה לעיל), וכן אינם נקראים לגבי ישראל מהולים, ושאינו נימול אינו מל (שאגת אריה שם).
- ויש שהסתפקו בזה (מנחת חינוך שם).
מילת גוי אותם
הגוי פסול למול את בני קטורה (מנחת חינוך שם).
מילת אשה מבני קטורה אותם
לדעה שזרע קטורה חייב במילה, אשה מבני קטורה מותרת למול את בן קטורה, שכן מצינו לצפורה, שהיתה בת מדין מבני קטורה שֶמָלׇה את בנה(עבודה זרה כז א), שאצל בן נח אין חילוק בין איש לאשה (מהר"ץ חיות שם), ועוד שכשם שבישראל אשה כמהולה דומה (ראה עבודה זרה שם), כך בבן קטורה שנתחייבו במילה האשה כמהולה היא (שאילות שמואל פב).
חיוב בית דין
כשם שבית דין חייבים במילת ישראל, שאביו לא מל אותו, כך בית דין חייבים במילת בן קטורה שאביו לא מל אותו (מנחת חינוך ב יב).
מילת עבדיהם
יש מהאחרונים שמצדד שאין בני קטורה בכלל החיוב למול את עבדיהם, ורק ישראל נצטוו על מילת עבדיהם, שאין לגוי קנין הגוף (מנחת חינוך שם).
הנודר מהמולים
הנודר מהמולים, שמותר במולי גוים (נדרים לא ב) - מותר גם בבני קטורה (מאירי שם; משנה למלך מלכים ט א; שאגת אריה מט), ומספר טעמים נאמרו בדבר:
- שבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם (מאירי שם).
- מפני שנתערבו בני ישמעאל עם בני קטורה (ראה לעיל), ואין דעתו של אדם על הספק (משנה למלך מלכים ט א).
- שלגבי ישראל נקראים ערלים, כיון שמילתם היא בלא פריעה (ראה לעיל. שאגת אריה מט).
הערות שוליים
- ↑ ג, עמ' שפב2-שפג2.
- ↑ נחלקו תנאים ואמוראים אם היא הגר (רבי יהודה בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) סא ד; רבי ברכיה שם; רבי בתנחומא חיי שרה ח; רב בילקוט שמעוני דברי הימים תתרעג); או אשה אחרת (רבי נחמיה בבראשית רבה שם; רב נחמן בילקוט שמעוני שם).
- ↑ דעת כמה ראשונים שערבי וגבנוני הנזכרים בתלמוד (יבמות עא א; עבודה זרה כז א) הם מבני קטורה (ערוך, גבנוני; רבנו חננאל עבודה זרה שם; ריטב"א שם; מאירי שם ויבמות שם).
- ↑ ואפילו לשיטה המחייבתם במילה (ראה להלן), שלמילה בלבד נתרבו מפסוק מיוחד (שאילות שמואל שם).
- ↑ על הצד שהחיוב היה מוטל רק על אברהם הוצרכנו לריבוי מיוחד שחייב במילת בני קטורה, לפי שכמה שנים אחר שמל את ישמעאל נאמר לו: כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא יב) - ביצחק ולא בישמעאל (גמ' שם), ולכן בא הכתוב להודיענו שבני קטורה, אף על פי שנולדו אחר שנתמעטו שאר זרעו מלבד יצחק, מכל מקום חייב למול אותם (ערוך לנר שם).
- ↑ ויש מהאחרונים שכתב שבזמן הזה הוא שפטורים ממיתה, לפי שנתערבו בני ישמעאל בבני קטורה, ואין חיובם אלא מספק (ראה לעיל), ואין נהרגים על הספק (משנה למלך שם ז), ולפי זה קודם שנתערבו היו בני קטורה נהרגים על כך (שאגת אריה מט, לדעה זו).