מיקרופדיה תלמודית:אמה
|
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - מדת אורך בשעורי הלכה
עניינים הלכתיים
מידת אמה הוזכרה בכמה מקומות:
- במקרא - לגבי מידות המשכן והמקדש ועוד.
- בהלכה למשה מסיני - בשעורי סוכה ושבת וכלאים ועוד.
- בתקנות חכמים - בשעורי מבוי, בהרחקת נזיקין ועוד.
מידתה
שעור האמה נלקח ממידת גוף האדם, והוא נמדד מראש האצבע הארוכה האמצעית, הנקראת אמה (כתובות ה ב, ורש"י ד"ה זו), עד המרפק (שו"ת רמ"ע מפאנו רג; רד"ק יחזקאל מא ח; שו"ע הרב שמט א).
בבית המקדש היו נתונים מקלות שנמדדו לפי שעור זה, ובהם היו משערים שיעור אמה (רש"י מנחות יא א ד"ה זו אמה).
אין מודדים לכל אדם באמה שלו, אלא האמה היא כוללת ושוה לכל, מלבד ביוצא בשבת חוץ לתחום שנותנים לו ארבע אמות באמות שלו, אלא אם כן הוא ננס באבריו וגופו בינוני שנותנים לו באמה של כל אדם (ערובין מח א, ורש"י ד"ה משום; טוש"ע או"ח שצו א).
וכן בארבע אמות שמותר לאדם לטלטל בשבת ברשות הרבים השעור הוא באמות שלו (רמב"ם שבת יב טו; טוש"ע או"ח שמט א); ויש אומרים שבטלטול ארבע אמות משערים באמות בינוניות השוות לכל (ר"ש ורא"ש כלים יז ט).
באלפים אמה של תחום שבת, אם הוא מהלך בדרך ואינו יודע את התחום, מודד את האמה בפסיעות בינוניות (ערובין מב א), שדרך הליכתו של אדם אמה (רש"י שם ד"ה פסיעה). והוא אורך של שני מנעלים של אדם בינוני, מנעל אחד מקום מצב הרגל ומנעל בין רגל לרגל (תשובת מהרי"ו עה; מג"א שצז סק"א).
לפעמים משערים את האמה בישיבת בן אדם, מפני שמקום מושבו של אדם הוא אמה (סוכה ז ב).
סוגי האמות
שם אמה הושאל למידה הדומה לאותו השעור של אמה שבגוף האדם. ושלש אמות הן: אמה קטנה, אמה בינונית ואמה גדולה:
- האמה הקטנה היא בת חמשה טפחים (רש"י ערובין ג ב ד"ה אמת; ר"ש כלים יז ט), שהם עשרים אגודלים.
- האמה הבינונית היא בת ששה טפחים (מנחות צח א), שהם עשרים וארבעה אגודלים. אמה זו נקראת גם אמה של משה (כלים יז ט), כלומר: שמשה תיקן אותה (רש"י בכורות מד א ד"ה באמה); וכן נקראת אמה של קודש (ערובין מח א)[2].
- אמות גדולות היו שתים: אחת בת ששה טפחים וחצי אצבע, והיא היתה יתרה על של משה חצי אצבע; ואחת בת ששה טפחים ואצבע, והיא היתה יתרה על של משה אצבע. ושתיהן היו נתונות ב"שושן הבירה" (כלים שם; מנחות שם) שהוא חדר שהיה בנוי על שער המזרחי של העזרה ומצוייר עליו צורת שושן הבירה (רש"י מנחות צח א ד"ה בשושן).
במקדש
באמה הקטנה השתמשו במידות מזבח הזהב שבהיכל, ובחלקים של מזבח החיצון (כלים יז י).
בנין בית המקדש נמדד באמה בת ששה טפחים. אבל בכלי בית המקדש נחלקו התנאים: לדעת ר' יהודה האמה של הכלים שבבית המקדש, כארון ושלחן ועוד, היתה של חמשה טפחים ; ולדעת ר' מאיר אף אמת הכלים שבמקדש היא של ששה טפחים (כלים שם, מנחות צז ב). הלכה שאמת כלים בת ששה טפחים (רמב"ם בית הבחירה ג יב).
באמות הגדולות, היתרות על של משה, השתמשו במקדש כשהאומנים החזירו לגזברים את עבודתם שנשכרו לה, כדי שיותירו ולא יצמצמו ויהנו מן הקודש: על פי האמה היתרה אצבע החזירו בנין אבנים, ועל פי היתרה חצי אצבע החזירו אומני זהב וכסף את עבודתם, והקילו עליהם מפני שאומנתם יקרה (כלים יז ט; מנחות צח א, ורש"י ד"ה כדי).
ויש מפרשים שפוסקים עם האומנים על פי האמה בת חמשה טפחים, ומודדים מה שבנו באמה בת ששה טפחים, כדי שלא יבואו לידי מעילה (רמב"ם מעילה ח ה).
אמה בשיעורי תורה
באמה שבכל התורה נחלקו אמוראים בת כמה טפחים היא:
אביי בשם רב נחמן אמר שבמקום שהשעור הקטן הוא לחומרא מודדים באמה של חמשה טפחים, כגון סוכה שכשהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, פוסלים אותה אף בעשרים אמות של חמשה טפחים; ובמקום שהשעור הגדול הוא לחומרא, כגון לענין הרחקה בכלאי הכרם, מודדים באמות של ששה טפחים.
רבא בשם רב נחמן אמר שבכל מקום מודדים באמה של ששה טפחים, בין להקל ובין להחמיר, אלא שבמקום שהצמצום הוא חומרא מודדים באמה מצומצמת, ובמקום שהריוח הוא חומרא מודדים באמה מרווחת (ערובין ג ב). הלכה כרבא (רמב"ם שבת יז לו).
האמה המצומצמת היא בת ששה טפחים דחוקים זה לזה, והמרווחת היא בטפחים מרווחים (רמב"ם שם); האמה המרווחת יתרה על המצומצמת חצי אצבע (בית יוסף יו"ד רא א, בשם הרשב"א עבודת הקודש א ג; מאירי ערובין שם).
הטעם שמחמירים להשתמש פעם במרווחת ופעם במצומצמת, הוא מפני שאנו מסופקים איזו מהן היא האמה המדוייקת (חידושי רבי עקיבא איגר או"ח שסג כו).
שיעורה המדוייק
קביעת שעור האמה תלויה במחלוקת ראשונים אם אורך גופו של אדם שהוא שלש אמות (ערובין מח א) הוא יחד עם הראש, או שאינו אלא עד הכתף בלי הראש (ראה ערך אדם); שלדעה הראשונה שעור האמה גדול יותר מלדעה השניה (חושב מחשבות מקוה טהרה נג נה; גולות עליות למקואות א ז; שעורי תורה ירושלים תש"ז שער ו).
לפי מידות זמננו הדבר תלוי בקביעת שעור הטפח, והוא תלוי בגודל האצבע (האגודל). ולפי הדעות השונות בשעור אגודל (ראה ערכו) תהיה מידת האמה:
- 62.4 סנטימטר (לדעת החתם סופר או"ח קפא).
- 57.6 סנטימטר (חזון איש או"ח לט סקי"ב).
- 57 ס"מ (לדעת המשיב דבר או"ח כד).
- בערך 56 ס"מ (ספר ערך מילין סוף ערך אמה).
- 54 ס"מ (לדעת ערוך השלחן יו"ד רא ג).
- 48 ס"מ (לפי הגרא"ח נאה בספר שעורי תורה)[3].
כל השעורים האלה הם באמה מצומצמת; ויש שנסתפק בשיעורו אם זוהי האמה המצומצמת או המרווחת (ספר שעורי תורה)[4].