מיקרופדיה תלמודית:אכילת ביכורים

הגדרה^[1] - מצות אכילת ביכורים לכהנים, ואיסור אכילתם שלא כמצותם

מצות אכילתם

מקור המצוה

אכילת ביכורים מצוה, כאכילת כל מתנות-כהונה (ראה ערכו) הראויות לאכילה שיש בהן קדושה, שנאמר: וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה וגו' וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וגו' וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם (דברים יב ו–ז. יראים השלם סי' צה), ופירשו: תְּרוּמַת יֶדְכֶם, אלו הביכורים (ספרי ראה סג ד"ה עולותיכם עולת; פסחים לו ב; יראים השלם צה), שנאמר בהם "יד": וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ (דברים כו ד. ספרי שם, וירושלמי ביכורים ב א); ועוד, שאין מקיימים "וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה" אלא בביכורים ולא בתרומה (פירוש המשניות לרמב"ם מכות ג ג, ותרומות ג ז; רש"י יבמות ד"ה ותרומת; רמב"ם תרומות טו כ).

הברכה על אכילתם

על אכילת ביכורים מברך: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול ביכורים" (ראה רמב"ם תרומות טו כ-כב, וביכורים א ב).

הכשרים באכילתם

הביכורים נאכלים לכהנים, לזכרים ולנקבות, שדינם כקדשים-קלים (ראה ערכו) שעליהם נאמר: לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם (במדבר יח יא. רמב"ם ביכורים א י), וכן נאמר בביכורים: כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ (במדבר שם יג), ודרשו: לרבות אשתו (ראה ספרי שם ראה סג, ורש"י במדבר יח יא, וירושלמי יבמות ט ה. וראה ערך אכילת תרומה, וערך מתנות כהונה).

הביכורים בהשוואה לתרומה ומעשר

אכילת ביכורים כאכילת תרומה לכל דבריה (רמב"ם ביכורים ג ה), ויתירים הביכורים על התרומה שאינם נאכלים אלא בירושלים, ודומים בזה למעשר-שני (ראה ערכו) הטעון הבאת-מקום (ראה ערכו), היינו להעלותם לירושלים (ביכורים ב ב, וראה ערך ביכורים. וראה להלן שיתרים על התרומה אף בטהור שאכל כשנטמאו ובאונן).

מקום אכילתם

האוכלם חוץ לירושלים

כהן שאכל ביכורים חוץ לירושלים - לוקה (מכות יז א; רמב"ם ביכורים ג ג), שנאמר: לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ וגו' וּתְרוּמַת יָדֶךָ (דברים יב יז), ותרומת ידך הם הביכורים (רמב"ם שם על פי מכות יז א. וראה לעיל), והאיסור נמנה במנין הלאוין (ספר המצוות לא תעשה קמט; ספר מצוות גדול לאוין רסה)^[2].

מלבד זה הוא מבטל מצות עשה שחייב להביאם לירושלים ולאכלם שם, שנאמר: וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה וגו' וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וגו' וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם (דברים יב ו-ז, ראה לעיל בשם היראים)^[3].

וגם עובר בלאו-הבא-מכלל-עשה (ראה ערכו), שנאמר: כִּי אִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ (דברים שם יח), שמשמעותו: ולא במקום אחר (מנחת חינוך תמט).

דווקא כשנכנסו לירושלים ויצאו

אמנם בלא תעשה אינו עובר אלא אחרי שנכנס לירושלים ויצא (רמב"ם ביכורים ג ג).

ויש סוברים שאף על פי שהזר חייב עליהם כבר משעה שנכנס לירושלים (ראה להלן), מכל מקום אין הכהן האוכלם חוץ לירושלים לוקה אלא אם כן אוכלם לאחר שהניחום בעזרה (מאירי מכות יג א), שכיון שעדיין אינם ראויים לאכילה עד שיניחום בעזרה (ראה להלן), ואין אנו קוראים בהם: לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, לכן אין אנו קוראים בהם: לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ (ראה מכות יט ב).

יצאו ושוב חזרו

אם יצאו חוץ למחיצתם וחזרו, מותרים באכילה (רמב"ם ביכורים ג ד), לפי שנאמר: לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ (דברים יב יז), ודרשו: בשעריך אין אתה אוכל, אבל אתה אוכל אלו שיצאו חוץ למחיצתם וחזרו (חולין סח ב, וראה תוספות שם ד"ה אבל).

אכילתם קודם הנחתם בעזרה

בירושלים מצות אכילת ביכורים לכתחילה היא אחרי הנחתם בעזרה וקריאת הפרשה (ראה ערך מקרא ביכורים) לדברי הכל (מכות יט א: נהי דעיכובא ליכא מצוה מי ליכא, וראה תוספות שם ד"ה ולימא).

עבר ואכלם קודם לכן, נחלקו תנאים:

ר' עקיבא ור' שמעון סוברים שהקריאה מעכבת ולוקה, שהוא בכלל הלאו של לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ (מכות יז א), לפי שקודם לכן כתוב (דברים יב ו-ז) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה וגו' ונפרטו שם עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וגו' וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם, והיה די לכתוב כאן "לא תוכל לאכלם", ולפיכך פרטם הכתוב עוד הפעם להורות שיש בכל אחד גם לאו חדש, ובביכורים הוא לאו של אוכל לפני הקריאה (שם יח א ורש"י ד"ה קרא).

וחכמים סוברים שהנחה מעכבת וקריאה אינה מעכבת, לפי שנאמר בפרשה שתי פעמים "הנח": וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' (דברים כו ד) וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' (שם י), ללמד שההנחה מעכבת אכילתו (מכות יז א, ורש"י ד"ה הנחה. וראה ירושלמי ביכורים א ה עוד טעם לחכמים, וראה שם בפני משה ומראה הפנים), והלאו המיוחד של הפירוט בכתוב לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ הוא על אוכל לפני הנחה, שלוקה כמי שאכלם בחוץ (ראה רמב"ם ביכורים ג ג, וכסף משנה שם, וראה לחם משנה בכורות א טז, וערוך לנר מכות יח ב ד"ה ביכורים).

הלכה כחכמים (רמב"ם שם).

איסורם לזרים

האיסור

הביכורים אסורים לזרים כמו תרומה, וזר האוכל מהם חייב מיתה בידי שמים אם אכלם במזיד, ובשוגג משלם קרן וחומש, כמו בתרומה (ביכורים ב א).

כשלא ראו פני הבית

חומר בתרומה שחייבים עליה מיד משעת הפרשתה, מה שאין כן בביכורים שאין חייבים עליהם מיתה במזיד אלא כשיראו פני הבית (מכות יח ב - יט א), לפי שאז נתקדשו, וקודם לכן הרי הם כחולין (שם).

וכן בשוגג אין חייבים עליהם חומש, כשלא ראו עדיין פני הבית (תוספתא ביכורים א, לפי ר"ש שם ב א).

איזוהי ראיית פני הבית

נחלקו ראשונים מה היא ראיית פני הבית:

יש סוברים שהיא כניסתם לחומת ירושלים (רמב"ם ביכורים ג א; סמ"ג עשין קלט; מאירי מכות יג א ד"ה אלו הן), ו"פני הבית" פירושו: פני בתי העיר (כסף משנה שם), לפי שהביכורים דומים בזה למעשר שני הטעון הבאת מקום כמותם (ראה ערך מעשר שני), ששם בודאי חייבים עליו תיכף משעת כניסתו לירושלים (חינוך מצוה תמט)^[4].

ויש סוברים שראיית פני הבית היא הנחתם בעזרה (ר"ש ביכורים ב א), ו"פני הבית" פירושו: פני בית הבחירה (וראה ערוך לנר למכות יח ב על תוס' ד"ה ביכורים, שכן היא גם דעת התוספות).

היו הביכורים מקצתם בפנים ומקצתם בחוץ, זה שבחוץ הרי הוא כחולין לכל דבר, וזה שבפנים כקודש לכל דבר (מכות יט א; רמב"ם ג ב).

אכילתם בטהרה

טהרה ונטילת ידים

אין הביכורים נאכלים אלא לכהנים טהורים כמו התרומה (ביכורים ב א).

וצריכים נטילת-ידים כמו לתרומה (ביכורים שם).

הטמאים אינם אוכלים אותם אלא לאחר שטבלו והעריב שמשם (שם. וראה ערך טבול יום. וראה ערך הערב שמש).

ביכורים שנטמאו

הביכורים שנטמאו אסור לאכלם, ואם אכלם כהן טהור - לוקה (יבמות עג ב), ובזה הם יתירים על תרומה, שעל תרומה טמאה אין הכהן לוקה, ובביכורים לוקה (שם).

כהן שאכל ביכורים בטומאה

כהן טמא שאכל ביכורים, חייב מיתה בידי שמים, שהביכורים דינם כתרומה (רש"י יבמות עג א ד"ה מיתה, ובבא מציעא נב ב ד"ה חייבים, וראה שם במהרש"א).

זר שאכלם בטומאה

זר שאכל ביכורים בטומאה, בין שהוא טהור והם טמאים, ובין שהוא טמא והם טהורים, חייב על אכילתם מיתה בידי שמים, כחיובו של זר שאכל בטהרה, כמו בתרומה טמאה (ראה ערך אכילת תרומה), שהרי דין תרומה עליהם (אור שמח ביכורים ג ה. וראה ירושלמי ביכורים ב א, ומלאכת שלמה ביכורים שם, בשם הר"ש סיריליאו).

תוספת ביכורים

גם תוספת-ביכורים (ראה ערכו), אפילו באה מעבר-הירדן ומסוריא שאינה כביכורים (ראה ערך תוספת ביכורים), מכל מקום אינה נאכלת אלא בטהרה (רמב"ם ב יח, וראה מראה הפנים בירושלמי ביכורים ב ה).

עטור ביכורים

בעטור-ביכורים (ראה ערכו) נסתפקו אחרונים (ראה תוספות יום טוב ביכורים ג י), ויש מהם מכריעים שנאכל אף הוא בטהרה (מלאכת שלמה, ומשנה ראשונה, ומראה הפנים בירושלמי ביכורים ב ה).

איסורם לאונן

הביכורים אסורים לאונן, ובזה הם יתירים על התרומה (ביכורים ב ב), ומספר טעמים נאמרו לאיסור זה:

שנאמר: וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב (דברים כו יא), מכלל שהוא חייב לאכלם בשמחה ולא באנינות (רמב"ם ג ו, על פי פסחים לו ב, וביכורים ב ב). לפי זה האוכלם באנינות מכים אותו מכת-מרדות (רמב"ם שם), לפי שאינו אלא לאו-הבא-מכלל-עשה (ראה ערכו), שאין לוקים עליו מן התורה (כסף משנה שם).

יש סוברים הטעם שאסורים, לפי שבמעשר שני נאמר: לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ (דברים שם יד), שאסור לאונן (ראה ערך אכילת מעשר שני), וביכורים הוקשו למעשר שני (יבמות עג ב, ור"ש במשנה ביכורים ב ב).

ויש סוברים שהאיסורים שנאמרו בפרשת מעשר שני, ואיסור האונן בכללם, נאמרו אף על ביכורים, לפי שנאמר שם: בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ (דברים שם יג), ופירושו: הקודש העליון, היינו ביכורים הכתובים למעלה (ירושלמי ביכורים ב ב), ולפי זה האונן לוקה מן התורה כשם שלוקה על מעשר שני (ראה תוספות רבי עקיבא איגר ביכורים שם), אלא שאפילו במעשר שני יש סוברים שהאוכלו באנינות אינו לוקה (ראה ערך אנינות וערך אכילת מעשר שני).

ר' שמעון חולק וסובר שהביכורים מותרים לאונן (ביכורים שם), שהביכורים נקראים תרומה, והתרומה מותרת לאונן (יבמות שם), ואין הלכה כמותו.

הערות שוליים