מיקרופדיה תלמודית:בעולה לכהן גדול

הגדרה^[1] - איסור נשואי בעולה לכהן גדול

האיסור

איסור בעולה

אשה בעולה אסורה לכהן גדול (יבמות כ א, ורש"י ד"ה קפסיק; רמב"ם אישות א ח), שנאמר: וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח (ויקרא כא יג), מכאן אתה למד שאשה שאינה בתולה לא יקח, ולאו הבא מכלל עשה עשה (ירושלמי בכורים א ה; רמב"ם אישות שם; רש"י יבמות שם, וקדושין סח א ד"ה בבעולה). ואין לוקים על איסור זה (רמב"ם איסורי ביאה יז טו), לפי שאינו אלא לאו הבא מכלל עשה (ראה ערך לאו הבא מכלל עשה)^[2].

הכהן

אחד כהן גדול משוח בשמן המשחה, ואחד מרובה בגדים - הכהנים שהיו בבית שני, שלא היה אז שמן המשחה - ואחד כהן גדול העובד, ואחד כהן גדול שעבר - שאירע פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו ועבר פסולו של הראשון, שחוזר לעבודתו, והשני הוא כהן שעבר - כולם בכלל האיסור של בעולה (משנה הוריות יא ב; רמב"ם איסורי ביאה יז א).

אף כהן משוח מלחמה - כהן שמשחוהו למלחמה לדבר דברי מערכי המלחמה (רש"י יומא עב ב) - בכלל האיסור (הוריות יב ב; רמב"ם שם).

אף כהן גדול שנפסל מחמת מומו, הוא בכלל איסור בעולה (הוריות יב ב)^[3].

תנאי האיסור

אין האיסור אלא כשבא עליה דרך נישואין, אבל אם בא עליה שלא בדרך נישואין אינו מוזהר בה יותר מאדם אחר, ואין בו איסור מיוחד של כהונה (מגיד משנה איסורי ביאה יט ד, בדעת הרמב"ם).

והוא הדין כשבא עליה לשם קידושין אסור, ואף על פי שבביאה זו אינה נעשית אלא ארוסה ולא נשואה (ראה ערך נשואין) - עובר, שלא נתמעט אלא ביאת זנות בלבד (משנה למלך מכירה א ד).

ויש אומרים שאף בביאת זנות עובר עליה משום בעולה לכהן גדול (משנה למלך איסורי ביאה יז טו, יח ב).

כשם שהכהן הגדול מוזהר על הבעולה, כך היא מוזהרת עליו (תוס' חגיגה יד ב ד"ה בתולה; שיטה מקובצת בבא מציעא ל א, בשם תוספות שנץ), שנאמר: וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח, ונקרא בו: יקיח (תוס' חגיגה שם); או לפי שכלל הוא באיסורי כהונה שכל מקום שהוא מוזהר היא מוזהרת (שיטה מקובצת שם)^[4].

נבעלה בהעראה (ראה ערך ביאה: העראה, וערך טענת בתולים) - הרי זו בעולה, ואסורה לכהן גדול (תוס' הרא"ש נדה ח ב; משנה למלך איסורי ביאה יז יג).

עבר ונשא את הבעולה, חייב להוציאה בגט (רמב"ם איסורי ביאה יז טו).

דין הולד והאשה הבעולה

נחלקו תנאים אם הולד של בעולה לכהן גדול נעשה חלל: ר' אליעזר בן יעקב אומר שהולד חלל, שאף מחייבי עשה מתחלל הולד; וחכמים אומרים שהולד כשר, שאין חלל מחייבי עשה (יבמות נט ב). הלכה כר' אליעזר בן יעקב (יבמות שם; רמב"ם איסורי ביאה יט ג).

ואף האשה הבעולה עצמה, שנשא אותה כהן גדול ובא עליה, מתחללת (רמב"ם שם. וראה ערך חללה).

המצוה בבתולה

מלבד האיסור לישא בעולה, ישנה מצווה על הכהן הגדול ליקח בתולה (רמב"ן ויקרא כא יג-יד), שנאמר: כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה (ויקרא כא יד), ואמרו: מלמד שהוא מצווה על הבתולה (ספרא אמור ב ב), ומצות עשה גמורה היא זו (זוהר הרקיע לרשב"ץ עשה מד; שו"ת הרדב"ז ו שני אלפים ש). ויש ממוני המצוות שמנו אותה במנין העשין (בה"ג הקדמה עמ' יז. וראה ערך בתולה).

בעולת עצמו

הדין

אף בעולת עצמו, כגון כהן גדול שאנס או פיתה בתולה, אסור לו לישא אותה (יבמות נט ב; רמב"ם איסורי ביאה יז טז).

ונחלקו הראשונים בדבר:

• יש אומרים שבעולת עצמו אסורה לו מן התורה, כמו בעולת אחרים (רמב"ם שם; תוס' יבמות נט א ד"ה אילימא, כתובות ל א ד"ה איכא בינייהו; שיטה מקובצת כתובות שם ד"ה בעולה, בשם הר"ח).

• יש אומרים שבעולת עצמו אינה אסורה לו אלא מדרבנן (משנה למלך איסורי ביאה יח ב, בדעת רבינו תם; שער המלך איסורי ביאה יז יג, בשם שיטה מקובצת).

עבר ונשא

עבר ונשא, צריך להוציאה בגט (יבמות נט ב; רמב"ם איסורי ביאה יז טו-טז). ואף בזו נחלקו הראשונים:

• יש אומרים שמוציאה מן התורה, והיא מתחללת, והולד ממנה חלל (משנה למלך שם, בדעת הרמב"ם).

• יש אומרים שאף על פי שאסורה לו מן התורה ומוציאה, מכל מקום אין האשה והולד נעשים חללים, כיון שלעצמו נבעלה והרי סופה להיות בעולה תחתיו (שיטה מקובצת כתובות ל א, בשם רבינו חננאל); ויש סוברים שאף חיובו להוציאה אינו אלא מדרבנן, ואף על פי שאיסורה לכתחילה הוא מן התורה, מכל מקום כיון שסופה להיות בעולה תחתיו, מן התורה אם נשא - נשוי, ואינו חייב להוציאה אלא מדרבנן (תוס' יבמות ס א ד"ה שאינו).

• ויש חולקים על עיקר הדין וסוברים שאם עבר ונשא מותר לקיימה, ואין צריך כלל להוציאה, מטעם זה שסופה להיות בעולה תחתיו (תוס' כתובות ל א ד"ה איכא; שלטי הגבורים כתובות שם, בשם ריא"ז).

כהן גדול שנשא את הקטנה שנתקדשה לו שלא על ידי אביה, אסור לו לקיימה משגדלה, שהרי כשבא עליה בקטנותה לא היתה עדיין נשואה לו מן התורה, ונמצא שמשגדלה נושא בעולת עצמו (יבמות סא ב).

אסור לכהן גדול לקדש אשה בביאה (ראה ערך קידושין), כיון שכל המקדש בביאה דעתו על גמר ביאה (ראה ערך ביאה), ונמצא שבזמן שקונה אותה, דהיינו בגמר ביאה, היא כבר בעולת עצמו משעת העראה (קידושין י א, ורש"י ד"ה אי נמי).

שלא על ידי בעילה

בוגרת ושלא כדרכה

בוגרת, שבתוליה כלים (ראה ערך בוגרת: דיניה), ובעולה שלא כדרכה (ראה ערך ביאה), נחלקו בהן תנאים אם אסורות לכהן גדול:

ר' מאיר סובר שהבוגרת אסורה, ובעולה שלא כדרכה מותרת; ור' אלעזר ור' שמעון סוברים שהבוגרת מותרת לו, ובעולה שלא כדרכה אסורה (יבמות נט א). רב ור' יוחנן אמרו שלא ישא את הבוגרת, ואם נשא אין צריך להוציאה, לפי שסופה להיות בוגרת תחתיו (יבמות ס א).

להלכה יש פוסקים שנבעלה שלא כדרכה הרי זו כנבעלה כדרכה ואסורה, ואף הבוגרת אסורה לכהן גדול מן התורה, אלא שאם נשא אותה - יקיימה (רמב"ם איסורי ביאה יז יג,טו; מאירי יבמות נט א, בשם רוב הפוסקים); ויש שכתבו שאין איסור בוגרת לכהן גדול אלא מדרבנן, ולכן אמרו רב ור' יוחנן שאם נשא יקיימה (רשב"א יבמות ס א ד"ה בוגרת; מאירי שם, בשם קצת גאוני ספרד).

כחן גדול שאירס את הקטנה ובגרה תחתיו קודם נישואין, הרי זה לא יכנס, מפני שנשתנה גופה בין האירוסין לנישואין; ואם כנס לא יוציא (יבמות נט א; רמב"ם איסורי ביאה יז יז).

מוכת עץ

אסור לכהן גדול לישא מוכת עץ - שנתקע לה עץ באותו מקום (רש"י כתובות יא א) - (יבמות נט א; רמב"ם איסורי ביאה יז יד), הואיל ונפקעו בתוליה, אף על פי שלא נבעלה לאיש (מאירי יבמות שם); ואם נשא - אין צריך להוציאה (יבמות ס א; רמב"ם שם טו), כיון שסופה להיות מוכת עץ תחתיו, כלומר שסופה להיבעל לו ולאבד בתוליה (יבמות שם, ורש"י ד"ה סופה).

מוכת עץ שלא כדרכה לדברי הכל מותרת, שאם לא כן אין לך אשה שכשרה לכהונה שלא נעשית מוכת עץ על ידי צרור (יבמות נט ב).

נבעלה לקטן

נבעלה לקטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד, שאין ביאתו ביאה (ראה ערך ביאה: בני ביאה), נחלקו אמוראים בדינה: רב אמר עשאה מוכת עץ, ואסורה לכהן גדול; ושמואל אמר שמותרת לכהן גדול (כתובות יא ב).

יש מפרשים שמחלקותם היא בלא השיר בתוליה, אבל אם השיר בתוליה אינה גרועה ממוכת עץ ואסורה לדברי הכל (תוס' שם ד"ה ושמואל; רא"ש כתובות א כד); ויש מפרשים שמדובר בהשיר בתוליה, ומכל מקום לדעת שמואל אינה כמוכת עץ ומותרת לכהן גדול (שיטה מקובצת כתובות שם).

הלכה כשמואל, שמותרת לכהן גדול (רא"ש כתובות שם).

הערות שוליים