מיקרופדיה תלמודית:בעילת מצוה

הגדרה^[1] - הבעילה הראשונה אחר הנישואין

השם

הבעילה הראשונה לאחר הנישואין נקראת בעילת מצוה (נדה סד ב; כתובות ד א); לפי שנאמר: כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ (ישעיה נד ה), ואמרו: אין אשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי, דהיינו שבעל אותה (סנהדרין כב ב), ועל ידי כך נדבק בה ובאים לידי פריה ורביה (תוס' כתובות ד א ד"ה בעילת).

ויש מפרשים משום שעיקר מצות הכניסה לחופה נגמרת בבעילה (שיטה מקובצת כתובות ג ב, לדעת רש"י).

ברכתה

נוסח הברכה

הבועל בעילת מצוה מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר צג אגוז^[2] בגן עדן שושנת העמקים בל ימשול זר במעין חתום, על כן אילת אהבים^[3] שמרה בטהרה וחוק לא הפרה, ברוך אתה ה' הבוחר בזרעו של אברהם (הלכות גדולות לו הלכות כתובות; סדר רב עמרם השלם ב קמז; אור זרוע א שמא, בשם השאילתות; רא"ש כתובות א טו; טוש"ע אבן העזר סג ב)^[4].

מברכים ברכה זו אחר שבעל ומצא בתולים (רא"ש כתובות א טו; טור אה"ע סג ב).

כוס והדס

יש שכתבו שאם יש כוס והדס מברך קודם לכן בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמים (הלכות גדולות לו הלכות כתובות; סדר רב עמרם ב קמז); ויש שכתבו שאין מברכים ברכה זו בלא כוס (רבנו ירוחם כב ב, בשם ר' ניסים; רמ"א אה"ע סג ב בשם יש אומרים); ואם לא ימצא יין יברך על השכר (רבנו ירוחם שם). אולם האחרונים נחלקו והוכיחו שאין ברכה זו צריכה כוס (ט"ז אה"ע סג סק"ג, בשם הב"ח; חלקת מחוקק שם סק"ח, בית שמואל שם סק"ה).

החולקים על עצם הברכה

יש חולקים על כל עיקר ברכה זו, וכתבו שהיא ברכה לבטלה (תשובות הרמב"ם רז), ואין לברך ברכה שלא הוזכרה בתלמוד (מהרש"ל בהגהות לטור אה"ע סג; ט"ז שם סק"ב, וחלקת מחוקק שם סק"ז, בשמו). והנוהגים להיקהל בבית החתן ולברך ברבים הוא מנהג מגונה מאד, ואין ראוי למי שהוא ירא שמים להיקהל בקבוץ ההוא (תשובות הרמב"ם שם).

ויש שכתבו לברך בלא שם ומלכות (ב"ח אה"ע סג; חכמת אדם קטו יח; דרך החיים רכו).

בזמננו אין נזהרים בברכה זו (ערוך השלחן אה"ע סג י)^[5].

בשבת

בעילת בתולה

התנאים והאמוראים נחלקו אם מותר לבעול בתולה בתחילה בשבת:

• יש אוסרים, אם משום שדם בתולים היוצא על ידי חבורה הוא בא, שהדופן מתפרק מחברו, והרי הוא חובל בשבת; או שדם בתולים לא בא על ידי חבורה, שאינו בלוע בדופני הרחם, אלא כנוס ועומד כפקדון והפתח נעול בפניו, ופותחים לו ויוצא, והאיסור הוא מפני שעושה פתח, שהוא תולדה של בונה (כתובות ו א-ב. וראה ערך בונה: תולדותיו, ששייך בנין באדם).

• ויש מתירים, אם מפני שסוברים כר' שמעון שדבר שאינו מתכוין מותר, או שסוברים שמקלקל הוא, ואפילו אם הדם בא על ידי חבורה, סוברים שמקלקל בחבורה פטור, וכאן מותר אף לכתחילה, לפי שהוא מקלקל ואינו מתכוין, והוא במקום מצוה (תוס' כתובות ה ב ד"ה אם תמצי לומר).

הלכה

הלכה שמותר לבעול בתחילה בשבת (כתובות ז א; רמב"ם שבת ל יד; טוש"ע אורח חיים רפ ב), ואין בזה לא משום חובל ולא משום צער לה (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

שינוי בבעילה בשבת

אלא שיש סוברים שצריך שיתכוין לבעול על ידי הטייה לצדדים באופן שלא יוציא דם, ואז אפילו אם יוציא דם אין זה "פסיק רישיה ולא ימות" (ב"ח או"ח רפ, בשם האגודה). ויש שהוסיפו שאף על פי שאמרו רוב בקיאים בהטייה (כתובות שם), מכל מקום בזמן הזה אין בקיאים, ויש לאסור לבעול בשבת (הגהות אשרי כתובות א י, בשם ר"י).

אבל נחלקו עליהם והוכיחו שמסקנת הגמרא היא שהדם מופקד ועומד ואינו עושה חבורה, ומותר אפילו שאינו מתכוין כלל להטייה, ולגבי הפתח הוא אינו מתכוין ומקלקל שמותר במקום מצוה, אלא שיש שכתבו שאם נהגו איסור בדבר אין להתיר להם (ב"ח או"ח רפ). ואף על זה נחלקו וכתבו שחסידים וגאוני עולם נהגו בעצמם היתר בזה, וחלילה להנהיג איסור (ט"ז שם סק"ב).

באנינות ואבלות

נחלקו הפוסקים אם אונן ואבל מותרים בבעילת מצוה:

• יש אומרים שהאונן, והוא מי שמת לו מת שחייב להתאבל עליו (ראה ערך אבלות: על מי חייבים להתאבל) לפני קבורתו (ראה ערך אנינות: על מי מתאוננים), אף על פי שאסור בתשמיש המטה (ראה ערך אנינות שם), בבעילת מצוה יש מתירים.

אבל האבל, דהיינו אחר הקבורה, שכבר חלה עליו אבלות (ראה ערך אבלות: התחלת האבלות), אסור אפילו בבעילת מצוה (הגהות סמ"ק צז, בתירוץ א; הגהות מיימוניות אבל ד ו).

• יש מצדדים להתיר אפילו אבל בבעילת מצוה (ראה סמ"ק והגהות מיימוניות שם, בתירוץ ב).

• יש חולקים וסוברים שאפילו אונן אסור בבעילת מצוה, אם כבר נכנס לחופה קודם שנעשה אונן. ולא התירו אלא כשמת אביו של חתן או אמה של כלה לפני החופה, ובאופן שהתירו להכניס את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה, מפני שכבר היו כל צרכי הסעודה מוכנים, ואין מי שיטרח בעבורם להכין מחדש (ראה ערך נשואין), ואם לא יבעל בעילת מצוה לא יחול עליו דין החתונה לדחות מפניה את שבעת ימי האבלות עד אחר שבעת ימי המשתה (ראה כתובות ד א, ורש"י ד"ה ופורש, ושיטה מקובצת שם בדעתו), ומפני זה הוא שהתירו לו בעילת מצוה^[6]; אבל כשכבר חלו הנישואין קודם, אסור בבעילת מצוה (רבנו ירוחם כב ב; ט"ז יו"ד שמב סק"א).

הערות שוליים