מיקרופדיה תלמודית:בל תוסיף

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:08, 25 באוגוסט 2014 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - איסור להוסיף על מצות התורה

האיסור

אסור להוסיף על מצות התורה (ראה להלן סוגי ההוספה האסורים), שנאמר: אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו (דברים יג א. סמ"ג לאוין שסד), ונמנה לאו זה במנין המצוות (ספר המצוות לא תעשה שיג; סמ"ג שם; חינוך תנד), ולוקים עליו (עירובין צו א; חינוך שם)[2].

ולמדו תנאים מכתוב זה האיסור להוסיף דבר על הדברים המנויים במצוה, כגון להוסיף על ארבעה מינים שבלולב, וארבע הציציות שבציצית (ספרי ראה פב), אולם את האיסור להוסיף מצוה חדשה למדו מהכתוב: לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם (שם ד ב. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ואתחנן ז ע"ב), ובארו אחרונים שמהכתוב הראשון משמע שיש לשמור במלואו את דבר הציווי, מבלי להוסיף עליו, אבל תחילת הכתוב השני הוא: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים (שם א), ובאורו שאין להוסיף מצוה חדשה על החוקים והמשפטים שציוה ה' (אדרת אליהו שם ב).

כשלא התכוין בהוספה לשם מצוה

המוסיף על המצוה אלא שלא נתכוין בהוספה לשם מצוה, נחלקו בדבר:

  • יש סוברים שהדבר תלוי במחלוקת אם לצאת ידי חובת המצוה צריכים כוונה (ראה ערך מצות צריכות כונה), שלסוברים שצריכות כוונה, אף לעבור על בל תוסיף צריכים כוונה, ולסוברים שאינן צריכות כוונה, אף על בל תוסיף עובר בלי כוונה (לשון שניה בעירובין צה ב, ורש"י שם ד"ה ת"ק, וד"ה ורבן גמליאל; רבינו ירוחם יג ג; מגן אברהם תרנא ס"ק כז).
  • יש סוברים שגם לצד שמצוות אינן צריכות כוונה, מכל מקום יש מהתנאים הסובר שבבל תוסיף יש צורך בכוונה (רבן גמליאל במשנה שם צה א, לפי הלשון השלישית בסוגיא הנ"ל, בעירובין צו א).
  • ויש סוברים להיפך, שגם לצד שמצוות צריכות כוונה, עבירת בל תוסיף אינה צריכה כוונה לשם מצוה (ט"ז או"ח שם ס"ק יז; אליה רבה שם ס"ק לח, בדעת הרא"ש ראש השנה ג יא וסוכה ג כד), אלא אם כן נתכוין בפירוש לשם דבר אחר, כגון לנוי, שאינו עובר (אליה רבה שם, על פי רא"ש סוכה שם).

במה דברים אמורים בזמן של המצוה, אבל שלא בזמנה - לדברי הכל אינו עובר על בל תוסיף, אלא אם כן נתכוין לשם מצוה (רבא בראש השנה כח ב).

הוספה על מצוות התורה תיתכן באופנים אלה:

  • הוספת מצות עשה חדשה.
  • הוספת מצות לא תעשה חדשה.
  • הוספה בזמן.
  • הוספה בעשייה.
  • הוספה במין.
  • הוספה באישים.

הוספת מצות עשה חדשה

יחיד שבדה לעשות מצוה חדשה, כגון ירבעם שעשה חג בחודש שבדא מלבו, עובר בבל תוסיף; ואפילו נביא אסור לו להוסיף מצוה (מגילה יד א; ירושלמי שם א ה), לומר שחיובה מן התורה (רמב"ם ממרים ב ט; סמ"ג עשין קיא; גור אריה דברים ד ב), וכתוב מיוחד מזהירנו על איסור הוספת הנביאים: אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה (ויקרא כז לד) - אלו המצות שנצטוינו מפי משה, ואין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר (ספרא בחוקותי פרק יג ז; ירושלמי שם).

הוספת מצות לא תעשה חדשה

וכן בית דין שגזרו לאסור דבר המותר ואמרו שהוא אסור מן התורה, עוברים בבל תוסיף (רמב"ם ממרים ב ט; חינוך תנד; רמב"ן דברים ד ב); ויש מהראשונים הסובר שאין איסור בל תוסיף אם הוסיפו מצות לא תעשה שעניינה לסייג ולמשמרת שלא יעברו על מצוה קיימת, ואפילו כשקבעוהו לדורות ועשאוהו כשל תורה וסמכוהו על המקרא (ראב"ד שם), כמו שמצינו בכמה מקומות שתנאים דרשו מפסוקים איזה איסור, ובאו אחר כך בגמרא ובארו שהוא מדרבנן והכתוב אסמכתא בעלמא, ולא נאמר שהתנאים עברו על בל תוסיף (ראב"ד שם, לפי אור שמח שם).

תקנה

על פי זה כתבו אחרונים, שישנו איסור על חכמים לגזור דבר לעולם, משום בל תוסיף, אם אינו משום סייג ומשמרת לאיסור תורה (משכנות יעקב אה"ע א; פתחי תשובה אה"ע א ס"ק יט, בשמו; עין יצחק א אה"ע ד כ; אבני נזר א ח ח), ואין בחרם דרבנו גרשום (ראה ערכו) משום בל תוסיף, לפי שתקנה זו נתקנה משום סייג לתורה (משכנות יעקב שם), או שכיון שאפשר להתיר את החרם על ידי מאה רבנים, ושאם התירו ואפילו בטעות הותר, אין בזה משום בל תוסיף (אבני נזר שם)[3].

הוספה בזמן

מצוה שחובתה בזמן ידוע, והוסיף לעשות המצוה אחר הזמן, אם הוסיף בכוונה לשם מצוה הרי הוא עובר על בל תוסיף (מסקנת הגמ' בעירובין צו א; מסקנת רבא בראש השנה כח ב)[4].

ולכן הישן בשמיני עצרת בסוכה, ונתכוין לצאת בכך ידי מצות סוכה - לוקה (גמ' שם ושם); וכן אם הניח תפילין לשם מצוה בשבתות וימים טובים, עובר משום בל תוסיף (שו"ת הרשב"א א סא; מגן אברהם לא סק"א).

משום ספק

אבל בחוץ לארץ שיושבים בשמיני עצרת בסוכה משום ספיקא דיומא (ראה ערך יום טוב שני של גלויות), אינם עוברים בכך על בל תוסיף, לפי שלא בזמנה בלי כוונה למצוה אינה תוספת, ומכיון שיושבים בסוכה משום ספק שביעי, הרי אם באמת שמיני הוא, אין מתכוונים למצות סוכה (רש"י עירובין שם ד"ה ועוד הישן)[5].

ומטעם זה תוקעים בשופר ביום שני של ראש השנה, ואוכלים בחוץ לארץ מצה בליל שני של פסח, שכיון שאין עושים כן אלא משום ספק - אין כאן משום בל תוסיף (שלטי גבורים ראש השנה ט ב מדפי הרי"ף אות ג, בשם ריא"ז).

והוא הדין כשעושה משום ספק בדין, כגון בחול-המועד שנחלקו הפוסקים אם מניחים תפילין (ראה ערך חול המועד), ומשום ספק הוא מניח, אין בו משום בל תוסיף (סמ"ק קנג; מגן אברהם לא סק"ב).

היכר שאינו מוסיף על המצוה

ולמרות שאינו עובר שלא בזמנו אלא בכוונה, מכל מקום החמירו מדרבנן לעשות היכר בישיבה בסוכה בשמיני עצרת בחוץ לארץ, להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשות סוכה שמונה ימים (בעל המאור סוכה מח א).

כגון שידליק בסוכה את הנר, אם היא סוכה קטנה שאין מכניסים את הנר לתוכה (ראה ערך סוכה), או שיכניס לתוכה כלי האוכל, אם היא סוכה גדולה (גמ' שם, לפי רש"י ד"ה הא לן).

או שאין יושבים בסוכה בליל שמיני, אלא רק ביום (טור או"ח תרסח, בשם יש נוהגין), כדי לעשות הפסקה בין שביעי לשמיני, שלא יהיה נראה כמוסיף על המצוה (ב"ח שם).

או שההיכר נעשה בזה שאין מברכים לישב בסוכה (ראה ערך שמיני עצרת), וממילא יש היכר שאינו עושה זאת בכוונה להוסיף על המצוה (ראבי"ה מגילה תקסב; מרדכי סוכה תשעב, בשמו)[6].

מהו זמן החיוב בפורים

יש מהראשונים שכתב שאסור לפרוז לקרוא את המגילה גם בט"ו באדר, משום בל תוסיף, שכיון שאילו היה מזדמן לו לקרוא את המגילה היום לפני בני מוקפות חומה היה קורא, הרי זה בתוך זמן החיוב (ראבי"ה מגילה תקסב).

הוספה בעשייה

מי שקיים מצוה שחובתה להיעשות פעם אחת, וחזר ועשאה בתוך זמן חובתה עוד פעם או כמה פעמים, כגון כהן שבירך ברכת כהנים, וחזר וברך אותו צבור עצמו, או שנטל לולב בחג וחזר ונטל, וכן תקע בשופר בראש השנה וחזר ותקע, או שאכל בפסח כמה זיתים מצה, אין כאן משום בל תוסיף (תוספות ראש השנה טז ב ד"ה ותוקעים, ושם כח ב ד"ה ומנא), ולפיכך תקנו חכמים לתקוע תקיעות מיושב, ולחזור ולתקוע תקיעות מעומד (ראה ערך תקיעת שופר), ולא חששו משום בל תוסיף (תוספות שם).

ויש מהראשונים שכתב שאינו עובר לפי שאינו מתכוון להוסיף על דברי תורה (ראה לעיל), אלא כמרבה בתפילה בלבד, וכן המרבה בנענועי הלולב אינו מתכוון להוסיף על דברי תורה אלא להידור מצוה (שלטי גבורים ראש השנה ט ב מדפי הרי"ף אות ג, בשם ריא"ז)[7].

זריקת הדם

קרבנות שדמם נזרק על גבי המזבח במתנה אחת, וזרקם בארבע מתנות, עובר בבל תוסיף (משנה זבחים פ א), שזוהי כהוספה במין (ראה להלן), אבל אם זרק באותה קרן עצמה שתי פעמים אינו עובר, שהיא הוספה בעשייה (תוספות ראש השנה טז ב ד"ה ותוקעים, ושם כח ב ד"ה ומנא).

הוספה במין

המוסיף בחפץ שמקיימים בו את המצוה, כגון שהוסיף על מיני הלולב, או על ארבע ציציות, עובר על בל תוסיף (ספרי ראה פב).

הוספה זו תיתכן בשני אופנים:

  • הוספה באותו המין של המצוה.
  • הוספה במין אחר שלא ממין המצוה.

הוספה באותו המין

בהוספה באותו המין, כגון שנטל עם ארבעת המינים שני לולבים או שני אתרוגים, נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שאין בו משום בל תוסיף (תוספות ראש השנה כח ב ד"ה ומנא; ראב"ד לולב ז ז; טור או"ח תרנא).
  • ויש אומרים שיש בו משום בל תוסיף (רמב"ם שם; שו"ת הרשב"א א תסח ותקלה) אם נוטלם כאחד (מגיד משנה שם), אלא שלא פסל את המצוה כולה (רמב"ם שם, לפי הגירסא שתיקן, כעדות בנו, בשו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם קיג); ויש סוברים שפסל המצוה (מאירי סוכה לא א)[8].

הוסיף בהדסים לדברי הכל אינו עובר, שנוי מצוה היא, וכל שנעשה לנאותו אין בו משום בל תוסיף (רמב"ם שם).

ובערבה אם הוסיף נחלקו בדבר אם אינו אלא לנוי ואינו עובר (שו"ת הרמב"ם שיג, בשם זולתינו מן הגאונים; שו"ת הרשב"א א תקלה); או גם אם עשאו לנוי עובר על בל תוסיף (הרמב"ם בלולב שם, ושו"ת שם), שמכיון שכתוב בתורה: וְעַרְבֵי נָחַל (ויקרא כג מ) שמובנו שנים, אם הוסיף עבר (רבינו מנוח שם).

הוספה שלא באותו המין

הוסיף מין אחר בלולב ואגדו בתוך האגד, הרי זה תלוי במחלוקת התנאים האם צריך אגד (ראה ערך נטילת לולב):

לסוברים שלולב צריך אגד, עובר על בל תוסיף ופסל את המצוה, ו"גרוע ועומד הוא" מתחילתו (סנהדרין פח ב, ורש"י ד"ה גרוע ועומד); ויש מפרשים להיפך: שכיון שצריך אגד אינו עובר על בל תוסיף, ואין נטילתו אלא כענף של זית או של רימון שאינו עובר, שאין לו לקשור ידיו שלא ליטול באותו יום אלא ארבעה המינים בלבד, וזוהי שאמרו גרוע ועומד הוא, שהוא פסול מתחילתו, ואין כאן לא מצוה ולא עבירה של בל תוסיף (חידושי הר"ן שם).

לסוברים - וכן הלכה - שאין צורך באגד, הרי זה עומד לחוד וזה עומד לחוד (גמ' שם), והראוי למצוה היא המצוה, והעודף כמי שאינו (רש"י שם ד"ה האי לחודיה קאי, השני).

ונחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שמטעם זה של "זה עומד לחוד, וזה עומד לחוד" אינו עובר מן התורה בבל תוסיף (תוספות שם ד"ה אי; מגיד משנה לולב ז ז, בדעת הרמב"ם), ואותה שאמרו: ארבעה מינים שבלולב כשם שאין פוחתים מהם, כך אין מוסיפים עליהם (תוספתא סוכה (ליברמן) ב ח; סוכה לא א), אין איסורו אלא מדרבנן (תוספות שם), ואינו אסור אלא לכתחילה (מגיד משנה שם).
  • יש אומרים שאם הוסיף מין אחר עובר על בל תוסיף (רש"י דברים יג א ד"ה לא תוסף, וראש השנה כח ב ד"ה מצות; תוספות סוכה לא ב ד"ה הואיל; שו"ת הרשב"א א תסח ותקלה), בין שתחבו באגד ובין שנטלו מחוץ לאגד, ולא אמרו שכל אחד מהמינים עומד לחוד אלא לענין פסול המצוה, שמטעם זה אינו נפסל ויצא ידי המצוה (תוספות שם; שו"ת הרשב"א שם ושם), וכן הלכה (טוש"ע או"ח תרנא יד)[9], אבל אינו עובר אלא אם כן נטל את המין הנוסף דרך גדילתו, שכשם שאינו יוצא ידי המצוה בארבעה המינים אלא כדרך גדילתם (ראה ערך נטילת לולב), כך אינו עובר עליהם בבל תוסיף אלא כדרך גדילתם (תוספות שם).
  • יש אומרים שאף המצוה נפסלה בהוסיף מין אחר, ולא יצא ידי חובתו, ולא אמרו שזה עומד לחוד וזה עומד לחוד אלא לענין זקן-ממרא, שאינו נהרג אם הורה לעשות כך, שכיון שאין צריך אגד, וכל אחד מהם עומד בפני עצמו, התוספת כמי שאינה לענין זה (מאירי סנהדרין פח ב).
  • ויש אומרים שאם הוסיף פסל, ואף הזקן ממרא נהרג על תוספת זו, ולא אמרו שכל אחד מהם עומד לחוד אלא לענין הלשון, שמטעם זה אינו בכלל אותו הלשון שאמרו לענין חיוב זקן ממרא (ראב"ד ממרים ד ג, לפי המאירי שם).

אגידת לולב במין אחר

אף כשאגד את הלולב במין אחר, הרי זה תלוי במחלוקת התנאים אם יש צורך באגד בלולב (ראה ערך נטילת לולב): לסוברים שלולב צריך אגד, הרי זה מין חמישי ועובר משום בל תוסיף; ולסוברים שאין צריך אגד - אינו עובר (סוכה לא א).

ואפילו לסוברים שבתוספת מין אחר עובר אפילו לחכמים (ראה לעיל) הרי זה כשנטלו דרך גדילתו דוקא, ואיגוד זה הרי הוא שלא כדרך גדילתו, אלא שלר' יהודה כיון שלולב צריך אגד, הרי גם האיגוד של מצוה הוא שלא כדרך גדילתו, ולכן אף לענין בל תוסיף נקרא מין חמישי ועובר (תוספות שם ב ד"ה הואיל).

תפילין

הוסיף בתפילין, שהניח שני זוגות תפילין בבת אחת, עובר בבל תוסיף (עירובין צה ב - צו א; מגיד משנה לולב ז ז; מגן אברהם לד סק"ג).

עשה ארבעה בתים בתפילין, והוסיף עליהם עוד בית אחד - הרי זה עומד לחוד, וזה עומד לחוד (סנהדרין פט א), כשאותו הבית שהוסיף אינו מחובר לבתים העיקריים (מאירי עירובין צה א; דברי חמודות על הרא"ש, תפילין ה).

ונחלקו בדבר:

  • יש אומרים שמטעם זה אינו עובר על בל תוסיף, ואף כשהניח שני זוגות תפילין אינו עובר מן התורה, שהרי כל זוג מהם עומד בפני עצמו, ולא אמרו שעובר בשני זוגות תפילין אלא מדרבנן (ט"ז שם סק"ב, על פי תוספות סנהדרין פח ב ד"ה אי).
  • יש אומרים שאף כשהוסיף בית חמישי עובר מן התורה בבל תוסיף, אלא שלא פסל את הבתים הכשרים, ואין אומרים בו כל המוסיף גורע מטעם זה שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, והוא הדין במניח שני זוגות שאינו גורע את הזוג הכשר ויצא ידי המצוה, אבל בבל תוסיף עובר מן התורה (לחם חמודות שם).
  • ויש אומרים שלא אמרו שכל אחד מהם עומד בפני עצמו אלא כשכתב פרשה אחרת בבית החמישי שהוסיף, שכיון שאינה שייכת כלל לתפילין אינו עובר, אבל בשני זוגות כשרים של תפילין - עובר (מגן אברהם שם סק"ג), והוא הדין כשכתב פרשה אחת מארבע הפרשיות של תפילין בבית החמישי, שעובר, אלא שהתפילין לא נפסלו בכך (מחצית השקל שם, על פי שו"ת הרשב"א א סי' תקלה).

עשה חמשה בתים מחוברים יחד, הרי זה גרוע ועומד ופסול (סנהדרין שם).

ציצית

טלית של ארבע כנפות שהטיל בה ארבע ציציות, ואחר כך הטיל בה עוד ארבע ציציות אחרות, אם נתכוין לבטל את הראשונות בלבד ולא לשם תוספת, אינו עובר בבל תוסיף, אבל אם נתכוין להוסיף - עבר בבל תוסיף (מנחות מ ב), ואף על הצד שבבל תוסיף עובר אף בלא כוונה (ראה לעיל), כשנתכוין לבטל עדיף יותר ואינו עובר (תוספות שם ד"ה ממאי), ונחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שאם נתכוין להוסיף פוסל את הציצית (רמב"ם ציצית א טו), וכן הלכה (טוש"ע או"ח י ו).
  • ויש אומרים שכיון שהראשונות היו קשורות כתיקונן, והאחרונות שהוסיף קשר לחוד, הרי כל אחת מהן עומדת לחוד, לכן אינן נפסלות בכך (ראב"ד שם).

הוסיף בארבעה החוטים של ציצית אחת חוט חמישי, לפי שהקשר העליון של ציצית חיובו מן התורה (ראה ערך ציצית. רבה במנחות לט א) - עובר בבל תוסיף, וגרוע ועומד הוא, ומתחילת עשייתו הוא בפסול (סנהדרין פט א)[10]. ונחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שכשהוסיף אפילו מאותו המין, כגון חוט של צמר בציצית של צמר, או חוט של פשתן בציצית של פשתן, עובר על בל תוסיף (שו"ת הרשב"א א תסח; חידושי הר"ן שם פח ב).
  • ויש אומרים שדוקא כשהוסיף מין אחר, כגון חוט של קנבוס מצמר גפן וכיוצא, הוא שעובר; אבל בהוסיף מאותו המין הראוי להיות בציצית, אינו עובר (מרדכי, הלכות קטנות תתקמב, בשם רבנו שמשון; חידושי הר"ן שם, בדעת רש"י והרמב"ם).

ברכת כהנים

כהן המוסיף פסוק בברכת כהנים עובר משום בל תוסיף, שנאמר: אֵת כָּל הַדָּבָר וגו' לֹא תֹסֵף עָלָיו (דברים יג א), אפילו דבר לא תוסיף עליו (ספרי ראה פב)[11].

ואין זה נקרא תוספת לאחר זמן המצוה (ראה לעיל), שמכיון שאילו נזדמן לכהן ציבור אחר שלא התפללו ולא שמעו ברכת כהנים - מברך עוד פעם, כל היום זמנו (ראש השנה כח ב), ומטעם זה אפילו אם לא נתכוין הכהן בתוספתו לשם מצות ברכת כהנים, ושלא בזמנו הרי לדברי הכל צריך כוונה לעבור על בל תוסיף (ראה לעיל), מכל מקום עבר הכהן, שהרי זה נקרא בתוך זמנו (מאירי שם).

הוספה באישים

אשה שפטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, לדעת התנאים הסוברים שאסורות לקיים אותן המצוות (ראה ערך אשה) - יש מהראשונים שמפרשים שהרי זה מפני שעוברות על בל תוסיף (רש"י ראש השנה לג א ד"ה הא נשים; תוספות רי"ד עבודה זרה מהדורא-קמא ג א ד"ה לומר לך), ומכל מקום מותרת אשה לישב בסוכה עם בניה הקטנים, שכיון שיושבת בשביל בניה, אין זו הוספה (תוספות עירובין צו א ד"ה מיכל, בתירוץ הראשון), או שאשה שאינה חייבת במצוה זו הרי אצלה תמיד כמצוה שלא בזמנה שאין עוברים בלי כוונה לשם מצוה, וכיון שאינה מתכוונת לשם מצוה אינה עוברת (תוספות שם, בתירוץ השני).

הערות שוליים

  1. ג, עמ' שכו1-של2.
  2. ויש מהראשונים שאינו מחייב מלקות בלאו זה (רמב"ם סנהדרין יט, לא מנוהו במנין הלאוים שלוקים עליהם), ומכל מקום סובר שמלקים אותו מכת מרדות מדרבנן (מנחת חינוך שם ח, לדעה זו).
  3. וראה בערך חרם דרבנו גרשום, שיש הסוברים שלא תיקן תקנתו לעולם, ובארו אחרונים בדעה זו, שהוא מפני איסור בל תוסיף, שלדעה זו אין החרם משום סייג לתורה, אלא צורך שעה בלבד (משכנות יעקב שם; עין יצחק שם; אבני נזר שם).
  4. ויש מהאמוראים שסבר בתחילה שאם הוסיף לעשות המצוה אחר הזמן, אינו עובר לעולם על בל תוסיף, ולבסוף חזר בו (רבא שם).
  5. ויש מהראשונים שכתב שלפיכך אין בישיבת סוכה בספק שביעי ספק שמיני משום בל תוסיף, לפי שיושבים בתקנת חכמים שתיקנו לעשות ספיקא דיומא, וכל שעושים בתקנת חכמים אין בו משום בל תוסיף, שנאמר: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ (דברים יז יא. רשב"א ראש השנה טז א).
  6. ולדעה זו אסור לישן בסוכה בשמיני, שכיון שעל השינה אין מברכים בכל ימות החג (ראה ערך סוכה), שוב אין היכר במה שאינו מברך עכשיו ונראה כעובר על בל תוסיף (ראבי"ה שם; מרדכי שם, בשמו).
  7. ויש מהראשונים שכתב שלפיכך אין בל תוסיף במה שתקנו לחזור ולתקוע תקיעות מעומד, לפי שבל תוסיף אינו אלא כשהאדם עושה מדעת עצמו, אבל כשהוא עושה מחמת תקנת חכמים לא שייך בל תוסיף (רשב"א ראש השנה טז א).
  8. ויש מהראשונים שסבר בתחילה שפוסל המצוה, ולבסוף חזר בו (הרמב"ם, לפי עדות בנו שם).
  9. אך יש מהפוסקים שמצדד שאולי כוונת הטוש"ע רק לכתחילה, כדעה הראשונה (מגן אברהם שם ס"ק כז).
  10. אכן אם נאמר שקשר עליון אין חיובו אלא מדרבנן (ראה במנחות שם, שרבה דוחה סברא זו), הרי החוטים העיקריים עומדים לחוד, והחוט החמישי עומד לחוד, ואינו מחובר עמהם, והראוי למצוה היא המצוה, והעודף כמי שאינו (סנהדרין פח ב).
  11. ויש מהתנאים שלמדו דין זה מהכתוב: לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם (שם ד ב. ברייתא ראש השנה כח ב).