מיקרופדיה תלמודית:ג

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:23, 24 בדצמבר 2014 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

ג

הגדרה[1] - האות השלישית מכ"ב אותיות של אל"ף בי"ת

צורתה

צורת אות ג' מהאל"ף בי"ת שבכתב-אשורי (ראה ערכו), בכתיבת ספר תורה, תפילין ומזוזה (ראה ערך אותיות: צורתן) היא: ראש העליון עב, ורגל דקה נמשכת ממנו למטה לצד ימין, ובסופה ירך שמאל עבה רחוקה קצת ממנה ומחוברת אליה על ידי עוקץ דק[2] כזה: <ראה תמונה>.

גופה של ג' יהיה כמו ז' שהרגל יוצאה מאמצעו של הראש העליון, ולא מקצהו הימני כמו בוי"ו (בית יוסף אורח חיים לו; שו"ע הרב שם ב); ויש אומרים שלפי הקבלה הרגל מתחילה מקצה הימני כמו וי"ו[3].

ג' היא אחת משבע האותיות - שעטנ"ז ג"ץ - הצריכות תגין בראשיהן[4].

הברתה

האות ג' היא מהאותיות שהברה כפולה להן, היינו דגושה ורפויה (ספר יצירה ב א, ובמפרשים שם)[5], אלא שבאות ג' רוב ישראל בימינו אינם מבדילים בין החזק להרפה, וכבר כתבו ראשונים שמרגישים בשינוי מעט, ולא נעשו לשתי אותיות (מגן אבות לרשב"ץ נג)[6].

בלשונות לעז ישנן אותיות הקרובות במבטא לאות ג', ואין להן אות מיוחדת בעברית, ודנו בפוסקים איך לכתוב אותיות אלו בגיטין, בשמות של אנשים ונשים: יש שהורו לכתוב קו למעלה, כזה: ג' (ראה רשב"ץ שם. וראה שו"ת שאילת דוד אבן העזר כג שכתב כן למעשה בשם ג'עניא); ויש שכותבים בג' וי' אחריה (שו"ת מהרי בן לב א לג, בשם מנהג רומא); ויש שכותבים באותיות אחרות (ראה שו"ת דבר אברהם ב לה לכתוב ב - זש, ובשו"ת גבול יהודה נב ונג לכתוב ב - ז. וראה ערך ז. וראה ערך שמות גיטין).

שונות

ג' של וְהִתְגַּלָּח (ויקרא יג לג), היא ג' רבתי (מסורה גדולה ריש בראשית, ויקרא שם, וריש דברי הימים א; מדרש אותיות בלקט מדרשים לרש"א וורטהיימר; סוף ספר מעשה רוקח על הרמב"ם ח"א). ויש שכתבו שאף הג' של גַּן נָעוּל (שיר השירים ד יב) היא ג' רבתי (מחזור ויטרי עמ' 683).

הג' של וְגוּשׁ עָפָר (איוב ז ה) היא ג' זעירא (מסורה גדולה ריש ויקרא; מדרש אותיות שם; מעשה רוקח שם; מחזור ויטרי שם)[7].

ג' היא אחת משש אותיות – בג"ד כפ"ת – שיש בה דגש קל בתחילת מילה ואחרי שוא נח.

הערות שוליים

  1. ה, טור לה - לז. ראה גם ערך אותיות.
  2. בהלכות צורת האות ראה הגהות מימוניות תפילין סוף פרק א, ברוך שאמר צורת האותיות, אגור דיני תפילין, בית יוסף אורח חיים לו, שו"ע הרב לו ב, משנה ברורה לו טו, וערוך השלחן לו ט.
  3. שו"ע הרב שם, בשם קבלת האר"י ז"ל, וראה ערוך השולחן שם בשמו. וראה שתי הדעות במור וקציעה לו. בימינו האשכנזים כותבים בצורת ז', והספרדים בצורת ו'.
  4. על צורת התגין, מספרם וסדרם ודיניהם, ראה ערך תגין.
  5. וראה בספרי הדקדוק אימתי הג' דגושה והברתה חזקה, ואימתי היא רפויה והברתה רכה, ובדגושה אימתי היא בדגש חזק, ואימתי בדגש קל.
  6. התימנים מבדילים גם בימינו בין ג' דגושה לרפויה, וביטוי הג' הדגושה הוא כעין דז רפויות.
  7. בדיעבד, כשלא נכתבו האותיות הגדולות או הקטנות, ראה ערך אותיות.