הרב יצחק אבוחצירא

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:20, 9 במרץ 2015 מאת אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הרב יצחק אבוחצירא''' (מכונה '''בבא חאקי''') היה רב ומקובל, כיהן כרבן של הערים רמלה ולוד, כחבר...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב יצחק אבוחצירא (מכונה בבא חאקי) היה רב ומקובל, כיהן כרבן של הערים רמלה ולוד, כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל וכיו"ר "ארגון הרבנים הספרדים ועדות המזרח בארץ ישראל".

תולדות חייו[עריכה]

נולד בשנת תרנ"ה בריאסני שבמחוז תאפילאלת שבמרוקו לאביו המקובל רבי מסעוד אבוחצירא, בנו של רבי יעקב אבוחצירא בעל "אביר יעקב". אחיו הגדולים היו רבי דוד אבוחצירא, רב וראש ישיבה בתאפילאלת ורבי ישראל אבוחצירא שנודע בתור ה"בבא סאלי". למד אצל אביו, ולאחר פטירתו המשיך ללמוד אצל אחיו ר' דוד. כבר ביל צעיר התגלה כעילוי ושקדן. לאחר שאחיו הוצא להורג על קידוש השם, עזבה המשפחה את ריסאני ועברה לבדוניב, שם ארגן ר' יצחק את צעירי האיזור להגנה על ה'מלאח' (הרובע היהודי) מפני בני השבטים הברברים ששלטו באיזור. בזכות כך, הצליח הצבא הצרפתי לכבוש גם את דרום המדינה, ובכך תם השלטון הברברי בדרום מרוקו. כהוקרה לכך, מינוהו הצרפתים לנציג היהודים במחוז תאפילאלת. בתקופה זו, הרבה לנדוד ברחבי מרוקו. בשנת תרפ"ה, החל במסעל כליוון ארץ ישראל דרך מצרים, שם שהה תקופה ארוכה בעיר דמנהור שבה קבור סבו רבי יעקב, וזכה לקבלת פנים מלכותית אצל מלך מצרים. בהגיעו לארץ, הלך לאורכה ולרוחבה, והשתהה תקופה ארוכה בטבריה, שם התגוררו בני משפחתו שעלו לארץ מוקדם יותר. הוא השתתף בהגנת העיר מפני פורעים ערבים. הוא התבקש על ידי הקהילה הספרדית בעיר לכהן כרבם, טולם הוא שב למרוקו, שם התמסר לניהול ישיבה גדולה בבודניב בראשות אחיו ר' ישראל. על תלמידיהם בישיבה שם נמנו בנו של הבבא סאלי רבי מאיר אבוחצירא, הרב יחיא שניאור (רבה של שכונת מוסררה בירושלים) ועוד. בהמשך עברה המשפחה והישיבה לעיר ארפוד, שם כיהנו האחים כמנהיגים רוחניים של הקהילה. בשנת תש"ו החל לארגן פעולות עליה גדולות מארצות צפון אפריקה. הוא הקים בביתו מטה לקליטת עולים בדרכם ארצה, ומשם הבריחם לצרפת. בשנת תש"ז יצא בעצמו לא"י, ובראשית שנת תש"ח הגיע ארצה. תחילה, התגורר ר' יצחק באוהלים ובצריפים במעברה בגבעת אולגה, תוך שהוא אומר "ארץ ישראל נקנית בייסרין". לאחר תקופה קצרה, פגש אותו הראשון לציון והרב הראשי לישראל הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, והעניק לו את מגבעת "הראשון לציון" שלו על מנת לכבדו. בהסכמה מלאה של כל חברי מועצת הרבנות הראשית ובראשם הרב הראשי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, התמנה הרב אבוחצירא לרב הראשי לערים רמלה ולוד (לצד רבה האשכנזי של רמלה הרב ישראל גלזר) וכחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. הוא סרב להצעות רבות גם מערים גדולות וחשובות יותר. ברמלה הקים "חצר", אליה נהרו אלפים רבים. שמו התפרסם כצדיק ובעל ברכות. גם עסקני ציבור רבים באו להתייעץ עמו בענייני ציבור. הוא התמנה ליו"ר "ארגון הרבנים הספרדים ועדות המזרח בארץ ישראל".

נהרג בתאונת דרכים בכ"ה באדר ב' תש"ל, בדרכו חזרה מביקרו אצל אחיו ר' ישראל בנתיבות. הוא נקבר בהלוויה המונית בבית הקבות ברמלה. בנו הרב אברהם אבוחצירא (חתנו של ההבבא סאלי) כיהן כרבה של העיר יבנה ולאחר פטירת אביו כרבה של רמלה. בנו הרב יחיאל אבוחצירא מכהן כיום כרבה של רמלה. בנו הרב שמעון מכהן כראש ישיבת נר יצחק בירושלים. בנו אהרן כיהן כשר הדתות מטעם המפד"ל.

לקריאה נוספת[עריכה]

  • בנו הרב שמעון אבוחצירא, סידנא בבא חאקי, הוצאת ישיבת נר יצחק י-ם, סיוון תשע"ה.
  • א.א., תולדות האי גברא בישראל הרה"ג רבנו יצחק אבוחצירא ז"ל רבה הראשי של רמלה-לוד וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, בתוך: "מפתחות הזוהר ורעיונותיו" מאת הרב חיים דוד הלוי, בהוצאת הארגון הארצי של הרהבנים הספרדים בישראל, תל אביב תשל"ט.
  • הרב יצחק דדון, אתחלתא היא:יחסם של גדולי ספרד ואשכנז לציונות ולהקמת המדינה, חלק ב'.