גדול האחים

הגדרה^[1] - הגדול שבכל האחים בשנים, או במשא ומתן בנכסי ירושתם מאביהם.

בשנים

יבום

ביבום נאמר: וְהָיָה הַבְּכוֹר (דברים כה ו), ודרשו: מכאן שמצוה בגדול ליבם (יבמות כד א; רמב"ם יבום וחליצה ב ו; טוש"ע אבן העזר קסא ד), כלומר גדול האחים (רש"י יבמות שם ד"ה בנחלה; רמב"ם שם; ט"ז אה"ע קסא סק"ג).

אם לא רצה גדול האחים לייבם, חוזרים על שאר האחים, ואם גם הם לא רצו ליבם חוזרים אצל גדול האחים ואומרים לו: עליך המצוה - או חלוץ, או ייבם (יבמות לט א, כד א; רמב"ם שם ז; טוש"ע שם)^[2].

חליצה

אף בחליצה יש אמוראים שסוברים שגדול האחים קודם לשאר האחים; ויש אומרים שאינו קודם (יבמות לט ב). הלכה שקודם אף בחליצה (רמב"ם יבום ב ו; טור ורמ"א אה"ע קסא ד. וראה ערך חליצה).

כבוד הורים

בכבוד אב ואם נאמר: וְאֶת אִמֶּךָ (שמות כ יב), ודרשו מ-וי"ו יתירה לרבות את אחיך הגדול, שחייבים בכבודו (כתובות קג א) ככבוד אביו (רמב"ם ממרים ו טו), בין שהוא אחיו מאביו, ובין שהוא אחיו מאמו (שו"ת הרא"ש טו ו; טוש"ע יו"ד רמ כב).

יש סוברים שמצוה זו היא בכלל כבוד אב ואם (השגות הרמב"ן לספר המצות שורש ב); ויש סוברים שהיא חיוב בפני עצמו, ואינה בכלל החיוב של כבוד אב ואם (שיטה מקובצת כתובות קג א. וראה ערך כיבוד אב ואם).

וכתבו הראשונים שהחיוב בכבוד אחיו הגדול הוא מדברי סופרים (רמב"ם ממרים ו טו), שכיון שלא למדנו אלא מדרשה של וי"ו אינו נחשב ככתוב מפורש בתורה (כסף משנה שם. וראה ערך דברי סופרים).

אחיו הגדול אין הכוונה שהוא גדול ממנו, אלא שהוא גדול האחים, שנכנס במקום האב, והוא כאב לכולם, ורק אותו חייבים לכבד (שו"ת הלכות קטנות א קכג; שו"ת שבות יעקב א עו; בית לחם יהודה יו"ד רמ כב).

ויש שכתב שלאו דוקא גדול האחים, אלא כל האחים הגדולים ממנו חייב בכבודם (ברכי יוסף רמ יז).

במשא ומתן

הנאה מהירושה

גדול האחים הלובש ומתכסה מהנכסים שנפלו לכל האחים יחד בירושה (ראה ערך תפיסת הבית), מה שעשה - עשה (בבא בתרא קלט א), שיש תועלת לקטנים כשהוא מלובש יפה, כדי שיהיו דבריו נשמעים (רשב"ם שם ד"ה גדול; רמב"ם נחלות ט טו; טוש"ע חושן משפט רפו ב), שאותו האח עומד להם במקום האב (מאירי בבא קמא יא ב).

ולאו דוקא אם אותו האח הוא הגדול בשנים מכולם, אלא כל שעסקי הבית נעשים על ידו (רש"י בבא קמא יא ב ד"ה בגדול; מאירי שם).

אבל שאר האחים אינם יכולים להוציא במלבושים יותר מהאחרים, ואם הגדולים צריכים להוציא במלבושים יותר מן הקטנים אינם מתלבשים מתפיסת הבית, אלא חולקים בשוה וכל אחד לובש משלו (בבא בתרא קלט א; רמב"ם נחלות ט יב; טוש"ע חו"מ רפו א).

הנאה לכתחילה

• יש מפרשים שדוקא בדיעבד מה שעשה גדול האחים עשוי, אבל לכתחילה אינו מתלבש מהירושה, שאין לו לזלזל בממון אחיו כל כך (רשב"ם בבא בתרא קלט א ד"ה מאי; טור חו"מ רפו, בשמו).

• ויש סוברים שאף לכתחילה לובש ומתכסה משל האחים, שאינו גרוע מאפוטרופוס שרשאי לכתחילה לעשות כך (ראה ערך אפוטרופוס: תפקידו); ולא אמרו מה שעשה עשה, לשון דיעבד, אלא מפני שבשאר האחים אפילו דיעבד צריכים להשיב (רא"ש בבא בתרא ח נה, בשם רבנו שמעון; בית יוסף חו"מ רפו, לדעת הרמב"ם; שו"ע חו"מ רפו ב).

מיחו האחים

במה דברים אמורים בזמן שאין האחים מוחים, שאנו אומרים מן הסתם שנוח לאחים בכך, כדי שיהיו דבריו נשמעים; אבל אם מיחו - שומעים להם (תוס' בבא קמא יא ב ד"ה בגדול אחי; רשב"א בבא קמא שם; טוש"ע חו"מ קעו ט, רפו ב).

ויש מהראשונים שסוברים שגדול האחים אפילו אם מיחו היתומים בתחילה, אין מחאתם מועילה, אפילו למה שלבש אחר שמיחו (נמוקי יוסף בבא בתרא קלט א, בשם רשב"א).

ויש סוברים שבגדול האחים יכולים למחות לעולם, אפילו כשלא מיחו בתחילה, אלא שבשאר אחים אפילו מחאה אינם צריכים, שגם כשלא מיחו אינם מתפרנסים אלו עם אלו (דרישה חו"מ רפו סק"א, לדעת התוס').

הולך בטל

היה גדול האחים הולך בטל ואין להם הנאה במה שילבש ויתכסה, אינו יכול ללבוש ולהתכסות משל השותפות, אף על פי שבזיון הוא להם שילך ערום, ואפילו אם הוא אחיהם הבכור (נמוקי יוסף בבא בתרא קלט א).

ויש מן הראשונים שסוברים שאפילו אין גדול האחים נושא ונותן בנכסים והולך בטל, כל זמן שלא מיחו האחים הרי הוא לובש מתפיסת הבית, כדי שלא יהיה מזולזל (נמוקי יוסף שם, בשם רשב"א).

חלוקת הירושה

האחים שבאו לחלוק בירושה שנפלה להם, אף על פי שהבגדים שעל בניהם ובנותיהם ונשותיהם בלבד הוא שאין שמין - כלומר שאין מחשבים אותם בחלוקת הירושה אלא משאירים אותם אצל מי שלובשם; אבל הבגדים שעליהם בעצמם שמין ומחשבים אותם בחלוקת הירושה (בבא קמא יא ב; רמב"ם נחלות י ג. וראה ערך חלוקה: בירושה); אבל גדול האחים אין שמין את הבגדים שעליו, אלא נותנים לו את הבגדים בלא לחשבם בחלוקת הירושה, לפי שנוח היה לאחים שילבש מלבושים נאים כדי שיהיו דבריו נשמעים (בבא קמא שם; טוש"ע קעו ט; טור חו"מ רפח; רמ"א בשו"ע רפח א). שכיון שלבשם כבר בעודו נושא ונותן בנכסים - מחלו לו מלבושים אלו לגמרי ואין שמין אותם (שיטה מקובצת בבא קמא, שם בשם הר"מ מסרקסטה; סמ"ע חו"מ רפח סק"ב, קעו ס"ק ל).

בגדי שבת

• יש סוברים שבגדי שבת שלבש גדול האחים שמין לו, כשם ששמין בגדי שבת של בניהם ובנותיהם של שאר האחים, אף על פי שבגדי חול שעליהם אין שמין (ראה ערך חלוקה: בירושה. שו"ת ר' בצלאל אשכנזי לח, בשם שיטה לא נודע למי; ערוך השולחן חו"מ רפח א), והטעם הוא שאין עולה על דעת הבעלים להקנות להם בגדים מכובדים כאלה (ש"ך קעו ס"ק כ, לדעת המגיד משנה).

• ויש סוברים שבגדול האחים אף בגדי שבת אין שמין, ואינו דומה לבניהם ובנותיהם של שאר האחים, שהטעם שאין שמין להם בגדי חול הוא מפני שמתביישים להביאם לבית דין ולשום את הבגדים שעליהם, ולכן בגדי שבת שיכולים לשלוח את הבגדים לבית דין שמין; אבל בגדול האחים שהטעם הוא מפני שמחלו כדי שיהיו דבריו נשמעים, טעם זה שייך אף בבגדי שבת נאים (ראה רא"ש בבא קמא א יג, ש"ך שם)^[3].

הערות שוליים