מיקרופדיה תלמודית:גדול פרע
|
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
גדול פרע
הגדרה[1] - גידול שיערות הראש, כמצוה או כאיסור
בנזיר
המצוה
מצוה עשה שהנזיר יגדל את שיער ראשו, שנאמר: גַּדֵּל פֶּרַע שיער רֹאשׁוֹ (במדבר ו ה. רמב"ם נזירות א א). ומצוה זו נמנית במנין המצות (ספר המצות לרמב"ם עשה צב; סמ"ג עשין קכו; חינוך מצוה שעד).
שלשים יום
כמה הוא גידול פרע, אין פחות משלשים יום (ספרי נשא כה; נזיר ו ב; סנהדרין כב ב; ירושלמי נזיר ו ג; רמב"ם ביאת מקדש א י). ונחלקו במקורו:
יש למדים זאת מהכתוב: קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע, שאין גידול פרע פחות ממנין "יהיה" שהוא גימטריא שלשים (נזיר ו ב, לפירוש התוס' שם ד"ה שומע), ואינו אלא סימן וסמך, ועיקר הדבר הוא מקבלה (פירוש המשניות לרמב"ם נזיר א ג; פירוש הרא"ש נזיר ה א); או שגדל פרע משמעו כדרך שבני אדם מגדלים פרע, והוא שלשים יום (ירושלמי נזיר א ג, ובקרבן העדה שם).
ולפיכך אמרו סתם נזירות שלשים יום (ראה ערך נזירות), מפני שאין גידול פרע פחות משלשים יום (ספרי שם; נזיר ו ב).
שלשים יום של גידול פרע הם כ"ט יום שלמים ומקצת מיום השלשים (מנחת חינוך קמט סק"ג).
גדר המצוה
נחלקו הדעות במצות גידול פרע בנזיר:
- יש ראשונים שסוברים שהמצוה היא שמיום הראשון למנין הנזירות יהיה לו פרע, ולכן נזיר שגילח באמצע נזירותו, שדינו שסותר שלשים יום (ראה נזיר לט א. וראה ערך נזיר), הרי זה אפילו כשנזר נזירות מרובה, באופן שנשארו לו מכאן ועד סוף הנזירות שלשים יום ויותר, מכל מקום סותר שלשים יום עד שיהיה לו פרע, ואחר כך מתחיל למנות, ואותם שלשים יום אינם עולים לו מן המנין (רמב"ם נזירות ו א-ב).
- ויש חולקים וסוברים שאינו סותר אלא כדי שיהיה לו גידול שיער בשביל גילוח כשישלים את נזירותו, ולכן בנזירות מרובה, כשנשארו לו עוד שלשים יום לתשלום הנזירות, אינו סותר כלום (תוס' לט א ד"ה סתם).
מקצת שערה
אפילו אם קצץ מקצתה של שערה אחת, ולא עקרה כולה, באופן שעל הלאו של גילוח שיש בנזיר לא עבר (ראה ערך נזיר), מכל מקום על העשה של גידול פרע עבר (תוס' נזיר לט ב ד"ה ת"ר).
ויש שהוכיחו מדברי ראשונים שחולקים וסוברים שאם לא קצץ עד שלא נשאר מהשערה כדי לכוף ראשה לעיקרה (ראה ערך נזיר שלדעת הרמב"ם זהו השיעור של הלאו), אף על העשה של גידול פרע לא עבר (משנה למלך נזירות ה יא, ממשמעות לשון הרמב"ם).
גילח בסם
העביר על ראשו סם שמשיר את השיער והשיר את השיער, אף על פי שלא עבר על הלאו של גילוח (ראה ערך נזיר), בטל מצות עשה של גדל פרע שיער ראשו (ספרי זוטא נשא ו א; ספר המצות לרמב"ם עשה צב; רמב"ם נזירות ה יב).
ויש מהראשונים סוברים שאף על העשה של גידול פרע אינו עובר בהעברת השיער על ידי סם (פירוש הרא"ש נזיר סא א, וראה מנחת חינוך שעג סק"ב).
אחר שגילח
נסתפקו האחרונים אם אדם אחר שגילח את הנזיר עובר גם כן על העשה של גידול פרע, כשם שעובר על הלאו של גילוח (ראה ערך נזיר), או שהעשה הוא רק על הנזיר בלבד ולא על אחר (מנחת חינוך שעג סק"ג)[2].
בכהנים
האיסור
כהן הדיוט אסור בגידול פרע, שנאמר: וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ (יחזקאל מד כ. תענית יז א; סנהדרין כב ב), שלא ירבו גידול שיער (רש"י יחזקאל שם), ולמדים בגזרה שוה פרע פרע מנזיר שהוא שלשים יום (תענית שם).
ומתוך שנאמר ופרע לא ישלחו, ולא: לא ישלחו פרע, משמעו שפרע של שלשים יום מותר להיות לו אלא שלא ישלחו יותר מזה (תענית שם), שלא גידול שיער אלא גידול פרע הוא שאסור (יד רמ"ה סנהדרין שם), ולכן כהן הדיוט מסתפר אחת לשלשים יום (גמרא שם; רמב"ם ביאת מקדש א יא).
מקור האיסור
יש סוברים שעיקר איסור זה נאמר בתורה: רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ (ויקרא י ו), וכן אמרו: ראשיכם אל תפרעו - אל תגדלו פרע (ספרא שמיני א מ, ומלבי"ם שם).
ויש אומרים שמה שנאמר לאהרן ולבניו אינה מצוה לדורות אלא הוראת שעה ביום הראשון לכהונתם שלא ינהגו באבלות, ועיקר הדין הוא הלכה למשה מסיני, אלא שנסמך על הכתוב של יחזקאל (רמב"ן בהשגות לספר המצות לאוין קסג).
זמן ביאת מקדש
במה דברים אמורים בזמן ביאת מקדש, שכן סמוך לפרשת ראשיכם אל תפרעו נאמרה פרשת שתויי יין, וכשם שאין הכהנים מוזהרים על היין אלא בשעת ביאה למקדש (ראה ערך שתויי יין), כך אין אסורים לגדל פרע אלא בשעת ביאה למקדש (תענית יז א; סנהדרין כב ב; רמב"ם ביאת מקדש א יא).
ונחלקו הראשונים מה נקרא זמן ביאה:
- יש אומרים שהוא בשעת ביאה למקדש (רמב"ם ביאת מקדש א י), כשהכהן רוצה להיכנס למקדש (מאירי סנהדרין כב ב), וכשאינו נכנס למקדש אינו באיסור גידול פרע כלל (חינוך קמט). ועל הכהן העובד בלבד אמרו שמסתפר משלשים יום לשלשים יום (רמב"ם ביאת מקדש א יא), וכהן שאינו רגיל לעבוד, אפילו בזמן הבית, מותר לו לגדל פרע (כסף משנה שם י).
- יש אומרים שאפילו שלא בשעת ביאה למקדש אסור לגדל פרע, וחייב להסתפר אחת לשלשים יום, וזמן ביאה שאמרו הוא זמן משמרותם (ראב"ד בהשגות שם י. וראה ערך משמרות), ולמעט בזמן הזה שמותר (כסף משנה שם; רש"י תענית יז א ד"ה שלא בזמן).
- ויש אומרים שהאיסור מהלכה למשה מסיני הוא על העבודה במקדש בגידול פרע (ראה ערך פרועי ראש), וחכמים גזרו שיסתפרו משלשים יום לשלשים יום שלא יהיו פרועי ראש כלל, כדי שלא יעמדו מנוולים פסולים מן העבודה, והתירו להם בזמן הזה, שאין בית המקדש קיים (רמב"ן בהשגות לספר המצות לאוין קסג)[3].
בכהן גדול
האיסור
נוסף על האזהרה לכהן הדיוט, נאמרה בכהן גדול אזהרה נוספת: אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע (ויקרא כא י). ונחלקו הראשונים במצוה זו:
יש אומרים שהאיסור הוא גם כשמגלח שלא על מתו (ספר המצות לא תעשה קסג; חינוך קמט); ויש אומרים שהאיסור המיוחד שבכהן הגדול אינו אלא כשפורע ראשו על מתו (רש"י על התורה שם; רמב"ן בהשגות לספר המצות שם).
עבר הכהן הגדול וגידל פרע עבר בלאו, אלא שאינו לוקה, שהרי זה לאו שאין בו מעשה (מנחת חינוך קמט סק"ד).
שלא בשעת עבודה
הכהן הגדול אסור לגדל פרע לעולם, אף שלא בשעת עבודה, שהרי תמיד הוא במקדש (רמב"ם ביאת מקדש א ט, כלי המקדש ה ו). ואפילו הסוברים שכהן הדיוט אינו אסור אלא בשעת ביאה למקדש, בכהן גדול מודים, שלפיכך נכפלה האזהרה בכהן גדול להורות שהוא אסור בגידול פרע לעולם (ספר המצות לא תעשה קסד; חינוך קמט), שאפילו אם יהיה לו אונס ויצטרך לעמוד חוץ למקדש קצת ימים, יש עליו חיוב שלא יגדל פרע (חינוך שם).
פחות מל' יום
ואינו עובר על הלאו אלא אם כן גידל פרע שלשים יום, שאין פרע פחות משלשים יום (מנחת חינוך קמט סק"א). אבל חכמים אמרו שכהן גדול מסתפר מערב שבת לערב שבת (תענית יז א; סנהדרין כב ב; רמב"ם כלי המקדש ה ו), הואיל ומשמרות מתחדשות בכל שבוע (גמרא שם. וראה ערך משמרות), שתראנו המשמרת החדשה הנכנסת ביופיו (רש"י תענית שם ד"ה ומשמרות).
צורת התספורת
תספורת של כהן גדול היא ראשו של זה בצד עיקרו של זה, שנאמר (יחזקאל מד כ) כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם (נדרים נא א; סנהדרין כב ב; רמב"ם כלי המקדש ה ו). וזה כעין כוסמת הגדלה כך, שהשבלים שלה ראשו של זה בצד עיקרו של זה (רש"י יחזקאל שם, בשם ר' מנחם; תוס' סנהדרין שם ד"ה כסום). ונחלקו הראשונים בפירושו:
- יש מפרשים שתספורת זו היא שאינו מסתפר בתער אלא במספרים, ראש שערה זו בעיקר זו, שיראה כאילו הוא צמח כאחת (רמב"ם שם).
- יש מפרשים שראש שיער העליון יורד עד עיקרו של תחתון, וגוזז בתחתון עד עיקרו, שלא ירד מראשו של עליון למטה, כדי שיהא מצחו ופדחתו מגולה (ראב"ד בהשגות שם). ועל דרך זו היה מגלח שיער שלישי שלמעלה מהשני, ומשייר הרביעי ומגלח החמישי וכן הלאה עד תום כל השערות שבראש (כסף משנה שם).
- ויש מפרשים שיצמצם שלא יעלה אחד מהשערות על חברו (ר"ן נדרים נא א).
באבל ומנודה
אבל
בבני אהרן, שהיו אבלים על מיתת נדב ואביהוא נאמר: רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ (ויקרא י ו), ולמדים מכך שכל המתאבל אסור לספר שערו (מועד קטן יד ב; רמב"ם אבל ה ב; טוש"ע יו"ד שצ א), אלא מגדל פרע שלשים יום (מועד קטן יט כ; רמב"ם שם ו ב; טוש"ע שם. וראה ערך אבלות שבעה, על דיני איסור התספורת באבל), שלמדים בגזרה שוה "פרע פרע" מנזיר (מועד קטן שם).
אבל שלא פרע, חייב מיתה בידי שמים, שנאמר: רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וגו' וְלֹא תָמֻתוּ, אבל אחר שלא פרע חייב מיתה (מועד קטן כד א). ונחלקו הראשונים בדבר:
- יש סוברים שאפילו אם אבלות שבעה היא מדרבנן (ראה ערך אבלות: מצות האבלות ומקורה, מחלוקת ראשונים בדבר), איסור תספורת שלשים יום הוא מן התורה, שהרי למדים מן הפסוק שחייב מיתה (הראב"ד, הובא ברמב"ן בתורת האדם שיער האבל ענין האבלות פא, וברא"ש מועד קטן ג ג, ובמאירי מועד קטן יד ב).
- ויש חולקים וסוברים שאין לימוד זה אלא אסמכתא בעלמא (רמב"ן ורא"ש שם, בשם רבנו מאיר; מאירי שם)[4].
אונן
יש מן הראשונים סוברים שהאונן, לפני הקבורה, אף על פי שכל דיני אבלות עדיין אינם נוהגים בו (ראה ערך אנינות: לפני הקבורה. ושם מחלוקת בדבר), מכל מקום בתספורת אסור, שהרי האיסור נלמד מבני אהרן, שנאמר בהם אל תפרעו, והם הרי היו אוננים (תוס' מועד קטן כג ב ד"ה ואינו, בשם ריב"א. וראה טור ורמ"א יו"ד שמא ה. וראה ערך אבלות).
מנודה
המנודה אסור בתספורת כמו האבל (מועד קטן טו א; רמב"ם תלמוד תורה ז ד; טוש"ע יו"ד שלד ד. וראה ערך נידוי).
במצורע
האיסור
במצורע נאמר: וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ (ויקרא יג מה), ונחלקו תנאים בפירושו: ר' אליעזר אומר אין פריעה אלא גדול שיער; ר' עקיבא אומר שהכוונה שראשו יהיה מגולה, כמו: ופרע את ראש האשה (במדבר ה יח. רש"י מועד קטן טו א, וראה תוס' ד"ה מנודה; ספרא תזריע ה ו), שלא ישים תפילין, או שלא ישים הכובע והסודר (מועד קטן שם). ויש מפרשים שלא ישים כובע נאה וסודר נאה (מאירי שם).
יש מהראשונים שמצדדים לומר שאף ר' עקיבא מודה שפריעת הראש האמורה במצורע היא גידול פרע, אלא שדורש שני דברים (תוס' מועד קטן טו א ד"ה וראשו).
הלכה שמצורע אסור להסתפר (מועד קטן שם; רמב"ם טומאת צרעת י ו, וראה ערך מצורע מוסגר; מצורע מוחלט).
חומרתו
גידול פרע של מצורע היא מצות עשה, ונכללת במצות שאר הנהגת המצורע (ראה ספר המצות עשה קיב; סמ"ג עשין רלה; חינוך קעא). ולכן אפילו כהן גדול שאסור בגידול פרע (ראה לעיל: בכהנים), כשהוא מצורע מגדל פרע, שעשה של גידול פרע של מצורע דוחה את לא תעשה של כהן גדול (רמב"ם טומאת צרעת י ו, ובספר המצות שם).