מיקרופדיה תלמודית:גדולי קרקע

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־13:41, 15 במרץ 2015 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

גדולי קרקע

הגדרה[1] - דברים הצומחים, יונקים, או ניזונים מן הארץ

סוגיהם

ישנם שלשה סוגים של גידולי קרקע:

  • דברים הגדלים מן הקרקע, ויונקים ממנה על ידי שרשים שיש להם בקרקע (ראה פירוש המשניות לרמב"ם פאה א ד), כפירות ותבואה וירקות, והם נקראים גידולם מן הארץ, וגידולי קרקע (ברכות מ ב, נדרים נה ב).
  • דברים הגדלים מן הקרקע, ואינם יונקים ממנה אלא מהאויר, והם: כמהין ופטריות [ראה ערכם] (ברכות ונדרים שם), שגדלים מלחלוחית הארץ (רש"י ברכות מ ב ד"ה מירבא; פירוש הרא"ש נדרים שם), על העצים ועל הכלים (רש"י שם; פירוש המשניות לרמב"ם עוקצין ג ב; ר"ש שם), ואין להם שרשים בקרקע (רש"י נדרים נה ב ד"ה מאוירא), ואף הם נקראים גידולי קרקע, וגידולם מן הארץ (ברכות ונדרים שם).
  • דברים שאינם יונקים ואינם צומחים מגוף הקרקע, אלא גדלים על ידי שניזונים מצמחיה, והם בעלי חיים, כגון בקר וצאן, אינם נקראים גידולים מן הקרקע, אבל נקראים גידולי קרקע, משום שהארץ מגדלתם במרעה ופרנסה (ראה רש"י סוכה יא ב ד"ה כי; פירוש המשניות לרמב"ם מעשר שני א ה).

ויש מפרשים שנקראים גידולי קרקע משום שתחילת בריאתם מן הארץ, כמו שכתוב: תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ (בראשית א כד. אבודרהם תפלות של חול ברייתא דר' ישמעאל מידה ו בפירוש א).

והראשונים מחלקים, שדווקא ביחס לעצמם הם נקראים גידולי קרקע, אבל ביחס לדברים הצומחים ממש מן הארץ אינם נקראים גידולי קרקע (תוס' שבת עג ב ד"ה מפרק, יבמות קיד א ד"ה וקסבר, כתובות ס א ד"ה מפרק; תוס' ר"י החסיד ברכות לה א; תוס' הרא"ש שם).

במעשר שני

הכלל

אין לוקחים בכסף מעשר שני אלא מאכל אדם שהוא מגידולי קרקע שנאמר: וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ (דברים יד כו), ודרשו חכמים: בכל אשר תאוה נפשך כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט (ראה ערך כלל ופרט וכלל), מה הפרט מפורש פרי מפרי, דהיינו עגל שנולד מאמו וכן שה, וענבים שיוצאים מהחרצנים שזורעים אותם (רש"י עירובין כז ב ד"ה פרי); וגידולי קרקע, דהיינו שכולם ניזונים וגדלים מן הקרקע (רש"י שם ד"ה וגידולי) - אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע (עירובין כז ב).

עופות ודגים

בכלל זה נתרבו עופות שאף הם פרי מפרי וגידולי קרקע, ונתמעטו דגים שאינם גידולי קרקע (עירובין כח א); שגדולי קרקע אינם אלא היונקים או הניזונים מן הקרקע לבד, ודגים אינם ניזונים מן הקרקע לבד (מאירי עירובין שם).

יש תנאים הסוברים שאף עופות נתמעטו; ויש הסוברים שאף דגים נתרבו (עירובין כז ב - כח א).

להלכה נחלקו הראשונים בדגים:

  • יש סוברים שאינם גידולי קרקע, ואינם ניקחים בכסף מעשר (רש"י בבא קמא נד ב ד"ה פרי, סג א ד"ה גידולי, נזיר לה ב ד"ה דתניא; תוס' נזיר שם ד"ה מה, שבת עג ב ד"ה מפרק; פירוש הרא"ש נזיר שם; אור שמח מעשר שני ז ג, בדעת הרמב"ם), שאינם ניזונים מן הארץ בלבד (מאירי עירובין כח ב).
  • ויש אומרים שדגים נחשבים גידולי קרקע, וניקחים בכסף מעשר (פירוש הראב"ד לספרא ברייתא דר' ישמעאל; שיטה מקובצת ברכות לה א; מראה הפנים לירושלמי מעשר שני א ג, בדעת הרמב"ם), שהם ניזונים מן הקרקע (רש"י עירובין כז ב ד"ה דגים).

מים ומלח

מים ומלח אינם ניקחים בכסף מעשר שני (מעשר שני א ה; עירובין כו ב; רמב"ם מעשר שני ז ד).

דבש ביצים וחלב

הדבש והביצים והחלב ניקחים בכסף מעשר, שאף על פי שאינם גידולי קרקע, הרי הם גידולי גידוליה, ודומים לפרט המפורש בתורה בקר וצאן (רמב"ם מעשר שני ז ה); ובקר וצאן נקראים גידולי גידולים, משום שהם גדלים מן הצמחים הגדלים מהקרקע (מרכבת המשנה שבת ח ז).

בסוכה

הכלל

בין התנאים שהצריכה תורה בסכך הכשר לסוכה, נזכר שצריך שיהיה גידולו מן הארץ, ואין מסככים את הסוכה בדבר שאין גידולו מן הארץ (סוכה יא א; רמב"ם סוכה ה א; טוש"ע אורח חיים תרכט א. וראה ערך סוכה).

מתכות עצמות ועורות

הלכה שאם סיכך הסוכה במיני מתכות או בעצמות ועורות - פסולה, מפני שאינם גידולי קרקע (רמב"ם סוכה ה ב; טוש"ע תרכט ב), שהבהמה אף שניזונית מן הקרקע אינה דומה לגורן ויקב, שאין נקראים גידולים מן הקרקע אלא דברים הצומחים מן הקרקע ולא בהמות (רש"י סוכה יא ב ד"ה כי).

טיט עפר וסיד

טיט ועפר וסיד אינם גידולי קרקע לסיכוך סוכה, ופסולים לסכך (ר"ן וריטב"א סוכה ז ב; רמ"א בשו"ע או"ח תרכט א).

במלאכות שבת

דישה

הצד חלזון והפוצעו, דהיינו דוחקו בידיו שיצא דמו (רש"י שבת עה א ד"ה הפוצעו), נחלקו תנאים בדינו:

  • ר' יהודה אומר שחייב שתים, משום צידה ומשום דישה, שפציעה היא בכלל דישה, שמפרק דמו ממנו כמפרק תבואה מן הקשים שלה.
  • וחכמים אומרים שאינו חייב אלא אחת, משום צידה (תוספתא שבת (ליברמן) ח ב; שבת עה א, ורש"י ד"ה אינו), אבל אינו חייב משום דישה לפי שאין דישה אלא בגידולי קרקע (שבת שם). הטעם: מלאכות שבת למדים ממשכן (ראה ערך אבות מלאכות), ובמשכן היתה דישה בגידולי קרקע, דהיינו בסממנים, שהוצרכו לצבע תכלת וארגמן ותולעת שני (תוס' עג ב ד"ה מפרק).

הלכה כחכמים (רמב"ם שבת ח ז).

בהמה חיה ועוף

נחלקו הראשונים בבהמה חיה ועוף אם הם נקראים גידולי קרקע למלאכת דישה:

  • יש אומרים שכיון שלמדנו מסממנים שבמשכן, שהם צומחים מגוף הקרקע, לכן אין בעלי חיים בכלל, שלגבי גידולי קרקע ממש אין בעלי חיים נחשבים לגידולי קרקע (תוס' שבת עג ב ד"ה מפרק). ומה שאמרו שהחולב את הבהמה חייב משום מפרק (ראה שבת צה א), אין מפרק זה תולדה של דש, שאין דישה בבעלי חיים (תוס' שם).
  • ויש סוברים שאף בעלי חיים נקראים גידולי קרקע למלאכת דישה, ולא אמרו אין דישה אלא בגידולי קרקע אלא למעט חלזון ודגים, שאינם גידולי קרקע (ראה לעיל: במעשר שני, בנוגע לדגים); אבל בהמה חיה ועוף בכלל גידולי קרקע הם (מגיד משנה שבת ח ז, בדעת הרמב"ם; רשב"א שבת צה א, בשם ר"ח גאון).
  • ויש מהראשונים שכתב שדישה עצמה שהיא אב המלאכה אינה אלא בגידולי קרקע, אבל התולדה של דש כגון מפרק, ישנה בגידולי קרקע ושלא בגידולי קרקע (תשובת רבי אברהם בן הרמב"ם לרבי דניאל הבבלי יט. וראה ערך דש).

מעמר

במלאכת עימור (ראה ערך מעמר), נחלקו אמוראים אם היא דוקא בגידולי קרקע:

הצובר מלח ממשרפות המים - רבה אמר שחייב משום מעמר, שאף הוא כמאסף בשבלים (שבת עג ב, ורש"י ד"ה משום), ואף על פי שבדישה הלכה שאינה אלא בגידולי קרקע, דישה לחוד ועימור לחוד (מאירי שבת שם); ואביי אמר אין עימור אלא בגידולי קרקע (שבת שם).

להלכה רוב הראשונים סוברים שאין עימור אלא בגידולי קרקע (ר"ח שבת שם; רמב"ם שבת ח ה; ראבי"ה שבת רכג; אגודה שבת קא; טוש"ע או"ח שמ ט); ויש מי שפסקו שיש עימור שלא בגידולי קרקע (אור זרוע ב נז; מאירי שבת שם).

טחינה

כשם שאין עימור אלא בגידולי קרקע, לרוב הפוסקים, כך אין מלאכת טחינה אלא בגידולי קרקע (שו"ת תרומת הדשן נו; טוש"ע או"ח שכא ט; ט"ז שם סק"ח; מגן אברהם שם סק"י); ואפילו לדעת הסוברים שיש עימור שלא בגידולי קרקע, מכל מקום טחינה באוכלים אינה אלא בגידולי קרקע (תרומת הדשן שם).

אלא שמכל מקום אף בשאינם גידולי קרקע אסורה מדרבנן, שנראה כטוחן (פרי מגדים או"ח שכא משבצות זהב סק"י; שו"ת רבי עקיבא איגר א כ)[2].

קצירה

במלאכת קצירה, כתבו הראשונים שלדעת הבבלי אינה אלא בגידולי קרקע, ולכן הגוזז או התולש כנף מן העוף החי, וכן הנוטל שערו או שפמו או צפרניו בשבת (ראה רמב"ם שבת ט ז-ח), אינו חייב גם משום עוקר דבר מגידולו שהוא תולדה של קוצר, לפי שאינם גידולי קרקע; ולדעת הירושלמי יש קצירה אף שלא בגידולי קרקע, ולכן הצד דגים, וכל דבר שמבדילו מחיותו - חייב משום קוצר (ראה ירושלמי שבת ז ב), אף על פי שדגים אינם גידולי קרקע (רמב"ן ורשב"א וריטב"א שבת קז ב).

ויש שפסקו הלכה כירושלמי (ראה ים של שלמה ביצה ג ב; מגן אברהם תצו סק"ו, אבל הם לא הזכירו שהבבלי חולק. וראה ערך קוצר).

לדעת הירושלמי אף החולב את הבהמה חייב משום קוצר (ירושלמי שבת ז ב), שמבדיל החלב מחיותו מהבהמה (גליון הש"ס על הירושלמי שם דף נב ב, וראה ערך דש: חולב).

זורה

אף במלאכת זורה כתבו האחרונים שאינה אלא בגידולי קרקע; וזורה בבעלי חיים, כגון הרוקק ופיזרתו הרוח, תלוי במחלוקת אם בעלי חיים בכלל גידולי קרקע בדישה. ומכל מקום גם בדברים שאינם גדולי קרקע יש איסור דרבנן, שנראה כזורה (שו"ת רבי עקיבא איגר א כ. וראה ערך זורה).

בורר

מלאכת בורר ישנה אף שלא בגידולי קרקע (פרי מגדים או"ח שכא משבצות זהב סק"י; אגלי טל דש סק"ז, בורר ס"ק כא).

אדם

האחרונים דנו לומר שאדם הוא בכלל בעלי חיים לענין גידולי קרקע במלאכות שבת (ראה שו"ת רבי עקיבא איגר א כ; מגן אבות מלאכת קוצר ד"ה ובתוס', מלאכת שוחט סוד"ה השוחטו).

כמהין ופטריות

כמהין ופטריות, כתבו האחרונים שהם בכלל גידולי קרקע למלאכות שבת. ואף על פי שלמעשר שני אינם בכלל (ראה לעיל: במעשר שני), בשבת הם על כל פנים בתורת תולדה למלאכות הצריכות גידולי קרקע (אגלי טל מלאכת דש סק"ג).

באכילת פועל

האדם והבהמה שאוכלים ממלאכת בעל הבית בשעה שעושים במלאכתם (ראה ערכים: פועל, חסימה), אינו אלא כשעושים בדבר שגידולו מן הארץ (בבא מציעא פז א), שנאמר: לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ (דברים כה ד) - מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע ופועל אוכל בו, אף כל שגידולי קרקע פועל אוכל בו (בבא מציעא פט א).

ולכן החולב והמחבץ דהיינו העושה חריצי חלב (רש"י בבא מציעא שם ד"ה המחבץ), והמגבן, שאינם גידולי קרקע, אין פועל אוכל בהם (בבא מציעא שם; רמב"ם שכירות יב א,ד; טוש"ע חושן משפט שלז ב).

בדינים שונים

ברכה

על דבר שאין גידולו מן הארץ, כגון בשר בהמות חיות ועופות וכיוצא, מברך שהכל נהיה בדברו (ברכות מ ב; רמב"ם ברכות ח א; טוש"ע או"ח רד א. וראה ערך ברכת שהכל); והוא הדין על כמהין ופטריות (שם), שאף על פי שגידולם מן הארץ, אין יניקתם מן הארץ (ברכות שם).

נדרים

הנודר הנאה מפירות הארץ - מותר בכמהין ופטריות (ברכות מ ב; נדרים נה ב; רמב"ם נדרים ט יא; טוש"ע יורה דעה ריז כג. וראה ערך נדרים), שגדלים אף על העצים (רש"י נדרים שם ד"ה מותר).

אם אמר כל גידולי קרקע עלי, אסור אף בכמהין ופטריות, שאף שאינם יונקים מן הקרקע הם גדלים מן הקרקע (ברכות ונדרים שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם).

פאה ומעשרות

פאה אינה נוהגת אלא בדבר שגידולו מן הארץ (פאה א ד), שנאמר בה: אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם (ויקרא כג כב. רמב"ם מתנות עניים ב א, ופירוש המשניות פאה שם).

וכן מעשרות אינם נוהגים אלא בדבר שגידולו מן הארץ (מעשרות א א), שנאמר בהם: עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה (דברים יד כב. ירושלמי מעשרות א א לגירסת הר"ש סירלאו והגר"א), הרי שלא חייב אלא היוצא מן השדה (פירוש המשניות לרמב"ם מעשרות שם).

הענקה

בהענקת עבד עברי (ראה ערך הענקה) נאמרו בעלי חיים וגידולי קרקע: מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ (דברים טו יד), ואמרו: אילו נאמר צאן בלבד הייתי אומר שיעניק לו מבעלי חיים ולא מגידולי קרקע, ולכן נאמר גורן; ואילו נאמר גורן ולא נאמר צאן, הייתי אומר שיעניק מגידולי קרקע ולא מבעלי חיים, לכך נאמרו שניהם (קידושין יז א).

סממני הקטורת

בסממני הקטורת נאמר: קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וגו' (שמות ל לד), ואמרו שלמדים מכלל ופרט וכלל שרק מיני אילן וגידולי קרקע הם הראויים לקטורת (כריתות ו ב).

מרור

מרור, שמצווים לאכלו בליל פסח (ראה ערך אכילת מרור), אין יוצאים ידי חובת המצוה במרה של דג או של בהמה (ראה רבינו חננאל פסחים לט א), לפי שמרור הוקש למצה, שנאמר: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ (במדבר ט יא), ולמדים: מה מצה גידולי קרקע, אף מרור גידולי קרקע (פסחים לט א, ור"ח שם, ורש"י שם ד"ה כי. וראה ערך מרור על המינים הכשרים למרור).

תולעים

תולעים הגדלים בכמהין ופטריות - יש אומרים שאינם כשרץ השורץ על הארץ (ראה ערך שרץ הארץ) מאחר שאינם נחשבים גידולי קרקע לענין מעשר שני, ואין מברכים עליהם בורא פרי האדמה, ולכן אינם אסורים אלא כשפרשו ממקומם (הגהת איסור והיתר מא).

אבל חלקו על זה והוכיחו מדברי הפוסקים שאין הבדל בינם לשאר פירות, שמכיון שגידולם מן הקרקע, אף על פי שאין יונקים ממנה, הרי הם בכלל גידולי קרקע לענין זה שהתולעים שבתוכם הם שרץ השורץ על הארץ, ואסורים אפילו כאשר לא פרשו ממקומם (תורת חטאת מו א; רמ"א יו"ד פד ו. וראה לעיל במלאכות שבת), אלא ריחשו (רמ"א שם).

שרץ המים

שרצים שבמים אינם גידולי קרקע, ולכן אין לוקים עליהם משום שרץ הארץ אלא משום שרץ המים בלבד (עירובין כח א. וראה ערך שרצים)[3].

ביצה

אין הביצה חייבת במעשרות, אף על פי שהיא אוכל חשוב (נדה נ א), שאינה גידולי קרקע (תוספות יום טוב נדה ו ה). ומברכים עליה ברכת שהכל כעל כל דבר שאין גידולו מן הקרקע (ברכות מ ב; רמב"ם ברכות ח א; טוש"ע או"ח רד א), ולבסוף מברכים עליה בורא נפשות רבות (ברכות מד ב; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח רז). אבל מותר לקנותה בכסף מעשר שני, שאף על פי שאינה גידולי קרקע, הרי היא גידולי גידוליה (ראה לעיל: במעשר שני).

הערות שוליים

  1. ה טור' קפד – קצד.
  2. וראה מנחת חינוך לב מוסך השבת ח סק"ד, שכתב בדעת חלק מהראשונים שיש טחינה אף בדברים שאינם גידולי קרקע.
  3. וראה ערך עציץ, על הגדל בעציץ נקוב ושאינו נקוב אם נקרא גידולי קרקע.