מיקרופדיה תלמודית:גדולין

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־13:41, 15 במרץ 2015 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

גדולין

הגדרה[1] - הצומח מפירות של איסור שנזרעו.

על גידולי איסורים שנזרעו דנים אם הם אסורים כעיקר האיסור בעניינים אלה:

תרומות ומעשרות, שביעית, נדרים, ואיסורי הנאה[2].

גידולי תרומה

הדין

גידולי תרומה הם תרומה (תרומות ט ד).

וגזירה היא שגזרו חכמים בגזירות שמונה עשר דבר, שתיאסר לזרים (שבת יז ב; פירוש המשניות לרמב"ם ור"ש תרומות שם); אבל מן התורה גידולי תרומה חולין (ירושלמי תרומות ו א, והובא בר"ש שם, ובתוס' פסחים לד א ד"ה טהרו; רמב"ם תרומות יא כא).

הטעם

בטעם הגזירה נחלקו האמוראים:

  • יש אומרים שהגזרה היא משום תרומה טהורה ביד ישראל (שבת יז ב), שעינו צרה ליתנה לכהן, וזורעה כדי לבטלה מתורת תרומה (רש"י שם ד"ה תרומה).
  • ויש אומרים שהגזרה היא משום תרומה טמאה ביד כהן, שאסורה באכילה וטעונה שרפה (ראה ערך תרומה טמאה), ושמא ישהנה הכהן לזרעה בזמן זריעה כדי שתצא לחולין, ויבוא לידי תקלה לאכלה בטומאתה (שבת שם ורש"י ד"ה משום). אבל עכשיו שאסרוה לזרים, הרי אפילו לדעת הסוברים שלכהנים מותרת באכילה ונטהרה מטומאתה (ראה להלן מחלוקת בדבר), שוב לא ישהנה לזרעה, שתרומה נמכרת בזול, שאינה ראויה אלא לכהנים טהורים, ואם נטמאת טעונה שריפה, ומשום אותו ריוח מועט שנטהרת מטומאתה לא יבוא לזרעה (תוס' שבת יז ב ד"ה דילמא), ולהפסיד שדהו (ר"ש תרומות ט ז).

זרעו כלה

גידולי תרומה שאסרו לזרים הוא אף בדבר שזרעו כלה (ראה פסחים לד א, ורש"י ד"ה מאי, ורש"י שבת יז ב ד"ה גידולי).

אין זרעו כלה

בדבר שאין זרעו כלה נחלקו האחרונים:

  • יש סוברים שבדבר שאין זרעו כלה מן הדין הגידולים אסורים ולא מצד הגזרה, אלא אם כן רבו הגידולים על העיקר, שאז אף בדבר שאין זרעו כלה אין האיסור אלא מטעם הגזרה (מרכבת המשנה תרומות יא כא; ספר עפרא דארעא אות ג, בדעת הראב"ד).
  • ויש סוברים שאף בדבר שאין זרעו כלה מן התורה מותר, ואינו אסור אלא משום הגזירה (רדב"ז תרומות יא כא; מראה הפנים לירושלמי תרומות ט ב; עפרא דארעא שם, בדעת הרמב"ם).

נתינתם לכהן

גידולי תרומה, אף על פי שאסורים לזרים, אינו צריך ליתנם לכהן בחינם, שהרי הם כחולין לכל דבר, אלא שמוכרם לכהן בדמי תרומה (ראה תרומות ט ג, ותוספות יום טוב שם).

נכרי ובהמה

  • יש שכתבו שלא אסרו גידולי תרומה אלא לזרים ישראלים, אבל מותר להאכילם לנכרי ולבהמה, שבשביל הריוח המועט שמותרים לנכרי ולבהמה לא ישהה את התרומה כדי לזרעה (מהרש"א פסחים לד א, בדעת התוס' שם סוד"ה טהרו).
  • ויש חולקים וסוברים שגזרו על הגידולים שתהיה עליהם קדושת תרומה מדבריהם, ואסור להאכילם לנכרי ולבהמה (מרכבת המשנה בכורים ד טו).

כהן טמא

כשם שאסרו גידולי תרומה לישראל, כך אסרו לכהן טמא (תרומות ט ב, ופירוש המשניות לרמב"ם שם).

אבל מותרים לטבול יום (רמב"ם תרומות יא כא), וכן מותר לאכלם בידים טמאות (שם), ואין הידים והטבול יום פוסלים את גידולי תרומה (תוספתא תרומות (ליברמן) ח ב). וכן שאר שני לטומאה (ראה ערך ולד הטומאה) אינו פוסל אותם, שאין שלישי בגידולי תרומה (רמב"ם אבות הטומאות יא טו; ר"ש תרומות ט ד).

מתנות עניים

שדה של גידולי תרומה חייבת בלקט שכחה ופאה (תרומות ט ב; רמב"ם תרומות יא כז), לפי שמן התורה אין הגידולים תרומה, ואין גזירת חכמים מפקיעה מחיוב לקט שכחה ופאה שיש עליהם מן התורה (תוס' פסחים לד א ד"ה טהרו).

תרומות ומעשרות

שדה של גידולי תרומה חייבת בתרומה ובמעשרות (ירושלמי תרומות ט א; רמב"ם תרומות יא כז), דהיינו מעשר ראשון ומעשר שני (ר"ש ורבי עובדיה מברטנורא תרומות שם), ובמעשר עני (תרומות שם; רמב"ם שם), שמן התורה הגידולים חולין לכל דבר (ראה ירושלמי שם, ופירוש הרא"ש תרומות ט ג). ועניי ישראל ועני כהנים נוטלים מעשר עני - עניי כהנים אוכלים את שלהם, ועניי ישראל מוכרים את שלהם לכהנים בדמי תרומה והדמים שלהם (תרומות שם ורמב"ם שם), וכן בן לוי מוכר המעשר שלו לכהנים (רמב"ם שם).

זר שאכל

זר שאכל גידולי תרומה אינו חייב לשלם את הקרן מחולין שייעשו תרומה (ראה ערך תשלומי תרומה), אלא ממספיק שישלם את דמיהם; ומחומש פטור לגמרי (תוספתא תרומות (ליברמן) ח ב, להגהות הגר"א שם).

גדולי גידולים

גידולי גידולים של תרומה חולין הם לכל דבר (תרומות ט ד; רמב"ם תרומות יא כב), ומותרים לזרים אף מדבריהם (כסף משנה שם).

ונחלקו הראשונים בפירושו של גידולי גידולים:

  • יש סוברים שאף מה שגדל וניתוסף בפעם הראשונה מהזרע שנזרע, כל שהתוספת אינה בגוף הזרע, הרי אלו גידולי גידולים. כגון בצל ששתלו, מה שהוסיף הבצל עצמו נקרא גידולים, והבצלים החדשים שמתוספים ומתחברים עם אותו בצל נקראים גידולי גידולים; וכן כרוב ששתלו וגדלו העלים ונתרחבו, אותם העלים נקראים גידולים, והעלים החדשים העולים בקלח הם גידולי גידולים (רש"י פסחים לד א ד"ה וכי; מאירי פסחים שם).
  • ויש סוברים שכל מה שגדל בפעם הראשונה מן הזרע שנזרע הרי זה בכלל גידולים, וכשחזרו ונטעו אותם הגידולים הרי הגידולים העולים מהם נקראים גידולי גידולים (ריב"א בתוס' פסחים שם ד"ה גידולי; פירוש המשניות לרמב"ם תרומות ט ד, ור"ש שם).

אין זרעו כלה

אין גידולי גידולים מותרים אלא בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולים רביעים אסורים (ירושלמי תרומות ט ב), אבל גורן חמישי מותר (ר"ש תרומות ט ו; משנה למלך תרומות יא כב). ואפילו לדעת הסוברים שבדבר שאין זרעו כלה הגידולים אסורים מן התורה (ראה לעיל), מכל מקום גידולי הגידולים אינם אסורים אלא מדרבנן, משום הגזירה שמא ישהה, כגידולים עצמם בדבר שזרעו כלה (מרכבת המשנה תרומות יא כא).

איזהו דבר שאין זרעו כלה, כגון הלוף והשום והבצלים (תרומות ט ו, ופירוש המשניות לרמב"ם שם). דבר שזרעו כלה הוא מה שנפסד זרעו בארץ ונאבד, כגון החטים והשעורים ושאר זרעים (רמב"ם תרומות יג יב; מאירי פסחים לד א).

תרומת חוץ לארץ

גידולי תרומת חוץ לארץ הם חולין לכל דבר, ומותרים לזרים (תרומות ט ד; רמב"ם תרומות יא כב), לפי שתרומת חוץ לארץ אינה מצויה, ולא גזרו בה (ר"ש תרומות שם; ירושלמי תרומות ט ב).

תשלומי תרומה

תשלומי תרומה, אף על פי שהם כתרומה לכל דבר, אם נזרעו גידוליהם הרי הם חולין (ירושלמי תרומות ו א; רמב"ם תרומות י טו).

זרעוני גינה

זרעוני גינה שאינם נאכלים, כגון זרע לפת וצנון, אף על פי שאביהם, דהיינו אותו לפת וצנון, הם תרומה, גידוליהם מותרים, והם כחולין לכל דבר (מעשרות ה ח; רמב"ם תרומות יא כב), שאין אומרים גידולי תרומה תרומה אלא כשהזרע הזרוע ראוי לאכילה (פירוש המשניות לרמב"ם שם).

וכן הזורע פשתן של תרומה, הגידולים מותרים לזרים (רמב"ם שם), שאף הוא מזרעוני גינה שאינם נאכלים (כסף משנה שם).

ויש מהראשונים שחולק בזרעוני גינה שאינם נאכלים וזרע פשתן, וכתב שלא מצאנו להם היתר (השגות הראב"ד שם).

מדומע

המדומע, היינו תרומה שנתערבה בפחות ממאה חולין, גידוליו מותרים (תרומות ט ד; רמב"ם תרומות יא כב), לפי שרובו חולין (ירושלמי תרומות ט ב).

טומאה

שתילי תרומה, כגון שתילי כרוב ותרדים (רש"י פסחים לד א ד"ה שתילי), שנטמאו ושתלם, טהרו מלטמא (תרומות ט ז; פסחים לד א), שמשנתחברו לקרקע בטלו מתורת אוכל (רש"י שם ד"ה טהרו; ר"ש ורבי עובדיה מברטנורא תרומות שם), ואסורים באכילה (תרומות שם; רמב"ם תרומות יא כג). ונחלקו אמוראים בדבר:

  • יש אומרים שאותם הגידולים אסורים רק לזרים, שלא נפקע שם תרומה מהם, אבל לכהנים מותרים, שהרי נטהרו מטומאתם (פסחים לד א).
  • ויש אומרים שאסורים אף לכהנים (פסחים שם, ורש"י ד"ה ואסורין). הטעם: אם מפני שנפסלו בהיסח הדעת, שכשנטמאה התרומה הסיח הכהן דעתו ממנה מלשמרה, ובתרומה נאמר: אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי (במדבר יח ח); ואם מפני שמעלה עשו חכמים בתרומה שלא תועיל הזריעה להעלות לה ולגידוליה טהרה גמורה להיתר אכילה, ואינה טהורה אלא מלטמא אחרים, שלכך לא עשו מעלה (פסחים לד א-ב, ורש"י ד"ה בהסיח, וד"ה לא).

הלכה שאסורים באכילה אף לכהנים, הואיל והתרומה שנזרעה כבר היתה אסורה באכילה, ולכן גם השתילים נדחו מאכילה (רמב"ם תרומות יא כג).

גידולי טבל ומעשר ראשון

גידולי טבל

הטבל גידוליו מותרים בדבר שזרעו כלה (תרומות ט ד,ו; רמב"ם מעשר ו ו), שאם זרע טבל שהוקבע לתרומות ומעשרות, כגון שנתמרח בכרי, שאסור לאכול ממנו אפילו אכילת עראי, גידוליו מותרים באכילת עראי, כל זמן שלא נגמרה מלאכתם ולא הוקבעו לתרומות ומעשרות (רש"י פסחים לד א ד"ה הטבל; ר"ן נדרים נט ב; רבי עובדיה מברטנורא תרומות ט ו), לפי שהטבל חולין הוא ברובו, לכן לא גזרו על גידוליו (ירושלמי תרומות ט ב, הובא בר"ש תרומות ט ד); או לפי שאף בגידולי תרומה לא גזרו אלא משום שמא שהה תרומה טמאה (ראה לעיל: גידולי תרומה), וגזרה זו לא שייכת בטבל (ראה רש"י פסחים לד א ד"ה הטבל; תוס' אנשי שם ומשנה ראשונה תרומות שם).

אין זרעו כלה

בדבר שאין זרעו כלה, אף גידולי גידולים אסורים (תרומות ט ו; רמב"ם מעשר ו ו), דהיינו שאסור לאכול מהם עראי אפילו קודם מירוחם, מפני הטבל שנתמרח בכרי המעורב בהם (ר"ן נדרים נט ב). ויש מהראשונים שכתבו שהגידולים אסורים מפני תרומת מעשר ותרומה גדולה שבו (רמב"ם שם), ולכן אי אפשר לתקן את הגידולים ויהיו מותרים לזרים, מפני תרומת מעשר ותרומה גדולה המעורבים בו (רדב"ז שם).

עד היכן אסורים גידולי הגידולים, עד שלש גרנות, והגורן הרביעי מותר (ירושלמי תרומות ט ב, והובא בר"ש תרומות ט ו; רמב"ם מעשר ו ו).

רבו הגידולים

האחרונים נחלקו מה הדין כשרבו הגידולים על העיקר בדבר שאין זרעו כלה:

  • יש אומרים שאפילו כשרבו הגידולים על העיקר אינם מעלים את העיקר, ואסורים עד שלש גרנות, ואינו דומה לתרומה שגידולי גידולים מותרים כשרבו על העיקר (ראה לעיל), לפי שהטבל הוא דבר שיש לו מתירין ואינו מתבטל (מרכבת המשנה תרומות יא כא).
  • ויש אומרים שאף בטבל אם רבו הגידולים על העיקר מותרים גידולי הגידולים (מלאכת שלמה תרומות ט ו).

מעשר ראשון

אף גידולי מעשר ראשון שלא ניטלה ממנו תרומת מעשר, הם חולין (תרומות ט ד, ור"ש שם; רמב"ם מעשר שם ו ו); שאף מעשר ראשון רובו חולין ולא גזרו על גידוליו (ירושלמי תרומות ט ב).

וכן בדבר שאין זרעו כלה דינו כמו בטבל (ראה רמב"ם שם).

גידולי מעשר שני, ביכורים ושביעית

גידולי מעשר שני

גידולי מעשר שני הם חולין (תרומות ט ד), שאם זרע סאה של מעשר שני והוסיפה כמה סאים - הכל חולין, ואין צריך לפדות אלא סאה אחת (ר"ש שם). שאין לגזור שמא ישהה בידו המעשר עד הזריעה ויבערנו בטומאה, שכיון שיכול לפדותו לא ישהנו.

ואפילו הלקוח בכסף מעשר שנטמא, שאינו נפדה לר' יהודה (ראה ערך מעשר שני), לא גזרו על גידוליו שיהיו מעשר, כיון שעיקר מעשר שני יש לו פדיון (תוס' בבא מציעא צ א ד"ה גידולי).

הפדיון

פודה את גידולי המעשר בזמן זרעם (תרומות ט ד), דהיינו שפודה את כל האוצר בדמי אותה סאה (ירושלמי תרומות ט ב; ר"ש ורבי עובדיה מברטנורא שם ד), בין בדבר שזרעו כלה, ובין בדבר שאין זרעו כלה. אלא שדבר שזרעו כלה נפדה בשער שהוא עומד בו בזמן הפדיון, ודבר שאין זרעו כלה נפדה בשער שהיה בזמן הזריעה (ירושלמי ור"ש שם).

המפרשים נחלקו מה גדר הגידולים לפני הפדיון:

  • יש אומרים שכל זמן שלא פדה אותם אינם חולין (ראה ר"ש ורא"ש מעשר שני ב ג, ור"ש בכורים ב ב).
  • ויש אומרים שאף על פי שצריך לפדותם, מכל מקום הם חולין אף כשלא פדה (מלאכת שלמה תרומות ט ד, בשם הר"ש סירליאו).

גידולי ביכורים

גידולי בכורים הם חולין (תרומות ט ד; רמב"ם בכורים ד טו), לפי שהבכורים אינם מצויים - שאינם נוהגים אלא בשבעת המינים (ר"ש ורבי עובדיה מברטנורא שם), ולכן לא גזרו על גידוליהם (ירושלמי תרומות ט ב; ור"ש שם ד).

ספיחי שביעית

ספיחי שביעית, דהיינו מה שצומח מן הזרע של השנה שעברה שנקרא ספיח (ראה פירוש המשניות לרמב"ם תרומות ט ד), גידוליהם מותרים (תרומות ט ד; רמב"ם שמיטה ויובל ד ו), כשזרע את ספיחי השביעית אחר שביעית (רמב"ם שם). הטעם: לפי שספיחי שביעית אינם מצויים, ואינם נוהגים בכל שנה (ירושלמי תרומות ט ב; רבי עובדיה מברטנורא תרומות ט ד)[3].

גידולי נדרים

האומר קונם פירות אלו עלי, או קונם הם על פי, או קונם הם לפי, אפילו דברים שזרעם כלה - אסור בגידוליהם (נדרים נז א; רמב"ם נדרים ה יג; טוש"ע יורה דעה רטז א), שגידולי קונם הם כגידולי הקדש שאסורים (ר"ן ורא"ש נדרים שם. וראה ערך גדולי הקדש)[4]; או שעשאום כגידולי תרומה (רשב"א נדרים מז א).

נחלקו הראשונים בדבר:

  • יש סוברים שגם אם לא אמר 'אלו', כיון שאמר קונם סתם, ולא הזכיר אכילה - אסר עצמו בגידוליהם (פירוש הרא"ש נדרים שם).
  • ויש סוברים שדוקא כשאמר 'אלו' אסורים הגידולים, שכיון שפורט הדברים הנאסרים עליו - עשאם עליו כהקדש. והוא הדין אם אמר פירות מקום פלוני עלי, או פירותיו של פלוני עלי, שכיון שייחדם הרי זה כאילו פורטם; אבל אם נדר סתם מן התאנים והענבים, כיון שלא פירט ואסר עליו כל המין, לא עשאם עליו כהקדש, ולא נתכוין לאסור עליו אלא אכילת אותו מין, ואין גידוליהם אסורים עליו (ר"ן ומאירי נדרים שם. וראה רמ"א ביו"ד רטז א). ומדובר שאמר קונם תאנים וענבים של שנה זו עליו, ואז מותר בגידולים שגדלו אחר כך, אבל אם אסר עליו סתם אותו המין, הרי ממילא אסור בגידוליהם, שאף הם בכלל אותו המין (ט"ז יו"ד רטז סק"ג).

גידולי גידולים

ואינו אסור אלא בגידולים, אבל בגידולי גידוליהם, אם הם דברים שזרעם כלה - מותר (ר"ן נדרים נז א ד"ה בדבר שזרעו; מאירי שם; טוש"ע יו"ד רטז א). הטעם: שגידולי דברים שזרעם כלה כחליפין הם, וכשם שחליפי חליפין מותרים (ראה ערכים: אסורי הנאה; נדרים), כך גידולי גידוליהם מותרים (ר"ן שם).

ויש מהראשונים שסובר שאף גידולי גידולים בדבר שזרעם כלה אסורים, שכיון שאסרם עליו בהנאה, הרי אסר עליו כל מה שיהנה מהם (ריטב"א על הרי"ף נדרים שם).

נדר מאכילה

אמר שאיני אוכל אותם, או שאיני טועם אותם, אם היו דברים שזרעם כלה - מותר בגידוליהם (נדרים נז א; רמב"ם נדרים ה יד; טוש"ע יו"ד רטז ב), שהרי אינו אוכל ואינו טועם אותם הפירות שאסר עליו (ר"ן ומאירי ונמוקי יוסף נדרים שם).

אין זרעו כלה

בדברים שאין זרעם כלה אפילו גידולי גידולים אסורים (נדרים נז א; רמב"ם נדרים ה יד; טוש"ע יו"ד רטז ב), בין כשאמר קונם פירות אלו עלי, ובין כשאמר שאיני אוכל או טועם אותם (ר"ן ומאירי ונמוקי יוסף שם). הטעם: שכיון שאין זרעם כלה, הרי מעורב בגידולי הגידולים מן האיסור הראשון, ואפילו אם רבו גידולי הגידולים על העיקר - אסורים, שנדרים הם דבר שיש לו מתירים, שאפילו באלף לא בטל (רמב"ם שם טו; ר"ן שם).

ויש שכתב שדוקא אם אמר איני אוכל או איני טועם אותם - אסור אף בגידולי גידולים כשאין זרעם כלה, שהרי טועם מהם, אבל אם אמר קונם פירות אלו עלי, או על פי - מותר בגידולי הגידולים (ב"ח יו"ד רטז ב, בדעת הרמב"ם והרא"ש ופסק כן. וראה ט"ז שם סק"ג, וש"ך סק"ב שדחו את דבריו).

על חברו

האוסר פירותיו על חברו, בנדר, הרי גידוליהם ספק, לפיכך חברו אסור בגידולי פירות אלו, ואם עבר ונהנה אינו לוקה (רמב"ם נדרים ה טז).

ויש חולקים וסוברים שגידוליהם אסורים בודאי (ראב"ד בהשגות שם).

גידולי איסורי הנאה

גידולי איסורי הנאה בדבר שזרעו כלה, נחלקו בהם הראשונים:

  • יש סוברים שהגידולים אסורים, שדוקא דבר שאינו אסור אלא באכילה, כגון טבל, אין לאסור גידוליו אם זרעו כלה (ראה לעיל: גידולי טבל), שהרי אינו אוכל את האיסור עצמו; אבל דבר האסור בהנאה, אף שזרעו כלה, יש לאסור את גידוליו, כיון שבאה הנאה לאדם על ידי האיסור, שבגרמתו באו הגידולים (תוס' עבודה זרה מט א ד"ה שאם נטע. וראה תוס' רבי עקיבא איגר על המשניות נדרים ז ו).

ולפיכך הנוטע אגוז של ערלה, אף על פי שזרעו כלה, גידוליו אסורים לדעת הסוברים שזה וזה גורם אסור, או לסוברים שאגוז וקרקע אינם נקראים זה וזה גורם (תוס' עבודה זרה שם).

וכן דגן שנתחמץ וזרעוהו, אפילו שזרעו כלה, גידוליו אסורים (מקור חיים תמג סק"ז; שו"ת חתם סופר אורח חיים קד). ואפילו כשזרע אחר שעבר עליו הפסח, שאין איסורו אלא מדרבנן - אסור (מקור חיים שם).

  • ויש סוברים שגידולי איסורי הנאה שזרעם כלה מותרים (תוס' רי"ד נדרים מז א; חק יעקב או"ח תמג סק"י, בשם פסקי תוס' פסחים א).

וכן כתבו הראשונים שאפילו לדעת הסוברים זה וזה גורם אסור (ראה ערך זה וזה גורם), אם נטע אגוז של ערלה - מותר, לפי שהזרע כלה לפני שיצמח (רמב"ן ור"ן וריטב"א עבודה זרה ט א, בשם ירושלמי).

  • ומן האחרונים יש שכתבו להקל בגידולי חמץ שעבר עליו הפסח, שאינו אסור אלא מדרבנן (חק יעקב תמג סק"י).

ביטול העיקר בגידולים

ביטול העיקר

גידולי היתר שרבו על העיקר האסור בדבר שאין זרעו כלה, נסתפקו בגמרא אם הם מעלים את העיקר. כגון בצל שגדל בשביעית, ועקרוהו בשביעית ונטעוהו בשמינית, ורבו גידוליו על העיקר ברוב כזה שיש בו כדי לבטל את האיסור, נסתפקו אם הם מעלים את העיקר ומבטלים אותו שלא תהיה עליו קדושת שביעית (ראה ערך פירות שביעית), או שאינם מעלים אותו (נדרים נז ב).

ונחלקו הראשונים בביאור הספק:

  • יש סוברים שהספק הוא אם אומרים שכיון שהגידולים נמשכים ויוצאים מן העיקר שאינו כלה, הרי הם כעיקר ואסורים כמוהו, וממילא אין לעיקר במה להתבטל, או שאינם כעיקר והרי הם היתר, וממילא מבטלים את העיקר ברוב (ר"ן נדרים נז ב - נח א).
  • ויש סוברים שהספק אינו על הגידולים עצמם, שהם ודאי מותרים אפילו אם לא רבו על העיקר (תוס' נדרים נז ב ד"ה והכי; פירוש הרא"ש שם), שלא גזרו על גידולי שביעית כמו שגזרו על גידולי תרומה (תוס' שם). אלא הספק הוא אם מבטלים הם את העיקר, ואף שהעיקר אינו מבטל אותם, הרי זה משום שהם חשובים שתמיד גדלים והולכים, או שכשם שהעיקר אינו מבטל את הגידולים, כך הם אינם מבטלים אותו.

ועיקר וגידולים אינם דומים לשאר איסורים שמתבטלים ברוב, לפי שאין העיקר והגידולים מתערבים לגמרי יחד, אלא הגידולים ניתוספו על העיקר (פירוש הרא"ש שם); או שכיון שהעיקר הוא חשוב - לא יבטל מדרבנן (תוס' ומאירי נדרים שם).

ההלכה

הספק נפשט באיסור שביעית שהגידולים מעלים את העיקר, שמאחר שאיסור שביעית הוא על ידי קרקע, ביטולו על ידי קרקע (נדרים נח ב; רמב"ם שמיטה ויובל ד כא).

ויש אומרים שדוקא אם גילה דעתו שאינו רוצה בגידולים, כגון שעיקם את הצואר של הגידולים כדי שלא יגדלו, אותם גידולים הם שמותרים ומבטלים את העיקר, ואם לאו אסורים, שרוצה בהם, וכנטועים לכתחילה הם (ראב"ד בהשגות שם).

ערלה

בשאר איסורים אין הגידולים מעלים את העיקר. ולכן נטיעה של ערלה, שלא עברו עליה שלש שנים, שקצצוה והרכיבוה בנטיעה זקנה שעברו עליה שלש שנים, והיו פירות של ערלה בנטיעה הצעירה, אף על פי שהוסיפו אותם הפירות בגידולים מאתים על מה שהיו קודם שהרכיבוה, וגידולי היתר הם, שמהזקנה הם באים, מכל מקום אין גידולי ההיתר מעלים את העיקר האסור (נדרים נט ב; רמב"ם מעשר שני י טז; טוש"ע יו"ד רצד כב). הטעם: שאיסור ערלה אינו בא על ידי קרקע כשביעית, אלא חסרון הזמן הוא שגורם את האיסור (ר"ן שם).

  • לדעת הסוברים שהספק היה גם על הגידולים עצמם, והיתר הגידולים וביטול העיקר תלויים זה בזה (ראה לעיל), הרי כאן אף הגידולים אסורים, שהם כמו העיקר, ולכן אינם מבטלים אותו (בית יוסף יו"ד רצד, וש"ך שם ס"ק לב, לדעת הר"ן).
  • ולדעת הסוברים שכל הספק לא היה אלא על הביטול (ראה לעיל), הרי כאן אסורים רק הפירות של הילדה, אבל הגידולים עצמם מותרים (בית יוסף וש"ך שם, לדעת הרא"ש)[5].

כלאי הכרם

וכן בצל שנטעו בכרם (ראה ערך כלאי הכרם), ונעקר הכרם, ואחר כך צמחו בצלים מן העיקר הנטוע בהיתר, אף על פי שרבו הגידולים על העיקר במאתים, אינם מעלים אותו (נדרים נז ב; רמב"ם כלאים ה כד; טוש"ע יו"ד רצו יח). הטעם: שאיסור כלאי הכרם אף הוא אינו בא על ידי קרקע כשביעית, אלא תערובת הזרעים גורמת את האיסור, לכן אינו בטל על ידי קרקע (ר"ן נדרים נח ב).

אף כאן הדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם אף הגידולים עצמם אסורים ולפיכך אינם מבטלים את העיקר; או שהעיקר בלבד הוא שאסור ואינו מתבטל בגידולים, אבל הגידולים מותרים (ראה באור הגר"א יו"ד רצו ס"ק לח).

גידולי איסור

כל זה בגידולים של היתר ועיקר של איסור, אבל גידולים שהם של איסור והעיקר הוא של היתר, כגון ליטרא בצלים שהפריש כל מעשרותיה וזרעה, נחלקו אמוראים אם הגידולים מבטלים את העיקר:

  • יש אומרים שמתעשרת לפי כולה, ולא לפי הגידולים בלבד, שהגידולים מבטלים את העיקר שיתחייב גם הוא במעשרות.
  • ויש אומרים שגידולים של היתר שמבטלים את העיקר של האיסור הרי זה מפני שכיון שרבו גידוליו על עיקרו נמצא שכשאוכל אינו טועם האיסור כלל, אבל במעשר כיון שלפי חשבון הטבל חייבה התורה לעשר, אין ההיתר מתבטל (נדרים נט א ור"ן שם).

הלכה כדעה הראשונה שליטרא בצלים שתיקנה מתעשרת לפי כולה (רמב"ם מעשר ה ד).

ביטול ממילא

במה דברים אמורים בדבר שהאדם טרח בידים לבטל את העיקר, אבל כשנתבטל ממילא בלא מעשה האדם אף רבה מודה שאין ההיתר מתבטל. ולכן בצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו בשביעית, אם היו העלים שלהם שחורים, שבידוע שמקרקע שביעית נתגדלו - אסורים (שביעית ו ג; נדרים נט ב ור"ן שם). ולא שאף העיקר המותר אסור, אלא התוספת בלבד אסורה, ומה שגדל בחיוב חייב, ומה שגדל בפטור פטור (נדרים שם). שלפי שלא טרח האדם בביטולו, שירדו הגשמים עליהם וצמחו מאליהם, אין העיקר בטל (נדרים שם ור"ן).

ויש מפרשים שהחילוק בין טרח בידים ללא טרח הוא רק לדעת רבן שמעון בן גמליאל, אבל לחכמים לעולם גידולים מבטלים את העיקר (פירוש הרא"ש נדרים נט ב).

להלכה נחלקו הראשונים מה הדין בבצל של ששית שצמח בשביעית:

  • יש סוברים שהגידולים בלבד אסורים, והעיקר מותר (רמב"ם שמיטה ד כ, ופירוש המשניות שביעית ו ג; ר"ן נדרים שם).
  • ויש סוברים שגם העיקר נתבטל בגידולים ואסור (ר"ש ורא"ש ורבי עובדיה מברטנורא שביעית שם: רא"ש נדרים שם).

הערות שוליים

  1. ה טור' קצד – רי.
  2. וראה ערך גידולי הקדש, על הדינים שיש בגידולי הקדש.
  3. וראה בגדרי ההיתר של גידולי ספיחי שביעית בשבת הארץ ד ו, ושם ו ד.
  4. וראה משפט כהן כד, ואורח משפט סד, בדעת הר"ן.
  5. וראה שו"ת משפט כהן כד.