גוד אחית

הגדרה^[1] - מחיצה שאינה מגעת עד הקרקע הרי היא כנמשכת ויורדת למטה, עד הקרקע.

הלכה למשה מסיני שאומרים גוד^[2] אחית (סוכה ו ב, ורש"י ד"ה לגוד), היינו משוך והורד (רש"י סוכה כב א ד"ה שאין). ובשלשה אופנים נאמרה ההלכה:

• במחיצה שהיא למעלה מן הקרקע, שאנו אומרים בה גוד אחית, והרי היא כיורדת למטה ומגיעה עד לקרקע, והוא נקרא "גוד אחית מחיצתא".

• בתקרה או קורה הנתונות באויר, שאומרים בהן גוד אחית, והרי חודיהן כיורדים למטה ומגיעים עד לארץ, והוא הנקרא "פי-תקרה-יורד-וסותם" (ראה ערכו).

• בקורה או בקנה הנתונים למעלה, שאומרים בהם השפל והשלך אותם על האויר שתחתיהם, והוא נקרא "חבוט-רמי" (ראה ערכו).

במחיצה

עמוד שיש בראשו ארבעה על ארבעה

עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים, ויש בראשו ארבעה על ארבעה, אלא שמתקצר והולך למטה עד שאין ארבעה על ארבעה בעיקרו, הרי הוא רשות היחיד לשבת, כאילו היה גם למטה בעיקרו ארבעה על ארבעה (ראה ערך רשות היחיד), ואם זרק חפץ מרשות הרבים ונח על גביו - חייב (ראה ערך מוציא. שבת קא א, ורש"י ד"ה ויש בקצר; רמב"ם שבת יד טז), ואפילו במקום שאין לומר בו לבוד (ראה ערכו), כגון שיש בגובה הקצר שלו שלשה טפחים (רש"י שם; רמב"ם שם), לפי שאומרים גוד אחית מחיצה (גמ' שם), שרואים ראיית הלב (רבנו חננאל שם) כאילו משוך ראש העמוד מכל צדדיו, מכנגד מידת רחבו העליון, ויורד למטה עד לארץ, והרי זה כאילו מחיצות מקיפות את העמוד מכל צדדיו, וכאילו העמוד כולו שוה (רש"י שם ד"ה ולימא וד"ה טרסקל וד"ה דאמרינן).

היה עיקרו פחות משלשה טפחים מעל לקרקע

ונחלקו ראשונים בדבר:

• יש אומרים שזקוקים אנו לומר גוד אחית דוקא כשהמקום שמתקצר מרוחב ארבעה על ארבעה הוא יותר מגובה שלשה טפחים סמוך לקרקע, אבל אם הוא פחות מזה, אין אנו זקוקים לדין של גוד אחית מחיצתא, שהרי הוא לבוד (רש"י שם ד"ה ויש בקצר).

• ויש אומרים להיפך, שאין אומרים בעמוד גוד אחית אלא כשהמקום הקצר הוא פחות מגובה שלשה טפחים סמוך לקרקע, שדין לבוד אינו מועיל כאן, שכיון שאין העמוד גבוה אלא עשרה, אם נאמר לבוד לא יהיה גבוה מן הארץ אלא שבעה ומשהו, שעל ידי דין לבוד הרי זה כאילו הארץ עולה עד המקום שרחבו ארבעה על ארבעה, אלא שאנו זקוקים לדין של גוד אחית מחיצתא, אבל אם היה המקום הקצר גבוה שלשה טפחים מן הקרקע אין מועיל לדעתם גוד אחית (חידושי הר"ן שם, בדעת התוספות).

החלל שמתחת לעמוד

בחלל שמתחת לראש העמוד ועד לארץ, במקום שהעמוד מתקצר, נחלקו אחרונים:

• יש אומרים שאינו נעשה רשות היחיד על ידי גוד אחית אלא על גבי העמוד, אבל לא בחללו (מגן אברהם שמה סק"א, ומחצית השקל שם, על פי תוספות שבת צט ב ד"ה זרק; שלחן ערוך הרב שם ג), לפי שאין שם ריוח ארבעה על ארבעה שיהא ראוי להשתמש שם, שהרי תחתית העמוד מפסיקה שם (שלחן ערוך הרב שם).

• ויש אומרים שאף תחת העמוד נעשה רשות היחיד על ידי גוד אחית (באור הגר"א שם סק"א).

גובה עשרה

אין צורך שיהיה ברוחב ארבעה על ארבעה גובה עשרה טפחים כדי שיתקיים גוד אחית (כן משמע ברמב"ם שבת יד טז ובמאירי שבת קא א, בסתם), שאילו היה בו גובה עשרה ברוחב זה לא היינו צריכים לדין של גוד אחית לעשותו רשות היחיד על גביו, שאפילו במקום שאין אומרים גוד אחית, הוא רשות היחיד (תוספות שבת מט ב ד"ה הם, ושם צט א ד"ה שתי, ועירובין פט ב ד"ה במחיצות)^[3].

כלים

בכלים, נחלקו ראשונים אם אומרים גוד אחית (המאור, שבת ח א, בדעת רש"י); או לא (מלחמות לרמב"ן שם).

מחיצה תלויה

מחיצה התלויה באויר, ואינה מגעת עד הקרקע, נחלקו תנאים אם אומרים בה גוד אחית:

דפנות סוכה

המשלשל דפנות סוכה מלמעלה למטה, נחלקו תנאים:

• יש אומרים שאם גבוה מן הארץ שלשה טפחים - פסולה (תנא קמא במשנה סוכה טז א), שמחיצה תלויה אינה מתרת (גמ' שם), שכל שגבוהה שלשה טפחים מן הארץ הגדיים בוקעים תחתיה, ובקיעת הגדיים מעכבת מלומר גוד אחית, שהרי עוברים תחתיה (רש"י שבת קא א ד"ה משום), או שבקיעת הגדיים מבטלת את המחיצה כאילו לא היתה שם מחיצה (עבודת הקודש ג א; מאירי שבת קא א).

• ויש אומרים שאם יש בדפנות עשרה טפחים, אף על פי שגבוהה מן הארץ - כשרה (רבי יוסי במשנה שם), שלדעתם מחיצה תלויה מתרת (גמ' שם).

בור שתחת כותל שבין שתי חצרות

כותל שבין שתי חצרות - יש מהתנאים הסובר שמותר למלא מים מן הבור שתחתיו (רבי יהודה במשנה עירובין פו א), אף על פי שהמחיצה לא נעשית בשביל המים (רש"י סוכה טז ב ד"ה מן הכותל; תוספות עירובין שם ב ד"ה עד), ואינה נכנסת לתוך אוגני הבור (רש"י עירובין שם ד"ה מחצה), אלא תלויה ועומדת על פיו, שמחיצה תלויה מתרת כל טלטול בחצרות (רש"י סוכה שם).

בדיני תורה

ונחלקו אמוראים מהי מחלוקת התנאים:

• יש הסוברים שכל התנאים שהתירו מחיצה תלויה, סוברים שלעולם מחיצה תלויה מתרת (רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן בבבלי עירובין וסוכה שם; ר' חנינא בירושלמי עירובין ח ח).

• ויש הסוברים שהמתיר בדפנות סוכה לא אמר אלא לענין סוכה, שהיא מצות עשה, ולא לענין שבת, שהוא איסור סקילה (מסקנת הבבלי עירובין שם; רבי יוחנן בירושלמי שם), ואף על פי שטלטול בשבת בחצר שאינה מעורבת אינו אלא איסור דרבנן, מכל מקום כל מה שתיקנו חכמים כעין דאורייתא תיקנו (. [ראה ערכו] (רש"י עירובין שם ד"ה אבל שבת); וכן המתיר בבור תחת הכותל לא אמר אלא לענין עירובי חצרות, שהוא איסור דרבנן, ולא בסוכה שהיא מן התורה (בבלי שם).

מתוך כך יש מהראשונים שכתב שהתנאים הללו לא נחלקו אלא מדרבנן, אבל מן התורה שניהם מודים שמחיצה תלויה מתרת, שמדאורייתא אין לחלק בין מצות עשה לאיסור סקילה, ואם זוהי מחיצה - לעולם היא מחיצה, אלא שחכמים גזרו על מחיצה תלויה שלא תתיר, ונחלקו התנאים אם גזרו בסוכה או בשבת (ריטב"א עירובין שם).

סדינים

וכן סדינים פרוסים על העמודים, וגבוהים מן הארץ - יש מהתנאים הסובר שהם מחיצה (רבי ישמעאל ברבי יוסי בעירובין פו ב, וסוכה טז ב), ונחלקו גאונים וראשונים אם הוא דוקא במבוי (תוספות עירובין שם ד"ה קורה; רא"ש שם ח ז); או אף ברשות הרבים (אוצר הגאונים שם, התשובות קעג; מאירי שם, בשם יש מפרשים).

רשות היחיד על גבי מחיצה

אף במחיצה תלויה, אם נעשה רשות היחיד על גבי המחיצה, כגון שנעץ קנה ברשות הרבים שאינו רחב ארבעה על ארבעה טפחים, ובראשו סל הרחב כרוחב זה אבל אינו עמוק עשרה טפחים, נחלקו תנאים:

• יש אומרים שהוא רשות היחיד (רבי יוסי ברבי יהודה בשבת ה א, ושם קא א), שאומרים גוד אחית מחיצתא (גמ' שם קא א), ורואים כאילו דופני הסל יורדים עד עיקרו של קנה (תוספות שם ד"ה מתקיף), ונמצאו מקיפות את הקנה מן הקרקע עד למעלה, ומידת הקנה עולה לו בגובה עשרה, ויש בראשו רשות היחיד (רש"י שם ד"ה טרסקל)^[4].

• ויש אומרים שאינו רשות היחיד (חכמים שם), מפני שהיא מחיצה שהגדיים בוקעים בה (גמ' שם) מלמטה בארץ תחת מחיצות הטרסקל שהן פשוטות להלן מן הקנה לכל צד (רש"י שם ד"ה משום)^[5], ואף על פי שבעמוד המתקצר והולך למטה לדברי הכל אומרים בו גוד אחית (ראה לעיל), הרי זה לפי שאין דרך להתחכך בו ולעבור תחת שיפועו שאינו אלא מעט (רש"י שם), או לפי שבעמוד המדובר שבעובי הקצר שלו יש שלשה על שלשה טפחים ואין הגדיים בוקעים בו (תוספות שם ד"ה ויש)^[6].

להלכה

ברשויות שבת - לדברי הכל אין אומרים גוד אחית במחיצה תלויה שהגדיים בוקעים בה (רמב"ם שבת יד יח, ושם טו יג; תוספות עירובין פו ב ד"ה אלא; רא"ש שם ח ז).

בסוכה - נחלקו ראשונים: יש פוסקים שאף כאן אין אומרים גוד אחית במחיצה תלויה (רמב"ם סוכה ד ד; רא"ש סוכה א לא; מאירי שבת קא א, וסוכה טז ב; ר"ן סוכה שם), וכן הלכה (טוש"ע או"ח תרל ט); ויש פוסקים שמחיצה תלויה מתרת (רבנו חננאל סוכה שם; ראבי"ה סוכה תרכד; ר"ן שם, בשם יש מי שפסק; מאירי שבת קא א, בשם יש פוסקים).

מחיצה תלויה שדגים בוקעים תחתיה

מחיצה תלויה שדגים בוקעים תחתיה, כגון "ביציאתא דמישן", והן ספינות קטנות שהולכות ומתקצרות מלמטן עד כחודו של סכין, שיש בהן גובה עשרה על רוחב ארבעה עד המקום שמתחילות להתקצר, נחלקו אמוראים אם אומרים בהן גוד אחית:

• יש אומרים שאין אומרים בהן גוד אחית, לפי שאין מטלטלים בתוכן אלא בארבע אמות - ככרמלית - אם המקום המתקצר, שאין בו רוחב ארבעה על ארבעה גבוה שלשה טפחים מקרקעיתן, שאין בו תורת לבוד, שמחיצותיהן שלמעלה מהן כאילו תלויות באויר, ואין כאן תורת גוד אחית לומר שהמחיצות שלמעלה כאילו יורדות עד הקרקע מבחוץ, ונמצא שגם למטה יש ביניהן רוחב ארבעה על ארבעה, לפי שהדגים שבמים בוקעים תחתיהן, ובקיעת דגים שמה בקיעה (רב הונא בשבת קא א, לפי רש"י שם ד"ה ביצאתא וד"ה אין מטלטלין וד"ה ולא אמרן וד"ה אבל יש, ומאירי ור"ן שם, ועבודת הקודש ג א).

• ויש אומרים שבקיעת דגים אין שמה בקיעה, לפי שאינם נראים, ויש כאן תורת גוד אחית, והרי הן רשות היחיד, ומותר לטלטל בתוכן על פני כולן (אביי ורב אשי שם)^[7].

אף להלכה נחלקו ראשונים אם בבקיעת דגים אומרים גוד אחית (עבודת הקודש שם; מאירי שם); או לא (אור זרוע עירובין ק; אגודה שם קיג; שלחן ערוך הרב או"ח שנה ז, וקונטרס אחרון שם א).

מים

בור שבין שתי חצרות שלא עירבו ביניהן

בור שחציו בחצר אחת וחציו בחצר אחרת, שלא עירבו ביניהן, שבני החצרות אסורים למלא ממנו מים בשבת, שכל אחד ממלא מרשות חברו - אם עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים מותרים למלא (משנה עירובין פו א, ורש"י ד"ה בור וד"ה אין ממלאין; רמב"ם עירובין ג כא; טוש"ע או"ח שעו א), ואף על פי שבמחיצה תלויה אין אומרים גוד אחית, קל הוא שהקלו חכמים במים לומר גוד אחית במחיצה תלויה (גמ' שם ב; רמב"ם שם כב), וכל אחד ממלא מרשותו (כן משמע מרש"י שבת קא ב ד"ה אלא במים; רמב"ם שם כא).

אמת המים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה

וכן אמת המים, שהיא עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, שהיא כרמלית, ועוברת בחצר, שהיא רשות היחיד, שאסור למלא הימנה בשבת, מפני שמוציא מכרמלית לרשות היחיד - אם עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה ויציאה מותר למלא, ואף על פי שמחיצה תלויה אינה מתרת, קל הוא שהקלו חכמים לומר גוד אחית במחיצה תלויה (משנה עירובין פז א, ורש"י ד"ה אמת המים וד"ה עשו לה; רמב"ם שבת טו יא; טוש"ע או"ח שנו א).

מיקום המחיצה

מחיצה זו נחלקו תנאים היכן נעשית:

• יש אומרים שנעשית בין מלמטה בין מתוך אוגנו (תנא קמא במשנה שם פו א).

• ויש אומרים שנחלקו בה אם עושים אותה מלמטה (רבן שמעון בן גמליאל שם, בשם בית שמאי); או מלמעלה (רבן שמעון בן גמליאל שם, בשם בית הלל).

ונחלקו אמוראים בפירוש דעה זו:

• יש אומרים שזה וזה בבור, ולמטה הוא למטה ממש, ולמעלה, למעלה ממש (רב הונא בגמ' שם).

• ויש אומרים שלמטה, הוא למטה מן המים, למעלה, למעלה מן המים (רב יהודה שם)^[8].

להלכה במחלוקת התנאים, הכל מודים שהלכה כדעה השניה שבדעה השניה, אלא במחלוקת האמוראים נחלקו כמי ההלכה:

• יש פוסקים כדעה הראשונה, שאפילו אין המחיצה עשויה אלא סמוך לשפת הבור מלמעלה - מותר למלא (רש"י עירובין שם ב ד"ה אלא; המאור שם; רשב"א שם).

• ויש פוסקים כדעה השניה, שכשעשויה המחיצה סמוך לשפת הבור מלמעלה, אינה מתרת, ובין כשעשויה למעלה מן המים צריך שיהיה טפח ממנה משוקע במים, ובין שעשויה כולה בתוך המים צריך שיהיה טפח ממנה יוצא למעלה מהמים (רבנו חננאל ורי"ף שם; רמב"ם שם; עבודת הקודש שם ומגיד משנה שם, בשם הגאונים), כדי שתהא ניכרת רשות זו מרשות זו (רמב"ם שם), וכן הלכה (שו"ע שעו א)^[9].

שיעור גובה המחיצה

שיעור גובה המחיצה הכולל, מה שבתוך המים ומה שמעליו, אינו צריך להיות יותר מגובה עשרה טפחים (רי"ף שם; רמב"ם שם; רא"ש שם ח ז; ריטב"א שם א, שכן דעת כל המפרשים)^[10].

כותל המפסיק בין החצרות

• לכל דעות התנאים הללו אין ממלאים מן הבור שבין שתי החצרות אלא על ידי עשיית מחיצה לשם היתר מילוי המים, שקל הוא שהקלו חכמים במים שדי בהיכר מחיצה לומר בה גוד אחית, אף על פי שהיא מחיצה תלויה, ולא הקלו אלא במחיצה שעשאוה לשם היתר מילוי המים, אבל הכותל שעל פני הבור המפסיק בין החצרות אינו מתיר למלא המים, כיון שלא נעשה לשם כך (כן משמע במשנה עירובין שם, ורש"י סוכה טז א ד"ה בין מתוך, ותוספות עירובין שם ב ד"ה אלא, ורא"ש שם), וכן הלכה (רמב"ם שבת טו יא, ועירובין ג כא; רא"ש שם; טוש"ע או"ח שנו א, ושם שעו א).

• אך יש מהתנאים הסובר שאין צורך בעשיית מחיצה לשם כך, אלא הכותל המפסיק בין החצרות ותלוי על פני הבור מתיר למלא המים, שהוא מתיר מחיצה תלויה אף ביבשה (רבי יהודה במשנה עירובין שם א, וגמ' שם ב), ואין חוששים לדעתו לעירוב המים שמתחת לכותל, ולא להילוך הדלי של כל אחד ואחד מחוץ לכותל, לחלקו של חברו (רמב"ן שם)^[11]. וכן באמת המים, שהיא כרמלית, העוברת בחצר, שהיא רשות היחיד, סובר תנא זה שאין צריך לעשות מחיצה לשם היתר מילוי המים, אלא מחיצת החצר התלויה ועוברת על גבה מתרת (משנה עירובין פז א, ורש"י ד"ה של אבל).

אם חוששים למים המשותפים

היתה המחיצה גבוהה עשרה ורחבה ארבעה טפחים, ועשויה בתוך אוגן הבור ורחוקה מהמים, ומים תחתיה המשותפים לשתי החצרות, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שמותר למלא את המים, משום שאין הדלי מהלך יותר מארבעה טפחים, ואינו דולה מחוץ למחיצה (עבודת הקודש שם; רבנו יהונתן שם), ולמים שתחת הקורה עצמה, שהם משותפים בהם, אין חוששים, אלא למים המיוחדים לכל אחד (רבנו יהונתן שם)^[12].

• ויש אומרים שאפילו רחבה ארבעה אינה מתירה אלא כשעשאוה למעלה מהמים וטפח שוקע במים, שחוששים למים המעורבים תחת המחיצה (מלחמות לרמב"ן שם; ריטב"א שם; רא"ש שם ח ז, לפי קרבן נתנאל שם כב).

מים שאינם עמוקים עשרה טפחים

מחיצה תלויה שמתרת במים, נחלקו בה הפוסקים:

• יש אומרים שהרי זה דוקא במים עמוקים עשרה טפחים, אבל אינם עמוקים עשרה אין להם דין מים, ואין מחיצה תלויה מתרת שם (בית יוסף ושו"ע או"ח שנה ד, על פי שבת ק ב; באור הגר"א שם ס"ק לג, בדעת רש"י עירובין כד ב ד"ה שאין בעמקו).

• ויש אומרים שאף כשאין המים עמוקים עשרה - מחיצה תלויה מתרת (ב"ח שם, על פי תוספות שבת ק ב ד"ה עושה, ועירובין פז ב ד"ה אלא; מגן אברהם שם ס"ק טז; שלחן ערוך הרב שם טו).

אם רבים בוקעים בהם, לדברי הכל אין מחיצה תלויה מתרת שם, אפילו שעמוקים עשרה, שבקיעת הרבים מעכבת מלומר גוד אחית (שלחן ערוך הרב שם; משנה ברורה שם ס"ק מא).

גזוזטרא

גזוזטרא שהיא למעלה מן הים - היינו דף היוצא מן הכותל על פני הים (לבוש או"ח שנה א; ט"ז שם סק"א) - אסור למלא לתוכה בשבת מים מן הים שהוא כרמלית, לפי שגזוזטרא זו היא רשות היחיד, אם מפני שחלון פתוח לה מן הבית, והרי היא כחורי רשות היחיד (תוספות עירובין פו ב ד"ה גזוזטרא, בתירוץ השני, ושם פט ב ד"ה במחיצות; טוש"ע שם, ומחצית השקל שם סק"א), או לפי שאומרים בגזוזטרא זו גוד אחית מחיצתא, שבקיעת דגים שלמטה אין שמה בקיעה (תוספות שם פו ב, בתירוץ הראשון), ואסור להוציא מכרמלית לרשות היחיד (כן משמע בט"ז שם).

אכן אם עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים מותר למלא לתוכה (משנה עירובין פז ב; רמב"ם שבת טו טו; טוש"ע שם), כשהמחיצה היא כל סביבותיה של הגזוזטרא, או סביב הנקב החקוק באמצעיתה שדולים המים דרכו ויש בו ארבעה על ארבעה (רש"י שם ד"ה אא"כ; טוש"ע שם), שעל ידי המחיצה נעשה שכנגדה או שכנגד הנקב עד למטה רשות היחיד מתורת גוד אחית (רש"י שם; טור שם; ט"ז שם סק"ב), ורואים אותה כאילו ירדה ונגעה עד המים (רמב"ם שם). וקל הוא שהקלו חכמים במים להתיר מחיצה תלויה, אף על פי שהדגים בוקעים תחתיה (שבת קא ב). ואפילו לסוברים שבקיעת דגים שמה בקיעה, ואין אומרים שם גוד אחית (ראה לעיל), אינם סוברים כן אלא במחיצה שאינה עשויה לשם היתר הטלטול, אבל במחיצה זו של הגזוזטרא שעשו לשם היתר טלטול המים מודים שאומרים בה גוד אחית אפילו כשיש בקיעת דגים (שלחן ערוך הרב שם ז).

מחיצה זו מתרת את מילוי המים בין שעשאוה למעלה בין שעשאוה למטה (משנה עירובין שם) היינו למעלה מן הגזוזטרא, או למטה ממנה מחוברת לה (כן משמע מרש"י שם ד"ה בין מלמטה; טוש"ע שם); ויש מפרשים למעלה, שהיא מחוברת בגזוזטרא מתחתיה, ורואים אותה כאילו יורדת עד המים מתורת גוד אחית, ולמטה, שהיא משוקעת במים ועולה כנגד הגזוזטרא מתורת גוד-אסיק (ראה ערכו), וכאילו מגעת עד הגזוזטרא (פירוש המשניות לרמב"ם שם; ריטב"א שם, בשם התוספות, והסכים עמם).

כוף וגוד

דף שאין לו מחיצות אבל יש בו רוחב כדי שיעור מחיצות, נחלקו תנאים אם אומרים בו "כוף וגוד", דהיינו אם רואים כאילו הוא כפוף למטה כמחיצה תלויה, ושוב נאמר בה גוד אחית (רבי חנניא בן עקיבא בעירובין פו ב - פז ב, לפי גמ' שם פז א); או לא (סתם משנה שם פז ב, לפי גמ' שם), וכן הלכה (רמב"ם שבת טו טו; טוש"ע או"ח שנה א).

המפרש בספינה

המפרש בספינה בים, נחלקו בדינו אמוראים:

• יש אומרים שאין צורך במחיצה תלויה שנאמר בה גוד אחית, אלא מוציאים מדופני הספינה זיז כל שהוא על פני המים, ומותר למלא מן הים לתוך הספינה בשבת, שלדעתו שיעור עשרה טפחים גובה שנתנו לכרמלית מתחיל מקרקעית הים, ונמצא שהמים למעלה מעשרה מקרקעיתו הם מקום פטור, וספינה גדולה אינה מהלכת בפחות מעשרה, ומן הדין היה מותר לכתחילה למלא מים מן הים בלי שום היכר, שהרי זה טלטול ממקום פטור לרשות היחיד (ראה ערך מוציא וערך מקום פטור), אלא שכדי שלא יבואו לטעות ולהתיר גם בכרמלית גמורה צריך שיעשה היכר כל שהוא בזיז (רב הונא בשבת ק ב, לפי הגמ' שם, ורש"י ד"ה וממלא, וד"ה עד עשרה, וד"ה דליהוי)^[13].

• ויש אומרים שעושה מקום ארבעת וממלא, שלדעתם עשרה הטפחים של כרמלית מתחילים משפת המים, ונמצא שמטלטלים מכרמלית לרשות היחיד, ואין להתיר על ידי זיז כל שהוא (רב חסדא ורבה בר רב הונא שם, לפי הגמ' שם), וכן הלכה (רי"ף שם; רמב"ם שבת טו כ; רא"ש שם יא ב; טוש"ע או"ח שנה א)^[14].

ונחלקו בפירוש הדעה השניה:

• יש מפרשים שעושים חלל ארבעה על ארבעה טפחים מוקף מחיצות קטנות, ומחיצה תלויה מתרת במים (רש"י שם ד"ה מקום), ואף על פי שבגזוזטרא הצריכו מחיצות גבוהות עשרה, בספינה שאין יכולים לעשות שם כמו שעושים בבית הקלו (קרבן נתנאל שם, לדעה זו).

• יש מפרשים שעושה מקום רחב ארבעה על ארבעה טפחים מוקף מחיצות גבוהות עשרה, וממלאים דרך אותו מקום כדין מחיצה תלויה שמתרת במים, ורואים כאילו המחיצות מגיעות למים (תוספות שם ד"ה עושה, בשם רבנו תם ור"י; רא"ש שם).

• יש מפרשים שאין צורך במחיצות כלל, אלא עושים דף של ארבע על ארבע אמות, וחוקקים בו נקב רחב ארבעה על ארבעה טפחים, ובעשרה הטפחים שמסביב לנקב לכל צד אומרים כוף וגוד, ואף על פי שבגזוזטרא אין אנו מתירים - להלכה - על ידי כוף וגוד, בספינה הקלו, מפני שאין יכולים לעשות בה כמו בבית (כן משמע במאור שם; רשב"א שם, בשם רבנו תם; כסף משנה שם, בשם הרמ"ך).

• ויש מפרשים שאין צורך לא במחיצות ולא בדף של ארבע על ארבע אמות, אלא עושים דף של ארבעה על ארבעה טפחים, וחוקקים בו נקב וממלאים דרך שם ואומרים כוף וגוד, היינו כוף הצדדים וכאילו הן מחיצות תלויות שיורדות עד למים מתורת גוד אחית, שבספינה הקלו שתי קולות: לומר כוף וגוד, ושאין צריך לשם כך ארבע על ארבע אמות שבאמצעיתו נקב ארבעה על ארבעה טפחים (רשב"א שם, בשם רב האי גאון, והסכים עמו; בית יוסף שם, בדעת הרמב"ם), וכן הלכה (שו"ע שם א).

ודוקא כשדופני הספינה הם בתוך עשרה טפחים מעל המים, אבל אם הם גבוהים עשרה טפחים מעל המים הכל מודים שדי בזיז כל שהוא, שהרי דרך מקום פטור הם ממלאים, ואין צריך לזיז זה אלא משום היכר (רמב"ם שם; מגיד משנה שם, בשם גדולי המורים; טוש"ע שם)^[15].

פי תקרה

תקרה המוטלת למעלה שאומרים בה פי תקרה יורד וסותם (ראה ערך פי תקרה), היינו שרואים כאילו חודה של התקרה נמשך ויורד עד למטה לענין שיהא החלל שבפנים נחשב כרשות היחיד להיתר טלטול בתוכו בשבת (עירובין כה א), וכן לענין שיחשבו התקרות למחיצות לסוכה, להכשיר הסכך שסמך לשפתי הקורות (סוכה יח א), וכן לענין שתחשב הקורה מחיצה בנוגע לכלאי-הכרם (ראה ערכו), להבדיל בין גפנים הנטועים תחתיה לזרעים שמחוצה לה מיד, בלי שום הרחקה (עירובין צג א, ורש"י ד"ה מותר, ותוספות ד"ה חציו) - כתבו ראשונים שמתורת גוד אחית הוא (רש"י סוכה יט א ד"ה דמחיצות).

דין זה אינו תלוי במחיצה תלויה, שפי תקרה אין אומרים אלא בקורה שיש לה רוחב ידוע (ראה ערך פי תקרה), ואין צריך גובה עשרה, ובמחיצה תלויה להיפך, אינה צריכה רוחב וצריכה שיהיה לה גובה עשרה (ראה לעיל. תוספות עירובין פו ב ד"ה קורה; רא"ש שם ח ז; מלחמות לרמב"ן שם, בדעת המאור, והסכים עמו; מאירי שבת קא א, בשם גדולי הדורות)^[16].

על שיעור הקורה שאומרים בה פי תקרה יורד וסותם, על צורתה, ובכמה רוחות אומרים פי תקרה, ועל שאר פרטיו ודיניו, ראה ערך פי תקרה.

חבוט רמי

חבוט רמי (ראה ערכו) שפירושו: השפל והשלך, יסודו אף הוא בתורת גוד אחית (רש"י סוכה כב א ד"ה שאין בגגו; פירוש המשניות לרמב"ם אהלות יב ה), אלא שבמחיצה שחודה יורד עד למטה שייך לומר גוד אחית, היינו משוך והורד, ובדבר המוטל לרוחב ובא לסתום אויר שלמטה שייך לשון חבוט רמי (רש"י שם), שאין אנו באים להמשיך את הדבר ממקום שהוא שם עד למטה, אלא לראותו כאילו הוא נמצא למטה וסותם את האויר שבין שני דברים שלמטה, כגון:

קנים של סכך הסוכה שלא היו מונחים זה אצל זה, אלא קנה עולה וקנה יורד, שאנו אומרים על הקנה העולה חבוט רמי, וכאילו הוא נמצא למטה באויר שבין שני הקנים היורדים וסותמו (כן משמע בגמ' שם).

וכן טומאה מן המת שהיתה תחת אחת מקורות הבית, ויש אויר בין קורה לקורה, אלא שקורות העליה היו מכוונות כנגד האויר שבין הקורות שבבית, הרי הכלים שתחת כל הקורות טמאים, שאנו אומרים חבוט רמי, ורואים את הקורות העליונות כאילו יורדות בין התחתונות, ונמצא שהכל גג אחד ומביא את הטומאה כדין אהל המת (כן משמע במשנה אהלות שם, ובגמ' סוכה שם).

אף במקום שאינו בא לסתום אויר שבין שני דברים מצינו חבוט רמי, והוא בקורת מבוי המונחת על יתדות הבולטות מכותלי המבוי בעיקום באופן שהקורה נמצאת גבוהה מהכתלים, שאנו אומרים חבוט רמי, והיא כאילו ירדה למטה ונתונה על גבי הכתלים (כן משמע מעירובין ט א, ורש"י ד"ה ואין, ותוספות ד"ה שאין).

על שיעור רוחב הדבר שאומרים עליו חבוט רמי, על שיעור רוחב האויר שבא לסתום, על שיעור הגובה שבינו להאויר, ועל שאר פרטיו ודיניו - ראה ערך חבוט רמי.

הערות שוליים