גופין מחלקין

הגדרה^[1] - גופים רבים, שנעשתה בהם עברה אחת, גורמים לעובר העברה חיוב כפרה או עונש כמספר הגופים.

בהעלם אחד

הכלל ומקורו

העובר עבירה אחת בשוגג כמה פעמים בהעלם אחד חייב חטאת אחת (ראה ערך שגגות), אבל הבא על הערוה בגופים מחולקים, אפילו כולם באיסור אחד, חייב על כל גוף וגוף.

דוגמאות

הרי שבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת (כריתות טו א; רמב"ם שגגות ה ג), שנאמר: וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב (ויקרא יח יט), ולא נאמר: ואל נדה, לחייב על כל אשה ואשה (כריתות ב ב, ורש"י).

וכן הבא על חמש אחיותיו או על חמש בנותיו בהעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת (רמב"ם שם), וכן אשת איש שזינתה בשוגג עם אנשים הרבה, כגון ששמעה שמת בעלה, ואף על פי שהכל בשגגה אחת (יבמות צב א; רמב"ם שם ה), שכל איסורי תורה למדים מנדה (שיירי קרבן על ירושלמי סנהדרין ז ז ד"ה נשכב. וראה שער המלך איסורי ביאה יז יא, ושפת אמת כריתות ט ב בתוד"ה והיא שפחה), ויש אומרים שהעריות למדים מנדה, שכן הוקשו זו לזו (מצפה איתן יבמות שם. וראה ערך עריות).

ויש מהראשונים שכתבו שאין גופים מחלקים אלא בנדה ושפחה חרופה בלבד (ראה להלן), שגילה בהן הכתוב (תוספות סנהדרין נד ב ד"ה הנרבע. וראה להלן: בבעלי חיים)^[2].

נרבע לזכר ולבהמה

יוצא מכלל זה, הנרבע לזכר ולבהמה בהעלם אחד, לסוברים ששניהם נאמרו בלאו אחד של וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ (דברים כג יח. ראה מחלוקת בסנהדרין נד ב, וראה ערך משכב זכר, וערך רובע ונרבע (א)), חייב חטאת אחת (סנהדרין שם). טעם החילוק:

• כיון ששני שמות ושני איסורים הם, ומכל מקום כללם הכתוב בלאו אחד, הרי בא להורות שלא יתחייב שתים אלא אחת (שיטה מקובצת כריתות טז א בהשמטות).

• שגופים מחלקים דוקא בעברות המתייחסות לגופים שבהם נעשית העברה, כמו נדה ושאר עריות, אבל "לא יהיה קדש" מתייחס אל העושה - שלא יפקיר עצמו לזנות, והפקר אחד הוא גם כשמפקיר עצמו לשני גופים (אור שמח שגגות ה ג).

לראשונים שכתבו שאין גופים מחלקים אלא בנדה ושפחה חרופה בלבד, שגילה בהן הכתוב (תוספות סנהדרין שם ד"ה הנרבע, וראה לעיל), זכר ובהמה לא הוקשו לכל העריות (אור שמח שם, על פי תוספות יבמות נד ב ד"ה בזכור). ולדעתם אף הבא על הזכר והביא זכר אחר עליו חייב אחת (רש"ש סנהדרין שם).

בהתראה אחת

הכלל ומקורו

העושה עברה במזיד כמה פעמים בהתראה אחת לוקה אחת (ראה ערך התראה וערך מלקות), אבל אם עשה אותה בגופים מחולקים לוקה על כל גוף וגוף.

דוגמאות

כהן גדול שבא בהתראה אחת על שלש אלמנות, לוקה על כל אחת ואחת (תוספות קדושין עז ב ד"ה הרי; תוספות רי"ד שם).

וכן השוחט את הפרה ואחר כך שחט שני בניה בו ביום (ראה ערך אותו ואת בנו), לוקה שתים (חולין פב א, ראה תוספות זבחים עח א ד"ה הפיגול. וראה להלן: בבעלי חיים).

דין זה למדים מנדה ושפחה חרופה אפילו לעברות שאינן מחייבי כריתות (שער המלך איסורי ביאה יז יא. וראה לעיל: בהעלם אחד), או שאפילו אם לא נלמד משם לחיוב קרבן בשאר איסורי תורה, אבל לחיוב מלקות סברא היא (שפת אמת כריתות ט ב).

בזה אחר זה ובבת אחת

• יש מהראשונים הסוברים שאין גופים מחלקים בהתראה אחת אלא אם כן עשה הכל בבת אחת, אבל עשה בזה אחר זה - לוקה רק על הראשונה, שיכול לומר ששכח ההתראה בשעה שעשה שאר העברות (רש"י מכות כ ב ד"ה ואותבינהו, וראה תוספות שם ד"ה לא צריכא בדעתו), ואף שוחט שני בני פרה חייב שתים רק כששחטם בבת אחת (ראש יוסף שם בדעתו).

• ויש מהאחרונים מצדדים להיפך, שאין מחלקים אלא כשעבר בזה אחר זה, כבועל נדות, ולא כשעובר בבת אחת (שער המלך איסורי ביאה יז יא, בדעת התוספות רי"ד).

• ויש שכתב גדולה מזו, שאפילו אם אכל מגופים מחולקים בזה אחר זה לוקה אחת, כשיכול לאוכלם בבת אחת, ודוקא בבעילות חייב על כל גוף מפני שמחולקות לגמרי, ואי אפשר לערבן (מהרי"ט קדושין עז ב, וראה להלן: אכילה מחיים, בשם אור שמח).

דוגמאות לגופים מחלקים בהתראה אחת:

• המיר בהמת חולין במאה בהמות קודש, או מאה בהמות באחת (ראה ערך תמורה), בין בבת אחת בין בזו אחר זו, לוקה כמנין הבהמות שהמיר (רמב"ם תמורה א יד, על פי תמורה כז א, וראה אור שמח שם).

• מלך שהרבה לו סוסים יותר מכדי מרכבתו (ראה ערך מלך, וערך לא ירבה לו סוסים) עובר על כל סוס וסוס, שנאמר: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים (דברים יז טז), והרי אף על סוס אחד חייב, אלא לעבור על כל סוס וסוס (סנהדרין כא ב). ויש מי שכתב שהוצרכנו כאן ללימוד מיוחד לפי שכאן האיסור הוא לא על הגופים אלא על האדם העושה (זרע אברהם ב ערך גופים מחולקים).

• הקורח חמש קרחות על המת (ראה ערך קרחה), חייב על כל אחת ואחת (תוספות מכות כ ב ד"ה לא צריכא. וראה ערך התראה), שנאמר: לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה (ויקרא כא ה), לחייב על כל אחת ואחת (גמרא שם א וב).

במעשה אחד

בשני גופים ושני איסורים

שחט את הפרה ואת בת בתה, ואחר כך שחט את בתה, שמחמת שחיטת הראשונה והשניה יש בשחיטה השלישית שני איסורים, אותו ואת בנו, ובנו ואותו, נחלקו תנאים:

• חכמים סוברים שלוקה אחת (חולין פב א), הואיל ויש כאן לאו אחד והתראה אחת ומעשה אחד (רש"י שם ד"ה סופג).

• וסומכוס סובר שלוקה שתים (שם). ונסתפקו בטעמו אם מפני שסובר שלעולם לוקה שתים על לאו אחד בהתראה אחת, אם עבר שני פעמים, או שסובר שכאן שגופים מחולקים הם חייב שתים (גמרא שם ב ורש"י. וראה כריתות טו א).

בשני גופים ואיסור אחד

שחט שני בניה של הפרה ביום אחד, ואחר כך שחט באותו יום את האם, אינו לוקה אלא אחת (חולין פב א), שאין כאן שחיטת איסור אלא אחת (רש"י שם ד"ה ואח"כ).

נחלקו אם גם באופן זה סובר סומכוס שחייב שתים:

• בתוספתא אמרו שאף בזה חולק (תוספתא חולין ה ז, הובאה ברש"י שם ב ד"ה דאע"ג), שגם בזה יש גופים מחולקים של שני בניה (ראה רש"י שם, וראה שם בראש יוסף).

• ובירושלמי אמרו שמודה שאינו לוקה אלא אחת (ירושלמי יבמות יא א), שאין זה גופים מחולקים, ומה שמחייב שתים משום שסובר שיש כאן שני שמות איסור מחולקים, אותו ואת בנו ובנו ואותו (פני משה שם)^[3].

הלכה שבשני האופנים לוקה אחת (רמב"ם שחיטה יב יב).

בבעלי חיים

הנדון בבעלי חיים

השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד - או לרבי שמעון, האוכל נותר (ראה ערכו) מחמשה זבחים בהעלם אחד - נחלקו תנאים:

• רבי עקיבא הסתפק אם חייב על כל אחד ואחד, או אחת על כולם;

• ולרבי יהושע חייב על כל אחד ואחד, קל וחומר מהאוכל מקרבן אחד לפני זריקת הדם בחמשה תמחויים בהעלם אחד, שחייב משום מעילה על כל תמחוי ותמחוי (ראה ערך מעילה), קל וחומר כאן שגופים מחולקים הם (כריתות טו ב)^[4].

ספקו של רבי עקיבא

בביאור ספקו של רבי עקיבא, נחלקו ראשונים:

• יש מהראשונים מפרשים שספקו הוא שמא גופים מחולקים של בהמות אינם חשובים לחלק כשל אדם (ראב"ד לתורת כהנים דיבורא דחובה פרשה א פרק א), או מטעם אחר, שבבעל חמש נשים נדות, הרי הנדות אף הן מוזהרות עליו כמו שהוא מוזהר עליהן, אבל בבהמות הן אינן מוזהרות עליו, ולפיכך אין גופים מחלקים בהן (תוספות ישנים כריתות שם ד"ה האוכל; קרבן אהרן לתורת כהנים שם).

ולדעתם נחלקו תנאים כך גם בבא על כמה בהמות בהעלם אחד, שרבי אליעזר - לפי רבה (כריתות טז ב) - סובר שחייב על כל אחת ואחת, מפני שגופים מחולקים הם, ורבי עקיבא מסתפק (ראה ראב"ד שם, וראה תוספות רבי עקיבא איגר כריתות ג אות יג).

• ויש מפרשים שספקו הוא אם במעילה בלבד אומרים גופים מחולקים ולא בשאר איסורים, מפני החומרות שישנן במעילה (ראה ערך מעילה. משנה למלך שבועות ד א, לפי הרמב"ן בשבועות כב ב^[5]).

• ויש מהראשונים סוברים שגם לרבי עקיבא גופים מחולקים של בהמות מחלקים, ואם בא על כמה בהמות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת (שיטה מקובצת כריתות טז ב, בשם הרא"ש. וראה תוספות רי"ד קדושין עז ב), וכן הבא על הבהמה והביא בהמה אחרת עליו בהעלם אחד, וכן האשה שהביאה עליה בהמות הרבה בהעלם אחד (רמב"ם שגגות ה ג וד; מאירי סנהדרין עמ' 119)^[6].

המקרים שאין גופים מחולקים

ולדעה זו, דעת רבי עקיבא היא שנותר ושחיטת חוץ שונים משאר איסורים:

• לפי שאין גופים מחולקים מחלקים אלא באיסורים שכל הגוף גורם אותם, כמו באותו ואת בנו (ראה לעיל: בהתראה אחת), אבל נותר אסור אף בחתיכה (שיטה מקובצת כריתות טז א בהשמטות. וראה להלן מחלוקת באבר מן החי).

• או שאינם מחלקים אלא באיסורים שבאים מצד הגופים, אבל נותר ושחיטת חוץ איסורם משום שם הזבח שעליהם, ושם זבח אחד הוא לכולם, ומכל מקום הסתפק מאחר שהאיסור נישא על גופים מחולקים (קרבן אהרן ויקרא דיבורא דחובה שם).

• ויש שכתבו שבנותר ובשחיטת חוץ סבר שחייב אחת, משום שבשחוטים אין גופים מחולקים (ראה להלן מחלוקת ראשונים), ואף החיוב על שחיטת חוץ בא בגמר השחיטה (ראה ערך שחוטי חוץ), ואז כבר אינם חיים (פרי מגדים בפתיחה כוללת להלכות שבת; שער המלך איסורי ביאה יז יא).

• ויש שכתבו הטעם מפני שאין גופים מחלקים אלא כשאי אפשר לערב הפעולות ביחד, כמו בועל חמש נדות וכיוצא (אור שמח שגגות ו ב, בדעת הרמב"ם, וראה לעיל: בהתראה אחת, בשם מהרי"ט). ושוחט אותו ואת בנו שחייב שתים (ראה לעיל: בהתראה אחת, וראה שם בתמורה), הרי זה מפני שיש הבדל בין מלקות לקרבן (וראה לעיל, שם, שבמלקות גופים מחלקים סברא הוא), או שכיון שהאיסור בא על ידי צירוף לבהמה אחרת שאינה מן האיסור, הגופים מחלקים (אור שמח שם).

ההלכה בנותר ושחיטת חוץ

להלכה פסקו ראשונים שאכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד, ואף בחמשה תמחויים, וכן השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד - אינו חייב אלא חטאת אחת, שכולם שם אחד הם, הא למה זה דומה למשתחוה לחמש צורות (ראה ערך עבודה זרה) בהעלם אחד (רמב"ם שגגות ו ב).

ויש מהראשונים שנראה מדבריו שפוסק שנקראים גופים מחולקים, וחייב חמש חטאות (ראה ר"י מיגאש שבועות כב ב).

אכילה מחיים

אכל אבר מן החי מחמש בהמות, או שתלש חלב מחמש בהמות, או ששתה דם הקזה (ראה ערך דם) מחמש בהמות בהעלם אחד, כתבו ראשונים שחייב על כל אחת ואחת, שכיון שנטלו בעודן בחיים, גופים מחולקים הם (תוספות רי"ד קדושין עז ב. וראה לעיל: בשחוטים).

אבל לסוברים שהטעם בשוחט חמשה זבחים בחוץ שחייב אחת מפני שאין גופים מחלקים אלא כשאי אפשר לערב הפעולות ביחד (ראה לעיל: בבעלי חיים בשם אור שמח, וראה לעיל: בהתראה אחת, בשם מהרי"ט), בכל אכילות אפילו מחיים ממש, כגון תלש אבר מן החי, מכיון שאפשר לערב אין הגופים מחלקים (מהרי"ט קדושין עז ב).

בשבתות

העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה בהעלם אחד, נחלקו תנאים:

• רבי עקיבא הסתפק אם חייב אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת (כריתות טז א).

• רבי אליעזר השיב לו שיש ללמוד בקל וחומר מנדה (ראה שם) שחייב על כל אחת ואחת. ורבי עקיבא דחה את הלימוד מקל וחומר.

ונחלקו אמוראים בפירוש מחלוקתם:

• לדעת רבה הנדון כשעשה בזדון שבת ושגגת מלאכות, שעשה אותה מלאכה בשבתות הרבה, וידע ששבת היום אלא שחשב שהמלאכה מותרת, והסתפק רבי עקיבא אם השבתות הן כגופי מלאכות שונות, כזריעה וקצירה (רש"י שם ד"ה אי קבעי), או שהן כאילו עשה עברה אחת בגופים מחולקים (ראה תוספות שם ט ב ד"ה והיא) - או אינן כגופים; רבי אליעזר השיב לו ששבתות כגופים, וחייב על כל אחת ואחת, ורבי עקיבא השיב על הקל וחומר (כריתות שם). ונמצא שהדבר תלוי במחלוקת: לרבי אליעזר שבתות כגופים, ולרבי עקיבא הדבר ספק (ראה שם ב).

• לדעת אביי יתכן שלא הסתפק רבי עקיבא בדבר, ופשוט אצלו ששבתות לאו כגופים (שם), לפי שאינו מכיר בשבתות כולן כמו שמכיר בגופי הנדות (פירוש הראב"ד לתורת כהנים ויקרא דבורא דחובה פרשה א פרק א).

• ולדעת רב חסדא פשוט לו לרבי עקיבא ששבתות כגופים (שם).

ולדעת אביי ורב חסדא שאלת רבי עקיבא היתה בענין אחר, היינו בשגגת שבת וזדון מלאכות אם ימים שבינתיים הם ידיעה לחלק (שם. וראה ערך ידיעות מחלקות).

הלכה

הלכה ששבתות כמו גופים מחולקים, וחייב על כל אחת ואחת (רמב"ם שגגות ז ח, כרב חסדא), ומדקדקים אחרונים שדוקא אם עשה מלאכות הרבה מסוג אחד, כזריעה ונטיעה והברכה, אף על פי שכולם משום מלאכה אחת (ראה ערך זורע), אבל אם עשה מלאכה אחת ממש, אינו חייב אלא אחת (לחם משנה שם, בדעת הרמב"ם^[7]).

על הימים שבין עברה לעברה, בשבת וכן בנדה כשטבלה בינתיים וראתה עוד פעם, אם הם מחלקים, ראה ערך ידיעות מחלקות.

הערות שוליים