הרב אהרן הכהן

הרב אהרן הכהן היה דיין בצנעא שבתימן, ראש ישיבת "בית שרעבי" בעיר, חזן ופייטן.

תולדות חייו

נולד בצנעא בתמוז תר"א לאביו, רבי שלום הכהן. אמו היתה בת למשפחת צעדי המפורסמת, שהיתה משפחה של תלמידי חכמים בצנעא. בנעוריו למד אצל הרב חיים קרח בישיבת "בית אלשיך", והוא קרבו והעריכו על אף גילו הצעיר. מעמדו היה הרם ביותר מבין תלמידי הישיבה. בשנת תרכ"ד נשא את ג'זאל בת הרב סאלם גנדיל. בשנת התרס"ה, בעקבות המלחמה עם העתמאנים, תנאי המחיה בצנעא היו קשים מנשוא. בתים רבים בעיר נחרבו במלחמה, ובנוסף היער הוכתה בבצורת ורעב קשים. הקהילה היהודית התפוררה, וישיבת בית אלשיך נסגרה. הוא גלה עם משפחתו לכפר סיאן, עד שהמצב בצנעא חזר לשגרה, אז שב לעיר וחזר לתלמודו עם חכמי העיר. למד עם בנו רבי אברהם בישיבתו של הרב יחיא קאפח. לפרנסתו עסק בתפירה, ואף עסק בתפירה ותיקון בגדים לחצר המלוכה ולנכבדי תימן, ונחשב לאדם אמיד. האימאם של תימן, שהעריך אותו מאד, מינה אותו לראש הרבנים בעיר. אמנם לאחר כמה חודשים הצליח לשכנע את האימאם לפטר אותו ממשרה זו, אך באופן לא רשמי נשאר המסכות הרוחנית העליונה בקרב היהודים, וכן שימש כדיין בבית דינו של רבי יחיא יצחק הלוי- בית הדין הכללי של כל יהדות תימן, במשך כ-30 שנה. מצויים פסקי דין רבים וכן תשובות, בחתימת ידו. מנהגו היה לעודד את הצדדים לעשות פשרה ביניהם ולהשכין שלום, ולעיתים אף הוציא מכספו לשם כך. גם מחוץ לבית הדין עסק בהשכנת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, וכן היה ממונה על קופת "צדקת רבי מאיר בעל הנס" לעניי ארץ ישראל.

בשנת תר"פ ייסד, יחד עם בנו, ישיבה בצנעא, שנודעה בשם "כניס בית אלשרעבי"- ישיבת בית שרעבי. הוא עמד בראשות הישיבה עד לפטירתו, והעמיד תלמידים רבים. בישיבתו פתחו את סדר היום בעוד לילה בלימוד קבלה, ולאחר מכן לימוד עיוני בתלמוד ובשמנה תורה לרמב"ם עד הבוקר, ולאחר תפילת שחרית למדו הלכה בעיון רב. בבית מגרש זה שימש כמורה הוראה, ורבים שיחרו לפתחו לשאלות בהלכה.

אישיותו

הרב עמרם קורח כתב עליו: "חונן וחומל על העניים, ותלמידי חכמים הכושלים בעלי שיבה מבקר אותם בביתם ומשתדל הוא בעצמו להזמין מה שנצטרך להם. אהוב ונכבד אצל הכל, ועוד חנן לו ה' יופי מראה וקומה".

נוסע יהודי בשם יום טוב צמח שביקר בביתו בליל הסדר מתאר את רשמיו: "זהו ישיש נפלא, בעל קומה זקופה וזקן ארוך ולבן על פי מידותיו. פניו מחייכים תמיד והוא אהוד מאוד. האימאם מינהו לראש הרבנים, אולם התפטר מיד מכהונתו זו, והסכים להיות דיין פשוט למען יוכל להביא תועלת מבלי להפיק כבוד ולא הנאה פרטית. הוא חייט על פי מקצועו, והוא גוזר רוקם ותופר כל היום מעילי חגיגות לערבים. הללו אוהבים אותו מאוד, ומקבלים את פניו בסבר פנים ושמחה... עונג גדול להיכנס לבית ברוך-יה זה. מארי אהרן אוהב את הפיוט והמנהגים הקדמונים: העבר מושך את לבו והוא קשור ודבוק אליו. על אף גילו הזקן, הוא מחונן בקול יפה ונעים, ו"הסדר" אצלו נחמד ומקסים. ברגע ידוע, הוא בוצע את המצה לשתים, עוטף אותה במטפחת, מניחה על כתפו, ועושה הקפה בבית, כאלו הוא עצמו יצא ממצרים, שנים מנכדיו מתרגמים בערבית בשביל הנשים, את "מה נשתנה", וכשמתחילים כמה מעלות טובות למקום עלינו, יושבים הגברים והנשים מסביב לשלחנות, וכשאומרים דיינו מרימים אותם ומורידים אותם פתאום. את הפסוקים האחרונים אומרים בקול רם. אחרי הסעודה קוראים בשמחה ובששון שפוך, שיר השירים, אחד מי יודע וחד גדיא, והסדר מסתיים בחצות הלילה."

כבעל קול נעים, שימח בשירתו במסיבות חתנים בבתי משתאות וסעודות מצווה. נהג ללמד בביתו בכל מוצאי שבת את שירתו של רבי שלום שבזי. כמו כן, שימש חזן ראשי בבית שרעבי. בתפלות ימים נוראים רבים היו נוהרים לבית מדרשו. בלילות שבת רבים היו באים לשמוע אותו שר את הפיוט "בר יוחאי", ואף הערבים נהגו לבוא לשמוע את שירתו.

בשנותיו האחרונות כהה מאור עיניו, והוא העביר את משרת הנהגת הישיבה לבנו. עם זאת, הוא המשיך לקום בחצות הלילה לבית המדרש כדי ללמוד עם בניו. נפטר בגיל 93, בא' דר"ח אדר, ל' בשבט תרצ"ד.

במלאות שישים שנה לפטירתו, בשנת תשנ"ד, הוקם לזכרו בעיר מודיעין-עילית "מכון מרא"ה", הכולל: ספריה תורנית, מכון מחקר תורני והוצאה לאור. כ

תלמידיו

• בנו הרב אברהם הכהן- ממשיכו בראשות ישיבת "בית שרעבי" ולאחר מכן נשיא ישיבת "אהל תורה" בתל אביב.
• בנו הרב חיים הכהן- שימש כרב ביהכ"נ בית שרעבי, ולימים רב ביהכ"נ "תפארת ישראל" ברמת גן.
• בנו רבי שמואל הכהן- רב בית הכנסת "נוה שלום הכהן" ברמת גן ופייטן.
• הרב שלום יצחק הלוי (הזקן).
• הרב חיים כסאר.
• הרב שלום קלזאן.

לקריאה נוספת

• נרות זכריה, בני ברק ה'תש"ן, עמ' רנט - רס.
• מראה אהרן, בהוצאת מכון מרא"ה, מודיעין עילית, תשס"ד.
• המשרת בקודש, מכון מרא"ה, ניו יורק תשע"ג.

תקופת חייו של הרב אהרן הכהן על ציר הזמן