פרשני:בבלי:שבת כח א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
כתיב הכא, בפרשת טומאת אהל המת: "זאת התורה אדם כי ימות באהל".
וכתיב התם, בהקמת המשכן: "ויפרוש את האהל על המשכן".
מה להלן, במשכן, היה של פשתן, שהרי לא היה בו מין אחר היוצא מן העץ אלא פשתן [כדכתיב: שש משזר. ושש היינו פשתן], והוא קרוי אהל, אף כאן בטומאת אהלים, נטמא רק אהל של פשתן, שרק הוא קרוי אהל.
ופרכינן: אי מה להלן, במשכן, היו החוטים שזורין מכמה חוטים יחד, והיה חוטן כפול, שזור מששה חוטין יחד. אף כאן בטומאת אהל, נימא דבעינן שיהיו חוטים שזורין, וחוטן יהיה כפול ששה?
תלמוד לומר: כתיב בפרשת פרה: "אהל - אהל" כמה פעמים. ריבה הכתוב לטומאת אהל, אפילו אהל שאין חוטיו שזורים, ושאינם כפולים ששה.
ופרכינן: אי "אהל אהל" ריבה - אפילו כל מילי נמי נרבי, ואף אהל שאינו של פשתן יהא מקבל טומאה!?
ומתרצינן: אם כן, גזירה שוה של "אהל אהל" ממשכן - מאי אהני ליה?
ותו פרכינן: ואימא, מה להלן, במשכן, היה האהל עשוי מקרשים, אף כאן בטומאת מת, אף אהל העשוי מקרשים של עץ יקבל טומאה? [ועיין תוד"ה אי]
ומתרצינן: אמר קרא: "ועשית קרשים ל-משכן". ובא הכתוב ללמדך:
דוקא משכן, כגון עשר היריעות שנאמר בהן "ואת המשכן תעשה עשר יריעות" - קרוי משכן, ומשכן נקרא אהל כדכתיב "את משכן אהל מועד". ואין קרשים קרויין משכן [ולכן לשון הכתוב הוא "קרשים ל-משכן" ולא כתיב "ועשית את קרשי המשכן"].
ותו פרכינן: אלא מעתה, שכל היכי דכתיב "ועשית ל-", אין הוא כדבר שנעשה עבורו. הא דכתיב בענין המכסה העליון למשכן [שמות כו יד]: "ועשית מכסה לאהל". האם הכי נמי נימא כי מכסה לאהל שנעשה מעור לא איקרי אהל, ולא יקבל טומאת אהלים?
ושמא תאמר כי אכן כך הוא. אין זה יתכן.
כי: אלא הא דבעי רבי אלעזר: אהל העשוי מעור בהמה טמאה - מהו שיטמא האהל עצמו בטומאת אהל המת?
מאי קא מיבעיא ליה?
והרי רבי אלעזר יליף לעיל לטומאת אהל מהמשכן. ואם כן, השתא, עור בהמה טהורה העשוי למלאכת המשכן, כגון עורות אילים מאדמים, שהם בהמות טהורות, אמרת לא מטמא טומאת אהל, הואיל דלא מיקרי אהל - עור בהמה טמאה, שאינו ראוי למלאכת המשכן, מיבעיא שלא יטמא בטומאת אהל!?
ומתרצינן: לעולם כל היכי דכתיב "ועשית ל-" [וכמו "ועשית מכסה ל-אהל"] אכן אין הוא כדין הדבר שנעשה עבורו, ומפסוק זה כשלעצמו היה עלינו למעט אפילו עור בהמה טהורה מטומאת אהל.
אלא שאני התם, במכסה עור הבהמה הטהורה האמור במשכן, דהדר - אהדריה קרא, וגלי לן דמיקרי אהל.
דכתיב "ונשאו את יריעות המשכן ואת אהל מועד. מכסהו, ומכסה התחש אשר עליו".
[במשכן היו שלשה כיסויים, עשר יריעות עשויות שש משזר, ומעליהם אחד עשר יריעות עזים, ומכסה עליון מעור תחש].
מקיש מכסה עליון של התחש למכסה תחתון של יריעות העזים - מה מכסה תחתון קרוי אהל, דכתיב: [שמות כו ז] "ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן", לפורסם על היריעות התחתונות - שנקראו משכן.
אף מכסה עליון של עור התחש קרוי אהל.
והכא גלי לן קרא דחשיב עור בהמה טהורה אהל. מיהו בבהמה טמאה מספקא ליה לרבי אלעזר אי עור חשיב אהל.
גופא: בעי רבי אלעזר: עור של בהמה טמאה - מהו שיטמא טומאת אהלין?
והוינן בה: ומאי קמיבעיא ליה? הא רבי אלעזר גמר טומאת אהל בעור רק משום הקישא ממשכן, ושם היה הכיסוי עשוי מעור של בהמה טהורה דוקא.
אמר רב אדא בר אהבה: היא גופא, תחש שהיה בימי משה - קמיבעיא ליה: האם מין טמא היה, או מין טהור היה? אמר רב יוסף: מאי תיבעי ליה לרבי אלעזר?
הא תנינא בברייתא: לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד.
ומכאן תפשוט שהתחש היה מין טהור.
מתיב רבי אבא על דברי רב יוסף:
כתיב: "ועשית מכסה לאהל עורות אילים מאדמים. ומכסה עורות תחשים מלמעלה", ונחלקו בזה חכמים:
רבי יהודה אומר: שני מכסאות היו. אחד של עורות אילים מאדמים, ואחד של עורות תח שים.
רבי נחמיה אומר: מכסה אחד היה. והיה דומה כמין חיה הנקראת תלא אילן.
ומקשה רבי אבא: והא תלא אילן - מין טמא הוא!? וכיצד אמרת שלא הוכשרו למלאכת שמים אלא בהמה טהורה בלבד.
ומשנינן: הכי קאמר: כמין תלא אילן הוא, בכך שיש בו [בעורו] גוונין הרבה. ולא תלא אילן ממש. דאילו התם מין טמא, והכא מין טהור.
אמר רב יוסף כסיוע לדבריו: אי הכי פירושו, שאין זה תלא אילן ממש אלא דומה לתלא אילן בריבוי גווניו, היינו דמתרגמינן: "תחשים" - ססגונא. כלומר, שהתחש שש, שמח ביופיו, בגוונין הרבה שיש בו.
רבא אמר: עור בהמה טמאה דמטמא באהל המת - מהכא, מטומאת נגעים ילפינן לה.
דתניא: כתיב בפרשת נגעים [ויקרא יג מט] "בבגד או בעור", והוה מצי למכתב "או עור". מאי "או בעור"?
ריבה הכתוב אף עור בהמה טמאה לטומאת נגעים.
ומרבינן גם נגעי בגדים באופן שלקה, שהתנגע הבגד בנגע, רק לאחר שהיה הבגד ביד כהן. שאפילו אם בתחילה לא היה בו נגע, ורק משהראהו ביד הכהן הופיע בו הנגע - גם כן טמא הבגד בטומאת נגעים.
[והטעם דאיצטריך לרבויי, משום דכתיב: "והבגד כי יהיה בו נגע - והראה אל הכהן", דמשמע לכאורה שאם לא היה בו נגע קודם שהראהו לכהן הרי הוא טהור. תוס'].
קצץ מכולן, מכל מיני הבגדים שנאמרו בפסוק, ועשה חתיכה אחת מהן - מנין שנטמא הבגד בטומאת נגעים?
תלמוד לומר: [ויקרא יג מח] "או בכל מלאכת עור".
ומדמרבינן עור בהמה טמאה לטומאת נגעים, הוא הדין לטומאת אהל.
ודחינן: ואיכא למיפרך: מה לנגעים, שיש בהם חומרה, שכן חוט העשוי לאריגת שתי וכן חוט העשוי לאריגת ערב - טמא בהן עוד לפני שנארג החוט בבגד. מה שאין כן בטומאת מת, דילפינן לקמן [סד א] מקרא דכתיב "בגד עור" שדוקא בגד מטמא בהם, ולא חוטי השתי או הערב.
אלא, גמר טומאת אהל בעור בהמה טמאה, מטומאת שרצים. דתניא: כתיב בפרשת טומאת שרצים [ויקרא יא לב] "או בגד או עור".
והכי דרשינן: "עור".
אין לי שנטמא בטומאת שרץ אלא עור של בהמה טהורה.
עור של בהמה טמאה - מנין שנטמא בטומאת שרץ?
תלמוד לומר: "או עור".
ומיתורא ד"או" מרבינן עור בהמה טמאה לטומאת שרץ, ומכאן נלמד לטומאת אהל.
ואיכא למיפרך: מה לשרצים, שכן יש בהם חומרה מיוחדת, שהם מטמאין בשיעור קטן של כעדשה. תאמר במת שמטמא רק בשיעור של כזית.
נגעים יוכיחו, שמטמאים בשיעור של כגריס [שהוא פחות מכזית], ועור בהמה טמאה טמא בהם.
וחזר הדין. לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה. שבכל אחד מהם יש צד חמור: שרץ מטמא בכעדשה, ונגעים אפילו חוט שתי וערב נטמא בהם.
הצד השוה שבהן, בטומאת שרץ ובטומאת נגעים: א. שעור טמא בהן. ב. ועשה בו הכתוב עור בהמה טמאה כדין עור בהמה טהורה.
אף אני אביא אהל המת - א. שעור טמא בו. ב. ונעשה בו עור בהמה טמאה כדין עור בהמה טהורה. אמר ליה רבא מברניש לרב אשי: אכתי איכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן, בשרצים ובנגעים, שכן יש בהם חומרה, שהם טמאין בפחות מכזית, תאמר במת שאינו מטמא אלא בכזית!?
==דרשני המקוצר==