פרשני:בבלי:עירובין ה ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
אם היה רחב פחות מארבע אמות נידון משום לחי, ואין צריך לחי אחר להתירו! אבל אם היה רחב ארבע אמות נידון משום כותל מבוי, וצריך לחי אחר להתירו! (ראה ציור 1)
ומיבעי לן: אותו לחי אחר היכן מעמידו?
ומפרשינן לה: אי דמוקי ליה בהדיה (אם יעמידו בהמשך לבליטה) לא מהני, דאוספי הוא דקא מוסיף עליה (מוסיף הוא על הבליטה) ובטל הוא אצל הבליטה שלא נעשית לשם לחי, ושם כותל עליו ולא לחי (מאירי). (ראה ציור 2)
ולפיכך אמר רב פפא: דמוקי ליה לאידך גיסא (מעמידו בצד השני) של פתח המבוי. (ראה ציור 3)
רב הונא בריה דרב יהושע אמר: אפילו תימא דמוקי לה בהדיה דלחי הבולט, נמי משכחת לה שיהא כשר, וכגון דמטפי ביה (מוסיף בו) בעוביו (ציור 4) או בגובהו (ציור 5), שעושה הלחי גבוה או עבה יותר מן הבליטה, או דמבצר ביה (פוחת בו) בגובהו או עוביו, ועל ידי זה ניכר שלשם לחי נעשה (מאירי).
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לא אמרן דלחי הבולט ארבע אמות, שכיון שהוא נידון משום כותל מבוי צריך לחי אחר להתירו, אלא במבוי שהוא רחב שמונה אמות או יותר, אבל במבוי שבעה, כלומר: פחות משמונה אמות אפילו משהו, לא איכפת לן שאינו לחי, דמכל מקום מותר לטלטל במבוי, שהרי המבוי ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ברוח רביעית, שהוא נידון כסתום כולו, ואין צריך כלל היתר אחר להתירו בטלטול! (ראה ציור 6)
וקל וחומר הוא - דמותר לטלטל כשכותל רביעי שלו סתום בעומד מרובה על הפרוץ - מחצר מרובעת, או שרחבה יתר על ארכה (דכשארכה יתר על רחבה דינה כמבוי להיות ניתרת בלחי וקורה - כדלקמן דף יב:). ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה אלא אם כן עשה לו בפתחו הפתוח לרשות הרבים פס (לחי) רחב ארבעה טפחים, ומכל מקום ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ, שאפילו נפרצו בכותלי החצר פרצות הרבה בארבעת מחיצותיה ונשתייר שם מן העומד עד שרבו עומדים על הפרצות מותר בלא שום תיקון אחר ! מבוי שניתר פתיחת כותלו הסמוך לרשות הרבים בלחי וקורה ואינו צריך פס ארבעה, אינו דין שיהא ניתר שם בעומד מרובה על הפרוץ בלא שום תיקון אחר!
ופרכינן לקל וחומר: מה לחצר שכן שיעור פרצתה בשאר כתלי החצר - שלא תהא ניתרת בפס ארבעה - בעשר אמות, שכל שאין פרצותיה רחבות יותר מעשר אמות והעומד מרובה מהם הרי הוא ניתר בפס ארבעה! (ציור 1) תאמר במבוי - דאמר רב הונא לקמן דף ו. - ששיעור פרצתו שלא יהא ניתר בלחי או קורה (בארבע) (בארבעה רש"ש) (ציור 2), שכשהפירצה בשאר כתלי המבוי רחבה ארבעה טפחים, אינו ניתר בלחי וקורה, ואפילו עומד מרובה על הפרוץ! וכיון שכן אין לך ללמוד מבוי החמור מחצר הקל, להתירו כשהיה כותל רביעי עומד מרובה על הפרוץ!
ומשנינן: קסבר רב הונא בריה דרב יהושע שהתיר עומד מרובה על הפרוץ בכותל רביעי מקל וחומר, דמבוי נמי, פרצתו - בשאר כתליו - בעשר אמות ולא בארבעה טפחים, וכדאמר רב חנין בר רבא משמיה דרב, לקמן דף ו'.
ותמהינן עלה: והא, למאן (בשיטת מי) קאמרינן דמהני עומד מרובה על הפרוץ? לרב הונא! דהא על מימרא דרב הונא דקאמר דלחי הבולט ארבע לא מהני, הוא דאמרינן: שמכל מקום אם היה עומד מרובה על הפרוץ מהני! והשתא תיקשי, והא רב הונא גופיה פרצתו של מבוי בשאר כתליו בארבעה טפחים ולא בעשר אמות סבירא ליה, ולדידיה הא ליכא קל וחומר?!
ומשנינן: רב הונא בריה דרב יהושע דקאמר שלחי הבולט ארבע ניתר בעומד מרובה על הפרוץ, לא בא להוסיף על דברי רב הונא, ולומר, דאף רב הונא מודה בה. אלא טעמא דנפשיה (שיטת עצמו) קאמר, והכי קאמר: במבוי שמונה מסתברא מילתיה דרב הונא, אבל במבוי שבעה לא מסתבר כוותיה דרב הונא!
רב אשי אמר: לא מיבעיא דבמבוי שבעה מתיר לחי הבולט ארבע אמות משום עומד מרובה על הפרוץ, וכדאמרן. אלא אפילו תימא במבוי שהוא רחב שמונה אמות מצומצמות נמי מהני לחי רחב ארבע אמות משום עומד מרובה על הפרוץ, ולא צריך לחי אחר להתירו. ומשום דמסתמא אין ארבע אלו מצומצמות ממש, שלא יעדיף או יחסר (ריטב"א), ואם כן ממה נפשך מותר המבוי, דאי רחב הלחי יותר מארבע אמות, ונמצא עומד נפיש (יותר), הרי ניתר המבוי בעומד מרובה על הפרוץ! ואי אין רוחב הלחי ארבע אמות, ונמצא פרוץ נפיש, הרי נידון בליטת הלחי משום לחי, שכל שאינו רחב ארבע אמות הרי נידון משום לחי ! מאי אמרת (מה תרצה לומר, ולאסור), דילמא איתרמי והיה רוחב הלחי ארבע אמות בצמצום, ונמצא דשוו תרוייהו כי הדדי (שרוחב העומד והפרוץ שוים) ואין כאן עומד מרובה (דסבירא ליה לרב אשי, דבעינן עומד מרובה על הפרוץ, ולא סגי בפרוץ כעומד, ופלוגתא היא לקמן דף טז: - תוספות) ולא לחי, סוף סוף הוה ליה ספק בדבריהן (בדרבנן) וספק דבריהן להקל!