פרשני:בבלי:עירובין לג ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
והיינו דאתא לאשמועינן: ורבי, סבר לה כרבי מאיר; וסבר לה כרבי יהודה.
סבר לה כרבי מאיר, דאמר "חוקקין להש לים".
וסבר לה כרבי יהודה, דאמר: בעינן עירוב על גבי מקום ארבעה טפחים.
כלומר: רבי התכוון להשמיענו בכך שנקט דוקא "כלכלה משלימתו לארבעה", דחשיב עירוב על גבי מקום ארבעה, אף על גב דלא חשוב תחתית הכלכלה "מקום ארבעה" (אף שעם האילן יש מקום ארבעה), ומשום ש"חוקקין להשלים".
כיון שהאילן, במקום שהוא שוה לתחתית הכלכלה, אטום הוא, אין זה "מקום ארבעה" 66 .
66. כיון שתחתית הכלכלה רחוקה שלשה מראש האילן, אף "לבוד" ליכא למימר, ריטב"א.
אלא שאנו אומרים: רואין כאילו נחקק וניטל האילן כנגד תחתית הכלכלה, ונעשה אותו מקום יחד עם הכלכלה ל"מקום ארבעה" הראוי להניח עליו עירובו.
וכדי לאשמועינן הני תרי מילי, נקט רבי שהעירוב מונח בכלכלה 67 .
67. וכן מצינו לרבי מאיר - לעיל דף יא - דאמר "חוקקין להשלים" לענין מזוזה, שכשיש פתח שאינה רחב כשיעור פתח, ובצידו מזוזות שניתן לחוקקן עד שיהא ביניהם רוחב כשיעור פתח, רואין אותן כאילו הם חקוקין, ונשלם שיעור פתח ביניהם.
ומפרשינן: מאי רבי יהודה שאמרנו לעיל שהוא סובר דבעינן עירוב על גבי מקום ארבעה?
דתניא: רבי יהודה אומר: נעץ קורה ברשות הרבים והניח עירובו עליה, והוא עצמו נתכוין לקנות שביתה ברשות הרבים - אם היתה הקורה גבוהה עשרה טפחים ורחבה ארבעה טפחים, עירובו עירוב. כיון שהנותן את עירובו יש לו ארבע אמות סביבו וכרשות היחיד הן נחשבות, הרי כיון שרשות היחיד עולה עד לרקיע, הוי ליה "הוא ועירובו במקום אחד".
ואם לאו, אין עירובו עירוב.
וקא סלקא דעתין דהכי קאמר: "ואם לאו", שאינה רחבה הקורה ארבעה טפחים, או שאינה גבוהה עשרה - אף על פי שרחבה ארבעה טפחים - אינו עירוב.
ולפיכך תמהינן: הניחא הא דאמר רבי יהודה שאם אינה רחבה ארבעה אינו עירוב, היינו טעמיה דבעינן עירוב על גבי מקום ארבעה.
אבל הא דאמר דכשאינה גבוהה עשרה טפחים אין עירובו עירוב, תיקשי:
אדרבה, כשאין גבוהה עשרה הרי "הוא ועירובו במקום אחד" הוא, וזה נחשב יותר ש"הוא ועירובו במקום אחד" מאשר קורה הגבוהה עשרה, שלא חשיב מקום אחד אלא רק משום דהנותן את עירובו יש לו ארבע אמות?!
ומשנינן: אלא, הכי קאמר רבי יהודה:
אם היתה הקורה גבוהה ורחוקה עשרה טפחים מן הקרקע, צריך שיהא בראשה שיעור מקום לעירוב, דהיינו ארבעה טפחים.
אבל אם אין הקורה גבוהה עשרה - אין צריך שיהא בראשה ארבעה טפחים.
כי כאשר אינה גבוהה עשרה מן הקרקע, הויא כמאן דמנחה ברשות הרבים עצמה, וכמונחת על מקום ארבעה דמי 68 .
68. וכך אומרת הברייתא: נעץ קורה ברשות הרבים, והניח עירובו עליה, והיתה גבוהה עשרה ורחבה ארבעה. כלומר: אם היתה גם רחבה ארבעה - עירובו עירוב. ואם לאו, שלא היה לקורה גם רוחב ארבעה, אלא היתה גבוהה עשרה בלבד - אין עירובו עירוב. על פי ריטב"א בהבנת רש"י.
והשתא הדרינן להא דמפרש רבינא לברייתא דכלכלה.
דלפי זה מבואר בברייתא שאף כשיש רוחב ארבעה - שהרי חוקקין להשלים - בגובה עשרה, עדיין אינה רשות היחיד, אם אין רוחב ארבעה טפחים עד למטה.
ומפרשינן: כמאן אתיא הך ברייתא:
דלא כרבי יוסי ברבי יהודה!
דאמר רבי יוסי ברבי יהודה: נעץ קנה ברשות הרבים, והניח בראשו טרסקל (סל) שהוא רחב ארבעה טפחים, וזרק אליו חפץ מרשות הרבים, ונח על גביו, חייב משום מכניס מרשות הרבים לרשות היחיד. שראש הטרסקל הוי רשות היחיד, אף שאין למטה מתחתיו רוחב ארבעה, היות ואמרינן ביחס לדפנות הטרסקל "גוד אחית מחיצתא". שרואים אנו את מחיצות הטרסקל כאילו הן יורדות עד לקרקע שמסביב.
ודחינן: אפילו תימא - ניתן לומר, דהך ברייתא דכלכלה - רבי יוסי ברבי יהודה היא.
כי התם גבי טרסקל הדרן מחיצתא (סובבות מחיצות הטרסקל את הקנה).
ואילו הכא בכלכלה, לא הדרן לא מסובבות מחיצתא - של הכלכלה - את האילן.
כלומר: גבי טרסקל "כי אמרינן גוד אחית מחיצות הטרסקל עד הקרקע, נמצא קנה מוקף מחיצות, שחללו ארבעה, ותו ליכא למימר מידי".
אבל הכא, שהכלכלה אינה מקפת את עביו של אילן, הרי גם אם נאמר "גוד אחית מחיצתא" אין זה מספיק, עד שנאמר גם "חוקקין להשלים", כדי לצרף את שטח האילן לשטח הכלכלה לשיעור ארבעה טפחים, ו"תרתי לא אמרינן" 69 .
69. רש"י. וקצת משמע מלשון הריטב"א בהבנת רש"י, שאם לא נאמר "חוקקין להשלים" אף גוד אחית לא נאמר. ובשם התוספות פירש הריטב"א באופן אחר, ראה שם.
רבי ירמיה לא משני כדרבינא - על הא דאקשינן אברייתא דכלכלה: אי אית ביה ארבעה טפחים בראש האילן (וכדמוכח רישא דברייתא) כי נתנו בכלכלה מאי הוי? דהא הוי לה "חורי רשות היחיד", ולא מצי לאתויי למקום שביתתו שבעיקרו של אילן - ואמר רבי ירמיה שינויא אחרינא:
שאני עירוב המונח בכלכלה, שעל אף שהכלכלה למעלה מעשרה טפחים היא, עירובו עירוב, הואיל ויכול לנטותה - לכלכלה עם העירוב שבתוכה - ולהביאה, להביא את ראשה האחד למטה מעשרה, ומשם יכול ליטול העירוב.
לפי שהכלכלה, כיון שארוכה היא, הרי אף אם יטה אותה הצידה לא יעקרנה מתלייתה באילן 70 .
70. וביארו התוספות: אין לחוש לאיסור הוצאה בעצם הטיית הכלכלה עם העירוב שבתוכה לתוך עשרה טפחים של רשות הרבים. כי יש לומר, שרבי ירמיה סבר: אגד כלי שמיה אגד. כלומר: כיון שחלק מהכלכלה אגוד למקומו הראשון למעלה מעשרה, אין זו הוצאה והנחה ברשות הרבים. ועוד: למטה מעשרה הוי לה הכלכלה כרמלית, כיון שהכלכלה רחבה ארבעה טפחים. ואין זה אלא כמוציא מרשות היחיד לכרמלית, שרק איסור שבות הוא, ולא גזרו עליו בין השמשות. ובחזון איש תמה על קושית הגמרא לפירוש רש"י: מה תועיל הטיית הכלכלה להתיר להוציא מתוכה, והרי כל עיקר דין הכלכלה הוא משום חורי האילן, שהיא רשות היחיד, ואם האילן עדיין רשות היחיד הוא, הטיית הכלכלה לא תפקיע ממנה את דין חורי רשות היחיד. ראה שם בסימן פ', על דף זה.
יתיב רב פפא וקאמר להא שמעתא דרבי ירמיה, דחזינן מיניה דסבירא ליה "הואיל" שיכול לנטות הכלכלה - אף על גב דעכשיו הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר - חשבינן ליה כאילו היטה הכלכלה למקום שביתתו.
איתיביה רב בר שבא לרב פפא מהא דתנן לקמן גבי יום טוב הסמוך לשבת מלפניה, ורוצה לערב הן ליום טוב והן לשבת הסמוכה לו, וצריך שיהא העירוב קיים הן בכניסת היום טוב, והן בכניסת השבת.
כיצד הוא עושה?
מוליכו שלוחו של המערב את העירוב ביום הראשון (בערב יום טוב), ומחשיך עליו, נשאר במקום שרוצה לקנות שביתה עד שיכנס החג, ויקנה אז שביתה, ונוטלו השליח לעירוב משם, כדי שלא יאבד העירוב עד כניסת השבת שלאחר החג. ובא לו השליח לביתו.
ושוב יוצא השליח ביום השני (בערב שבת), ומחשיך עליו, ואז, לאחר שקנה שביתה עבור משלחו, אוכלו השליח שם, אם ירצה. ובא לו לביתו. (אבל ליטלו עמו אינו יכול בשבת) 71 .
71. וביאר רש"י: מוכרח הוא לפרש שהשליח עושה כן, מפני שאם המערב עצמו מחשיך על התחום אין צריך עירוב כלל. דקיימא לן כמאן דאמר "מערב ברגליו" לקמן דף נא ב, תוספות.
והשתא תמהינן: הרי במשנה זו מבואר (מה דלא אשכחן בהדיא במשנה אחרת) שצריך להוליך את העירוב למקום שרוצה לקנות בו שביתתו.