פרשני:בבלי:סוכה נב א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
דכתיב בזכריה (יב): "וספדה הארץ על הריגת משיח בן יוסף במלחמת גוג ומגוג, משפחות משפחות לבד.
משפחת בית דוד לבד,
ונשיהם לבד". וכפי שיבואר להלן.
אמרו: והלא דברים קל וחומר:
ומה לעתיד לבא - שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם - אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד.
עכשיו, שעסוקין בשמחה, ויצר הרע שולט בהם - על אחת כמה וכמה.
ומבארת הגמרא את נבואת זכריה:
הא הספידא לעתיד - מאי עבידתיה?
פליגי בה רבי דוסא ורבנן.
חד אמר: על משיח בן יוסף שנהרג.
וחד אמר: על יצר הרע שנהרג.
בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג - היינו דכתיב (זכריה יב) "והביטו אלי את אשר דקרו, וספדו עליו כמספד אדם על בן היחיד".
אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג - וכי על הריגתו של האי, הספידא בעי למעבד!?
הרי שמחה בעי למעבד!
ואמאי בכו?
כדדרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע, ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים.
צדיקים נדמה נראה להם יצר הרע כהר גבוה,
ורשעים נדמה להם כחוט השערה.
הללו בוכין, והללו בוכין.
צדיקין בוכין משום שנזכרים בצערם בשעה שנלחמו בו, ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה!
ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה!
ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם.
שנאמר (זכריה ח) "כה אמר ה' צבאות: כי כמו שיפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם - גם בעיני יפלא".
אמר רבי אסי: יצר הרע, בתחילה דומה לחוט דק ביותר של בוכיא, עכביש, ולבסוף, כשנמשך אדם אחריו, הרי הוא דומה בעוביו כעבותות העגלה, כחבל עבה שקושרים בו את הפרה למחרישה.
שנאמר (ישעיהו ה) "הוי מושכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה".
תנו רבנן: משיח בן דוד, שעתיד להגלות במהרה בימינו - אומר לו הקדוש ברוך הוא: שאל ממני דבר ואתן לך.
שנאמר תהלים ב) "אספרה אל חוק יקבע הדבר לחק ולזכרון שבני אתה, ואגלה לבריות כי אני היום - ילדתיך!
שאל ממני, ואתנה גוים נחלתך".
וכיון שראה משיח בן דוד את משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו: רבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא חיים.
אומר לו: חיים, עד שלא אמרת - כבר התנבא עליך דוד אביך שיהיו לך, ואינך צריך לבקשם.
שנאמר (תהלים כא) "חיים שאל ממך - נתתה לו".
דרש רבי עוירא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע.
א. הקדוש ברוך הוא קראו רע, שנאמר (בראשית ח)) כי יצר לב האדם רע מנעוריו.
ב. משה קראו ערל, שנאמר (דברים י) ומלתם את ערלת לבבכם.
ג. דוד קראו טמא שנאמר (תהלים נא) לב טהור ברא לי אלהים.
מכלל דאיכא לב טמא, והיינו, כח שמושך לצד הרע.
ד. שלמה קראו שונא, שנאמר (משלי כה) אם רעב שנאך, אם תאב יצרך הרע להחטיאך - האכילהו לחם, הטריחו בכך שאתה תעסוק במלחמתה של תורה. ואם צמא הוא השקהו מים עסוק בתורה המשולה למים, כי בלימוד התורה שלך - גחלים אתה חותה בכך על ראשו.
ואז - ה' ישלם לך!"
אל תקרי "ישלם לך" אלא "ישלימנו לך". שה' יעזור לך שישלים עמך יצר הרע ולא ילחם נגדך להחטיאך.
ה. ישעיה קראו מכשול, שנאמר (ישעיהו נז) סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי.
ו. יחזקאל קראו אבן. שנאמר (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר.
ז. יואל קראו צפוני, הצפון נסתר בלב האדם, שנאמר (יואל ב) ואת הצפוני ארחיק מעליכם.
תנו רבנן: נאמר בנבואת יואל על העונש שיוטל על יצר הרע בעתיד:
"ואת הצפוני ארחיק מעליכם" - זה יצר הרע, שצפון ועומד בלבו של אדם.
"והדחתיו אל ארץ ציה ושממה" - למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן.
ועונשו הוא על:
"את פניו אל הים הקדמוני" - שנתן עיניו במקדש ראשון, והחריבו, והרג תלמידי חכמים שבו.
"וסופו אל הים האחרון" - שנתן עיניו במקדש שני, והחריבו, והרג תלמידי חכמים שבו.
"ועלה באשו ותעל צחנתו" - וכן מפני שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל (בלשון סגי נהור).
"כי הגדיל לעשות" - אמר אביי: ובתלמידי חכמים יותר מכולם.
כי הא, דאביי שמעיה שמע לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא: נקדים נשכים בבוקר, וניזיל באורחא. ונצא ביחד לדרך.
אמר אביי: איזיל, אלך אני אחריהם ואפרשינהו מאיסורא. שהיה חושש שיבואו לידי עבירה כיון שהולכים לבדם.
אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא. הלך אביי אחריהם שלש פרסאות בשדות, ולא אירע דבר.
כי הוו פרשי מהדדי, כאשר נפרדו והלכו כל אחד ואחת לדרך שונה, שמעינהו דקא אמרי: אורחין רחיקא וצוותין בסימא. דרך רחוקה מפרידה מעתה בינינו, ואילו היינו יכולים להמשיך וללכת בצוותא היה נעים לנו.
אמר אביי בלשון סגי נהור: אי מאן דסני לי הוה, אם השונא שלי (יצר הרע, דהיינו, אני עצמי) הייתי שם, לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה. לא הייתי מסוגל להעמיד עצמי ולהמנע מלחטוא באשה הזאת.
אזל, הלך אביי, תלא נפשיה ונשען בעיבורא דדשא, על בריח הדלת, כשהוא חושב ומצטער על כך שסתם אדם הוא במדריגה גבוהה ממנו.
אתא ההוא סבא, ואמר לו: אין לך להצטער ולחשוב שאתה פחות ממנו. כי הא תנא ליה: כל הגדול מחבירו - יצרו גדול הימנו.