פרשני:בבלי:סוכה נה ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
מתניתין:
כל עשרים וארבע משמרות הכהונה היו עולות לרגל, וכולם היו נוטלים חלק בהקרבת קרבנות הציבור.
מספר קרבנות הציבור לא היה קבוע בכל יום, היות ומנין הפרים של החג, שהיו מקריבים מידי יום ביומו, היה פוחת והולך מיום ליום. ולכן היו מחלקים את העבודה בקרבנות הציבור לכל עשרים וארבע המשמרות בהתאם לשינוי במספר הפרים מיום ליום.
יום טוב הראשון של חג הסוכות, היו שם שלשה עשר פרים, אילים שנים, ושעיר אחד. ובסך הכל ששה עשר קרבנות.
והיו מחלקים את העבודה בהם לשש עשרה משמרות, קרבן אחד לכל משמר. ונשארו עדיין שמונה משמרות שלא קיבלו חלק בעבודה.
וכיון שנשתיירו שם ארבעה עשר כבשים (שהיו קבועים מידי יום ביומו), היו מחלקים את העבודה בהם לשמונה המשמרות שלא שהקריבו עדיין קרבן.
ביום ראשון - שש משמרות מתוך השמונה מקריבין שנים שנים כבשים, וביחד הם הקריבו שנים עשר כבשים.
והשאר (שתי המשמרות הנותרות), היו מקריבות את שני הכבשים הנותרים, אחד אחד לכל משמרת.
אבל ביום השני, שהקריבו בו רק שנים עשר פרים, נשארו תשע משמרות שעדיין לא הקריבו. ולכן:
חמש משמרות מקריבין שנים שנים כבשים, שהם עשרה כבשים.
והשאר (ארבעת המשמרות הנותרות) הקריבו את ארבעת הכבשים הנותרים, אחד אחד לכל משמרת.
וביום השלישי שהקריבו בו רק אחד עשר פרים, ונשארו בו עשר משמרות שלא הקריבו -
ארבע משמרות מקריבין שנים שנים כבשים, שהם שמונה כבשים.
והשאר (ששת המשמרות הנותרות) מקריבות את ששת הכבשים הנותרים, אחד אחד לכל משמרת.
ברביעי שמקריבים בו רק עשרה פרים ונשתיירו אחת עשרה משמרות שלא הקריבו -
שלש משמרות מקריבין שנים שנים, שהם ששה כבשים.
והשאר (שמונת המשמרות הנותרות) את שמונת הכבשים, אחד אחד לכל משמרת.
בחמישי מקריבים תשעה פרים ונשתיירו בו שתים עשרה משמרות.
שתים מהן מקריבין שנים שנים, שהם ארבעה כבשים.
והשאר (עשרת המשמרות הנותרות) אחד אחד.
בששי נשתיירו שלש עשרה משמרות.
אחד מקריב שנים כבשים.
והשאר (שתים עשרה המשמרות הנותרות) אחד אחד.
בשביעי, שנשתיירו בו ארבע עשרה משמרות שלא הקריבו עדיין, מחלקים את ארבעה עשר הכבשים, באופן שכולן שוין - כבש אחד לכל משמרת.
ואילו בשמיני, שאין בו די קרבנות ציבור לחלק לכל המשמרות - חזרו לפייס, להטיל גורל בין המשמרות, כמו שמפייסים בשאר רגלים, היות ואין בהם מספר גדול של קרבנות כדי לחלק בין כל המשמרות.
וכך אמרו בכל יום מימות חג הסוכות: מי שהקריב פרים היום - לא יקריב פרים למחר. אלא יקריב בו מחר אילים או שעיר או כבשים. וכך היו חוזרין חלילה על סדר הקרבנות, ומשמר שהיה זוכה בפרים ביום אחד היה מקריב למחרת אילים או כבשים. (והיה סדר קבוע למשמרות, כפי שמפורט ברש"י).
וכיון שבסך הכל הקריבו שבעים פרים, הרי אם נחלקם לעשרים וארבע (כמנין המשמרות), נמצא כי כולן חוזרות ומקריבות שלש פעמים פרים, חוץ משתי משמרות שמקריבות פרים רק פעמיים (72 = 3*24).
גמרא:
עתה מניחה הגמרא שבשמיני עצרת מפייסים בין כל המשמרות, כאילו באים להקריב בתחילה, ולא נותנים לשתי המשמרות שהקריבו פרים רק פעמיים את הזכות לפייס ביניהן, איזו משמרת מבין השתיים תקריב את הפר.
והוינן בה: נימא מתני - רבי היא, ולא רבנן.
דהא תניא: פר אחד הבא בשמיני - נוהגין בו כאילו היו בתחילה של רגל, ומפיסין עליו בין כל המשמרות, דברי רבי.
וחכמים אומרים: רק אחת משתי משמרות דלא שלשו בפרים - היא זו שעושה אותו!
ומשנינן: אפילו תימא רבנן. ואין כונת המשנה לומר שמפייסים בין המשמרות כולן, אלא רק בין שתי המשמרות שלא שלשו בפרים.
ונקט התנא לשון "מפייסים" לגבי הפייס בין שתיהן. שהרי אטו, וכי שתי המשמרות לא אפוסי בעי, אינן צריכות לפייס ביניהן!?
ושוב הוינן בה: כמאן, לפי מי אזלא הא דתניא:
כל המשמרות שונות ומשלשות, חוץ משתי משמרות, ששונות ואין משלשות.
האם נימא רבי ולא רבנן, כי לפי רבנן משמרת אחת מתוך השתיים משלשת בפר של שמיני עצרת!
ומשנינן: אפילו תימא רבנן היא.
ומאי "שתי משמרות שלא שלשו בפרים"
- שלא שלשו בפרי החג, אך אחת מהן תחזור ותשלש ביום השמיני.
ומאי קא משמע לן, מה חידוש יש בדברי הברייתא? האם את החישוב, שיכולים אנו לעשות בעצמנו, באה הברייתא לומר?
הא קא משמע לן, שחזר התנא בברייתא על חידושו של התנא במשנה: מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר, אלא חוזרין חלילה.
אמר רבי אלעזר: הני שבעים פרים שמביאים בחג הסוכות - כנגד מי מביאים אותם?
כנגד שבעים אומות! כי לפי שנידון העולם כולו בחג על המים, מביאים קרבנות לכפר על כל שבעים האומות, שיזכו גם הם למים.
פר יחידי שבא בשמיני עצרת למה הוא בא?
כנגד עם ישראל, שהוא אומה יחידה, נבדלת ונבחרת משבעים האומות.
משל למלך בשר ודם, שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ועשו לו עבדיו את הסעודה, וכולם השתתפו בה.
ליום אחרון מימי הסעודה, אמר המלך לאוהבו: עתה עשה לי אתה לבדך סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך, כי רק בשלך יש לי קורת רוח.
אמר רבי יוחנן: אוי להם לגויים שאבדו, ואין הם יודעין מה שאבדו.
שהרי בזמן שבית המקדש קיים - היה מזבח שהביאו עליו בחג שבעים פרים מכפר עליהן.
ועכשיו - מי מכפר עליהן!?
מתניתין:
בשלשה פרקים בשנה, בשלשת הרגלים, היו כל משמרות הכהונה שוות ביניהן בחלוקת המתנות המגיעות במקדש לכהנים בקרבנות הבאים מחמת הרגל:
בין באימורי הרגלים (אין הכונה לאימורים, שהם מוקטרים על המזבח לגבוה. אלא לעורות העולות של ציבור, המתחלקים בין הכהנים. וכן לחזה ולשוק של שלמי חגיגה, הבאים מחמת הרגל).
ובין בחילוק לחם הפנים בשבת שברגל.
ובעצרת שחלה בשבת, שמחלקים בה גם לחם הפנים העשוי מצה, וגם שתי הלחם העשוי חמץ, מחלקים בה לכולם משניהם.
ואומר לו המחלק, לכל אחד מבני המשמרות: הילך מצה (לחם הפנים) הילך חמץ שתי הלחם.
ומשמיעה המשנה שאין מחליפים קרבן כנגד קרבן, אלא נותנים לכל אחד חלק מכל קרבן, ומודיעים לו כי קיבל חלק משניהם, ולא שקיבל רק חלק מאחד מהם.
משמר שזמנו קבוע להקריב ברגל הוא מקריב תמידין, נדרים ונדבות, ושאר קרבנות צבור שאינם באים מחמת הרגל.
ואותו המשמר שזמנו קבוע ברגל מקריב את הכל. ויבואר בגמרא מה התרבה בכך.
גמרא:
והוינן בלשון "כל משמרות שוות באימורי הרגל":
הרי אמורי הרגלים אינם מתחלקים אלא של גבוה נינהו!
אמר רב חסדא: הכונה ב"אימורי רגלים" היא: מה שאמור בקרבנות הרגלים.
תנו רבנן: מנין שכל המשמרות שוות באימורי הרגלים?
תלמוד לומר (דברים יח ו): "וכי יבוא הלוי (הכונה לכהן) מאחד שעריך אשר הוא גר שם, ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה', ושרת".
למדנו מכאן שזכותו של כל כהן וכהן לבוא לשרת ברגל, ולזכות במתנות המגיעות לו עבור שירותו, על אף שיש באותו זמן משמר קבוע.
יכול אף בשאר ימות השנה זכותו כן?
תלמוד לומר "מאחד שעריך". לא אמרתי זכות זו אלא ברגל, בשעה שכל ישראל עולים לרגל, וכאילו הם נכנסין בשער אחד. דהיינו, שמתכנסים בעיר אחת.
שנינו במשנה: כל המשמרות שוות ברגל במתנות הקרבנות ובחילוק לחם הפנים.
תנו רבנן: מנין שכל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים בשבת שברגל?