פרשני:בבלי:ביצה כד א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
אלא זה הכלל: כל <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'> המחוסר צידה - אסור, ושאינו מחוסר צידה - מותר.
גמרא:
ורמינהו מהא דתנן: ביברין של חיה ושל עופות - אין צדין מהם ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות.
קשיא חיה אחיה. וקשיא עופות אעופות!
בשלמא חיה אחיה לא קשיא;
הא - רבי יהודה, הא - רבנן.
דתנן: רבי יהודה אומר: הצד צפור למגדל וצבי לבית - חייב.
ויש לנו לדייק: הצד צבי לבית הוא דמחייב, אבל הצד צבי לביברין - לא מיחייב!
וחכמים אומרים: הצד צפור למגדל, והצד צבי לגנה, ולחצר ולביברין.
אלא עופות אעופות - קשיא!
וכי תימא דהא נמי לא קשיא.
כי הא - בביבר מקורה, ואילו הא - בביבר שאינו מקורה.
עדיין תיקשי: והא בית, דכמו ביבר מקורה דמי, ובין לרבי יהודה ובין לרבנן הצד צפור למגדל - אין, הרי הוא חייב, אבל הצד ציפור לבית - לא מיחייב.
אמר רבה בר רב הונא: הכא - בצפור דרור עסקינן, שאינה מקבלת מרות.
דתנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמה "צפור דרור"? על שם שהיא דרה בבית כמו בשדה. השתא דאתית להכי, חיה אחיה נמי לא קשיא.
הא דמחייב - בביבר קטן, הא - בביבר גדול.
ומבארת הגמרא: היכי דמי ביבר קטן, והיכי דמי ביבר גדול?
אמר רב אשי: כל היכא דרהיט אבתרה שכאשר הוא רץ אחריו לתופסו ומטי לה ומגיע אליו בחד שחיא, כשהוא שוחה שחיה אחת אליה, הרי הוא ביבר קטן.
ואידך - הרי הוא ביבר גדול.
אי נמי: כל היכא דאיכא עוקצי עוקצי, פינות וזויות שהיא יכולה לברוח לשם, הרי הוא ביבר גדול.
ואידך - ביבר קטן.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שוין!
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון בן גמליאל.
אמר ליה אביי לרב יוסף: הלכה - מכלל דפליגי!?
אמר ליה רב יוסף לאביי: ומאי נפקא לך מינה אם נחלקו בדבר, כאשר יודע אתה את ההלכה?
אמר ענה ליה אביי לרב יוסף במשל ידוע של שוטים: מעניין אותי לדעת אם נחלקו בדבר, גם אם יודע אני את ההלכה, כדי שלא יהיה לימודי בגדר מה שאומרים לתלמיד שוטה, שאינו יודע להבחין בין אמת לשיבוש: "גמרא גמור, למד את לימודך בלי שתצטרך להבחין בו בין אמת לטעות, וזמורתא תהא!" יועיל לך "לימודך" כדי לזמר אותו ולשיר בו.
שנינו במשנה: זה הכלל כל המחוסר צידה וכו'.
והוינן בה: היכי דמי "מחוסר צידה"?
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאומר "הבא מצודה, ונצודנו"
אמר ליה אביי: והא אווזין ותרנגולין, שאומרים "הבא מצודה ונצודנו",
ובכל זאת תניא: הצד אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות - פטור!
אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו באין לכלובן לערב.
והללו אין באין לכלובן לערב.
ופרכינן: והרי יוני שובך ויוני עלייה, דבאין לכלובן לערב, ובכל זאת תניא: הצד יוני שובך ויוני עלייה, וצפרים שקננו בטפיחין בבירות - חייב!?
אלא, יש לתרץ אחרת:
אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו באין לכלובן לערב ומזונותן עליך.
והללו באין לכלובן לערב ואין מזונותן עליך.
רב מרי אמר תירוץ אחר: הני - עבידי לרבויי. והני לא עבידי - לרבויי..
ופרכינן: כולהו נמי - עבידי לרבויי!? ומשנינן: לכלובן קאמרינן דעבידי לרבויי.
מתניתין:
מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב - לא יטול מהן את הניצודין בהן ביום טוב, אלא אם כן יודע שנצודו מערב יום טוב.
ומעשה בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר רבן גמליאל: מותרין הן, אלא שאין רצוני לקבל הימנו.
גמרא:
והוינן בה: וכי מביאה המשנה מעשה לסתור את ההלכה האמורה בה?
ומשנינן: חסורי מחסרא במשנתנו והכי קתני בה: ספק מוכן - אסור. ורבן גמליאל מתיר.
ומעשה נמי בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר: מותרין הן, אלא שאין רצוני לקבל הימנו.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבן גמליאל.
ואיכא דמתני לה אהא דתניא: ספק מוכן, רבן גמליאל מתיר ורבי יהושע אוסר.
ועל כך אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהושע.