פרשני:בבלי:יבמות כז ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
איבעיא להו: מת אחיו, והיו לו שתי נשים, ועשה באחת מהן מאמר, ואילו לשניה הוא נתן גט -
וכיון שנתן לאחת משתי יבמותיו גט, נאסר לו לייבם את שתיהן, כי "כיון שלא בנה שוב לא יבנה" נאמר לגבי כולן, אלא עליו לחלוץ לאחת מהן, ולפטור בכך אותה ואת צרתה. ומעתה יש להסתפק:
<img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'> בעלת הגט, ובעלת מאמר - איזו מהן קודמת לחליצה? איזו מהן הגונה שיחלוץ לה ויפטור בכך את צרתה?
וצידי הספק הם: 1
1. בגירסא שלפנינו נחלקו המהרש"ל והב"ח, ועיין בתוס'. כמו כן, לא נתבאר ברש"י מה הם שני צידי הספק, ונאמרו בתוס' שני ביאורים, וגם הריטב"א יש לו ביאור בפני עצמו. הביאור להלן הוא לפי הגירסא המופיעה בגמרא, אך יש לעיין בדברי הראשונים!
הרי חליצת שתיהן - חליצה גרועה היא:
בעלת הגט, לפי שגירשה, אינה יכולה להתייבם, ומצד זה חליצתה גרועה.
ואילו בעלת המאמר, לא מועילה לה חליצתה בלבד אלא הרי היא צריכה גם גט, ומצד זה חליצתה גרועה.
אם בעלת הגט עדיפא - משום דאתחיל בה בגירושיה, בהוצאה מרשותו, שהיא תהליך של חליצה.
ועדיף כח הגט שלה על כח המאמר שבחברתה, ואין המאמר של חברתה חשוב עוד.
וכיון שהתחיל בה במעשה הגירושין עדיף שהוא זה שימשיך במה שהתחיל, ויחלוץ לה.
או דלמא בעלת מאמר עדיפא - משום דעל ידי שעשה בה מאמר, הרי היא קרובה לביאה.
ועדיף המאמר על הגט, ונשארת הקירבה בין היבם ליבמה כמות שהיתה, ואין כח הגט יכול לקלקל קירבה זאת.
וכיון שקירבתה של זאת ליבם היא יותר גדולה משל היבמה השניה, גם חליצתה הגונה יותר משל השניה.
אמר רב אשי, תא שמע ראיה, מברייתא ששנינו בה:
יבם המגרש את יבמתו בגט לפני שכנסה, לא חלו הגירושין מן התורה, אלא תיקנו חכמים שיחולו הגירושין לגבי כך שאינו יכול עוד לכונסה, לא הוא ולא אחיו.
ועוד תיקנו, מכיון שגירשה, הרי הוא אסור בקרובותיה, בדומה לקרובות אשתו שגירשה.
ולאור זאת, נחלקו חכמים ורבן גמליאל, אם יגרש היבם את יבמתו האחת, ויחזור ויגרש גם את יבמתו השניה, האם יאסרו עליו גם קרובותיה של היבמה השניה.
רבן גמליאל סובר ש"אין גט אחר גט", היות שממה נפשך אין לאסור עליו את קרובותיה של השניה: אם הועיל הגט להפקיע את הזיקה, הרי הוא הפקיע אותה גם מהשניה. ולכן, אם יחזור ויתן גט לשניה אין כל משמעות לגירושיה, שהרי משנתן גט לראשונה כבר אין זיקה, ואין את מה לגרש, ואין השניה נחשבת לגרושתו, וממילא אינו נאסר בקובותיה של השניה.
ואם לא הועיל הגט של הראשונה לדחות את הזיקה, ולכן שייך לחזור ולגרש גם את השניה - הרי כיון שלא דחה הגט את הזיקה, והיא עדיין קיימת גם אחר הגט, אי אפשר להחשיבה כגרושה לאסור בכך את קרובותיה.
ומודה רבן גמליאל, החולק על חכמים, וסובר ש"אין גט אחר גט" -
א. שיש גט אחר מאמר.
שאם נפלו לפניו שתי יבמות מאח אחד, ועשה מאמר בראשונה ונתן גט לשניה, הועיל הגט שנתן לשניה לפסול את הראשונה (שעשה בה מאמר) מדין "כיון שלא בנה שוב לא יבנה". לפי שגט באחת נחשב מדרבנן כחליצה באחת, שהיא פוסלת עליו את שתיהן מדין "שוב לא יבנה".
וכמו כן מועיל הגט הזה לפסול את קרובותיה של השניה עליו.
ואין אומרים שהמאמר שעשה בראשונה, מחשיב את הראשונה כל כך ככנוסה ליבם (מדרבנן!), עד שלא יתכן שהגט מדרבנן הניתן לשניה יפסול את כניסתה של הראשונה.
והיינו, שהשוו חכמים את כח הגט מדרבנן לכח המאמר מדרבנן, ואין האחד יכול להפריע לשני.
ב. ושיש מאמר אחר גט.
שאם נתן גט לראשונה ועשה מאמר בשניה, הועיל מאמרו להצריכה גט ממנו (בנוסף לחליצה), ולאסור אותו בקרובותיה.
ואין אומרים שהגט נחשב כחליצה, עד כדי כך שאחריה לא תופס מאמר בשניה.
ומוכיח מכאן רב אשי שהשוו חכמים את כחם של המאמר והגט:
שהרי אי גט עדיף ממאמר, לנתק אותה עד שלא יועיל בה מאמר - לא ליהני מאמר הנעשה בשניה, אבתריה, לאחר הגט.
ואי מאמר עדיף מגט, שמועיל המאמר לכנוס אותה מדרבנן עד שלא יועיל עוד גט בשניה לפסול את כניסתה - לא ליהני גט שניתן לשניה אבתריה, אחר המאמר שנעשה בראשונה, לפסול את מאמר הראשונה.
אלא לאו, שמע מינה, שהגט והמאמר - כי הדדי נינהו.
ומסיקה הגמרא: אכן שמע מינה.
וכיון שהם שוים, נמצא שחליצת בעלת הגט וחליצת בעלת המאמר, שוות הן, וכיון ששתיהן שוות בגריעותן, יחלוץ לאיזה מהן שירצה.
אמר רב הונא אמר רב: ב' אחיות יבמות שנפלו משני אחים לפני יבם אחד -
ובשעת נפילתה של הראשונה היא היתה מותרת ליבום, הרי יש בדבר הזה ארבע הלכות, בשני ענינים.
הענין האחד, כשהיו שתי היבמות קיימות.
א. חלץ לראשונה, לאחות שנפלה ראשונה - הותרה הראשונה לשוק.
ב. חלץ לשנייה - הותרה השניה לשוק.
אך השניה אסורה ביבום, שהרי היא אחות חלוצתו.
והוא הדין אם היה קודם חולץ לשניה, ואחר כך לראשונה, היא היתה מותרת לשוק.
הענין השני, כאשר מתה אחת מהיבמות:
א. מתה האחות שנפלה ראשונה בלי שנחלצה - מותר מעתה בשנייה.
שהרי שוב אין היא אחות אשתו.
וזאת, אף על פי שבשעת נפילתה היא היתה אסורה ליבום, שהרי אחותה שנפלה ראשונה היתה קיימת וזקוקה ליבום, והיתה אסורה השניה עליו מחמת "אחות זקוקתו".
וחידש רב, שבאיסור אחות זקוקה, שהוא רק איסור דרבנן, אין נוהג הכלל ש"כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עליה, הרי זו אסורה עליו עולמית".
ב. ואין צריך לומר שאם מתה שנייה, שמותר בראשונה.
משום דהויא הראשונה יבמה שהותרה ליבום בשעת נפילתה, ונאסרה לאחר מכן כשנפלה אחותה, ואסרה אותה מחמת "אחות זקוקה", וחזרה והותרה בשעת מיתת השניה -
שתחזור להיתירה הראשון!
ורבי יוחנן אמר: מתה שנייה - מותר בראשונה, כיון שחוזרת להיתרה הקודם, בשעת נפילה.
אבל מתה ראשונה - אסור בשנייה.
מאי טעמא? - לפי שכל יבמה, ואפילו זאת שאיסורה הוא משום זיקה, שאין אני קורא בה בשעת נפילה "יבמה יבא עליה", הרי זו כאשת אח שיש לה בנים, ואסורה עליו עולמית.
והוינן בה: וכי רב לית ליה האי סברא, את הכלל הזה? והרי הוא עצמו אמרו!
והאמר רב (ל א): כל אשה שאין אני קורא בה בשעת נפילה "יבמה יבא עליה" - הרי היא כאשת אח שיש לו בנים, ואסורה עולמית!?
ומשנינן: הני מילי, שסובר רב לדין "נאסרה", היכא דקאי באפה, שעומד כנגד היבום איסור אחות אשה, שהוא איסור דאורייתא.
וכגון שהיו שני אחים נשואים שתי אחיות, ומת אחד מהם, ונאסרה אשתו בשעת נפילתה על האח השני הנשוי אחותה, ואחר כך מתה אשתו של השני.
אבל הכא, הרי זיקה - דרבנן היא!
וכל האיסור של אחות זקוקה הוא רק מדרבנן. ולכן, משמתה הראשונה, אין השניה נאסרת עולמית מחמת שהיתה אסורה באיסור זיקה בשעת נפילתה.
איתיביה רבי יוסי בר חנינא לרבי יוחנן (וכן לרב, לפי רש"י) ממשנתנו: ארבעה אחין, ב' מהם נשואים ב' אחיות, ומתו הנשואין את האחיות - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות.
ואמאי חולצות שתיהן, והרי אחת מהן, זאת שנפלה ראשונה, יכולה אף להתייבם, על ידי שליקו, יעמוד חד מינייהו, משני האחים, ולחלוץ לה לזאת שנפלה שנייה, ושוב לא תהיה אסורה הראשונה להתיבם משום אחות זקוקה.
ותיהוי הראשונה לגבי אידך, מותרת לגבי האח השני, כמו יבמה שהותרה, ונאסרה, וחזרה והותרה - שתחזור להיתירה הראשון!
אמר ליה רבי יוחנן משנה זו של "אחיות"
- איני יודע מי שנאן!
כלומר, זו אינה משנה!
ותמהה הגמרא: ולימא ליה רבי יוחנן: מאי "חולצות" נמי דקתני במשנתנו - חולצת חדא, והאחרת אכן מתייבמת!
ועונה הגמרא: חולצות בלשון רבים קתני.
ועדיין תמהה הגמרא: ולימא ליה רבי יוחנן: מאי "חולצות"? - חולצות ד"עלמא"! שבכל המקומות בהם קורה דבר שכזה, האחת חולצת, וביחד הן לשון רבים.
ועונה הגמרא: "הרי אלו חולצות" קתני, ומשמע ששתי אלו המבוארות במשנה הן החולצות.
ותמהה הגמרא עוד: ולימא ליה רבי יוחנן: שמשנתנו מדברת בכגון דאירע והקדים וחליץ לה לאחות שנפלה הראשונה, ברישא, לפני השניה, ושוב אינה יכולה הראשונה להתייבם, ואילו השניה אסורה מצד "נאסרה"