פרשני:בבלי:כתובות פח ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
ואם אינה תובעת כתובתה, אלא רק תובעת מזונות, אין יורשין משביעין אותה שלא עיכבה משלהם בידה, עד שתתבע גם כתובה.
וקמיפלגי רבי שמעון ותנא קמא, בפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים.
דתנן, מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, חנן אומר: תשבע בסוף, היינו בשעת גביית הכתובה, ולא תשבע בתחלה בשעת תביעת מזונות.
נחלקו עליו בני כהנים גדולים, ואמרו: תשבע בתחלה, כשגובה מזונות, ובסוף כשגובה כתובתה.
ואם כן, רבי שמעון שאמר "כל זמן שתובעת כתובתה היורשים משביעים אותה", סבר כחנן, ורבנן שאמרו לעולם נשבעת אף למזונות, סברו כבני כהנים גדולים.
מתקיף לה רב ששת: אם זהו באור דברי רבי שמעון, האי (האם) שבועה זו יורשין משביעין אותה?! בית דין משביעין אותה מיבעי ליה! ומדוע אמר רבי שמעון "יורשים משביעים אותה"?
אלא אמר רב ששת, אהא, זהו באור דברי רבי שמעון: שנינו במשנה - "הלכה מקבר בעלה לבית אביה, או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא, אין היורשים משביעין אותה. ואם נעשית אפוטרופיא - יורשין משביעין אותה על העתיד לבא, ואין משביעין אותה על מה שעבר". ואתא רבי שמעון למימר, כל זמן שתובעת כתובתה, יורשין משביעין אותה על העבר, אך אם אינה תובעת כתובתה, אין היורשין משביעין אותה.
וקמיפלגי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן.
דתנן: אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע שלא נטל משלהם כלום. ואין חוששים שימנע מלהיות אפוטרופוס משום השבועה, כיון שאם לאו שעשה לו אביהם טובה בחייו לא היה מסכים להתמנות לאפוטרופוס.
אך אם מינוהו בית דין, לא ישבע. כדי שלא ימנע מלהיות אפוטרופוס על הנכסים.
אבא שאול אומר, חילוף הדברים: מינוהו בית דין, ישבע! משום שכבוד הוא לאדם להתמנות לאפוטרופוס על ידי בית דין ולא ימנע מלהיות אפוטרופוס משום השבועה.
אך אם מינהו אבי יתומים, לא ישבע. כדי שלא ימנע מלהיות אפוטרופוס.
ואם כן, רבי שמעון שאמר - "אינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעים אותה", סבר כאבא שאול, וכיון שאינה תובעת כתובתה הויא כאפוטרופסית שנתמנתה על ידי אבי יתומים, ואינה נשבעת.
ורבנן שאמרו - נשבעת, סברי כרבנן, שאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים נשבע.
מתקיף לה אביי, והלא לפי דברים אלו רבי שמעון בא להקל עליה ולומר שאינה נשבעת כשאינה תובעת כתובתה, ואם כן, האי לשון "כל זמן שתובעת כתובתה" אינו מובן, והלא "אם תובעת" מיבעי ליה - היה לו לכתוב?!
כיון שלשון "כל זמן" משמע שבא להחמיר ולומר, דלא כדברי תנא קמא שפטרה מן השבועה אפילו כשתובעת, אלא כל זמן שתובעת משביעים אותה, היינו לחומרא.
אלא אמר אביי: דברי רבי שמעון נאמרו אהא ששנינו לעיל פו' ע"ב: "כתב לה - "נדר ושבועה אין לי עליך", אינו יכול להשביעה. וכולי, "נדר ושבועה אין לי, ולא ליורשי, ולא לבאים ברשותי, עליך ועל יורשיך ועל הבאין ברשותך", אין יכול להשביעה, לא הוא ולא יורשיו ולא הבאין ברשותו, לא היא ולא יורשיה ולא הבאין ברש ותה".
ואהא אתא רבי שמעון למימר - כל זמן שתובעת כתובתה, יורשין משביעין אותה, וקמיפלגי בפלוגתא דאבא שאול בן אימא מרים ורבנן.
הנזכרת לעיל בריש משנתינו - אבא שאול אומר, "אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא להפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה"
רבי שמעון סבר כאבא שאול, ולכן כל זמן שתובעת כתובתה אפילו אם פטרה מן השבועה - נשבעת. כדין הבא להפרע מנכסי יתומים שאינו נפרע אלא בשבועה.
ורבנן דרבי שמעון - כרבנן. שפטרוה מן השבועה היכן שפטרה הבעל משבועתו.
מתקיף לה רב פפא, התינח "כל זמן שתובעת כתובתה", כלומר, לדבריך מובן מה חידש רבי שמעון בריש דבריו, לומר כדברי אבא שאול,
אך סיפא דרבי שמעון - "אינה תובעת כתובתה" מאי איכא למימר? כלומר ממי בא לאפוקי בדין זה?
אלא אמר רב פפא, רבי שמעון בא לאפוקי מדברי רבי אליעזר, ומחלוקתו.
כלומר - בא לחלוק רבנן הנזכרים בריש המשנה, שסוברים שאם כתב "ולא ליורשי" מועיל. והוא סובר שאפילו אם כתב לה "נדר ושבועה אין לי עליך ולא על יורשי", נשבעת ליתומים, כאבא שאול.
מתניתין:
האשה שהתגרשה ובאה לתבוע כתובתה מבעלה, וכראיה לדבריה - הוציאה את הגט שנתן לה, ואולם אין עמו (עם הגט) כתובה,