פרשני:בבלי:נדרים כג א
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
כיון שדנו בענין זמן ממושך, נכנסו קרני השמש למקום מושבם של החכמים, והיו צריכים החכמים מידי פעם בפעם לשנות את מקום מושבם.
והוו מצטערי רבנן לעבור משימשא לטולא ממקום שיש בו שמש לצל, ומטולא לשימשא. והיינו, שדנו בדבר זמן ממושך.
אמר ליה בטנית בריה דאבא שאול בן בטנית פתח לנדרו:
מי האם נדרת גם אדעתא דמצערי רבנן, בשעה שידונו בהתרת נדרך, ויתמשך הדיון עד שיצטרכו לשנות מקומם מטולא לשימשא מצל לשמש ומשימשא לטולא ומשמש לצל?
אמר: לא!
ושריוה, התירוהו על סמך פתח זה.
רבי ישמעאל בר רבי יוסי הוה ליה נדרא למישרא. אתא לקמייהו דרבנן.
אמרו ליה פתח לנדרו: נדרת אדעתא דהכי? והראו בפניו פתח מסויים.
אמר להו: אין.
וחזרו למצוא לו פתח אחר: האם נדרתא אדעתא דהכי?
אמר להו: אין.
וכך שאלו אותו בנסיון למצוא לו פתח, וכך ענה להם שנדר גם על דעת כן, כמה זימנין.
כיון דחזא, שראה ההוא קצרא, כובס שעבר שם, דמצטערי רבנן כדי למצוא לו פתח, מחייה, הכהו הכובס באוכלא דקצרי, בכלי הכובסים.
אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: אדעתא דמחי לי שיכה אותי קצרא - לא נדרי, ושריה לנפשיה.
אמר ליה תמה רב אחא מדיפתי לרבינא: הרי האי מעשה שהכהו הכובס, הרי "נולד" הוא, היות דלא מסיק כלל אדעתיה בשעת נדרו דמחי שיכה ליה קצרא.
ותנינא: אין פותחין לו להתיר נדרו בפתח של "נולד", שהוא דבר שהתחדש אחר הנדר ואינו מצוי.
כי אי אפשר לפתוח לו בפתח של טעות, שאילו היה חושב בשעת הנדר על מצב שכזה הוא לא היה נודר, אלא אם היה יכול להעלותו על הדעת, וטעה בכך שלא העלהו על הדעת בשעת נדרו.
אבל דבר שלא היה יכול להעלות על הדעת בשעה שנדר, והתחדש אותו דבר אחר כך, אין זה טעות בשעת הנדר, ולכן היא אינה יכולה לשמש פתח להתרת נדרו!
אמר ליה רבינא: האי, לאו נולד הוא, כיון דשכיחי אפיקורי אפיקורסים דמצערי רבנן. והנודר יכול להעלות על דעתו מצב שיכוהו.
דביתהו אשתו דאביי הוה לה ההיא ברתא, והתווכחו ביניהם למי יש להשיאה לאשה.
הוא אמר לקריבאי, לקרוב שלי יש להשיאה.
והיא אמרה לקריבה, לקרוב שלי.
אמר לה אביי: תיתסרא הנאתי עלך, אי עברת אדעתאי, ומינסבת לה, ותשיאי את בתי לקריבך, לקרובך.
אזלת, הלכה ועברת על דעתיה דאביי, ואינסבא לקריבה.
אתא אביי לקמיה דרב יוסף להתיר נדרו. 1
1. ואין זה נדרי זירוזין, כיון שהיה מאד איכפת לאביי להשיאה לקרובו, ואילו בנדרי זירוזין כמו קונה ומוכר שמתווכחים ביניהם על המחיר, יש לנו אומדן דעת שלא התכוונו לנדור אלא רק לזרז. הר"ן.
אמר ליה: אילו הוה ידעת דאשתך עברת תעבור על דעתך ומנסבא לה לקריבה, מי אדרתה?
אמר אביי: לא! ושרייה רב יוסף.
והוינן בה: ומי שרי כי האי גוונא להתיר את הנדר בפתח מחמת שעברה על דבריו וחל הנדר, ולא מחמת סיבה אחרת? והרי כל מה שהוא נדר, נועד למנוע את המעשה שלה, שהרי בשביל זה הדירה, וכיצד העבירה על דבריו תהווה פתח לומר שעל דעת כן הוא לא נדר!?
ומשנינן: אין, גם זה הוא פתח, כי אמנם הדירה כדי למנוע ממנה להשיאה לקרובה, אך הוא חשב כי הנדר יספיק למונעה, ולא חשב שתעבור על רצונו ויחול הנדר.
והראיה לכך מדתניא: מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל, ועברה על דעתו ועלתה לרגל, ובא לפני רבי יוסי.
אמר לו: ואילו היית יודע שעוברת על דעתך ועולה לרגל, כלום הדרתה?
אמר לו: לא.
והתירו רבי יוסי.
מתניתין:
רבי אליעזר בן יעקב אומר: אף הרוצה להדיר את חבירו מנכסיו כדי שיאכל אצלו, שמתכוון לזרזו שיאכל אצלו, ואם לא יאכל אצלו הוא יאסור עליו את נכסיו בקונם מלהנות ממנו, אך למעשה הוא רוצה שלא יחול נדרו - ימסור לו הודעה על כך, ויאמר לו: כל נדר שאני עתיד לידור כלפיך - הוא בטל!
ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר מהודעתו זאת.
ויתבאר בגמרא שהסיפא הוא ענין בפני עצמו.
גמרא:
והוינן בה: מה הועיל הלה בנדרו אחרי מסירת הודעה שכזאת לחברו?
והרי כיון דאמר לחברו "כל נדר שאני עתיד לידור, יהא בטל", לא שמע ליה חברו, ולא אתי בהדיה, ולא יבוא לאכול עמו גם אם הוא יאסור עליו את נכסיו בנדר, שהרי מראש הוא ביטל את נדרו.