פרשני:בבלי:נדרים לב א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
מפני שכאשר הגיעו למלון בדרך, נתעסק משה רבנו בסידור עניני המלון תחלה, ולא מל מיד את בנו.
שנאמר (שמות ד כד) "ויהי בדרך - במלון, ויפגשהו ה', ויבקש המיתו".
הרי שחיוב המיתה היה על עיסוקו של משה בענין המלון. 1 רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג, אלא לאותו תינוק.
1. ונאמרו בדברי רבותינו כמה ביאורים, מדוע התחייב משה רבנו בעונש מיתה על התעכבותו בקיום מצות מילה. לפי המהרש"א, היה חיובו מדין בן נח, החייב מיתה על אי קיום אחת ממצוותיו, וזרעו של אברהם היו מצווים במצות מילה, וחיובם היה במצוה זו היה כדין בני נח, בנוסף לשבע המצוות האחרות שמצווים בהם שאר בני נח. אלא שענין זה, הוא נידון בדברי האחרונים (עיין בהרחבה בפרשת דרכים, בשני הסימנים הראשונים), האם בני ישראל היו מחוייבים במצוות שהצטוו עליהן לפני מתן תורה (כגון מילה וגיד הנשה) כדין בני נח גרידא, וממילא היו חייבים מיתה על אי קיומן, או שהוא חיוב מיוחד לבני אברהם יצחק ויעקב, כדין שאר המצוות שהתקבלו אחר כך בסיני, ואין חייבים עליהם בני אברהם מיתה. ועיין עוד בספר "מראש אמנה" (למרן הגרא"מ שך) על פרשת שמות, שמבאר כי כאן לימדה התורה עד כמה צריך האדם לשים לב לקיום המצוות בדיוק גם בשעה שהוא מתעסק בענינים העומדים ברומו של עולם. שהרי משה רבנו היה עסוק באותה שעה במחשבות אודות הצלת בני ישראל משיעבוד מצרים, ותיכנן כיצד הוא יופיע לפני בני ישראל ולפני פרעה, ולכן לא שם לבו שעליו למול את בנו מיד עם הגיעו למלון. ומלמדת אותנו התורה שגם בשעה חשובה שכזאת לכלל ישראל, מוטלת על האדם החובה לשים לב לכל מה שהוא צריך לעשות בחייו הפרטיים.
שנאמר (שמות ד כה) "כי חתן דמים אתה לי".
צא וראה מי קרוי כאן "חתן"? הרי אין משה רבינו ראוי להקרא על ידי ציפורה אשתו בשם "חתן" - ולכן הוי אומר: זה התינוק.
דרש רבי יהודה בר ביזנא: בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה, באו שני מלאכי חבלה, הקרויים "אף" ו"חימה", ובלעוהו למשה, ולא שיירו ממנו אלא רגליו.
מיד "ותקח צפורה צור, ותכרת את ערלת בנה".
ומיד "וירף ממנו".
באותה שעה, ביקש משה רבינו להורגן, לשני מלאכי חבלה אלו.
שנאמר (תהלים לז) "הרף מאף, ועזוב חמה".
ויש אומרים: למלאך "חימה" אכן הרגו.
שנאמר (ישעיהו כז) "חמה - אין לי!" ומקשינן: והכתיב (דברים ט) שאמר משה זמן רב לאחר מכן, "כי יגורתי מפני האף והחמה"!
ומשמע שגם מלאך החימה עדיין קיים!
ומשנינן: תרי שמי מלאכי "חימה" הוו. אחד הרג משה, והשני נשאר.
ואיבעית אימא, יש לתרץ תירוץ אחר: גונדא חילותיו דמלאך "חימה" נשארו, ומהם חשש משה, אך הוא עצמו נהרג על ידי משה.
תניא, רבי אומר: גדולה היא מצות מילה -
שאין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו, ובכל זאת לא נקרא אברהם אבינו "תמים" אלא על שם המילה, כאשר נימול.
שנאמר (בראשית יז) כאשר ציווהו הקב"ה על המילה: "התהלך לפני, והיה תמים".
וכתיב לאחר מכן: "ואתנה בריתי ביני ובינך ".
דבר אחר: גדולה מילה -
ששקולה כנגד כל המצות שבתורה! שנאמר (שמות לד) "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל". 2
2. אם כי כאן הכוונה היא לברית שבין הקב"ה לעם ישראל, למדים אנו מלשון "ברית", שהכוונה היא גם למצות מילה, שגם היא ברית בינינו להקב"ה.
דבר אחר: גדולה מילה -
שאילמלא מילה, לא נתקיימו שמים וארץ.
שנאמר (ירמיהו לג) "אם לא בריתי יומם ולילה - חוקות שמים וארץ לא שמתי".
ופליגא דרשה זו אדרבי אלעזר. 3
3. הגהת הרש"ש.
דאמר רבי אלעזר: גדולה תורה - שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ.
שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה, חקות שמים וארץ לא שמתי". וגומר.
אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו "התהלך לפני והיה תמים" - אחזתו לאברהם רעדה.
אמר אברהם, כאשר שמע את דבר ה' אליו "היה תמים": שמא יש בי דבר מגונה במדותי!? 4
4. מהרש"א.
כיון שהמשיך ואמר לו הקב"ה "ואתנה בריתי ביני ובינך", ובזה תהיה תמים, נתקררה דעתו.
(בראשית טו) "ויוצא אותו החוצה" -
אמר לפניו אברהם: רבונו של עולם! הסתכלתי במזל שלי בכוכבים, ורואה אני, שאיני ראוי להוליד בן!
אמר לו הקב"ה: צא מאיצטגנינות שלך! אין מזל לישראל!
והיינו, שיכולים הם לשנות את מזלם במעשיהם הטובים, ובתפילותיהם. 5
5. רש"י במסכת שבת קנו א, ד"ה אין מזל לישראל. וכתב ספר החינוך (מצוה תקי), כיון שהשם "ישראל" משמעותו "כי שרית עם אלהים, ותוכל", יש לעם ישראל כח יותר מכל גורם אחר, והם מתגברים אפילו על מזל שבשמים.
אמר רבי יצחק: כל המתמים עצמו, שבוטח באמת ובתמים רק בהקב"ה ולא בכל גורם אחר - הקב"ה מתמים עמו. שממלא צרכיו בשלמות.
שנאמר (שמואל ב כב) "עם חסיד - תתחסד. עם גבר תמים - תתמם".
אמר רבי הושעיא: כל המתמים עצמו - שעה שבה עולים לגדולה, עומדת לו, לזכות בגדולה.
שנאמר (בראשית יז) "התהלך לפני, והיה תמים".
וכתיב לאחר מכן "והיית לאב המון גוים".
אמר רבי: כל המנחש את העתידות, בכל מיני אמצעי ניחוש - לו נחש! רודפים אחריו הנחשים והקסמים, שהרי הוא ניזוק בכל דבר (הר"ן). שנאמר (במדבר כג) "כי לא נחש ביעקב". שהמנחש - לו נחש!
ופרכינן: והא המילה "לא" שבפסוק "כי לא נחש ביעקב" - בלמ"ד אל"ף כתיב, ולא כתיב באותיות למ"ד וא"ו, כמו שדרשת מ"כי לו נחש ביעקב"!
ומשנינן: אין זה לימוד מ"לו נחש", אלא, משום מדה כנגד מדה. שכל המנחש נפגע מניחושיו.
תני אהבה בריה דרבי זירא: כל אדם שאינו מנחש - מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה.
שנאמר "כי לא נחש ביעקב, ולא קסם בישראל - כעת יאמר ליעקב ולישראל: מה פעל אל!"
והיינו, שהיות ובני ישראל אין בהם ניחושים וקסמים, זוכים הם להכנס מעבר למחיצה שמלאכי השרת רשאים להכנס.
ולכן, יבואו מלאכי השרת, וישאלו את בני ישראל הנכנסים מעבר למחיצה הזאת, וישאלום "מה פעל אל"? מה ראיתם שם שאנו לא זכינו לראות! 6
6. וכתב הר"ן שזו היא מידה כנגד מידה, שבזכות ההמנעות מניחושים וקסמים, מגלה הקב"ה דברים נעלמים.
ועתה מביאה הגמרא שלש סיבות לעונש הגלות במצרים, שנענש בה אברהם אבינו.
אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים?
א. מפני שעשה אנגרייא, שימוש של מלחמה, בתלמידי חכמים בשעה שהוציאם להלחם כנגד המלכים, כדי להציל את לוט שנשבה על ידם.
שנאמר (בראשית יד) "וירק, הזדרז אברהם, לקחת את חניכיו, ילידי ביתו".
ועל אף שהיתה זאת מלחמת מצוה של הצלת נפשות, והיתה המלחמה לילה אחד בלבד, נענש כל זרעו של אברהם בשיעבוד מצרים.
ב. ושמואל אמר: מפני שהפריז, הגדיל לבקש, על מדותיו, יתר על המידה, של הק ב"ה.
בכך שביקש לדעת מהקב"ה, כיצד תתקיים הבטחתו של הקב"ה לתת לזרעו את ארץ ישראל, ולא הסתפק במאמר ה' אודות ההבטחה.
שנאמר לאחר שקיבל אברהם אבינו את הבטחת הארץ: (בראשית טו) במה אדע כי אירשנה!?
והיינו, שביקש לדעת זאת בצורה יותר מוחשית מאשר ההבטחה שהבטיחו הקב"ה.
ולפיכך ענהו הקב"ה ב"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם"!
ג. ורבי יוחנן אמר: לפי שהפריש אברהם בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה.
שהיה אברהם יכול להשאיר את השבויים, ששבה מאת המלכים, תחת ידו, ואילו הוא הסכים להענות לבקשת מלך סדום, ולש חררם.
שנאמר (בראשית יד) בבקשת מלך סדום: "תן לי הנפש, והרכוש קח לך". והסכים לכך אברהם, על אף שבכך הוא הפרישם מלהכנס תחת כנפי השכינה.
"וירק את חניכיו ילידי ביתו" -
רב אמר: שהוריקן זירזם 7 בתורה.
7. לפי הרא"ש וביאור אחד בר"ן, שניצחו בזכות שזירזם בתורה. ועוד פירוש הביא הר"ן, שהוריקם מן התורה, דהיינו, שעשה בהם אנגרייא, ובטלם מתלמוד תורה.
ושמואל אמר: "וירק" לשון "ירוק" הוא (ובלשון חכמים "ירוק" הוא צבע צהוב, הדומה לצבע של זהב). מלמד הכתוב שהוריקן בהרבה זהב כדי שיצאו להלחם עמו כנגד המלכים.
"שמנה עשר ושלש מאות" -
אמר רבי אמי בר אבא: מלמד הכתוב שאליעזר, שמספר זה הוא הגימטריא שלו, היה שקול כנגד כולם.
איכא דאמרי: אליעזר הוא בלבד יצא עם אברהם. והמספר האמור בתורה הוא רמז לאליעזר, דחושבניה, שחישוב שמו של אליעזר בגימטריא, הכי הוי.
ואמר רבי אמי בר אבא: בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו!
שנאמר (בראשית כו) "עקב אשר שמע אברהם בקולי".
חושבניה, חישוב הגימטריא של "עקב" הוא מאה ושבעין ותרין (172), והיינו, כמנין שנות "עקב", שמע אברהם בקולו של הקב"ה.
וכיון שאברהם נפטר בן מאה שבעים וחמש, נמצא שהוא הכיר את בוראו בגיל שלש שנים (3 = 172 - 175).
ואמר רבי אמי בר אבא: