פרשני:בבלי:נדרים מז א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
שנינו במשנתינו: האומר לחבירו וכו'.
בעי אבימי: אם אמר אדם לחבירו: קונם לבית זה שאתה נכנס! אם מת המדיר, או שמכרו לאחר, מהו? האם מותר אז המודר להכנס לבית, או לא?
וטעם הספק, האם כשם ששנינו במשנתינו, שהאומר "קונם בית זה עלי", אף אם מכרו בעליו לאחר - אסור, הוא הדין כשאסר נכסיו על אחר, שאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו.
או לא. שדווקא כשאסר את הבית על עצמו, חל האיסור אף כשיצא מרשותו, שיכול אדם לאסור על עצמו בית, בין שיהא שלו, ובין כשימכרנו לאחר. אבל לאסור על חבירו - אולי אינו יכול, לפי שאין אדם יכול לאסור נכסי חבירו על חבירו! אמר רבא, תא שמע: האומר לבנו: קונם שאי אתה נהנה לי (כלומר, שאסר הנאתו על בנו), ומת האב - יירשנו הבן.
אבל אם אסר האב את נכסיו על הבן בחייו ובמותו, ומת האב - לא יירשנו הבן 10 .
10. והיינו שאינו יכול ליהנות מהם. אבל ודאי שהם שלו, שהרי ירשם מדין תורה. ר"ן. ועיי"ש שהאריך.
שמע מינה: אדם אוסר דבר שברשותו - לכשיצא מרשותו. שאם לא כן, האיך יכול האב לאסור את נכסיו על הבן לאחר מותו?!
ומסקינן: שמע מינה.
תנן התם (להלן בדף נז א): אם אמר אדם: קונם פירות האלו עלי,
או שאמר: קונם הן (הפירות הללו) על פי,
או שאמר: קונם הן לפי -
אם אמר אחד מהלשונות הללו - אסור אף בחילופיהן, דהיינו, שאם מכרן, אסור אף בדמיהן, וכן אסור אף בגידוליהן של הפירות. דהיינו, שאם נטעם בקרקע, מה שגדל מהם - אסור 11 .
11. והטעם, כיון שפירט את הדברים שאסר עליו, הוא התכוון לאוסרם כהקדש. ולכן דינם כהקדש, שגם גידוליו וחילופיו אסורים. אבל מי שאוסר עליו סתם תאנים וענבים, כיון שלא פירט, אלא אסר עליו את כל המין, לא עשאם עליו כהקדש, אלא רק אסר עליו את אכילתם של אלו ולא את גידוליהם, וכגון שאמר תאנים וענבים של שנה זו יהיו אסורים עלי. ר"ן לקמן (נז א, וכפי שמסביר הט"ז יו"ד רטז ס"ק ג)).
בעי רמי בר חמא: אם אמר אדם: קונם פירות האלו על פלוני, ואחר כך החליפם אותו אדם בדבר אחר, מהו בחילופיהן, האם נאסרו עליו אף חילופיהן, או לו? 12
12. כתב הר"ן, שבעיית רמי בר חמא אינה דווקא בקונמות, אלא בגידולים של כל איסורי הנאה. והיינו שהגמרא מביאה לקמן ראיה מהמקדש בערלה. וכן, אין הספק האם מותר להחליפן לכתחלה, שודאי שכל דבר שאסור בהנאה - אסור למוכרו ולהחליפו. כי אם היה מותר להחליפו, הרי מצינו דמים לחמץ בפסח ולשור הנסקל, שהרי יכול למוכרו לגוי! ואם כן, אמאי תנן במסכת בבא קמא (צו א), שהגוזל חמץ וכו' פטור מן התשלומין? אלא ודאי שהספק הוא בשעבר והחליפן. (ועיין בחידושי חתם סופר בתחילת מסכת חולין, שדן בשאלה אם איסור ההנאה על החפץ אוסר גם את מכירתו מן התורה, לפי המתבאר במסכת פסחים בתחילת פרק שני). וכן, אין הספק אם מותרים חלופיהן לאדם אחר, דפשיטא שמותרין, שאין לך תופס את דמיו - אלא עבודת כוכבים ושביעית. אלא הספק הוא, האם נאסרין מדרבנן על המחליף. ועיין באפיקי ים סימן ט"ז מדוע האשה מקודשת בחליפי איסורי ההנאה כאשר לבעל הם אסורים, ורק לאשה הם מותרים.
מי אמרינן שטעם משנתינו שנאסרין החילופין, היינו משום שלכך נתכוין הנודר, ואם כן, דווקא גבי דיליה (לענין האדם עצמו), הואיל ואדם אוסר פירות חבירו על עצמו, אדם אוסר אף דבר שלא בא לעולם על עצמו, ולכן יכול לאסור על עצמו את חילופיהן.
מה שאין כן גבי חבירו, הואיל ואין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו - אף אין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על חבירו, ואף שנתכוין לכך, אין האיסור חל על חילופיהן.