פרשני:בבלי:נדרים מח ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
מעשה בההוא גברא, דהוה ליה ברא דהוה שמיט כיפי דכיתנא (שהיה לו בן, שהיה גונב אגודות של פשתן). והיה לו עוד בן אחר שהיה מעולה.
אסרינהו האב לנכסיה עליה (על בנו).
אמרו ליה לאותו אדם: ואי הואי בר ברך צורבא מרבנן (ואם יהיה בנו של בנך זה תלמיד חכם), מאי? האם הוא יפסיד את הנכסים?!
אמר להון: ליקני הדין. כלומר, יקנה הבן עתה את הנכסים. ואי הואי בר ברי צורבא מרבנן - לקנייה אותו בן בנו. ואם לא - יקנה הבן השני את כל הנכסים 10 .
10. כך ביאר הר"ן את סוגייתנו, משום שהיה קשה לו, הרי למרות שאסר נכסיו על הבן, יקנה אותם בן בנו! שהרי הביא הר"ן לעיל, שמי שאסר נכסיו על בנו, אף שאינו רשאי ליהנות מהן, מכל מקום גוף הנכסים - שלו הוא. וכיון שכן, יירשנו בן בנו, בין אם יהיה ת"ח, ובין אם לא. לכן ביאר, שכך היה המעשה, שלאותו אדם היו שני בנים, אחד מעלי, ואחד שהיה שמיט כיתנא, והכירו בו, שהיה רוצה לתת את נכסיו לאותו בן מעולה. ולכן אמרו לו: אי הוי בר ברך צורבא מרבנן - למה לא יזכה בנכסים? והשיב להם, אכן, יקנה עתה גם הבן השני חצי מהנכסים, ואם יהיה בנו צורבא מרבנן - יקנה את אותה מחצית הנכסים. ואם לא - יהיו כל הנכסים של הבן המעולה.
מאי? מה הדין במקרה כזה?
אמרי פומבדיתאי: בכהאי גוונא, קני (קנה אתה) - על מנת להקנות לאחר הוא. שהרי הקנה את הנכסים לבנו הזה - רק על מנת שיקנה בן בנו את הנכסים.
וכל קני על מנת להקנות - לא קני 11 .
11. ואין זה דומה למתנה על מנת להחזיר - ששמה מתנה, ששאני התם, דמכל מקום הרי הוא זוכה בה לשעתו - ומשתמש בה. אבל כאן לא הקנה לבנו כלל שיזכה הוא בנכסים, אלא רק כדי שיזכה בהם בנו אם יהיה צורבא מרבנן, ולכן לא קנה כלל, והבן המעולה יקנה את כל הנכסים. ר"ן.
ורב נחמן אמר: אפילו בכהאי גוונא, קני על מנת להקנות - קני.
וראיה לדבר: דהא כשקונים בקנין חליפין, ונותן הקונה למקנה סודרא (סודר), כדי שיקנה לו המקנה תמורת הסודר קרקע - קני על מנת להקנות הוא, שהרי הקנה לו את הסודר רק על מנת שיקנה לו את הקרקע, ולא לשום צורך אחר!
אמר רב אשי: ומאן לימא לן דסודרא, אי תפיס ליה המקנה - לא מיתפיס? שמא יכול המקנה לזכות בסודר לעצמו!
ועוד, אף אם נאמר שסודרא קני על מנת להקנות הוא, מכל מקום יש בו מעלה יתירה, שהרי קני מן השתא, לפני שהחזיר המקנה את הסודר לקונה, שהרי סתם קנין - מעכשיו הוא.
מה שאין כן הלין נכסי, נכסים אלו, של אותו אדם, לאימת קני (מתי יקנה אותם הבן) - רק לכי הוי בריה צורבא מרבנן (כשיהיה בנו צורבא מרבנן), שכיון שלא הקנה לו אלא כדי שיהיו של בנו, ודאי לא היה דעתו שיקנם עד אותה שעה. ולכי הוה, כשיהיה הבן צורבא מרבנן, הדר סודרא למריה! כלומר, כלתה כבר אותה הקנאה שהקנה לו!
אמר ליה רבא לרב נחמן: והא מתנת בית חורון, דקני על מנת להקנות הוא, ולא קא קני אותו אדם את החצר והסעודה. שאם היה קונה, היה אביו מותר, שהרי קנה אחר בינתיים!
זימנין (פעמים) שאמר ליה רב נחמן בתשובה לשאלתו: מה ששם לא קנה, היינו משום דסעודתו מוכחת עליו שהמדיר רוצה שיהנה אביו מסעודתו שלו, שודאי שאין לו עניין בכך שיהנה אביו מסעודתו של אחר!
מה שאין כן בענינינו, שאדרבה, ניחא ליה לאותו אדם שאסר נכסיו על בנו, שיהנה בן בנו מאביו, ולא ממנו, שכך הוא סדר נחלות, ולא שתקפוץ נחלה ממנו - לבן בנו.
וזימנין אמר ליה רב נחמן: משנתנו כשיטת רבי אליעזר הוא, דאמר: אפילו ויתור אסור במודר הנאה. והיינו, כשם שרבי אליעזר מחמיר בנדרים משאר דיני ממונות לענין דריסת הרגל, שבשאר דיני ממונות, דריסת הרגל מותרת, ואין בזה משום גזל. ואילו לענין מודר הנאה - אסור ליכנס בחצרו. הוא הדין לעניננו, שאמנם בעלמא קני על מנת להקנות - קני, בכל זאת, משום חומרא דנדרים - אמרינן שלא קנה.
תנן, אמרו חכמים: כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת - אינה מתנה.
מה ששנה התנא "כל" - לאיתויי מאי? האם לאו לאתויי הא מילתא דשדיא בכיפי, דהיינו, המעשה של אותו בן שהוה שמיט כיפי דכיתנא, לומר שקני על מנת להקנות - לא קנה אף מעיקר הדין!?
ודחינן: לא. לאתויי לישנא בתראה דשמעתיה דרבא דלעיל. שאפילו אם אמר: "יבא אבא ויאכל", ולא אמר בלשון תנאי, אסור במודר הנאה, משום שסעודתו מוכחת עליו.
כבר נתבאר לעיל, שבנדרים הולכים אחרי לשון בני אדם. כלומר, שמפרשים את הנדר לפי משמעותו המקובלת בלשון בני אדם. הפרק שלפנינו בא ללמדנו, כי מי שנדר לאסור על עצמו מאכל מסויים, מותרים לו כל המאכלים האחרים שאינם כלולים בשם אותו המאכל לפי לשון בני אדם.