פרשני:בבלי:גיטין לג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

גיטין לג א

חברותא

כיצד הוא מעשה הפרוזבול: כותב המלוה בשטר "מוסרני לכם <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'>  פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי אצל פלוני, שאגבנו כל זמן שארצה"! והדיינים חותמים למטה, או העדים.
ומדתנן: "פלוני ופלוני הדיינים", משמע שאף שנים קרויים דיינים. ואם כן, יש לפרש כן אף לענין ביטול הגט, ד"בית דין" האמור במשנתנו, היינו שנים.
ורב ששת סבר: לא כן הוא, אלא אף פרוזבול נעשה בפני שלשה דיינים. וממה ששנינו: "פלוני ופלוני" בלבד, עדיין אין ראיה ששנים הם, ולא יותר.
ומשום דאטו תנא כי רוכלא (מוכר צרורות של בשמים) המכריז על מרכולתו הוא, דצריך ליחשיב וליזיל, ולפרט דשלשה הוו, ולכתוב "פלוני ופלוני ופלוני"?!
ומשום דחיה זו אמר רב נחמן להוכיח ממקום אחר: מנא אמינא לה שדי בפרוזבול בשני דיינים?
דתנן: הדיינים חותמים בפרוזבול למטה בתחתית השטר, ומאשרים שפלוני מסר בפניהם, או העדים חותמים שם ומאשרים שהמלוה מסר לבית דין.
ומסיק רב נחמן לראייתו: מאי לאו, מדכללם התנא יחד, משמע ד"דיינים" דומיא ד"עדים"?
הרי למדנו: מה "עדים" דתנן, הרי אלו שנים עדים ככל עדויות שבתורה, אף "דיינים" דקתני במתניתין נמי די בשנים! הרי שדי בשנים לפרוזבול.
ודחי רב ששת: מידי איריא (וכי מוכרח הדבר) שמספר הדיינים שוה למספר העדים!? והרי יש לומר:
הא - "עדים" - כדאיתא בכל העדויות שבתורה, דהיינו שנים.
והא "דיינים" - כדאיתא בכל בית דין בעלמא, דהיינו שלשה.
וכאן שבה הגמרא למשנה בשביעית, והוינן בה:
הא דתנן: "הדיינים חותמים למטה או העדים", למה לי למיתני גם דיינים, ולמה לי למיתני גם עדים?! והלא פשיטא הוא דסגי או באלו או באלו, וליתני "עדים" בלבד, וממילא נדע דודאי כשר אף בחתימת הדיינים.
ומשנינן: הא קא משמע לן מתניתין: שאם כתוב נוסח הפרוזבול באופן שמשתמע ממנו שכתבוהו בתורת דיינים, כגון "בי דינא הוינא, ואתא פלוני ואמר, מוסרני לכם הדיינים", הוה אמינא דבכהאי גוונא, הדיינים צריכים לחתום עליו בתורת דיינים, ולא בתורת עדים.
וכן אם כתוב נוסח הפרוזבול, באופן שמשתמע ממנו שכתבוהו בתורת עדים, כגון "דוכרן סהדותא דהוה באנפנא (זכרון העדות שהיה בפנינו) שמסר פלוני שטרותיו לבית דין", הוה אמינא שאז צריכים לחתום בו בתורת עדים, ולא בתורת דיינים.
קא משמע לן, דלא שנא אם כתוב בלשון דיינים וחתמי בו בלשון של עדים, כגון "איש פלוני עד", ולא שנא אם כתוב בלשון עדים, וחתמי בו למטה בלשון של דיינים, כגון "אני פלוני דיין", דכשר הפרוזבול.
שנינו במשנה: בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו. התקין רבן גמליאל הזקן, שלא יהו עושין כן מפני תיקון העולם:
מפרשת הגמרא: מאי "מפני תיקון העולם", שמחמתו תיקן רבן גמליאל, שלא יבטלו את הגט אלא בפני השליח או האשה?
רבי יוחנן אמר: תיקן זאת רבן גמליאל, מפני תקנת ממזרים, כלומר: שלא יהיו ממזרים בישראל!
שאם יבטל את הגט שלא בפני השליח או האשה, לא ידעו הם מהביטול, וימסור לה השליח את הגט, ותתגרש בו ותינשא לאחר. ונמצאו בניה שיולדו לה מהבעל השני ממזרים, שהרי הגט בטל, ואשת איש של ראשון היא.  1 

 1.  בלשון הגמרא כאן, לא נזכר אלא החשש שירבו ממזרים בישראל, ולא משום איסור אשת איש; ואילו בעמוד ב גבי ביטול שליח לכתיבת ונתינת הגט שלא בפניו, נזכר בגמרא הטעם: "וכתבי ויהבי (כי לא ידעו מן הביטול) ושרו אשת איש לעלמא", וצריך תלמוד.
וריש לקיש אמר: סיבת התקנה היא מפני תקנת עגונות!
שאם יהא יכול הבעל לבטל את הגט במקומו, ולא יוצרך להטריח את עצמו עד מקום השליח או האשה, יהיה נוטה ביתר קלות לבטלו, ועל ידי כן יתרבו עגונות בישראל.
ועל ידי שתקנו חכמים שלא יבטל במקומו, אלא הטריחוהו להגיע עד השליח או האשה, שוב לא יטריח את עצמו לבטל את הגט ולעגן את אשתו.
ומפרשינן: רבי יוחנן אמר מפני תקנת ממזרים, כי סבר לה רבי יוחנן כרב נחמן, דאמר: קודם תקנת רבן גמליאל, היה מבטל את הגט בפני שנים!
והרי בי תרי לית להו קלא (דבר הנעשה בפני שנים אין לו קול), שאין מתפרסם הקול על הביטול על ידי שנים בלבד, ואם כן היא לא שמעה מהביטול, ולא ידעה שעדיין אשת איש היא, ואזלא ומינסבא (נישאת לאחר) בגט זה ותלד לו בנים, ואיכא ממזרים.  2 

 2.  הקשו התוספות: אם כן למה הוצרכו לתקן שיבטל בפני האיש או האשה, והרי די שיתקנו ביטול בפני שלשה, ואפילו במקומו! ? ותירצו: "ויש לומר מפני תקנת עגונות", וראה ביאור דבריהם במהרש"א. וראה מה שכתב ב"פני יהושע" בתחילת הפרק בד"ה רש"י בסוף הדיבור, ישוב לקושיא זו של תוספות לפי שיטת רש"י.
וריש לקיש אמר: "מפני תקנת עגונות", כי סבר לה ריש לקיש כרב ששת, דאמר: אף קודם תקנת רבן גמליאל היה מבטל את הגט רק "בפני שלשה".
והרי בי תלתא אית להו קלא (יש קול למה שנעשה בפני שלשה), ושמעה מהביטול, וידעה שאשת איש היא, ולא מינסבא.
ומשום כן אין לחוש לממזרות, אלא רק לתקנת עגונות הוא דאיכא למיחש.  3 

 3.  לשון רש"י במשנה הוא: "בראשונה: לא היה מבטלו בפני השליח ולא בפני האשה, אלא במקום שהיה עומד היה מבטלו בפני שלשה ; מפני תיקון העולם: שהשליח שאינו יודע בדבר מוליכו לה והיא ניסת בו"? ותמה ה"פני יהושע" שם, שדבריו אינם תואמים את דברי הגמרא, שהרי כיון שפירש רש"י כדעת הסובר "בפני שלשה", אם כן "תיקון העולם" הוא משום תקנת עגונות, ולא משום חשש שמא תינשא וממזרות! ? וראה מה שביאר שם את שיטת רש"י.
תנו רבנן:
אם עבר הבעל על תקנת רבן גמליאל, ובטלו לגט שלא בפני השליח, אלא בפני בית דין  4  - הרי הוא מבוטל! ואף שעבר על תקנת רבן גמליאל, בדיעבד בטלה השליחות, ואינו יכול לגרש, דברי רבי.

 4.  כן כתב רש"י; ומבואר, שאם ביטלו שלא בפני בית דין וכפי שהיה קודם תקנת רבן גמליאל, בזה גם רבי מודה שאינו מבוטל, ולא נחלקו אלא בתקנת רבן גמליאל בלבד. וכן מבואר גם בתוספות לעיל לב ב ד"ה ורב נחמן. ואולם התוספות לעיל לב א ד"ה מהו, נסתפקו, דשמא, מה שלרבי אינו מבוטל שלא בפני בית דין, היינו רק להחמיר ולא להקל.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול - א. לא לבטלו לגמרי שלא בפני השליח! ואף בדיעבד אין הגט מבוטל. ואם מסרו השליח לאשה, הרי היא מגורשת.
ב. וכן לא יכול הבעל להוסיף על תנאו! דהיינו, שאם היה תנאי בגט, והוא רוצה לשנות בו דבר, אינו יכול, אלא בפני השליח או האשה.  5 

 5.  נסתפק רבי עקיבא איגר: בעל שביטל את הגט שלא בפני השליח ולא בפני בית דין (שלכולי עלמא ביטולו אינו ביטול), ושלח להודיע לשליח או לאשה שהוא ביטל את הגט, האם די בזה, או שמא: היות ובשעת הביטול אין ביטולו ביטול, שוב לא יועיל מה שיודיע אחר כך לשליח או לאשה. והוכיח שם שאינו מועיל, מלשון הרשב"א שהקשה לעיל לב א, בברייתא ששנינו "בטל הוא, אי אפשי בו דבריו קיימין", ומוכיחה הגמרא מן הברייתא ש"בטל" משמע מכאן ולהבא ; והקשה הרשב"א: הרי יש לומר שהברייתא סוברת כרשב"ג ד"בטלו מבוטל", והטעם שדבריו קיימין, הוא משום שהוא אומר כבר בטלתיה שלא בפני השליח, ונאמן על כך במיגו. ומדהוצרך הרשב"א לומר, שהברייתא סוברת "בטלו מבוטל", משמע כי למאן דאמר בטלו אינו מבוטל, אינו מועיל, אף שעכשיו הרי הוא מודיע לשליח שביטל את הגט, (וראה מה שיתבאר עוד בזה, מדברי הרשב"א עצמו, בעמוד ב בהערה 10).
שאם כן, ואדם יכול לבטל את תקנתו של רבן גמליאל ולבטל את הגט שלא בפני בית דין, מה כח בית דין של רבן גמליאל יפה?!  6  ותמהינן: ומי איכא מידי, דמדאורייתא בטל גיטא (וכי יתכן שתהיה מציאות כזאת, שאדם נותן גט, שמדאורייתא אינו גט), ומשום סברת "מה כח בית דין יפה", שרינן אשת איש לעלמא (מתירים אנחנו אשת איש לכל העולם)?! והרי בכך שהפקיעו חכמים את הביטול, הרי הם מכשירים את הגט, ומתירים איסור אשת איש מדאורייתא.  7  ומשנינן: אין, אכן יש כח ביד חכמים לעשות כן, משום שכל דמקדש אשה, אדעתא דרבנן הוא מקדש אותה! ואפקיענהו רבנן לקידושין הראשונים מיניה.

 6.  א. נתבאר על פי רש"י, שכתב: "מה כח בית דין של תקנת רבן גמליאל יפה, אם דבריהן בטלין על ידי זה". והנה ב"חידושים מכתב יד", כתב: "שאם כן מה כח בית דין יפה, כלומר: מה הועילו חכמים בתקנתן"; ולפי זה צריך ביאור: מה ענין זה ל"מה כח בית דין יפה" גבי יתומין שבאו לחלוק, שדימתה הגמרא זה לזה לקמן לג ב! ? ואכן במאירי נראה בהדיא לא כן, שכתב (בד"ה כבר ביארנו): "אף לאחר התקנה, כל שבטלו בפני שנים (היינו כדעת רב נחמן לעיל), הרי הוא מבוטל וכו' ואין אומרים מה כח בית דין יפה באיסורין; וראוי לשאול: מפני מה פסקו בה כרבי ולא כרשב"ג ומשום כל דמקדש וכו', יראה לי הטעם, שביטול הגט דבר מצוי הוא שאדם מתחרט ונוח מרתיחתו, ורוב פעמים מבטלו בכוונה טובה, ואין ראוי בכך להפקיע קדושיו, והראיה, שאף רשב"ג לא היה בא בכאן מטעם עשיית זה שלא כהוגן, אלא מטעם כח בית דין יפה ורבינו הקדוש לא חס על כבוד אבותיו להיות תקנתם עומדת על כל פנים באיסורין, וכמו שאמרו למטה בסמוך (לקמן לד א ראה שם), התם ממונא הכא איסורא"; ודברי רש"י נוטים לזה הפירוש, וראה "תפארת יעקב" בהבנת דברי רש"י.   7.  א. הקשו האחרונים על משמעות הגמרא שאינה מקשה אלא לדעת רשב"ג האומר "בטלו אינו מבוטל", שלכאורה אף לרבי תיקשי: הרי אף לשיטתו, אם ביטלו שלא בפני בית דין אינו מבוטל, (וכמו שכתבו רש"י ותוספות), ועל זה נמי תיקשי: ומי איכא מידי"! ? וראה מה שכתבו ה"פני יהושע", וה"תפארת יעקב" כאן. ב. ורבי עקיבא איגר כתב על פי דברי התוספות לעיל לב א ד"ה מהו (ראה שם), שבביטול כשהוא נעשה שלא בפני בית דין, יש טעם חשוב לעקור דברי תורה, ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה, ואף בלי אפקעינהו, וכאן הנידון הוא כשאין טעם חשוב, אלא משום "מה כח בית דין יפה". ג. ולפי זה כתב רעק"א (לעיל לב ב על תוספות ד"ה ורב נחמן), ליישב את קושיית התוספות שם, למאי נפקא מינה נחלקו רב נחמן ורב ששת בכמה היה מבטלו קודם תקנת רבן גמליאל, כיון שכבר התקין רבן גמליאל שלא יבטלו אלא בפני האשה או השליח; והתוספות תירצו, דנפקא מינה למאן דאמר "בטלו מבוטל", דמכל מקום אם לא בטלו בפני שנים או שלשה, אין הגט מבוטל. וכתב רעק"א, שאפילו לרשב"ג הסובר: בטלו אינו מבוטל, יש נפקא מינה במחלוקת זו, שאם בטלו שלא בפני שנים או שלשה, נמצא שהביטול אינו ביטול משום שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה, ואילו משום תקנת רבן גמליאל הרי הטעם הוא משום "אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה", ויש בזה נפקא מינה באופן שזינתה תחת בעלה קודם מעשה זה, שאם "אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה" נמצא שמעולם לא היתה אשת איש ובניה אינם ממזרים, ואילו אם הטעם הוא משום שלא ביטל בפני שנים או שלשה, אם כן אין כאן הפקעה למפרע, אלא מכאן ולהבא על ידי כח חכמים, ונמצא שהבנים שנולדו לה מזנותה הרי הם ממזרים.
כלומר: בשעה שאדם מקדש, דעתו הוא, שיהיו הקדושין חלין כדת שהנהיגו חכמי ישראל,  8  והם אמרו שייפקעו הקדושין על ידי גט זה על אף שבטלו, ולכן פוקעים הקדושין, שהרי על מנת כן קידשה.  9 

 8.  כתבו התוספות: ולכך אומר בשעת קדושין: "כדת משה וישראל".   9.  נתבאר על פי לשון רש"י, שכתב: "אדעתא דרבנן מקדש להיות קדושין חלין כדת משה וישראל שהנהיגו חכמי ישראל, והרי הם אמרו שיפקעו כל קדושין שבישראל על ידי גט כזה, הילכך פקעי שעל מנת כן קידשה". וראה עוד לשון רש"י בכתובות ג א: "כל המקדש אשה על דעת שהנהיגו חכמי ישראל בישראל הוא מקדשה, שיהיו קיימין קדושין לפי דברי חכמים ויהיו בטילים לפי דברי חכמים על ידי גיטין שהכשירו חכמים". ולכאורה יש ללמוד מדברי רש"י, שאין זה גילוי מילתא בעלמא, שהקדושין מתחילה לא חלו אם לבסוף ישלח לה גט מבוטל, אלא שהגט הוא זה שמפקיע למפרע את הקדושין, ואולם עד שעת הגירושין הרי היא אשת איש גמורה, ואם זינתה לפהי קבלת הגט ונולדו לה בנים, הרי הם ממזרים. אבל בתוספות בד"ה "ואפקעינהו" מבואר בהדיא, שאם שולח הבעל גט כזה ומבטלו, אם זינתה בינתיים ונולדו לה ממזרים, נטהרו הממזרים למפרע. ויש מקום לומר, שלא נתכוין רש"י אלא שלא תאמר כי מיד כשביטל את השליחות שלא כתיקון חכמים, נעקרו הקדושין למפרע, כדי שתתקיים השליחות; אלא רק אם לבסוף הגיע גט זה ליד האשה, כי אז נעקרו הקדושין למפרע. ונפקא מינה, שאם ביטל שלא בפני האשה ולא נתן לה לבסוף את הגט, אין בניה שנולדו לה בזנות נטהרים, וראה "תפארת יעקב" ד"ה והנה לפי, ו"אילת השחר" ד"ה והנה מסתבר.
אמר ליה רבינא לרב אשי:
תינח תירוץ זה, היכא דקדיש אותה הבעל בכספא (קדושי כסף)! שבזה יש מקום לומר שעל ידי גט זה, הפקיעו חכמים את הקידושין הראשונים, כי ביטלו מהכסף תורת "כסף קידושין", ועשאוהו ל"מעות מתנה", וממילא פקעו הקידושין.
אבל היכא דקדיש בביאה, מאי הפקעה איכא למימר בביאה זו?!  10  ומשנינן: שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות, עשו חכמים את בעילתו - על ידי הגט שנותן לה - לבעילת זנות, והפקיעו מן הביאה שם "ביאת קדושין"! ועל ידי כך נפקעים הקידושין אף מן התורה, שהרי אם רצו חכמים שיתבטלו הקידושין, אף הוא לא קידש על מנת כן.  11 

 10.  לשון רש"י בכתובות ג א, הוא: "ואי קדיש בביאה, ואתה עוקר קדושין למפרע, מה תהא על ביאתו".   11.  א. רש"י הביא כאן פירוש מרבותיו, שהחילוק בין קדושי כסף לקדושי ביאה הוא, שקדושי כסף הם מדרבנן, היות ואין הם כתובים במפורש בתורה, אלא נלמדים בגזירה שוה, כמבואר בקדושין ב א, מה שאין כן קדושי ביאה שהם נלמדים ממאמר הכתוב: "כי יקח איש אשה ובעלה"; וכן בתירוץ הגמרא "שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות", פירשו הם, שכל קדושין בביאה כבעילת זנות היא. ורש"י הרבה לתמוה על פירוש זה, כי "גזירה שוה" אף היא תורה היא! ועוד שהרי נערה המאורסה נהרגת אף שלא נתקדשה אלא בכסף. וכן תמה על פירושם בתירוץ הגמרא, כי איך אפשר שיעשו חכמים קדושי ביאה שהם מן התורה כבעילת זנות. וראה בספר "מרגניתא טבא" (על ספר המצוות להרמב"ם) בתחילת שורש שני, שהאריך בביאור שיטת רבותיו של רש"י על פי השורש שהשריש הרמב"ם שם. ב. כתבו התוספות, שאין לחוש, שמא מי שנשא את בת אחותו וזינתה תחתיו, ומתוך אהבתו אליה יחפה עליה על ידי שישלח לה גט ויבטלנו, ונמצא שלא היו קדושין מעולם; כי היות ובדין הוא עושה אין חוששין בכך. ומיהו הוקשה להם: אם כן אי אפשר לחייב אשת איש מיתה כשזינתה, כי "התראת ספק" היא, שמא ישלח לה גט ויבטלנו; ועוד: אם כן יכולין ממזרין ליטהר; ורבי עקיבא איגר תמה עוד: האיך מחייבים מיתה לבא על אשת איש קטנה (שהיא אינה נהרגת, והוא הדין כשהתרו בו ולא התרו בה), והרי שמא ישלח לה הבעל גט ויבטלנו; וראה מה שכתבו בזה תוספות שלשה תירוצים, ורעק"א (ליקוטים לג א ד"ה כעת).
תנו רבנן:
א. בעל שאמר לעשרה בני אדם "כתבו גט לאשתי", אין צריך שיהיו כולם עדים בדבר, אלא אחד (איזה שיהיה) כותב, ושנים (איזה שיהיו) חותמין ; ואם אמר להם: "כולכם" כתובו, כי אז אחד מהם כותב וכולם חותמין ו"לפיכך, אם מת אחד מהן, הרי זה גט בטל", כמבואר כל זה במשנה לקמן סו ב.
ב. אמר לעשרה בני אדם בבת אחת: "כתבו ותנו  12  גט לאשתי" (ולא אמר "כולכם"), הרי זה יכול לבטל את זה אפילו שלא בפני זה. כלומר, אפילו שלא בפני חבריו, דברי רבי.

 12.  כן צריך לפרש בהכרח, שאמר להם: כתבו ותנו גט לאשתי, שהרי לפי טעם אחד בגמרא, החשש הוא שמא אותם שלא נתבטלו בפניהם יתנו את הגט לאשה אף שנתבטלו על ידי ביטולו של זה (כי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה) ; ובהכרח שעשה אותם שלוחים לתת את הגט לאשה; תפארת יעקב. ולפי הפירוש השני בגמרא, בפשוטו אין צריך לפרש את הברייתא באופן שאמר: כתבו ותנו גט לאשתי. ולפי זה יהיה נפקא מינה ביניהם באופן שלא אמר "תנו", וצריך תלמוד.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה; ומפרש לה הגמרא ואזיל.
שואלת הגמרא: במאי קמיפלגי רבי ורבן שמעון בן גמליאל ; ומה טעמו של רשב"ג הסובר: שצריך לבטל את זה בפני זה, והרי אם משום תקנת רבן גמליאל, הרי די במה שביטל אותו בפניו, ולמה צריך שיבטלהו בפני חבריו!? ומפרשינן: טעם מחלוקתם הוא משום תקנת רבן גמליאל, ובדין: "עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה" הוא דקמיפלגי!
כלומר: אם צוה הבעל לכמה עדים לחתום על הגט, ואחר כך ביטל את הציווי לחלק מהם, האם בטל ציוויו אף מאלו שלא ביטל, ובטלה עדות כולם.
או דלמא: דוקא אלו שבוטלו נפסלו מלשמש כעדים, אבל יתר העדים אינם בטלים, ועדיין הם יכולים לכתוב את הגט, וליתנו.

דרשני המקוצר