אליעזר שמשון רוזנטל

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־15:43, 7 בדצמבר 2008 מאת דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) (דף חדש: פרופ' '''אליעזר שמשון רוזנטל''', יליד גרמניה, חוקר תלמוד, מהוגי הדעות של הציונות הדתית מהתקופה של טרום הק...)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרופ' אליעזר שמשון רוזנטל, יליד גרמניה, חוקר תלמוד, מהוגי הדעות של הציונות הדתית מהתקופה של טרום הקמת המדינה. בשנת תרצ"ח 1937-38 מונה ליושב ראש ה"ועדה דתית" של הקיבוץ הדתי בהשתתפות גדליהו אונא, משה אונא ויוסף לוטבק. תפקידה של הוועדה לטפל בשאלות הצפות ועולות, לעסוק בבירורי הלכה ולהשתדל להביא לפיתרון אחיד במסגרת הקיבוצים. מקור:ארכיון קיבוץ הדתי נמנה על מייסדי מסגרת הוועדה לעליית הנוער הדתי . ניהל את הסימנריון למדריכים דתיים של עליית הנוער בשכונת בית וגן בירושלים.

במאמריו עמד על המתח הקיים בהלכה, כמו בשיטות משפט אחרות, בין מגמת ה'מסורת' השמרנית ובין מגמת ה'חידוש' היצירתית.

נאו-אורתודוקסיה[עריכה]

אליעזר שמשון רוזנטל נמנה על הזרם נאו-אורתודוקסיה ביהדות האורתודוקסית שהתפתח בתחילת המאה ה-19 בעיקר בקרב יהדות גרמניה. בין מייסדי הזרם ניתן למנות את רש"ר הירש ור' עזריאל הילדסהיימר.

התגובה הנאו-אורתודוקסית הייתה אחת התגובות של היהדות האורתודוקסית למודרניזציה. ניתן לסמל בביטוי שהיה מזוהה עם רש"ר הירש (בעקבות אמרה של מסכת אבות) - "תורה עם דרך ארץ". משמע, אין סתירה בין חיים על פי התורה וההלכה לבין חיים מודרניים, השכלה ועבודה פרודוקטיבית. הרב הירש טען כי בניגוד ליהדות הרפורמית, המבקשת לשנות את היהדות בהתאם לרוח המודרנית, הרי שלדעתו מראש אין סתירה בין החיים המודרניים לתורה וניתן לשלבם יחד.

הנאו-אורתודוקסיה ביקשה בדיעבד, ובהמשך לכתחילה, לנצל את המודרניות עבור קידום החיים היהודיים והדת היהודית. עבור הירש, לתרבות אירופה לא היה ערך מכשירי אלא ערך של מהות. הנאו-אורתודוקסיה שמה משקל רב במחשבה ובפרקטיקה שהיה בהם משום עמדה חיובית כלפי המודרנה, ושמה דגש על טקסים, נימוסים ואסתטיקה של בית הכנסת.

על דרך הרוב[עריכה]

שמשון אטינגר מתיחס במאמרו "דין ויושר" למאמר של "על דרך הרוב" של הרב, הפרופ' רוזנטל. רוזנטל עומד על המשותף והשונה בין אריסטו לבין הרמב"ם. הנושא הוא בעיית היושר אשר נדונה במסגרת סוגיה בתחום היחסים שבין המשפט לבין המוסר. יש לה בעלת השלכות הלכתיות ומוסריות – היא מבטאת את אחת השאלות המרכזיות בהתנהלות המשפטית אל מול המוסר: בעיית היושר שהיא בעיה של המוסר עם הדין הכללי מול היחיד היוצא מן הכלל. הכלל משפטי, מעצם טיבו, אחד ממאפייניו הוא כלליותו. הכלל המשפטי חל על כולם – הוא חל על כל תחום, וחל על הכלל – על הציבור, הרוב, על הסטנדרט ועל המכנה המשותף. טיבו, הכלל המשפטי לא לוקח בחשבון את החריג שלא ברוב.

קובץ לזכרו[עריכה]

הוצאת ספרים מאגנס - האוניברסיטה העברית פירסמה לזכרו קובץ מחקרים בתלמוד ובתחומים גובלים, כרך שני, בעריכת בר אשר, משה ובנו דוד רוזנטל, בשנת תשנ"ג

משפחתו[עריכה]

בנו, דוד רוזנטל, הוא פרופסור מן המניין בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. תחום עיסוקו הוא חקר התלמוד הבבלי, נוסחו ועריכתו, והוא עוסק בהכנת מהדורה ביקורתית של שישה סדרי משנה על פי כל כתבי היד וקטעי הגניזה.

כלתו, ימימה רוזנטל בתו של חוקר הפולקלור היהודי לאו לוי, היא ראש תחום תיעוד וחשיפה בגנזך המדינה שבמשרד ראש הממשלה. היא עורכת את הסדרה להנצחת נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה. בסדרה יצאו לאור עד עתה הספרים על חיים וייצמן, דוד בן גוריון, יצחק בן צבי, לוי אשכול ויצחק רבין.

לקריאה נוספת[עריכה]

פרקים - ספר השנה של מכון שוקן - כרך א', בעריכת:אליעזר שמשון רוזנטל, בנושאי: יהדות ומחשבת ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכה]