פרשני:בבלי:בבא קמא צז ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
רב אמר: <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'> נותן לו מטבע היוצא באותה שעה. והיינו, כיון שהחוב נקבע להפרע במטבע, חייב הוא לפרוע במטבע היוצאת עתה, כי המטבע שנהגה בשעת הלואת הסחורה אינה נחשבת עתה כאן למטבע. 6 ושמואל אמר: יכול לומר לו "לך הוציאו במישן!". דהיינו, יש מקום הנקרא "מישן" שבו יוצאת עדיין מטבע זו, ולכן יכול לפרוע לו גם מטבע שנפסלה כאן.
6. אבל אם הלוה לו מעות על מנת להחזיר מעות, יכול לפרוע לו במעות שנפסלו. רש"י
אמר רב נחמן: מסתברא מילתיה דשמואל, היכא דאית ליה למלוה אורחא, דרך אפשרית למיזל למישן.
אבל אם לית ליה אורחא, שאין באפשרותו ללכת למישן, לא מסתברים דברי שמואל.
איתיביה רבא לרב נחמן מדברי הברייתא בתוספתא (מעשר שני פרק א): אין מחללין פירות מעשר שני על המעות שאינם יוצאות.
כיצד? היו לו מעות "כוזביות ירושלמיות", מטבעות ישנות מירושלים שהוטבעו בימי בר כוכבא, או של מלכים הראשונים, אין מחללין עליהן מעשר שני.
הא אם היו המטבעות של מלכים אחרונים כשהן דומיא דראשונים, דהיינו, שהן דומות למטבעות של המלכים הראשונים בכך שאינן יוצאות (אלא שהמטבעות של האחרונים יוצאות במקום אחר, ושל הראשונים אינן יוצאות כלל), מחללין! ומשמע שבכל ענין מחללים, ואפילו אין לו דרך ללכת למלכות שיוצאות בה, שהרי מדובר במטבעות ירושלמיות, ולא לכל אדם יש אפשרות להגיע לירושלים.
אמר ליה רב נחמן לרבא: הכא במאי עסקינן, כשאין מלכיות מקפידות זו על זו, שאז מחללים על הישנות.
ומקשה הגמרא: אלא, לדבריך, כי אמר שמואל שאם יש לו דרך למישן יכול לומר לו "לך הוציאו במישן" מדובר כשמלכיות מקפידות זו על זו. ותיקשי, היכי מצי ממטי להו, כיצד יכול הוא להביאם למישן, והרי המלכויות מקפידות על השימוש במטבע שפסלו, ואם ימצאו אותם אצלו הם יקחו אותם ממנו!
ומשנינן: דממטי לה ע"י הדחק, שיכול הוא להחביאן, לפי שאינם בודקים אחריהם, דלא בחשי, שאינם בודקים בכלי האנשים, רק ואי משכחי, רק אז קפדי.
ולכן, אם יש לו דרך למישן המטבעות הללו הן שימושיות עבורו, אבל אם אין לו דרך לשם, אין לו שימוש בהם כאן, לפי שלא יכול להראותם בפרהסיא אלא רק בחשאי.
תא שמע ראיה מברייתא ששנינו בה: אין מחללין על מעות של כאן, דהיינו על מעות ירושלמיות והן, המעות עצמן והבעלים שלהן נמצאים בבבל. כיון שהמעות הירושלמיות אינן שימושיות בבבל.
וכמו כן אין מחללים על מעות של בבל והן נמצאות עתה כאן, בירושלים.
ורק על מעות של של בבל והן בבבל, מחללין.
קתני מיהת, אין מחללין על מעות של כאן (של ירושלים) והן בבבל, אע"ג דסופו למיסק להתם! שהרי בסופו של דבר, מיועדות המטבעות הללו להעלותם לירושלים!
ומכאן מוכח, שאין המעות נקראות יוצאות בהוצאה אלא במקומן, ולא די בכך שיש אפשרות להוציאן במישן! ומשנינן: הכא במאי עסקינן, כשמלכיות מקפידות זו על זו.
ותמהה הגמרא על אוקימתא זאת:
אי הכי, שמדובר שהמדינות מקפידות ואינן מאפשרות להעביר מטבעות ממקום למקום, מעות של בבל והן בבבל, למאי חזו? למה הן ראויות לחילול מעשר שני, והרי לא יוכלו להעלותן לירושלים, כי בירושלים מקפידים שלא להוציאן!?
ומשנינן: חזו, ראויות הן לכך, דזבין בהו בהמה, ומסיק ומעלה את הבהמה לירושלים.
ועתה מקשה הגמרא על מה ששנינו "ולא על של בבל והן כאן (בירושלים):
והתניא: התקינו שיהו כל המעות יוצאות בירושלים, מפני כך.
אמר רבי זירא: לא קשיא.
כאן בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם, התקינו כך.
כאן בזמן שיד אומות העולם תקיפה על עצמן, והן מונעות את העברת המטבעות.
תנו רבנן: איזהו מטבע של ירושלים?
כתוב עליה "דוד ושלמה" מצד אחד, ו"ירושלים עיר הקודש" כתוב עליה מצד אחר.
ואיזהו מטבע של אברהם אבינו?
כתוב עליו "זקן וזקינה" (והכוונה לאברהם ושרה) מצד אחד, ובחור ובתולה (יצחק ורבקה) מצד אחר. בעא מיניה רבא מרב חסדא, לפי רב, הסובר שהמלוה לחבירו סחורה על המטבע ונפסלה המטבע נותן לו מטבע היוצאת עתה, מה הדין של המלוה את חבירו על המטבע, והוסיפו עליו, שהגדילו את ערך המטבע, מהו?
אמר לו: נותן לו מטבע היוצא באותה שעה שהוא פורע חובו, על אף שהוא שוה יותר.
אמר ליה: ואפילו הוסיפו על המטבע כי "נפיא", שהוא שיעור גדול?
אמר ליה: אין!
אמר ליה: אפילו כי תרטיא, שהוסיפו עליו כמדת סלע גדול?
אמר ליה: אין!
ותמה רבא: והא קא זיילין פירי, הרי כיון שהתייקרה המטבע הוזל מחירם של הפירות הנקנים באותה מטבע, ונמצא שהתוספת על המטבע נחשבת כריבית!
אמר רב אשי: חזינן, אי, אם אכן מחמת ההוספה על הטיבעא זיל, הוזלו הפירות, הרי זה ריבית, ומנכינן ליה, מפחיתים את התשלום, בהתאם.