פרשני:בבלי:בבא בתרא קח א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
והוינן בה: לעביד רק חריץ, ולא לעביד בן חריץ?
ומתרצת הגמרא: אילו היה עושה רק חריץ, איידי דרווח, קיימא בגויה וקפצה (כיון שרחב החריץ שישה טפחים, נכנסת החיה לתוכו, וחוזרת מעט לאחוריה, וקופצת ממנו לתוך השדה).
ואם תאמר, אם כן, לעביד רק בן חריץ, ולא לעביד חריץ?
איידי דקטין, קיימא אשפתיה (כיון שבן החריץ הוא קטן, הרי החיה עומדת על שפתו), וקפצה.
ומסיימת הברייתא: וכמה יהיה הרווח בין חריץ לבן חריץ? - טפח.
פרק זה והפרק שאחריו, עוסקים בהלכות ירושה.
נידוני הירושה בפרקנו יתחלקו לשבעה חלקים:
א. לבאר את סוגי הקורבות, איזה מהן ראויות לירש ולהוריש, ואיזה רק לירש או להוריש, ואיזה שאינן ראויות לכלום, או רק לחלק מדיני הנחלות.
ב. לבאר סדר הקורבות, איזה מהן קודמת לחברתה.
ג. לבאר דיני בכור. באלו נכסים נוטל כדינו.
ד. לבאר באלו מקרים המוריש יכול להפקיע את דיני הירושה מהיורשים.
ה. לבאר כיצד יש להתיחס לצוואת המוריש.
ו. לבאר הדין במי שהשליט את יורשיו על נכסיו בחייו.
ז. מי שהניח בנים ובנות קטנים, באיזה מקרה יש יתרון בנכסיו לאלו על אלו.
דיני ירושה נלמדים מהפסוקים (במדבר כז ח), " ... איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו: ואם אין לו בת, ונתתם את נחלתו לאחיו: ואם אין לו אחים, ונתתם את נחלתו לאחי אביו: ואם אין אחים לאביו, ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה ... ".
ומכאן למדנו את סדר הנחלות: בן תחילה. ואם אין לו בנים, בנותיו יורשות. ובלא בנות, אבי המת יורש. ואם אין לו אב, אחי המת יורשים. ואם אין לו אחים, אחי אביו יורשים. כמו שיבואר בגמרא.
ובגדר דין ירושה, עיין בספר החינוך (מצוה ת), " ... אבל הודיענו, שזכות היורש קשור בנכסי מורישו. ובהסתלק כח המוריש מן הנכסים במותו מיד נופל עליהם זכות היורש, כענין השתלשלות היצירות שרצה היוצר בורך הוא זה אחר זה מבלי הפסק.
ורבותינו זכרונם לברכה יקראו לזכות החזק שיש ליורש בנכסי מורישו בלשון "משמוש", כלשון אמרם בהרבה מקומות, נחלה ממשמשת והולכת, כלומר, שזכות היורש במוריש כאילו הגופים דבוקים זה בזה, שכל היוצא מן האחד נופל על השני ... " עכ"ל.
משנתנו תמנה ארבעה סוגי קרובים, הנלמדים מפסוקים אלו, שדיניהם חלוקים לענין ירושה.
משנתנו מונה ארבעה סוגי קרובים, שדיניהם חלוקים לענין ירושה:
מתניתין:
יש קרובים הנוחלין (יורשים) את קרוביהם במותם, וגם מנחילין (מורישים) להם את נכסיהם.
ויש קרובים שנוחלין את קרוביהם, ואם ימותו הם, לא מנחילין לאותם קרובים.
ויש קרובים המנחילין לקרוביהם את נכסיהם במותם, ולא נוחלין את אותם קרובים כשימותו הם.
ויש, שלא נוחלין את קרוביהם, ולא מנחילין אותם.
מבארת המשנה: ואלו נוחלין ומנחילין: האב יורש את הבנים, אם מתו ולא השאירו אחריהם זרע 1 .
1. כמבואר בגמרא (לקמן קט' א) דכתיב, "איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לביתו", ודייקו חכמים ממה שנקט הכתוב לשון "והעברתם", ולא לשון "ונתתם", שיש אחר הראוי לירש את הבן, והוא האב. אלא שבמקום שיש בת, מעבירים את הנחלה מן האב לבת. ומכאן דרשו למסקנת הסוגיא: "במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב, ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחים". כלומר, אם מת אדם בלא בנים, אביו יורשו, ולא אחיו.
וכן הבנים יורשים את האב 2 במותו 3 .
2. שנאמר, "איש כי ימות ובן אין לו", ומבואר, שאם יש לו בן, בנו יורשו. 3. הקשו התוספות: הרי "האב את הבנים" היינו "הבנים את האב", שאם האב נוחל את בנו, הרי בנו מנחילו, וכן להפך, אם הוא מנחיל לבנו, אם כן בנו נוחלו. ומה התחדש בכך שהבנים נוחלין ומנחילין לאביהם? אכן הרשב"ם (לקמן קיד' ב סוף ד"ה אף) חש בקושיא זו, וכתב, "כיון דמיתני בתרוייהו נוחלין ומנחילין קתני להו. דכל נוחלין ומנחילין קחשיב". אך לתוספות לא ניחא בתירוץ זה, וכתבו, דיתורא דמתניתין השמיענו אגב אורחא, שהבנים קודמים לבנות. ואין הבת יורשת במקום בנים.
והאחין מן האב 4 , נוחלין ומנחילין 5 זה לזה, אם מת אחד מהם ולא השאיר אחריו בן, בת, או אב, אחיו מאביו יורשים אותו 6 .
4. הקשו התוספות: מדוע לא נאמר גם "אחי האב נוחלין ומנחילין"? דהיינו, מי שמת ואין לו בן, בת, אב, או אח, אחי האב יורשים אותו. וכן, אם מתו אחי אביו בלא בנים, או אב, לאחר מות אביו, יורש אותם. ותרצו, אחר שלמדנו שהבנים קודמים, ואחר הבנים האב, ואחריו האחים, ממילא אנו יודעים שאחי האב יורשים על ידי מישמוש. כלומר, אם אבי המת היה קיים היה יורש את בנו, עכשיו שאינו קיים הרי הוא יורש בקבר להנחיל לאחיו. ואם תאמר, אם כן מדוע שנינו "אחין מן האב", הלא אף הם יכולים לרשת את אחיהם על ידי מישמוש, כיון שהאב יורש את בנו, ומוריש לבנו, אם כן, כשמת הבן, ואין האב קיים, הרי הוא יורש בקבר להנחיל לבניו, דהיינו אחי המת? ותרצו, שנינו "אחין מן האב", אגב דין, "אחין מן האם" האמור בסיפא. וקא משמע לן, שאחי האם אינם יורשים את אחיהם. 5. צריך באור, מדוע חזר התנא ושנה "והאחין מן האב נוחלין ומנחילין", הרי כבר נאמר בתחילת הפסקא, "ואלו נוחלין ומנחילין, האב את הבנים וכו"'? וכתב התוספות רי"ד (וכן הובא במאירי), שירושת אחים מן האב שונה מירושת אב את הבנים. ואכן יש לעיין בדין ירושת אחים: האם אח יורש את אחיו באופן ישיר, כמו בן את אביו, או, שאינו יורש אלא על ידי "מישמוש", כלומר, אנו דנים כאילו אבי המת ירש את בנו בקבר, והוריש את הנחלה לבניו, (היינו, א?ח?י המת). ונפקא מינא, לדין בכור נוטל פי שנים. אם נאמר שאחים יורשים זה את זה באופן ישיר, לא שייך בזה דין בכור נוטל פי שנים. אבל, אם נאמר שהירושה עוברת דרך האב, לכאורה יטול הבכור פי שנים מאחיו, ככל ירושת אביהם. (עיין עוד בתשובות רעק"א סי' קלב', נפקותות נוספות בין ירושה ישירה לירושה על ידי משמוש). ועיין בקובץ שיעורים (ב"ב שד"מ), ובקהלות יעקב סי' מב', ובשיעורי הגר"ש רוזובסקי, שהאריכו לדון בשיטות הראשונים בנידון זה. ויבואר יותר בעזרת ה' לקמן (קל' א) בסוגיית הנחלה דרבי יוחנן בן ברוקא. 6. שנאמר: "ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו". ודוקא אחים מן האב יורשים זה את זה. ולא אחים מן האם, כמבואר לקמן. משום שנאמר, "ממשפחתו וירש אותה", ודרשינן (לקמן קט' ב), "משפחת אב קרויה משפחה, ואין משפחת אם קרויה משפחה".
אלו נוחלין ולא מנחילין: האיש יורש את אמו 7 , אבל אינו מוריש לה את נכסיו במותו, ומשפחת האב יורשת אותם.
7. שנאמר: "וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל". ודרשינן (לקמן קיא' א): היאך בת יורשת שני מטות? אלא, זו שאביה משבט אחד, ואמה משבט אחר ומתו, וירשתן. ומוכח, שהבת יורשת את אימה. ואין לי אלא בת, בן מנין? אמרת קל וחומר, ומה בת שהורע כחה בנכסי האב (שאינה יורשת אלא במקום שאין בן) יפה כחה בנכסי האם, בן שיפה כחו בנכסי האב אינו דין שיפה כחו בנכסי האם?! וממקום שבאת, מה להלן בן קודם לבת, אף כאן בן קודם לבת. עיין שם.
וכן האיש יורש את אשתו במותה 8 , ואינו מוריש לה את נכסיו במותו, אלא לבניו, ומשפחת אביו.
8. שנאמר, "ונתתם את נחלתו לשארו:. וירש אותה". ודרשינן (לקמן קט' ב), "שארו, זו אשתו". וגורעים את האות "ו" מ"נחלתו", ואת האות "ל" מ"לשארו", ומחברים אותם לתיבה אחת, והוי כאילו כתוב, "ונתתם את נחלת שארו לו". ומכאן למדנו שהבעל יורש את אשתו. אמנם עיין במה שנעיר בסוגיא לקמן (שם), שיש הסוברים, ירושת הבעל מדרבנן. והפסוק אינו אלא אסמכתא בעלמא.
וכן בני אחיות, נוחלין את אחות אמם, אם מתה בלא בן, בת, אב, או אח. ולא מנחילין לה את נכסיהם.
אלו מנחילין ולא נוחלין: האשה מנחילה את נכסיה לבניה, ואינה נוחלתם.
וכן האשה מנחילה את נכסיה לבעלה, ואינה נוחלתו.
וכן אחי האם, מנחילין ולא נוחלין. כדלעיל.
והאחין מן האם אך לא מן האב, לא נוחלין ולא מנחילין 9 . זה את זה. אלא משפחת אביהם יורשת אותם 10 .
9. עיין בפרוש אבן עזרא (במדבר כז' ט') שכתב: "ונתתם את נחלתו לאחיו, מאב או מאם". והוא נגד דברי משנתינו. וצריך עיון גדול. 10. לכאורה דין זה נשנה כבר ברישא, דהאשה אינה נוחלת את בנה, כיון שמשפחת אם אינה קרויה משפחה? ותרצו התוספות: הוה אמינא שאח אינו יורש דרך אמו, אלא באופן ישיר, שהרי נאמר, "ונתתם את נחלתו לאחיו", לכן קא משמע לן, דאחים מן האם אינם יורשים. דמשפחת אם אינה קרויה משפחה. אך עדיין קשה, דהא שנינו ברישא "והאחין מן האב", ומשמע דוקא מן האב ולא מן האם, ומדוע נזקק התנא לחזור ולשנותו בסיפא? ומבארים תוספות, אילולי חזר התנא בסיפא וכתב שאחי האם אינם יורשים, היינו אומרים, שאחי האם עדיפים על אחי האב, שהרי הם ודאי אחים, ואילו אחי האב אינם אחים בודאי, אלא רק משום "רוב בעילות אחר הבעל". וברישא אמרינן "אחי האב" לחדש שאף הם יורשים. לכן נזקק התנא בסיפא לומר בפירוש "והאחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין".
גמרא:
שנינו במשנה: "ואלו נוחלין ומנחילין, האב את הבנים והבנים את האב".
ומקשה הגמרא: מאי שנא דקתני "האב את הבנים ברישא", ליתני "הבנים את האב" ברישא?
ומשתי סיבות היה לו לשנות כך, חדא, דאתחולי בפורענותא לא מתחלינן.
כלומר, כשהאב יורש את בניו, נמצא, שמתו בניו בחייו. וקללה היא לו.
והיה לו לתנא דמתניתין לפתוח, "הבן נוחל את האב", שזו ברכה שימות האב ויקבר על ידי בניו.