פרשני:בבלי:בבא בתרא קט א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
ומקשה הגמרא: טעמא דאיכא האי פירכא, ("כלום יש יבום אלא במקום שאין בן") הא לאו הכי הוה אמינא אח עדיף, וקשה, מדוע נזקקנו לפירכא זו, תיפוק ליה <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'> דהכא תרתי (בן עדיף על האח בשני מקרים, ליעדה, ולשדה אחוזה) והכא חדא (והאח אינו עדיף עליו אלא לענין יבום)?
ומתרצת הגמרא, בשדה אחוזה גופה לא ידענו שהבן קם תחת אביו אלא מהאי טעמא הוא, דקא קיימא ליה לתנא, כלום יש יבום אלא במקום שאין בן. הא יש בן אין יבום.
כלומר, בתורה לא נאמר בפירוש שהבן קם תחת אביו אלא לענין יעוד. ואילולי הפירכא, "כלום יש יבום אלא במקום שאין בן", הוי בן כמו אח, שהבן קרוב לאביו לענין יעוד, והאח לענין יבום.
ורק לאחר שפרכנו "אין יבום אלא במקום שאין בן", אפשר ללמוד שהבן קם תחת אביו לשדה אחוזה, ולעבד עברי ולנחלה.
הגמרא חוזרת לדון בדברי התנא הנ"ל, "שארו זה האב, מלמד שהאב קודם לאחין".
ומקשה הגמרא: אימא, "שארו" זה האב, מלמד שהאב (אבי המת) קודם לבת. יכול יקדים לבן תלמוד לומר "הקרוב" קרוב קרוב קודם 21 .
21. עיין ברשב"ם, דקושיית הגמרא, שיקדים אב לאחים ולבת, כיון דבת אינה קמה תחת אביה לכלום. וסברת המקשן, שאבי המת קרוב יותר למת מאשר אח. אך בן המת עדיף עליו, כיון שקם תחתיו ליעוד. ולכן, סדר הנחלות לפי סברתו, בן, הקם תחתיו ליעוד, אב שהוא קרוב, אח, הקם תחתיו ליבום, ובת, שאינה קמה תחתיו לכלום. וסברת התרצן, דאף בת קמה תחת אביה ליבום כבן, ולכן אף היא קודמת לאב. על פי המהרש"א והשיטה מקובצת.
ומנלן שהבת קודמת לאבי המת בירושה?
ומתרצת הגמרא: כיון דלענין יבום, בן ובת כי הדדי נינהו, ושניהם מקימים שם לאביהם בשוה 22 , לענין נחלה נמי, בן ובת כי הדדי נינהו. ושניהם קודמים לאבי המת 23 .
22. בפרשת יבום נאמר (דברים כה' ה'), "כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה". לכאורה בפסוק זה לא נזכר אלא שהבן פוטר את אמו מן היבום. והתחבטו הראשונים, מנין לנו שאף הבת פוטרתה? מן היבום? ונאמרו בזה כמה אופנים: אופן א' בתוספות: דכתיב "אין לו", ודרשינן, "עיין עליו", כלומר, חפש לו בן בכל צורה שהיא. ודרשינן מכאן, דאף ממזר, ובת, מקימים שם לאביהם. אופן ב', דכתיב (שם פסוק ו'), "והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל", ודרשינן, פרט לזה שיש לו בת, שאין שמו מחוי. הרשב"א כתב, דנפקא לן מדכתיב דבת קודמת לאחי המת לנחלה. ואם אינה פוטרת מן היבום היכי קודמת להם? שהרי מי שקודם ליבום הוא קודם לנחלה?!, ומכאן מוכח שהבת פוטרת מן היבום. 23. ובאור הדבר, ענין יבום הוא שהבן קם תחת אביו, וכאילו המת עדיין קיים. וכיון שבת אף היא מקימה שם לאביה המת כמו בן, ודאי אין האב קודם לה לנחלה. שיטה מקובצת. וכמשנ"ת לעיל, דגדר ירושת בן שונה משאר הירושות. וחשיב כ"קם תחת אביו המת".
ומקשה הגמרא: אימא "שארו" זה האב, מלמד שהאב קודם לאחי האב, יכול יקדים לאחין תלמוד לומר "הקרוב" קרוב קרוב קודם.
ולפי זה סדר הנחלות, בן, בת, אח, אב, אחי האב.
ומנלן שהאב קודם לאחי המת?
ומתרצת הגמרא: אחי האב לא צריכי קרא. ובודאי שהאב עצמו קודם להם.
כיון שאחי האב מכח מאן קא אתו (מכח מי באים לירש את בן אחיהם) ? מכח אביו! וכי יעלה על דעתך לומר שגם אם קאי אב (אבי המת קיים) קא ירתי אחי האב?!
ולכן דרשינן "שארו" להקדים את האב לאחי המת.
ומקשה הגמרא: והא קראי לאו הכי כתיבי, דכתיב "ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו" וגו', דהיינו, אחי האב קודמים ל"שאר"?
ומתרצת הגמרא: ודאי קראי שלא כסדרן כתיבי. והראיה, שהקדים את אחי האב לאב, אף על פי שהאב קודם לאחיו הבאים מכחו, כדלעיל.
ועל כרחך שלא דקדק הכתוב בסדרן, משום שסמך על דרשת "קרוב קרוב קודם". ומעצמך תסדר אותם לפי קורבתם. דהיינו, בן, בת, אבי המת, אחי המת, אחי האב.
עד כאן אופן אחד לדרשת דין ירושת האב.
והאי תנא המובא לקמן, מייתי לה לדין ירושת האב, מהכא:
דתניא: את זו דרש רבי ישמעאל ברבי יוסי, "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לביתו" וגו'.
ודרשו חכמים, ממה שנקט הכתוב לשון "והעברתם", ולא לשון "ונתתם", שיש אחר הראוי לירש את הבן, והוא האב. אלא שבמקום שיש בת אתה מעביר את הנחלה מן הראוי לירש, דהיינו, האב לב?ית?ו?. ואולם אי אתה מעביר את הנחלה מן האב במקום אחין.
ומקשה הגמרא: אימא, במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין,