פרשני:בבלי:בבא בתרא קטו א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
איתיביה (הקשה) רבי יוחנן לרבי יהודה בן שמעון: הלא שנינו במשנה: "האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין", משפחת האם אינה קרויה משפחה, והיאך אמרת, האם יורשת את בנה?
אמר ליה: משנתנו היא גופא קשיא, כמבואר לקמן, ואיני יודע מי שנאה. ואין הדין ככתוב בה.
ודנה הגמרא: מדוע אינו יודע מי שנאה? לימא ליה רבי זכריה בן הקצב (הנזכר לעיל (קיא א), אחד הבן ואחד הבת שוים בנכסי האם. ולא מקשינן מטה האם למטה האב) היא! דלא דריש הקישא ד"מטות".
ומתרצת הגמרא: לא מיתוקמא מתניתין (אי אפשר להעמיד את המשנה) כרבי זכריה בן הקצב.
דהא קתני במשנה: "בני אחות נוחלין ולא מנחילין".
ותנא, (לעיל קיג א) בני אחות נוחלין, ולא בנות אחות.
ודנה הגמרא: (שם) למאי הלכתא? הרי ודאי בנות אחות יורשות את אחי אמן אם אין בנים? אמר רב ששת: נפקא מינה לקדם.
דהיינו, אף בירושה שעל ידי מישמוש, כגון זו, שיורשים על ידי אמם, בכל זאת הבנים קודמים לבנות.
ואי סלקא דעתך מתניתין כרבי זכריה בן הקצב היא, הא אמר אחד, הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם?!
ומקשה הגמרא: תנא דידן ממה נפשך, אי דריש "מטות", אשה נמי תירש את בנה. כרבי יהודה בן רבי שמעון.
ואי לא דריש "מטות", בן דקודם לבת בנכסי האם מנא ליה 106 ?
106. הקשה הר"ן, נלמד מדאמרינן לעיל (קיג ב), "וירש אותה", מקיש ירושה ראשונה לירושה שניה, מה ירושה ראשונה בן קודם לבת, אף ירושה שניה בן קודם לבת? ותירץ, התם אין ללמוד רק אותם ירושות הכתובות בפרשה, כגון בת, ואח. אך ירושת האם לא נכתבה בפרשה. ולכן נזקקנו להיקשא ד"מטות".
ומתרצת הגמרא: לעולם דריש "מטות". ולכן בן קודם לבת בנכסי האם.
ומכל מקום אין האם מורישה לבנה, דשאני הכא דאמר קרא "וכל בת יורשת נחלה", ודרשינן, "יורשת" ואינה מורשת לשני מטות, אלא לאביה בלבד. ומכאן שאין האם יורשת את ביתה. והוא הדין את בנה.
מתניתין:
סדר נחלות כך הוא: נאמר בתורה, "איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו".
ומכאן למדנו, שהבן קודם לבת בנחלה. וכן כל יוצאי יריכו של בן, קודמין לבת.
וכן בת קודמת לאחין, וכן לאבי המת. וכל יוצאי יריכה של בת, קודמין לאחין ולאבי המת.
אחין קודמין לאחי האב, וכן יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב.
ואם יש להם אחות, הם ויוצאי ירכם קודמים לאחות, והאחות ויוצאי ירכיה קודמים לאחי האב.
זה הכלל: כל הקודם בנחלה, ומת, יוצאי יריכו קודמין. ועומדים במקומו לירש את אותה נחלה לפני שאר קרובי המת, אף על פי שקרובין יותר למת מאשר יוצאי ירכו של זה.
והאב קודם לירש את בנו או ביתו שמתו, לכל יוצאי יריכו. דהיינו, אחי המת.
גמרא:
הגמרא מבארת מנלן שכל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמים.
תנו רבנן: נאמר בתורה ירושת "בן", אין לי אלא בן שיורש את אביו תחילה, אך בן הבן, או בת הבן (במקום שאין בן הבן), או בן בת הבן, מנין שירשו אף הם קודם לבת 107 ?
107. הקשו התוספות, מדוע נזקקנו לדרשת "עיין עליו", הרי בני בנים הרי הם כבנים? כמו שמצינו גבי ישראלית הנשואה לכהן שאוכלת בתרומה, שנכדה לא צריך קרא כדי להאכילה בתרומה, דבני בנים הרי הם כבנים? ותרצו, לעולם אין בני בנים כבנים. ושאני התם דכתיב "וזרע אין לה", ולשון זרע משמעו אף בני בנים. אך הכא דכתיב "בן", או "בת", אילולי דרשינן "עיין עליו", לא היה הנכד יורש את סבו.
תלמוד לומר, "אין לו", ודרשינן: עיין עליו. כלומר, חפש לו בן בכל אופן שתמצא. ואף יוצאי ירכו הבאים מכחו חשיבי כ"בן".
וכן נאמרה בתורה ירושת ה"בת", אין לי אלא בת, בת הבת, ובן הבת 108 , ובת בן הבת, מנין שיקדמו לאחים?
108. גירסת הרי"ף והרא"ש, "בן הבת ובת הבת". וכן נראה. רש"ש.
תלמוד לומר, "אין לו", עיין עליו. וחפש לו בת בכל אופן שתמצא. ואף יוצאי ירכה נחשבים כבת, ד"עובר ירך אמו הוא 109 ".
109. הרשב"ם. וצריך באור, דהנה לגבי בן כתב הרשב"ם, "עיין עליו:. אם יש לו בן, או הבא מכחו של בן, כגון יוצאי יריכו:. ", ומדוע גבי בת נצרך הרשב"ם לומר "עובר ירך אמו", ולא סגי במה שיוצאי ירכה באים מכחה? ונראה לבאר, על פי האמור לעיל, (קיד ב) שהבן אינו יורש את אמו כשאר ירושות, דהא משפחת אם אינה קרויה משפחה, אלא רק מכח שקם תחת אימו, (והיינו עובר ירך אמו), ולכן אינו יכול להעביר את הנחלה על ידי משמוש לאחיו מאביו, ומשפחת אביו. משא"כ כשיורש את אביו, דין ירושתו הוא גם מחמת קורבת משפחה. ולכן אין צריך להגיע בזה לדין "עובר ירך אמו".