פרשני:בבלי:בבא בתרא קלב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קלב ב

חברותא

ובכל מקרה, בין לרב, ובין לשמואל, ובין לרבי יוסי, מקולי כתובה שנו כאן.
אך שאר בעלי חובות, אינם מאבדים את חובם באומדן הדעת, כבאשה, ועד שלא יאמרו בפירוש "הריני מוחל על השעבוד", עדיין השעבוד קיים.
והטעם שבכתובה הקלו חכמים, כיון שיותר משהאיש רוצה לישא, אישה רוצה להנשא. אבל שאר בעלי חובות, שעושים טובה ללוה, אין מקילים בהם לאבד את חובם בחנם.
על כל פנים נתבאר לפי כל האמוראים לעיל, שאין האשה צריכה לוותר על השיעבוד בפירוש, ואף אם שתקה, שתיקה כהודאה.
ומקשה הגמרא: הרי תנן בסיפא דההיא סוגיא דפיאה: רבי יוסי אומר, אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה קרקע כל שהוא, אבדה כתובתה.
מדייקת הגמרא: משמע מכלל דבריו, דתנא קמא סבר, כתיבה וקבלה  116  בעי. ולא סגי בשתיקת האשה.

 116.  אך אם קיבלה על עצמה, ולא כתבה שטר על קבלתה, יכולה לומר, "נחת רוח עשיתי לבעלי", ולא התכונתי למחול ממש.
שאם תאמר בדעת תנא קמא דסגי בכתיבה בלבד, היה על רבי יוסי לומר, "אף על פי שכתב לה לא איבדה כתובתה אלא אם כן קיבלה עליה".
וכי תימא כולה רבי יוסי היא, וברישא השמיענו שבכתיבת קרקע כל שהוא איבדה כתובתה, ובסיפא השמיענו שאם קיבלה בפירוש, אף על פי שלא כתב לה איבדה כתובתה.
והרי אין לפרש כן, דהא תניא בבריתא על דברי תנא קמא, אמר רבי יהודה, אימתי סבר תנא קמא שאיבדה את כתובתה?
במקרה שהיתה שם וקבלה עליה.
אבל היתה שם, ולא קבלה עליה, או קבלה עליה ולא היתה שם, לא אבדה כתובתה.
ומוכח להדיא, שלא סגי בשתיקתה, אלא צריך שתקבל עליה בפירוש.
ומכאן תיובתא לדברי כולהו אמוראי שהובאו לעיל. תיובתא.
אמר ליה רבא לרב נחמן: הא רב, הא שמואל, הא רבי יוסי ברבי חנינא, (שמענו את דברי רב ושמואל ורבי יוסי בר חנינא), מר מאי סבירא ליה?
אמר ליה, סבירא לי כרבי יוסי בר חנינא שאינה צריכה להיות שם באותו מעמד, אלא כיון שכתב לה קרקע כל דהו איבדה כתובה.
וסברתי: שאני אומר, כיון שעשאה שותף בין הבנים, ונתן לה קרקע כמותם, מחלה להם, ואבדה כתובתה.
איתמר נמי (וכן נאמר בבית המדרש בשם רב נחמן), אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן, כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כת ובתה.
מסתפקת הגמרא בדעת רב נחמן: בעי רבא, בבריא היאך? כלומר, בריא שכתב נכסיו לבניו, וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, ועשאה כשותף בין הבנים. האם גם במקרה זה איבדה את כתובתה?
וצדדי הספק: מי אמרינן רק בשכיב מרע הוא דאמרינן ששתיקתה מהוה ראיה שמחלה, כיון דידעה דלית ליה נכסים נוספים, והיה לה למחות במתנתו, ומדלא מיחתה, אמרינן ודאי קא מחלה על השיעבוד שיש לה בנכסים אלו.
אבל בבריא, אין שתיקתה ראיה, כיון דסברה, הדר קני (ודאי יקנה נכסים נוספים שתוכל להפרע מהם), ולכן לא ראתה צורך למחות כעת. אך באמת לא מחלה על השיעבוד, ואם לא יקנה נכסים נוספים תגבה את כתובתה מהנכסים שנתן במתנה לבניו.
או דלמא, אף בבריא, כיון דהשתא מיהת לית ליה נכסים נוספים, היה לה למחות בו. ומדלא מיחתה, ודאי מחלה על השיעבוד.  117 

 117.  הרשב"ם פירש, שספק הגמרא הוא על השעבוד שיש לאשה בנכסים הללו, אך ודאי שאינה מוחלת על חיוב כתובתה לגמרי, ותוכל לגבותה מנכסים שיקנה הבעל לאחר מכן. אך דעת הר"י מיגאש (הוא ה"יש מפרשים" שהביא הרשב"ם), שהספק האם מחלה על כל כתובתה, ולא תגבה אפילו מנכסים שיקנה הבעל לאחר מכן. ובשכיב מרע, פשיטא לגמרא שמחלה על כל כתובתה ולא תגבה מנכסים שיקנה למחר. והקשה עליו הרשב"ם, אם כן, חלק רבא על דברי רב כהנא שהובאו לקמן, דפשיטא ליה שהאשה גובה מנכסים שיבואו למחר? תירץ הר"י מיגאש, כיון שבעיא דרבא נשארה בספק, מעמידים את האשה על חזקתה, וגובה מנכסים שיבואו לאחר מכן. ולכן פסק רב כהנא לקמן מספק שגובה מנכסים הבאים לאחר מכן. ועיין עוד באבן האזל (זכיה ו, ט) בדעת הרמב"ם.
ומסקינן בתיקו. הגמרא מביאה נידונים נוספים באותו ענין:
ההוא שכיב מרע, דאמר להו, "פלגא לברת, ופלגא לברת, ותילתא לאיתת בפירי (מחצית נכסי לביתי זאת, ומחצית לבת אחרת, ושליש מפירות הנכסים לאשתי) "..
איקלע רב נחמן לסורא, עול לגבי (נכנס אצל) רב חסדא, ואמר ליה, כי האי גוונא מאי? האם גם במקרה זה, שלא קיבלה קרקע אלא פירות, מחלה על כתובתה?
אמר ליה, הכי אמר שמואל, אפילו לא הקנה לה אלא דקל אחד לפירותיו אבדה כתובתה.
והכא נמי, שהקנה לה פירות מחוברים, איבדה את כתובתה.
אמר ליה, אימור דאמר שמואל התם, משום דאקני לה בגופה דארעא, אך הכא, פירא בלבד הוא? כלומר, מספקא לן לגבי פירות תלושין, שאינם מחוברים לקרקע, ואין להם שם קרקע?
אמר ליה, מטלטלי קא אמרת?! מטלטלי ודאי לא קא אמינא. ובודאי לא איבדה כתובתה בשביל מתנת מטלטלין שקיבלה מבעלה.
עוד באותו ענין:
ההוא שכיב מרע, דאמר להו, "תלתא לברת, ותלתא לברת, ותלתא לאיתת (שליש נכסי לבת זו, ושליש לאחרת, ושליש לאישתי) ".
שכיבא חדא מבנתיה, מתה אחת מבנותיו, וחזר אביה וירש את שליש נכסיו שנתן לה.
ומספקא לן, האם אשתו יכולה לגבות את כתובתה מאותן נכסים, שהרי מנכסים שהבעל קונה לאחר שנתן לה את המתנה גובה כתובתה, ויש לדון האם הנכסים שזכה בהם במות ביתו דינם כנכסים שקנה לאחר מכן, או לא.
סבר רב פפי למימר, אשתו לא שקלא בכתובתה אלא תלתא. (אותו שליש נכסים שנתן לה), ולא תגבה מהשליש שזכה במות ביתו.

דרשני המקוצר