פרשני:בבלי:בבא בתרא קנא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קנא א

חברותא

כותבין שטר למוכר, ואף על פי שאין לוקח עמו. שהעדים יכולים לכתוב שטר למוכר בלי נוכחות הלוקח, לפי שאין כאן שום חשש, כיון שהחזיק זה בקרקע, כשהלוקח עשה קנין חזקה בקרקע, נקנה שטר הראיה, שהמוכר כתב, כל מקום שהוא, בכל מקום שהוא נמצא.
וזו, ההלכה שנקנה שטר הראיה לקונה אגב החזקתו של הקונה בקרקע, היא ההלכה ששנינו במשנה: נכסים שאין להם אחריות, מטלטלין (ובכללם שטרי ראיה), נקנין עם (אגב) נכסים שיש להם אחריות (קרקעות), על ידי הקנין שעושה בקרקע, בכסף, בשטר, ובחזקה.
ומוכח מכאן, שאף שטר כלול בנכסים.
בהמה אקרי נכסי
בהמה כלולה בלשון נכסי, כמו ששנינו במשנה, דתנן: המקדיש נכסיו לבדק הבית, והיתה בהן בהמה ראויה לגבי מזבח, להיות קרבן, הרי בהמות שהם זכרים, יהיו עולות. ונקבות, ימכרו לצרכי זבחי שלמים. הזכרים ימכרו למי שצריך להקריב קרבן עולה, והנקבות ימכרו למי שצריך להקריב קרבן שלמים, והדמים יהיו לבדק הבית.
ומוכח, שבכלל נכסים כלולים בהמות.
עופות אקרי נכסי
עופות כלולים בלשון נכסי כמו ששנינו במשנה, דתנן: המקדיש נכסיו, והיו בהם דברים הראויין לגבי מזבח, יינות שמנים ועופות, דינם כדלעיל, שהדמים ניתנים לבדק הבית.
ומוכח, שעופות כלולים בנכסים.
תפילין אקרי נכסי
תפילין כלולים בלשון נכסי כמו ששנינו במשנה, דתנן, המקדיש נכסיו, מעלין לו תפילין. מי שמקדיש נכסיו, התפילין כלולים בהקדש, ואם רוצה את התפילין לעצמו, יכול לפדות אותם בדמים.
ומוכח, שתפילין כלולים בנכסים.
איבעיא להו, הסתפקו בבית המדרש:
ספר תורה, מאי? האם ספר תורה כלול בלשון נכסי.
וצדדי הספק הם: כיון דלא מזדבן, הוא לא חפץ הנמכר, דאסור לזבוניה, לאו "נכסי" הוא, זה לא נכלל בנכסיו.
או דלמא, או שנאמר, כיון דמזבן, שמותר למוכרו כדי ללמוד תורה, ולישא אשה, נכסי הוא.
ומסקינן: תיקו.
והגמרא חוזרת עתה לדין מברחת שהובא לעיל
(סימן לכמה מימרות של מברחת, שמביאה הגמרא:
זוטרא, אימיה דעמרם, מתרתי אחוותא, רב טובי ורב דימי ורב יוסף)
אימיא דרב זוטרא בר טוביא, כתבינהו לנכסה לרב זוטרא בר טוביא, הקנתה את נכסיה לרב זוטרא בנה, כיון דבעיא לאנסובי ליה לרב זביד, שרצתה להנשא לרב זביד, אך רצתה להבריח את נכסיה ממנו.
אינסיבא, וגרשה. היא נשאה לרב זביד, וגרשה, ועתה היא רצתה לקבל את נכסיה בחזרה מבנה.
אתיא לקמיה דרב ביבי בר אביי, היא באה לפניו, לבקשו שיורה לבנה להחזיר לה את נכסיה.
אמר, משום אנסובי, והא אנסיבא. הוא פסק שהמכירה היתה כיון שרצתה להנשא, וכיון שנשאה, כבר המכירה חלה, ולא יכולה לחזור בה.
אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע: משום דאתו ממולאי שם מקום אמריתו מילי "מולייתא", אין ממש בדבריכם, משום אפילו למאן דאמר מברחת קני, רבנן שחולקים וסוברים שאשה המקנה מקצת  68  מנכסיה לא יכולה לחזור והוי הקנאה גמורה, הני מילי, היכא דלא גליא דעתה, זה רק אם לא היה גלוי דעת מפורש. אבל הכא, גליא דעתה דמשום אנסובי הוא. כאן היא גלתה דעתה שמוכרת לו רק כדי להבריח מבעלה, והא אנסיבא, ואגרשה. וכיון שהתגרשה יכולה לבטל את המכירה.  69 

 68.  לפי באור התוס', שכל המחלוקת שכשמקנה מקצת נכסים. אבל אם הקנתה את הכל, ודאי שאנן סהדי שהקנתה בגלל הנשואין, וכעת יכולה לחזור בה.   69.  וכל זמן שהנכסים היו אצל הלוקח משמע שהם שלו, אבל בתוס' וכן בריטב"א, מבואר שאין הוא קונה אותם ממש, וכל זכותו בהם זה רק לענין אכילת פירות. אבל אם תמות לפני הגרושין, ירשנה בעלה.
והגמרא חוזרת לבאר דיני מתנת שכיב מרע.
אימיה דרמי בר חמא, באורתא כתבינהו לנכסא לרמי בר חמא, אמו של רמי בר חמא הקנתה בשעות הערב את נכסיה לבנה, רמי בר חמא, במתנת שכיב מרע.
אך בצפרא, כתבינהו לרב עוקבא בר חמא. בבוקר שאחריו, היא הקנתה את הנכסים לבנה, רב עוקבא, אחיו של רמי בר חמא.
לאחר מותה, אתא רמי בר חמא לקמיא רב ששת, שיפסוק שהמתנה שייכת לו. אוקמיא בנכסי, הוא החזיק אותו בנכסים.
אזל רב עוקבא בר חמא לקמיא דרב נחמן, רב עוקבא הלך לפני רב נחמן, אוקמיא בנכסי והחזיק אותו בנכסים.
אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן, אמר ליה, ושאלו: מאי טעמא אוקמיה מר לרב עוקבא בר חמא!? מדוע החזקת את רב עוקבא בנכסים? אי משום דהדרא, אם בגלל שרב עוקבא היה השני, ונמצא שאמי חזרה בה מההקנאה הראשונה אלי, הרי אין היא יכולה לחזור, והא שכיבא, הרי היא מתה. וכל הדין שאפשר לחזור במתנת שכיב מרע בכולה, זה רק כשעמד החולה מחוליו. אבל כאן, כיון שהיא מתה, לא היה אפשר לה לחזור ממתנת שכיב מרע ולתת לאחר.  70 

 70.  וצריך להבין הרי מתנת שכיב מרע חלה לאחר מיתה מה סברתו של רב ששת שאי אפשר לחזור. וכן הקשה בקובץ שיעורים. ואכן בריטב"א מבואר שזה היה עם קנין והוה ס"ד שכשמתה קונה למפרע ולא מועילה חזרה. והמסקנה שגם בקנין יש אומדנא שכוונתה שתוכל לחזור. אבל הרשב"ם חולק ומיירי ללא קנין, ואם כן, חוזרת השאלה. האיילת השחר מיישב שהוא סובר כשיטת התוס' והרא"ש סופ"ק דגיטין שדברי שכיב מרע קונה למפרע, ומבואר בחזו"א שכוונתם שהיום זה כבר קנוי לזמן שלאחר מיתה ולכן לא יכולה לחזור כיון שהקנין כבר חל.
אמר ליה רב נחמן: הכי אמר שמואל, כל שאילו עמד חוזר, חוזר במתנתו! כל מי שיכול לחזור כשעומד מחוליו, יכול לחזור בו גם לפני שמת ולתת לאחר.
שאלו רב ששת: אימור דאמר שמואל, אולי שמואל אמר דוקא לעצמו. לאחר, מי אמר!?
יכול להיות שרק כדי לחזור וליקח את הנכסים לעצמו יכול הוא לחזור, כי רק על דעת זה נתן. אבל לחזור בו מהנתינה למקבל רק כדי לתת את הנכסים לאדם אחר, אולי הוא לא יכול!? אמר לו רב נחמן: בפירוש אמר שמואל, בין לעצמו בין לאחר.
אימיה דרב עמרם חסידא, הוי לה מלוגא דשטרא, לאמו של רב עמרם היתה חבילת שטרות. כי קא שכבא לפני מותה אמרה: להוי לעמרם ברי! אמרה שנותנת את השטרות לבנה, וזה מועיל באמירה גרידא, כדין מתנת שכיב מרע.  71  לאחר מותה, אתו אחוה, באו אחיו של רב עמרם לקמיה דרב נחמן, ואמרו ליה: והא לא משך! הרי לא היה קנין משיכה על ידי רב עמרם. ואף על פי שיש תקנה של דברי שכיב מרע, הם סברו שבשטרות שונה הדין, כיון שבריא צריך קנין גדול, גם כתיבה וגם מסירה, ולכן לא תקנו בהם שדברי שכיב מרע יועילו.  72 

 71.  רשב"ם בד"ה הני לעמרם ברי כתב אופן נוסף, כגון שקנו מיד. ומוסיף המהרש"א שגם באופן הראשון זה היה מתנת שכיב מרע בכולה דאל"כ לא יכולה לחזור ועי' ברש"ש.   72.  כך מבאר את דברי הגמרא תוס' ע"ז א בד"ה אמר אמימר ולפי הפירוש הראשון ברשב"ם שהיה עם קנין יתכן שזה לא היה משיכה אלא סתם קנין הוי חליפין ולא מועיל בשטרות. ועי' בתוס' ע"ו א ד"ה אי כרבי שהוכיח מלשון הגמרא ששטרות נקנין במשיכה ובכתיבה ולא במסירה.
אמר להו, רב נחמן השיב להם: דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו! תקנת דברי שכיב מרע מועילה אף במקום כתיבה ומסירה של שטר, ולכן עמרם זכה בשטרות.  73 

 73.  וזה המקור של דברי הגמרא בכל מקום דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין שאף בקנין שטרות זה מועיל.
אחתיה דרב טובי בר רב מתנה, אחותו של רב טובי, כתבתינהו לנכסה לרב טובי בר מתנה, בצפרא. הקנתה לאחיה, רב טובי, את נכסיה בבוקר. לפניא, אתא רב אחדבוי בר רב מתנה, בערב בא אחיו לפני אחותו, בכה לה, אמר לה, בכה לפניה ואמר: השתא אמרי, מר צורבא מרבנן, כעת, שרב טובי אחי יקבל את הנכסים, יאמרו שנתת אותם דוקא לו בגלל שרק הוא תלמיד חכם, ומר, אני, רב אחדבוי, לאו צורבא מרבנן!  74 

 74.  הקשה הקובץ שיעורים מדוע רב אחדבוי לא חשש שכעת יאמרו שהוא ת"ח ולא אחיו. ומה דעליך סני לחברך לא תעביד ותירץ שמא כיון שעל אחד ודאי יהיה לעז אמרינן שהוא קודם לחבירו עי"ש.
כתבינהו ניהליה, היא חזרה בה מהמתנה הראשונה, ונתנה אותם לו.
אתא רב טובי לקמיה דרב נחמן.
אמר ליה: הכי אמר שמואל, כל שאילו עמד חוזר, חוזר במתנתו. ולכן היא יכולה לחזור בה, ואחיך הוא שזכה בנכסים.
אחתיה דרב יוסף, לאחות של רב יוסף הוה לה פיסקתא דפרדיסא, היה פיסת (חלקת) קרקע. כל אימת דהות חלשא, כל פעם שהיא חלתה, הוי מקניא ליה ניהליה. היתה מקנה לו.

דרשני המקוצר